תביעה נגד מוסך מורשה של ג'נרל מוטורס

דוגמא לפסק דין בנושא תביעה נגד מוסך מורשה של ג'נרל מוטורס: כללי 1. התובע רכש מהנתבעת רכב מסוג שברולט מאליבו (להלן: "הרכב"). 2. הנתבעת היא חברה בע"מ, בעלת מוסך מורשה למכוניות וסוכנות למכירת רכב מטעם חברת ג'נרל מוטורס (UMI). 3. התובע הגיש תביעה כספית זו נגד הנתבעת, והעמיד תביעתו על סך 31,900 ₪. 4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שקלתי את טיעוניהם, ועיינתי בכל המסמכים שהציגו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע, מהנימוקים שיפורטו להלן בפסק הדין. טענות התובע 5. התובע טען בתביעתו שלל טענות נגד הנתבעת, הן לעניין ההסכם עליו חתם לרכישת הרכב והן לעניין טיבו של הרכב, ואתייחס להלן לעיקר טענותיו. 6. התובע טען כי נציג הנתבעת, שלמה גלוזברג (להלן: "נציג הנתבעת") אמר לו שמחיר הרכב הוא 180,000 ₪. מסכום זה יקוזז הפטור המגיע לתובע בהיותו נכה של משרד הביטחון, תתבצע עסקת טרייד-אין עם רכבו הישן עבורו יקבל 80,000 ₪, וכן יקבל מהנתבעת הנחה בשיעור 15,000 ₪. לפיכך, יהיה על התובע לשלם לנתבעת בסך הכל סך של 31,000 ₪, והנתבעת תעמיד לו הלוואה לתשלום סכום זה. 7. התובע טען בתביעתו כי על פי תנאי ההזמנה, המחיר הסופי של הרכב נקבע לאחר שחרורו מהמכס, אך את החשבון הסופי, הנתבעת ערכה טרם שחרור הרכב מהמכס. 8. התובע טען כי הופסק יצור הדגם של הרכב אותו רכש, והופסק יבואו לארץ, מאחר שהמכלולים של הרכב מיושנים, והרכב צורך הרבה דלק. 9. התובע טען כי תיבת ההילוכים של הרכב מיושנת ואף מסוכנת בעת נסיעה בירידות, אין מעקב ביקורת בלוח השעונים, ובתא המטען אין אבזור של רשתות המצמידות את החפצים לדפנות הרכב. 10. התובע דרש בתביעתו לקבל החזר של סכום ההלוואה, בסך של 31,000 ₪. כמו כן, התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי רכב (להלן: "חוו"ד השמאי") לפיה על התובע לקבל מהנתבעת החזר בסך של 44,859 ₪. 11. בחוו"ד השמאי נטען כי בגלל שהרכב שנמסר לתובע הוא מדגם ישן, ערכו נמוך ב- 15% מהסכום ששולם, ולכן על הנתבעת להחזיר לתובע סך של 24,452.25 ₪, וכן כי ההנחה שהיה על הנתבעת לתת לתובע הייתה צריכה להיות בסך נוסף של 15,616.83 ₪. 12. אציין כי חוות דעת השמאי כוללת טענות נוספות נגד הנתבעת, שלא נכללו במסגרת כתב התביעה עצמו - נטען כי התובע חויב בסך של 1,000 ₪ עבור שכפול מפתחות הרכב, נטען כי בעסקת הטרייד-אין חושב שווי הרכב הישן של התובע בסך של 80,000 ₪ בלבד למרות שהרכב היה ללא תאונות קודמות ובמצב טוב מאד, ובפועל, התובע זוכה בסך של 78,000 ₪, ולכן יש להחזיר לו 2,000 ₪. עוד נטען בחוות הדעת של השמאי כי לא הוסכם בין הצדדים שתשלום אגרת הרכב בסך 975 ₪ יחול על התובע, וכי היה על התובע לקבל זיכוי של 815 ₪ שבפועל