תביעה בגין הסכם בלעדיות

עניינה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לקיום התחייבויות הדדיות אשר הוסדרו בין הצדדים בשתי מערכות יחסים חוזיות: האחת, במסגרת הסכם הבלעדיות והשנייה, במסגרת הסכם מאוחר יותר במסגרתו שונה הסכם הבלעדיות, הוא ההסכם המתוקן. דוגמא לפסק דין בנושא תביעה בגין הסכם בלעדיות: לפני תביעה כספית בסך של 200,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין הפרות חוזיות וכן תביעה שהתחילה בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת הגשת שיק לביצוע שנמסר לידי הנתבעת כנגד התובעת, שאוחדה במסגרת התיק שלפני. שתי התביעות יידונו במאוחד. רקע עובדתי התובעת, חברת "ג'ינס אין בע"מ", הינה חברה המפעילה חנות לממכר נעליים, הנושאת את השם המסחרי "פסיפיק" , ברחוב שינקין מספר 14 בתל-אביב (להלן: "החנות"). הנתבעת, "קפלה", הינה יבואנית של מותגי הנעליים "איפנמה" (להלן: "המותג"). ביום 01.12.08, נכרת בין הצדדים הסכם בלעדיות עבור דגמי נעלי ריידר (נספח 1 לכתב התביעה) במסגרתו התחייבה הנתבעת, שלא למכור לצד ג' ברחוב שינקין, דגמים הזהים לדגמים שיסופקו לחנות ובתנאי שהתובעת תזמין הזמנות חוזרות של אותם דגמים. במקביל, התחייבה התובעת שלא להחזיק דגמים המהווים חיקוי לדגמי נעלי ריידר (להלן: "הסכם הבלעדיות"). תובענה זו אוחדה עם ת"א 35438-09-10, אשר בעניינה הגישה הנתבעת בקשה לביצוע שיקים שחוללו בסכום כולל של 50,000 ₪ (קרן) ומנגד התובעת הגישה, התנגדות לביצוע שיק שהתקבלה . טענות הצדדים התובעת טוענת, כי עמדה בכל התחייבויותיה במסגרת ההסכם, בכך שרכשה מהנתבעת קולקציות בסך של כ-100,000 ₪ בעונה, תוך שהיא מבצעת הזמנות חוזרות ומבלי שרכשה נעליים המהווים חיקוי לדגמי המותג. התובעת טוענת, כי במהלך חודש ספטמבר / אוקטובר שנת 2009 במסגרת תערוכה אליה הוזמן מנהל התובעת, מר ארז לוי (להלן:" מר לוי") ע"י מנהל הנתבעת מר פדי אלבז (להלן:"מר אלבז"), הזמין ארז מספר דגמים חדשים מהמותג. ארז שילם במועד התערוכה עבור הדגמים החדשים סך של 50,000 ₪ באמצעות 3 שיקים (להלן: "השיקים") וכן התחייב בכתב לרכוש סחורה נוספת בסכום של 30,000 ₪, כאשר הכוונה הייתה להזמין סחורה בסכום כולל של 120,000 ₪. לטענת התובעת, במהלך חודש פברואר, בסמוך למועד האספקה, הודיעה לה הנתבעת, כי החליטה באופן חד צדדי, לספק את המותג לחנות אחרת ברח' שינקין וכי היא לא תספק את הדגמים שהוזמנו במהלך התערוכה ו/או כל דגם אחר מהמותג- לתובעת. בשל כך, הודיעה התובעת לנתבעת כי האחרונה בהתהלותה כאמור, מפרה הפרה יסודית של הסכם הבלעדיות ותגרום לה נזק כבד. לטענת התובעת, לאחר דין ודברים אשר התפתח בין הצדדים בלית ברירה ובאילוץ הסכימה התובעת לפשרה לפיה תספק הנתבעת לתובעת באופן בלעדי ברחוב שינקין, דגמים ישנים של המותג וכן שני דגמים חדשים אשר הוצגו בתערוכה (להלן:"ההסכם המתוקן") . עוד טוענת התובעת, כי במהלך חודש מאי 2010 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי היא חוזרת בה מהתחייבויותיה על-פי ההסכם המתוקן ולפיכך, היא תספק לחנות המתחרה ברחוב שינקין את גם את הדגמים הישנים ואם לא די בכך, הודיעה הנתבעת לתובעת, כי לא תספק לתובעת את שני הדגמים החדשים של המותג כפי שהתחייבה. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה הן את הסכם הבלעדיות והן את ההסכם המתוקן ובכך גרמה לה לנזק כפול ומכופל, הן בגין אובדן רווח ממכירת המותג והן מכוח נזק למוניטין החנות. עוד טוענת התובעת, כי לאור הפרותיה של הנתבעת, ביטלה את השיקים אשר ניתנו לנתבעת במועד התערוכה בסך 50,000 ₪ , שנמסרו כאמור לצורך הבטחת אספקת סחורה עתידית,עבור הזמנותיה של התובעת. לדידה של התובעת, השיקים הוצאו ממנה ע"י הנתבעת במרמה כאשר חלק מהתשלום ניתן עבור דגמים מהקולקציה החדשה אשר מעולם לא סופקו לתובעת, בעקבות מצג והתחייבות הנתבעת כלפי התובעת לבלעדיות. מנגד טוענת הנתבעת, כי התחייבויותיה כלפי התובעת במסגרת הסכם הבלעדיות הותנו בהתקיימותם של מספר תנאים: בכך שהתובעת תבצע הזמנות חוזרות של אותם הדגמים, התובעת מתחייבת שלא להחזיק בחנותה דגמים המהווים חיקוי לדגמים של ריידר והתובעת תבטל את הכיתוב למוטב בלבד על גבי השיקים שמסרה לנתבעת, לאחר קבלת מרבית הזמנתה. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא עמדה בכל התחייבויותיה וכן החזירה לנתבעת מוצרי הנעלה שונים באופן שלא ניתן למוכרם לצד ג' ובכך גרמה לה לנזק. לטענת הנתבעת, בתחילת חודש ינואר 2010, פנה מר אלבז נציג הנתבעת למר לוי , לשם שינוי ההסכם, תוך שהוא מבקש לקבל את הסכמתו של מנהל התובעת. ביום 20.01.10, התקיימה פגישה בין הצדדים, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן הנתבעת תמשיך לספק לתובעת מוצרי הנעלה של המותג על פי ההסכם, כאשר קו אספקת מוצרי הנעלה יתבסס על הקולקציה הישנה (קולקציית קיץ 2009). עוד הוסכם, כי לתובעת תהא אופציה ראשונית לרכוש כל דגם של מוצר הנעלה מקולקציית 2010 ממותג ריידר, אשר לא יירכש על-ידי צד ג' אחר ברחוב שינקין. לטענת הנתבעת, במועד הפגישה הודיע מר לוי, כי הנתבעת יכולה להשאיר את השיקים אשר ניתנו על ידו במועד התערוכה וכי השיקים יהוו תשלום על חשבון מוצרי הנעלה שהתובעת תזמין מהנתבעת בהתאם להסכם המתוקן. מוסיפה הנתבעת, כי התובעת הסכימה מרצונה החופשי להסכם המתוקן מטעמים עסקיים, כאשר הנתבעת מצידה הסכימה, בתמורה לשינוי ההסכם המתוקן, ליתן לתובעת הנחות מפליגות עבור מוצרי הנעלה שונים מהקולקציה הישנה וכן את זכות האופציה לרכוש ראשונה מוצרי הנעלה מקולקציית 2010. עוד טוענת הנתבעת, כי מעולם לא הודיעה לתובעת כי היא חוזרת בה מהתחייבויותיה על פי ההסכם המתוקן. הנתבעת החלה לספק מוצרי הנעלה מהקולקציה הישנה לצד ג' רק לאחר המועד בו הפרה התובעת את ההסכם המתוקן והפסיקה את הזמנותיה מהנתבעת. יתרה מכך, לטענתה, לאחר הסכמת התובעת להסכם המתוקן, הנתבעת סיפקה לתובעת מוצרי הנעלה מהקולקציה הישנה וכן מוצרי הנעלה שונים בסך של 52,847 ₪. לטענת הנתבעת, לאחר שהתובעת רכשה מוצרי הנעלה בהתאם להסכם המתוקן, החלה התובעת לבטל את השיקים, אשר ניתנו על ידה לנתבעת, שלא כדין תוך ניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת. דיון ומסקנות