לא הוחזר לו. 13. התובע העמיד את תביעתו על סך של 31,900 ₪, שהוא הסכום המרבי בגבול סמכותו של בית משפט זה. טענות הנתבעת 14. הנתבעת טענה כי התביעה משוללת כל בסיס, אין בה ממש, והיא כוללת טענות בעלמא, ללא כל ראיה או הוכחה. הנתבעת טענה כי נתנה לתובע יחס טוב ומסור, ותביעתו נגדה נגועה בחוסר תום לב, תוך הצגת תמונה עובדתית מסולפת, ויש בה ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. 15. הנתבעת טענה כי התובע ביצע את הזמנת הרכב, לאחר שבירר את כל הפרטים והנתונים הקשורים לעסקה, ולאחר שפנה למספר סוכנויות רכב. 16. הנתבעת טענה כי הרכב הוא משנת מודל 2010, ולא כפי שטען התובע משנת ייצור 2009. 17. הנתבעת טענה כי הרכב נמכר לתובע במחיר עליו סוכם בין הצדדים. 18. הנתבעת טענה כי כל טענות התובע ביחס לבטיחות הרכב וביחס לצריכת דלק גבוהה משוללות כל יסוד. דיון והכרעה 19. המסמך העיקרי שעליו נסמך התובע להוכחת תביעתו הוא ההזמנה, נספח א' לכתב התביעה. ההזמנה חתומה על ידי שני הצדדים, וכן צורף לה נספח תנאי הזמנה. ההזמנה ותנאי ההזמנה הם ההסכם המחייב בין הצדדים, ולכן אפרט את האמור בהם להלן. 20. ההזמנה - בתאריך 9.6.10 התובע הזמין מהנתבעת את הרכב (הזמנה מספר 136922). בהזמנה מפורט הדגם של הרכב והיצרן - GM נוסעים -ZH1BOA שברולט מאליבו LUXURY, נפח מנוע L 3.5, אוטומאטי, צבע לבן. 21. התשלום עבור הרכב כפי שהוסכם בין הצדדים - על פי ההזמנה - "המחיר של המכונית הנ"ל (נכון לתאריך ההזמנה) בתנאי מיסים לפי מעמד הלקוח ובלבד שיסופקו לחברה האישורים הדרושים לביסוס מעמד הלקוח, לפי מחירון 2010001 מיום 03/01/2010". מחיר הרכב, כפי שמופיע בהזמנה, הוא 180,302 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: מחיר בסיסי - 149,136 ₪ תוספות + אביזרים - 4,380 ₪ מע"מ - 24,564 ₪ מחיר הרכב (נכון לתאריך ההזמנה) 178,092 ₪ אגרת רישוי (נכון לתאריך הזמנה) 2,210 ₪. כמו כן, בכתב יד, נרשם - "סה"כ תוספת לאחר ט.י כולל אביזרים לאחר פטור 54,000 ₪, 53,703, סך 31,000 ₪". כלומר, כפי שנטען על ידי התובע, וכפי שעולה מההזמנה, סוכם בין הצדדים כי לאחר קיזוז ההנחה, הפטור ממשרד הביטחון ועסקת הטרייד אין, יהיה על התובע לשלם לנתבעת סך של 31,000 ₪. התובע אכן שילם לנתבעת את הסך של 31,000 ₪ כפי שהוסכם ביניהם - במועד ההזמנה, התובע שילם לנתבעת במזומן סך של 2,000 ₪, ואת יתרת הסכום בסך של 29,000 ₪ שילם ב-29 תשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪ כל תשלום, באמצעות כרטיס אשראי (כפי שעולה מהקבלה מס 20400396 נספח ג' לתביעה). זהו סכום הכסף היחיד ששילם התובע עבור הרכב מכיסו, סכום עליו הוסכם בין הצדדים, ולמעשה, התובע בתביעתו דורש לקבל החזר של כל הסכום ששילם. 