עניינה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לקיום התחייבויות הדדיות אשר הוסדרו בין הצדדים בשתי מערכות יחסים חוזיות: האחת, במסגרת הסכם הבלעדיות והשנייה, במסגרת הסכם מאוחר יותר במסגרתו שונה הסכם הבלעדיות, הוא ההסכם המתוקן. מכאן, יש לבחון את ההפרות הנטענות במסגרת הסכם הבלעדיות ולאחר מכן את ההפרות הנטענות במסגרת ההסכם המתוקן. הסכם הבלעדיות לאחר עיון בכלל הראיות אשר הובאו בפניי וביניהן: תמליל שיחה אשר נערכה בין מר לוי ומר אלבז (נספח א' לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת) ולאחר שמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי, כי הנתבעת הפרה את הסכם הבלעדיות עם התובעת עוד לפני ההסכמות שנתקבלו בין הצדדים במסגרת ההסכם המתוקן, ואפרט: אין מחלוקת, כי התובעת רכשה מהנתבעת את דגמי ריידר בהתאם להסכם הבלעדיות אשר נחתם בין הצדדים ביום 01.12.08. מר אלבז אישר בחקירתו הנגדית, כי במהלך שנת 2009 התובעת רכשה ממנו את הסחורה וכי התובעת עמדה בכל התשלומים (פרוטוקול דיון מיום 24.10.12 עמ' 13 שורות 10- 13). עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד התערוכה אשר נערכה בסוף שנת 2009 על ידי מר אלבז ואליה הוזמן מר לוי, נעשתה ע"י מר לוי הזמנה נוספת בגינה ניתנו לנתבעת 3 שיקים בסך 50,000 ₪ עבור הזמנת סחורה לחודש מרץ 2010. מר לוי העיד, כי מוכר נעלים הרוצה להתכונן כראוי לשנה הבאה מזמין סחורה לפחות 4-5 חודשים מראש (פרוטוקול דיון מיום 24.10.12 עמ' 13 שורות 16- 22). אין מחלוקת, כי לאחר מועד התערוכה הנתבעת היא שבקשה לעשות שינוי בהסכם הבלעדיות, בעטייה של אותה בקשה, נתקבלו הסכמות חדשות בין הצדדים במסגרת הסכם מתוקן. עיון בתמליל השיחה שנערכה בין מר לוי למר אלבז מעלה, כי הנתבעת בעצם יידעה את התובעת בדבר שינוי מהלכים אשר נעשו מיוזמתה של הנתבעת בלבד, על בסיסם בקשה הנתבעת לערוך שינוי בהסכם הבלעדיות. עוד עולה מהתמליל, כי מר לוי, מנהל התובעת עומד על כך, כי הוא חתום על הסכם הבלעדיות ואף מסר למר אלבז, מנהל הנתבעת, שיקים לרכישות נוספות בהתאם להסכם הבלעדיות, כשלמעשה מר אלבז מנסה להחליפו בחנות אחרת ברחוב שינקין, תוך כדי שמר אלבז מנסה כל העת לשכנע את התובעת, כי אין להתמקד בהסכם הבלעדיות ובהפרתו אלא בהסכם חדש מתוקן אשר יעמוד על האינטרסים של התובעת (עמ' 2 שורות 5- 14,עמ' 6 שורות 12-13, 15-27, עמ' 7שורות 4-8, 10-27). בחקירתו הנגדית הודה מנהל הנתבעת, מר אלבז, כי הבקשה לעשות שינויים בהסכם הבלעדיות נעשתה מיוזמתו ומשיקולים כלכליים שבכדאיות העסקה, ואביא עדותו לעניין זה: "ש. בסופו של דבר מדובר בכדאיות עסקה? ת. בגדול כמנהל שיווק ומנהל חברה, מה שעומד מול העיניים זה להגדיל רווחיות, מחזורים ומכירות זה בסיסו של כל עסק, אין שיקולים אחרים. בשלב מסוים ידעתי שהחלטתי להחליף את הסוסים תפגע בתובעת ואני מאוד לא רציתי לפגוע בארז ובאתי אליו עם הצעות שאני לא בא אף פעם לאף אחד, עם הנחות שאני לא נותן אף פעם,". (פרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, עמוד 14, שורות 28-32) עוד ניתן ללמוד מעדותו של