22. החשבונית לתשלום - התובע טען בתביעתו כי את הרכב קיבל בתאריך 23.6.10, כלומר, 14 יום לאחר מועד ההזמנה. בתאריך 30.6.10 הוצאה חשבונית לתשלום (חשבונית מס מס' 100601072, נספח ב' לכתב התביעה). התשלום עבור הרכב, כפי שמופיע בחשבונית, מסתכם ב - 163,015 ₪. לעומת המחיר של הרכב כפי שמופיע בהזמנה - 178,092 ₪, המחיר נמוך ב - 15,077 ₪, מכאן, שהתובע קיבל את ההנחה המובטחת מהמחירון בסך 15,000 ₪, ואף מעבר לכך. 23. התובע טען בתביעתו כי המחיר הסופי של הרכב היה צריך להיקבע לאחר שחרור הרכב מהמכס, אך את החשבון הסופי, הנתבעת ערכה טרם שחרור הרכב מהמכס. התובע ביסס את טענתו על סעיף 1 לתנאי ההזמנה, שכותרתו "מחיר", ובו נקבע המחיר עבור הרכב, כדלקמן: "(א) המחיר הנקוב בהזמנה זו הוא המחיר הידוע במועד ההזמנה והוא מבוסס על מרכיבי המחירון שבתוקף בעת ההזמנה (לרבות מחיר יצרן, שער החליפין של המטבע בו נרכשה המכונית בחו"ל, מע"מ, מכס, הוצאות רכישה ויבוא, ביטוח, היטלים, תשלומי חובה וכו'. שינויים במחיר אחד או יותר ממרכיבי המחיר הנ"ל עשויים להביא לעדכון המחיר. (ב) המחיר הסופי שיהיה על המזמין לשלם עבור המכונית המוזמנת (להלן: "המכונית") יהיה מחיר המכונית מאותו סוג ודגם שיופיע במחירון חברת UMI - יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (להלן: "החברה") כפי שיהיה בתוקף ביום שיחרור המכונית מן המכס, ובתוספת מע"מ כדין (להלן: "המחיר הסופי"). (ג) המזמין ישלם את מחיר אגרות הרישוי והרדיו עפ"י התעריף שיהיה בתוקף במועד הרישוי בפועל. (ד) אם יוטלו היטלים או מסים על המכונית או בשל רכישתה לאחר השיחרור מהמכס, יישא בהם המזמין. (ה) המכונית תימסר למזמין אך ורק לאחר ששילם את מלוא המחיר, את מחיר האביזרים והתוספות, ואת אגרת הרישוי וכל מס או היטל אחר שיוטלו בקשר עם רכישת המכונית, וכן הפרשי הצמדה וריבית על פי הקבוע בס"ק (ו) להלן. (ו) על המזמין יהיה לשלם את כל הסכומים במועדם. סכום שלא ישולם במועדו יישא ריבית בשיעור בו מחייב בנק לאומי בגין חריגה בחשבונות חח"ד". התובע לא טען ולא הוכיח בכל ראיה שהיא מה היה המחיר של הרכב מאותו סוג ודגם שהופיע במחירון חברת UMI ביום שחרור המכונית מהמכס, וממילא לא הוכיח כי מחיר המחירון בעת שחרור הרכב מהמכס היה נמוך ממחירו בעת ההזמנה. לו הייתה הנתבעת מחייבת את התובע במחיר מחירון גבוה יותר, כי אז היה מקום לבחון את טענתו זו, אולם, גם בהזמנה וגם בחשבונית מצוין כי מחיר הרכב יהיה לפי מחירון 2010001. גם בהזמנה וגם בחשבונית מופיע כי מחיר הרכב לפי מחירון זה הוא - 149,138 ₪. מאחר שההזמנה והאספקה בוצעו באותו החודש, סביר להניח גם כי לא חל שינוי במחירון הרכב, שהוא מחירון שהיה בתוקף עוד מיום 03/01/2010, כלומר, למעלה מחמישה חודשים. לאור כל האמור לעיל, מדובר בטענה סתמית, שיש לדחותה. 