מר אלבז, כי התקשר עם לקוחה אחרת טרם הפגישה אשר התקיימה בין הצדדים במהלכה בקש מר אלבז לשנות את הסכם הבלעדיות עם מר לוי. בחקירתו הנגדית העיד מר אלבז, כי סיפק נעליים לבעלת חנות אשר נכחה באותה תערוכה שערך בשנת 2010. בעדותו ניסה מר אלבז להתחמק ממתן תשובה ברורה באשר למועד ההתקשרות עם אותה בעלת חנות בשינקין, כפי שניתן להיווכח מעדותו: ". מתי התחלת לספק לה? ת. אני מסתכל בכרטסות שברשותי על מנת לבדוק מתי התחלתי לספק לה סחורה ומשיב שאני לא מצליח להבין מתוך המסמכים בדיוק מתי אבל הקולקציה החדשה תמיד מגיעה בסוף פבר' תחילת מרץ וזה הזמן שאנו מתחילים לספק. ש. לפי הדוחות שלך קיבלת שיקים כבר בינואר 2010 ממנה? ת. ב-18.1 כן. זה מקדמות על חשבון סחורה. לא מכרתי לה בשנת 2009 כי לא היתה לי סחורה ב-2009. ש. אתה במהלך חודש ינואר 2010 מקבל ממנה שיקים עבור סחורה שהזמינה? ת. היא לא עשתה הזמנה, זה היה עבור הצהרת כוונות, לא סחורה בפועל. ש. ז"א במהלך חודש ינואר 2010 או קודם לכן יצרת קשר עם חנות בשינקין והתחייבת לספק קולקציה של השנה החדשה לאותה חנות? ת. כן. ש. מתי נעשתה אותה פגישה עם ארז? ת. ביום א' אני חושב בינואר" (פרוטוקול דיון מיום 24.10.12 עמ' 13 שורה 31 עד עמ' 14 שורות 1- 12). כפי שעולה מעדותו של מר אלבז, לכל המאוחר ביום ה- 18 בינואר, הוא יום מתן השיקים על-ידי מר לוי, מר אלבז כבר התקשר עם לקוחה אחרת ואף קבל שיקים מאותה לקוחה, כאשר לטענתו הפגישה בינו לבין מר לוי במסגרתה התקבל ההסכם המתוקן נערכה ביום 20.1.10, היינו לאחר ההתקשרות עם הלקוחה. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם הבלעדיות עם התובעת, שלא למכור דגמים הזהים לדגמים שסופקו לפסיפיק שברחוב שינקין. נפקות הפרת הסכם הבלעדיות שוכנעתי כי על אף והסכם הבלעדיות הופר ע"י הנתבעת, הסכמתה של התובעת להסכם המתוקן לא נבעה מתוך רצון ואילוץ לאחר הפרת הסכם הבלעדיות כטענתה, אלא מתוך רצונה החופשי משיקולים כלכליים וכדאיות העסקה לאחר שהוצעה לה הצעה טובה אשר הניחה את דעתה, ואפרט: מסקנה זו נלמדת לאחר עיון בתמליל השיחה שנערך בין הצדדים במסגרתו שונה הסכם הבלעדיות ונתקבלו ההסכמות החדשות, משם עולה מפורשות, כי מר לוי מוכן היה להקשיב להצעה במסגרת ההסכם החדש, תוך שהוא מתמקח על ההסכמות במסגרת ההצעה (הן על המחירים והן על דגמי הנעליים), כשבסופו של יום, אף מקבל את ההצעות ברצון . כך ניתן לראות בעמוד 5 לתמליל שורות 8-15: " ג'וני: יש הצעות, יש הצעות אחרות, אם אתה רוצה לשמוע, אם אתה לא רוצה. ארז: אין לי בעיה אני מוכן לשמוע. פדי: לא תמיד אפשר להגיד, אתה מסכים איתי? ארז: אני תמיד גם שומע, כן." עמוד 22 שורות 2-5: " פדי: ומה שמגיע, אני לא רוצה שתקבל החלטה תחת.. ארז: לא לא. ג'וני: לא לא, זה החלטה שלך חופשית, אין א..., אין פה. ארז: אני יודע. שורות 10-11: "ג'וני: או-קי, שיהיה לנו מזל וברכה לכולם. ארז: בדיוק שתהיה עונה טוב לכולם וזהו." כן ראה לעניין זה עמוד 6 שורות 15- 21 , ועמוד 14 שורות 23-25. מכאן, מששוכנעתי כי ההסכם המתוקן התקבל ע"י מר לוי מרצונו החופשי ומתוך שיקולים עסקיים