24. גם את טענת התובע כי על הנתבעת היה להתאים את שווי המכירה ביחס לשער הדולר בעת הרכישה יש לדחות, מאחר שאין לה כל בסיס בהסכם בין הצדדים. לפי תנאי ההזמנה, שער החליפין של המטבע בו נרכשה המכונית בחו"ל (במקרה זה שער החליפין הוא הדולר מאחר שמדובר ברכב שיובא מארצות הברית), מהווה את אחד הרכיבים לפיהם נקבע מחירו הרכב במחירון החברה, וישנם רכיבים נוספים, כמו: מחיר יצרן, מע"מ, מכס, הוצאות רכישה ויבוא, ביטוח, היטלים, תשלומי חובה וכו'. בהתאם לתנאי ההזמנה, וכל עוד לא היה שינוי במחירון החברה, אין מקום להתאים את מחיר הרכב לפי השינויים בשער הדולר. לפי סעיף 1 (א) לתנאי ההזמנה "שינויים במחיר אחד או יותר ממרכיבי המחיר הנ"ל עשויים להביא לעדכון המחיר", עשויים, אך לא חייבים. על פי סעיף 4 ב. להזמנה מדובר ברכב שנמצא במלאי במועד ההזמנה, ולא ברכב שיש לייבאו מחו"ל. הרכב סופק זמן קצר בלבד לאחר מועד ההזמנה, סביר שבטווח זמנים קצר זה לא חל שינוי במחירון החברה, ובוודאי שלא הוכח כי חל שינוי כזה. 25. טענת התובע כי מדובר בדגם מיושן ובמכלולים מיושנים - יש לדחות טענה זו שכן הנתבעת סיפקה לתובע את הדגם אותו הוא הזמין, וטענתו של התובע היא למעשה טענה בדבר טעות בכדאיות העסקה. 26. הדגם שסופק לתובע הוא משנת מודל 2010, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעת כנספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה, וטענת התובע כי מדובר בדגם מיושן לא הוכחה כנדרש. מעבר לכך, לא ניתן ללמוד מטענות התובע כי הוטעה על ידי נציג הנתבעת בעניין זה או כי הוצג לו מצג שווא כלשהו. התובע לא הוכיח בכל ראיה כי הופסק יצור הדגם של הרכב אותו רכש, והופסק יבואו לארץ, כפי שטען בתביעתו. 27. מעבר לצורך, יודגש כי מדובר בתובע שהינו בעל מקצוע והבנתו ובקיאותו ברכבים הם מעבר אלו של אדם רגיל - התובע הוא בעל הסמכה להיות מנהל מקצועי במכונאות רכב מטעם משרד התחבורה, מוסמך לתת חוות דעת עד מומחה מטעם המכון הארצי לתחבורה והמועצה הלאומית למניעת תאונות, ובעל תעודת אומן בענף מכונאות הרכב מטעם איגוד המוסכים ובאישור משרד התחבורה (לפי האישורים והתעודות ת/1). 28. זאת ועוד, התובע עצמו ציין כי טרם החלטתו לרכוש את הרכב מהנתבעת, הוא ערך בדיקות רבות. התובע טען כי מלכתחילה הוא היה מעוניין לרכוש רכב אחר - מסוג שברולט, נפח מנוע 2.4, עם טכנולוגיה חדישה וחסכונית בדלק, עם תיבת הילוכים חדישה בעלת ששה הילוכים, משנת 2010. לפי גרסת התובע, הוא פנה לנתבעת, ונציג הנתבעת שכנע אותו לקנות רכב אחר מזה בו היה מעוניין, עם נפח מנוע 3.5, והבטיח לו הנחה. התובע טען כי השתכנע, ובתאריך 26.5.10 הזמין את הרכב (הזמנה מס' 161884). אולם, לאחר מכן, התחרט, החליט שאינו מעוניין ברכב גדול, ולא שילם עבור הרכב אותו הזמין. 29. מטענות הנתבעת ומסמכיה עולה כי אכן התובע ביצע הזמנה קודמת לרכב אותה ביטל. יתרה מכך, ועוד קודם לכן, התובע פנה לנתבעת וקיבל הצעת מחיר עבור רכב מסוג שברולט קרוז בנפח מנוע 1800 סמ"ק, ביצע נסיעת מבחן ומסר לנציג הנתבעת כי הרכב חלש. מסמך הצעת המחיר מיום 25.5.10 (מס' 161826) ופירוט ממוחשב של הפעילויות, שצורפו על ידי הנתבעת כנספחים לכתב ההגנה, תומכים בגרסת הנתבעת כי התובע התעניין גם ברכישת רכב מדגם זה וביצע נסיעת מבחן. בהמשך, בתאריך 9.6.10, התובע שוב שינה דעתו, פנה לנתבעת והזמין את הרכב נשוא התביעה. 30. זאת ועוד, ומעבר לכך, עוד קודם לכן, ובמהלך תקופה של שנה בקירוב טרם רכישת הרכב, התובע פנה גם לסוכנים נוספים של חברת UMI וקיבל מספר הצעות מחיר לרכישת רכב מסוג שברולט מדגמים שונים (הצעות המחיר צורפו כנספח לכתב ההגנה) - בתאריך 28.6.09 התובע פנה לבית UMI בראשון לציון וקיבל מאיש המכירות שמוליק צור דקר הצעה לרכישת רכב מאותו דגם של הרכב נשוא התביעה (הצעת מחיר מס' 141425). בתאריך 13.8.09 התובע פנה לאולם המכירות בתל אביב וקיבל מאיש המכירות יבגני סיזי הצעה לרכישת רכב שברולט אפיקה נפח מנוע 2.5 (הצעת מחיר מס' 144823). בתאריך 17.2.10 התובע פנה לבית UMI וקיבל מאיש המכירות שמוליק צור דקר הצעה לרכישת רכב מאותו דגם של הרכב נשוא התביעה (הצעת מחיר מס' 156273), ובאותו יום קיבל גם הצעת מחיר נוספת לרכישת רכב שברולט מדגם נוסף ZH1BOF שגם הוא בנפח מנוע 3.5 (הצעת מחיר מס' 156273). בתאריך 17.2.10, התובע פנה גם לאולם המכירות בתל אביב וקיבל מאיש המכירות יבגני סיזי הצעה לרכישת רכב מאותו דגם של הרכב נשוא התביעה (הצעת מחיר מס' 156295), והצעת מחיר נוספת לרכישת רכב שברולט מדגם ZH1BOF נפח מנוע 3.5 (הצעת מחיר מס' 156294). בתאריך 4.5.10 התובע פנה לאולם המכירות בתל אביב וקיבל מאיש המכירות יבגני סיזי שלוש הצעות מחיר: הצעה לרכישת רכב מאותו דגם של הרכב נשוא התביעה (הצעת מחיר מס' 160508), ושתי הצעות מחיר לרכישת רכבי שברולט מדגמים אחרים. 31. מעובדות אלו ניתן ללמוד כי בטרם התובע החליט לרכוש את הרכב מהנתבעת, הוא ערך סקר שוק מקיף, בתאריכים שונים, קיבל מספר הצעות מחיר לרכב זה ולרכבים מדגמים נוספים, ובסופו של דבר בחר לרכוש את הרכב מהנתבעת, בתנאים ובמחיר עליהם הוסכם ביניהם. 32. כמו כן, מעובדות אלו ניתן ללמוד כי התובע פנה והתעניין אצל מספר נציגי מכירות ובסוכנויות שונות, עוד הרבה קודם למועד הרכישה מהנתבעת, בנוגע לרכישת דגם הרכב נשוא התביעה, בעל נפח מנוע 3.5, ולא נציג הנתבעת הוא ששכנעו לרכוש דווקא את הדגם הזה, כפי שהתובע טען בתביעתו. 