גרידא, לאחר שניתנו לו הטבות משמעותיות ע"י הנתבעת אשר רצתה בשינוי ההסכם משיקוליה היא, אין לייחס עוד חשיבות להפרת הסכם הבלעדיות ויש להתייחס רק לטענות ההפרה של התובעת במסגרת ההסכם המתוקן. ההסכם המתוקן בעוד התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם המתוקן, בכך שהודיעה לה, כי בניגוד להסכם המתוקן, תספק אף לחנות המתחרה ברחוב שנקין את הדגמים הישנים וכן לא תספק לתובעת את שני הדגמים החדשים של המותג, כפי שהתחייבה בהסכם המתוקן. מנגד טוענת הנתבעת, כי הפרה את ההסכם המתוקן רק לאחר שהתובעת הפרה את ההסכם המתוקן והפסיקה את הזמנותיה אצלה. על מנת לעמוד על טענת התובעת בעניין זה, יש לעמוד על ההסכמות שנתקבלו בין הצדדים במסגרת ההסכם המתוקן. מאחר שבענייננו לא חתמו הצדדים על הסכם כתוב, יש לעמוד על מערכת ההסכמות שנתקבלו בין הצדדים כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפניי ומעדויות הצדדים. המסמך המרכזי ממנו ניתן ללמוד על הסכמות הצדדים במסגרת ההסכם המתוקן הינו תמליל השיחה שנערכה בין מר לוי למר אלבז. ההסכמות בין הצדדים כפי שעולות מן התמליל הינן כדלהלן: למר לוי תהא זכות בלעדית מדגמי הקולקציה הישנה (עמוד 11 שורות 17-23). למר לוי תהא זכות ראשונים לרכוש סחורה מהקולקציה החדשה, שלא תסופק לחנות האחרת (עמוד 10 וכן עמוד 13 שורה 20). באשר לקולקציה החדשה, לא ברור מן ההסכם האם בסופו של יום הוסכם כי יסופק לתובעת דגם אחד או שניים (עמוד 12 שורות 1-5 ). בהמשך הפגישה הצדדים חוזרים ושבים על ההסכמות, כאשר מר לוי מסכם בפני ג'וני את ההסכמות באופן הבא בעמוד 14 שורות 21-27 וכן עמוד 15 שורות 1-10 : ארז: אמרתי לו אני עובד רק קולקציה שנה שעברה. גוני: נו. ארז: אני רוצה מחירים טובים על זה, מעבר למחירים שאתה רוצה אותם העונה, וביקשתי ממנו עוד איזה סנדל שעשיתם אותו לפני שנתיים, שחזרתם על הקולקציה הזאתי. גוני: שיש לנו אותו. פדי: הסנדל ה.. ג'וני: אה, היפנמה. ארז: סנדל הזה שהיה ג'יזל והפכתם אותו להיפנמה. ארז: ואני רוצה מחיר טוב. ג'וני: בפניט, כן בסדר. ארז: אני רוצה מחיר יותר טוב, תעבוד איתה עם מה שאתה רוצה, תגיד לי בחדש, תשמע זה פנוי, 1,2,3, קח. ג'וני: אז זה מה שאמרנו, זה ההצעה. ארז: אין לי בעיה, אבל אמרתי, אני רוצה מחיר יותר טוב. כפי שעולה מן ההסכם, הנתבעת הסכימה ליתן לתובעת הנחות משמעותיות על הקולקציה הישנה, לאפשר זכות חזרה במספרים מסוימים שהצדדים יקבעו מראש ולהעניק לתובעת ליווי מבחינה רווחית ( עמ' 7 לתמליל, שורות 15- 25). כמו-כן, מר לוי הסכים להשאיר את השיקים בידי מר אלבז, כדי שיהוו תשלום עבור סחורה שתוזמן על ידו, בהמשך ההתקשרות על פי החוזה המתוקן ( עמוד 21 שורות 22-27, עמוד 22 שורות 1-7 לתמליל). לאחר בחינת ההסכמות יש לבדוק, האם אכן כטענת התובעת הפרה הנתבעת את ההסכמות אשר נתקבלו בין הצדדים במסגרת ההסכם המתוקן, באשר להפרת הבלעדיות בקולקציה הישנה ולאי אספקת דגם/דגמים החדשים. ראשית, יש לבחון האם הנתבעת סיפקה דגמים ישנים לחנות אחרת ברחוב שינקין כפי שטוענת התובעת? עיון בראיות שהוצגו על ידי התובעת, כתבי הטענות