33. התובע טען במהלך הדיון כי זכותו המלאה לפנות ולבדוק בעשרות מקומות, וכי הוא אכן הלך והתעניין, ומצא כי ההצעות האחרות שקיבל לא התאימו לו, ולכן לא קיבל את ההצעות, לא חתם על הזמנה ולא הפקיד כסף. 34. התרשמתי מכל הנתונים שהוצגו בפני כי לאחר שהתובע רכש את הרכב, הוא התחרט על כך, כפי שהתחרט גם במועד ביצוע הזמנתו הקודמת. במקרה זה, בניגוד להזמנה הקודמת, התובע שילם את הסך של 31,000 ₪ לנתבעת, ולכן לא יכול היה לבטל את ההזמנה, ולפיכך, העלה טענות מן היקב ומן הגורן נגד הנתבעת. 35. עוד ובנוסף, התובע טען בכתב התביעה כי תיבת ההילוכים של הרכב מיושנת ואף מסוכנת בעת נסיעה בירידות, אך לא כימת טענתו זו בסכום כספי, ומעבר לכך, טענתו זו לא נתמכה בחוו"ד השמאי שהוגשה מטעמו או בכל ראייה אחרת. יתרה מכך, בפניית התובע למוקד תלונות "אמון הציבור", הוא פירט את תלונתו, ושם טען: "...פניתי אל שלמה שהבטיח לי לעשות הנחה גדולה על מכונית שלא רציתי לקנות אך שלמה שכנע אותי בהטבות שזה ישתלם לי מאד...". כלומר, התובע בפנייתו הראשונה לא טען בכלל כי הרכב מיושן או לא בטיחותי. 36. זאת ועוד, הנתבעת טענה, וטענתה לא נסתרה בכל ראיה מצד התובע, כי רוב הרכבים האוטומאטים הנמכרים בארץ מגיעים עם תיבת הילוכים עם 4 הילוכים, כי אם תיבת ההילוכים הייתה מסוכנת כי אז משרד התחבורה היה אוסר ייבוא רכב עם תיבת הילוכים כזו, וכן כי גם הרכב הקודם של התובע שנמכר בעסקת הטרייד-אין היה עם תיבת הילוכים זהה. 37. אשר לטענת התובע כי בתא המטען אין רשתות המצמידות את החפצים לדפנות הרכב - אף שהתובע לא ציין בתביעתו או בחוו"ד השמאי מהו הסכום שלטענתו שוות רשתות כאלו, וטען את טענתו רק באופן כללי, אתייחס אליה - בהזמנה צוין כי המפרט של הרכב כפוף לסטנדרט היצרן המתייחס לרכב. כן צוין בהזמנה כי התובע ישלם תוספת מחיר עבור ציוד ואביזרים שונים, כמו חלון גג חשמלי, מרים שמשות, חיישני חניה וכד' בציון סכומים עבור כל פריט. לא נטען ולא הוכח כי המפרט של הרכב לפי סטנדרט היצרן כולל רשתות, או כי הובטח לתובע לקבל רשתות אלו לרכב, ולכן, מדובר בטענה סתמית שלא הוכחה. 38. את טענת התובע כי צריכת הדלק של הרכב גבוהה הוא תמך בנספח ח' לכתב התביעה, שהן שתי כתבות שפורסמו באתרי אינטרנט בקשר לרכב מסוג מאליבו. התובע טען - "יתכן שהרכב שקניתי הוא אחד מהמוצגים בתמונה כפי שאנו טוענים", ראשית, התובע עצמו טען כי יתכן שמדובר באותו רכב, האם ניתן להסתמך על כך כראיה ? שנית, המדובר בפרסום של כתבות מאתרי אינטרנט שאינן מהוות ראיה קבילה. שלישית, בכתבה שפורסמה באתר "גלגלים" נרשם כי - "צריכת הדלק מעט גבוהה", וזאת במסגרת פירוט החסרונות של הרכב (גיר אוטומט 4 הילוכים בלבד, צריכת דלק מעט גבוהה). בנוסף, הכתבה מפרטת גם את היתרונות של הרכב: "עיצוב, ביצועים, נוחות, מרחב פנימי, התנהגות כביש". בנוסף נרשם - "המאליבו החדשה מציגה קפיצת דרך משמעותית לעומת הדגם החולף, עם שיפור ניכר באיכות החומרים, נוחות הנסיעה ויכולת הכביש של המכונית", ובסיכום נרשם: "תמורה מעולה לכסף". התובע הפנה גם לכך שבכתבה נרשם כי המחיר הוא 147,000 ₪, אך מה שנרשם בכתבה הוא כדלקמן: "דגם ליסינג ללא פגיעה באבזור בטיחותי רק ב 147,000 ש"ח, הדגם המאובזר: 163,000 ש"ח בלבד". זאת ועוד, הכתבה פורסמה בתאריך 17.2.2008, כלומר, שנתיים וחצי לפני המועד בו התובע רכש את הרכב, ולכן, אין כל רלוונטיות למחיר המצוין בה, ולמעשה, גם לכל האמור בה לגבי הדגם משנת 2008. התובע צירף כתבה נוספת מאתר "אוטו", בו מופיעה חוות דעת לגבי הרכב, כדלקמן: "שברולט מאליבו החדשה היא בעלת עיצוב מודרני ונעים מבעבר, מבפנים ומבחוץ, ומבחינים בכך מיד במבט ראשון. לכך יש להוסיף איכות חומרים טובה, מרווח מרשים ורמות אבזור גבוהות (כולל אבזור בטיחות) בצירוף עם תג מחיר סביר - בהחלט נקודת פתיחה טובה. בנסיעה מתגלה שמנוע ה-3.5 ל' אכן חזק כפי שהנתונים מספרים, אך תיבת ההילוכים המיושנת והארוכה פוגעת במחץ. מנוע ה-2.4 ל' (ארבעה ציל', 170 כ"ס), חלש משמעותית אך מספק ביצועים בהחלט סבירים ותצרוכת דלק עדיפה. הנסיעה מוצקה ונוטעת בטחון, באופן המאפשר נינוחות מספקת, ללא טלטולים ונדנודים המוכרים לנו מהאמריקאיות של העבר. לשברולט מאליבו התנהגות הכביש בטוחה וצפויה ורק ההגה לא מספיק מדויק או טבעי. עיצוב ונוכחות: למאליבו עיצוב מודרני ובעל נוכחות רבה בזכות הגריל המגודל והממדים הנכבדים. האחוריים קצת פחות מוצלחים. תא נוסעים ומטען: איכות חומרים טובה, המרווח מרשים ורמות אבזור גבוהות. תא המטען גדול, אך פתחו צר ולא מספיק נוח להטענה. מנוע וביצועים: מנוע ה-3.5 ל' אכן חזק כפי שהנתונים מספרים, אך תיבת ההילוכים המיושנת והארוכה פוגעת במחץ וצריכת הדלק גבוהה. מנוע ה-2.4 ל' מספק ביצועים סבירים בלבד, אך צריכת דלק עדיפה. נוחות והתנהגות: הנסיעה מוצקה ונטולת נדנודים המוכרים מהאמריקאיות של העבר. התנהגות הכביש בטוחה וצפויה ורק ההגה לא מדויק או טבעי. תמורה למחיר: המאליבו אומנם אינה מהטובות בקבוצה, אך מציעה תכונות אמריקאיות מושכות (מנוע חזק, מימדים מגודלים ומקדם רושם) במחיר אטרקטיבי יחסית.  סיכום: אלטרנטיבה אמריקאית ראויה למשפחתיות-גדולות מיפן ואירופה". כלומר, לפי הכתבות שצורפו על ידי התובע, מדובר ברכב בעל יתרונות וחסרונות, כמו כל רכב אחר, ובסה"כ, מהכתבות עולה כי מדובר ברכב מומלץ לרכישה. יצוין כי בכל הכתבות הללו, אין תמיכה בטענת התובע לפיה הופסק יצור הדגם של הרכב אותו רכש, והופסק יבואו לארץ. 39. מתדפיס ההיסטוריה של הרכב, מתאריך 12.6.11, עולה כי במהלך תקופה של קצת פחות משנה, במהלכה הרכב היה בשימושו של התובע, הוא נסע בו 14,295 ק"מ, כלומר, התובע השתמש ברכב, בניגוד לנטען על ידו בכתב התביעה כי אינו יוצא מהבית כמו קודם בשל צריכת דלק גבוהה והשימוש שלו ברכב ירד מעל 70%. 