והסיכומים והן מעדויות הצדדים בחקירתם לא מצאתי, כי התובעת הציגה ראייה קונקרטית לפיה, מר אלבז סיפק סחורה ישנה לחנות אחרת ברחוב שינקין ולא סיפק סחורה לתובעת, וכן, לא עלה בידי התובעת להוכיח את המועד בו סופקה הסחורה כאמור לחנות האחרת, ככל שסופקה. אציין, כי בסיכומיה של התובעת לעניין זה, מפנה התובעת לפרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, עמוד 14 שורות 4-5. מעיון בפרוטוקול עולה, כי ההפניה לשורות אילו הייתה כדי להוכיח את הפרת הסכם הבלעדיות שנעשתה בחודש ינואר ולא את הפרת ההסכם המתוקן שנעשתה כטענתה בחודש מאי 2010. משכך, לא עמדה התובעת בנטל הנדרש להוכחת הפרת ההסכם המתוקן על ידי הנתבעת. באשר להסכמות הצדדים, בין אם לדגם אחד או אם לשניים בקולקציה החדשה, מר אלבז אישר בעדותו כי לא סיפק למר לוי כל דגם מהקולקציה החדשה (פרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, עמוד 16, שורות 4-5). לאור זאת, שוכנעתי כי הנתבעת הפרה הסכמה זו בלבד. הנזק התובעת מבקשת סעדים בגין הנזק אשר נגרם לה כתוצאה מאובדן רווחים ופגיעה במוניטין של החנות. על מנת לתמוך את טענותיה, באשר לאובדן הרווחים, צרפה התובעת לתצהירה אישור רואה חשבון, המשווה את מחזור הרכישה והמכירות מהנתבעת בשנים 2009 ו-2010, ממנו בקשה ללמוד על ההפסדים שנגרמו לה בגין הפרות הנתבעת. עיון במסמך זה מגלה כי אינו מפורט, כללי, מבלי שצורפו חשבוניות /כרטסת חשבונות ממוינת לשנים 2009- 2010 מהן ניתן ללמוד בדיוק על מחזור ההכנסות אל מול המכירות בשנים 2009, 2010. המסמך אינו מבחין בין הדגמים מהקולקציה הישנה לקולקציה החדשה. כמו כן, רו"ח אשר ערך את המסמך לא צרף תצהיר ולא זומן לעדות על מנת להיחקר על המסמך, ועל כן, לא ניתן להסתמך על מסמך זה. יתרה מכך, התובעת לא ציינה נתונים עובדתיים וביניהם: סוג הדגמים, מחירם בעת הקנייה והמכירה, גובה התמורה ומספר הפריטים שהוזמנו. זה המקום לציין, כי אף לשיטתו של מר לוי, כל הדגמים בחנות המסופקים על ידי הנתבעת כולל הקולקציה הישנה אשר סופקה לו לפי ההסכם המתוקן, מהווים רק 20%- 30% מכל דגמי החנות בכלל (פרוטוקול דיון מיום 24.10.12, עמוד 8, שורות 13-14). יוצא אפוא, כי התובעת לא הוכיחה בפניי אובדן רווחים בפועל, יחד עם זאת שעה שהנתבעת הפרה את ההסכם המתוקן באשר לאספקת דגם אחד לכל הפחות מהקולקציה החדשה, בניגוד להבטחותיה במסגרת ההסכם המתוקן ולאחר שלא יכולה להיות מחלוקת לפיה, בטרם הושג ההסכם המתוקן בין הצדדים, הפרה הנתבעת את הסכם הבלעדיות שבין הצדדים, שעה שהתקשרה בהסכם עם צד ג' ברחוב שינקין, ניתן להניח כי נגרם לתובעת נזק מהפרת הסכם הבלעיות וההסכם המתוקן בפוטנציאל להרוויח מאותה קולקציה (בבעלדיות) דבר שנמנע מהתובעת בעטייה של הנתבעת. משקבעתי כי הנתבעת הפרה את שני ההסכמים עם התובעת, ראוי וצודק לפסוק לטובתה פיצוי אשר מוערך על ידי ביהמ"ש על דרך האומדן בשיעור של 20,000 ₪ (איני מתייחסת לאספקת הדגמים מהקולקציה הישנה, מאחר שטענה זו הועלתה לראשונה, רק במסגרת עדותו של מנהל התובעת). באשר לנזק למוניטין של החנות, שנאמד על ידי התובעת בסך של 150,000 ₪: בפסיקה נקבע, כי נזק למוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו : "יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה', הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות" (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א' את י' אליהו בע"מ ואח'; ע"א 442/85 משה זוהר). בעניינינו, התובעת לא הביאה כל ראיה מהימנה הן ביחס לקיומו של מוניטין והן ביחס לשוויו הנטען. כמו כן, לא הוכיחה התובעת כל פגיעה במוניטין ואף לא הראתה, בראיות כלשהן, מהו שיעור הפגיעה. יצוין, כי החנות פתוחה עד היום ומתפקדת מזה 5 שנים. השיקים הנתבעת צרפה חשבוניות (נספח ב') לפיהן התובעת רכשה סחורה במועדים שונים בין התאריכים 10.02.10- 18.04.10, היינו לאחר קבלת ההסכם המתוקן ע"י הצדדים. מר לוי מאשר בחקירתו הנגדית, כי קיבל את הסחורה עבור חשבוניות אילו וכי מכר את כל הסחורה שקנה על סמך השיקים אך זאת במחירים נמוכים ( פרוטוקול דיון מיום 24.101.2, עמוד 9, שורות 28-29 וכן עמוד 12, שורות 3-5 ). משנשאל מר לוי בעדותו מדוע בטל את השיקים אם קבל עבורם סחורה שאף מכר אותה, העלה מר לוי גרסה חדשה אשר לא אוזכרה בכתבי טענותיו ובתצהירו, לפיה ביצע הזמנה נוספת שלא סופקה ולכן החליט לבטל את השיקים. לטענתו הזמנה זו הייתה בעל פה ואין בידו מסמך כתוב (פרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, עמוד 10 שורות 28-31). מכאן כי לא ניתן לקבל טענה זו. למעלה מכך, משנשאל מר לוי בשנית לעניין זה ע"י בית המשפט השיב, כי לא שילם היות שנפגע גם בהסכם השני והואיל והוגשה תביעה, ביקש להמתין עד להכרעת ביהמ"ש בטענת הקיזוז שהעלה (פרוטוקול הדיון מיום 24.101.2, עמוד 12, שורות 8-10). לסיכום, מר לוי הודה, כי קבל את הסחורה ואף מכר אותה. מר לוי לא הוכיח ולא הציג כל ראייה כי בוצעה הזמנה נוספת אשר לא סופקה, גרסה חדשה זו הועלתה כאמור לראשונה על ידו במסגרת עדותו בביהמ"ש וממילא לא הוכחה על ידו. נוכח התוצאה אליה הגעתי, דין טענת הקיזוז שנטענה על ידי התובעת במסגרת התביעה השטרית שהגישה הנתבעת כנגדה, להתקבל בחלקה, ביחס לסכום שפסקתי כפיצוי בגין ההפרות שהפרה הנתבעת, דהיינו, יש לבצע קיזוז של הסכום שנפסק בפסק הדין בסך של 20,000 ₪, כערכו במועד הגשת השטרות לביצוע. סוף דבר, הנני מורה על קבלת התביעה בחלקה וקבלת התביעה השטרית במלואה, בקיזוז הסך של 20,000 ₪ (נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל). בנסיבות שלפני ונוכח התוצאה אליה הגעתי , אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. הואיל והתביעה שאוחדה, הוגשה לכתחילה במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, הנני מורה על קבלת התביעה במלואה והנתבעת / התובעת במסגרת התביעה השטרית זכאית לקבל את מלוא סכום החוב המופיע בתיק ההוצאה לפועל, בקיזוז סכום הפיצוי , נכון למועד פתיחת התיק, דהיינו, על הצדדים להגיש בקשה להקטנת קרן החוב במסגרת תיק ההוצאה לפועל בגין סכום הפיצוי נכון למועד פתיחת התיק ועל התובעת / הנתבעת בתביעה השטרית לשלם את היתרה שתיוותר בתיק . חוזההסכם בלעדיות