40. התובע צירף כנספח ח'4 דף עליו נרשם "מחירון", והפנה למחירון זה כראיה לטענתו שניתנות הנחות ממחירון היבואן. התובע לא ציין מהו מקורו של המחירון, ומאיזה תאריך הוא, אך ברור שאינו המחירון של החברה, ומתייחס לדגמי רכבים אחרים. מחירון זה אינו מהווה כל ראיה קבילה. מעבר לכך, כעולה ממחירון זה, המדובר בהנחות הניתנות לחברי ארגון "חבר", שהוא מועדון צרכנות של משרתי קבע, כוחות הביטחון והגמלאים. מועדון צרכנות מנצל את יתרון הכמות הגדולה של חבריו לשם קבלת הטבות מרביות מיבואני רכב ובעלי עסקים נוספים. אין כל רלוונטיות להנחות שניתנו לחברי מועדון "חבר", במועד בלתי ידוע, על דגמי רכבים שונים, להנחה שניתנה לתובע. 41. חו"ד השמאי - בחוו"ד השמאי נטען כי על הנתבעת להשיב לתובע סך של 44,859 ₪, כלומר, יותר מהסכום המזומן ששולם לה על ידי התובע. לפי חוו"ד השמאי, למעשה, מחיר הרכב צריך היה להיות פחות מ- 120,000 ₪ (163,015 ₪ פחות הסכום שיש להשיב לתובע לפי חוו"ד השמאי), כשלטענה זו אין כל בסיס בראיות. 42. עיקר הטענות שנטענו בחוו"ד השמאי הן לגבי חיובים כספיים שונים, כאשר לטענות עובדתיות רבות עליהן התבססו החישובים, לא היה כל זכר בכתב התביעה ו/או בטענות ו/או בעדות התובע. למרות האמור, ומעבר לצורך, אתייחס לטענות אלו בקצרה להלן - דרישה לקבלת החזר חיוב עבור שכפול מפתחות הרכב בסך 1,000 ₪ - הנתבעת טענה כי על פי הסכם הטרייד-אין, היה על התובע להחזיר 2 מפתחות ו-2 שלטים, אך התובע לא עשה כן, ולכן חויב בסך של 1,000 ₪. טענה זו של הנתבעת לא נסתרה, והתובע אף אישר כי לא מסר לנתבעת את השלט. בחוו"ד השמאי נטען כי עבור הרכב הישן של התובע קוזז סך של 80,000 ₪ בלבד, למרות שהרכב היה ללא תאונות קודמות ובמצב טוב מאד, ובפועל התובע זוכה בסך של 78,000 ₪. השמאי נתן את חוות דעתו מבלי שבדק את הרכב הישן שנמכר בעסקת הטרייד אין, ולכן, כל האמור בחוות דעתו לגבי מצב הרכב הישן הוא בגדר עדות מפי השמועה. מעבר לכך, הנתבעת צירפה את כרטיס הבדיקה של הרכב הישן של התובע, שבוצעה על ידי חברת קומפיוטסט, ביום 10.6.10 (נספח ח' לכתב ההגנה). לפי טופס הבדיקה נמצאו מספר ליקויים ברכב הישן: סיבובי המנוע לא יציבים, נקישות במתלה קדמי לתיקון, לחיצות פח, פגמים בצבע, פגושים פגומים, רעש וחופש במערכת הנעה. ההזמנה בוצעה בתאריך 9.6.10, בטרם נבדק הרכב הישן במכון הבדיקה, ולא פורט בהזמנה זו מהו סכום הקיזוז עבור עסקת הטרייד אין, אלא רק סוכם מה יהיה הסכום שעל התובע יהיה להוסיף, בסך 31,000 ₪. למרות הפגמים השונים שנמצאו בבדיקה, לא בוצע כל שינוי בסכום שסוכם כי התובע ישלם, כפי שסוכם מלכתחילה. לכן, יש לדחות את הנטען בחוו"ד השמאי משלא הוכחה הטענה כנדרש ובמסמכים שצורפו. דוגמא נוספת, בחוו"ד השמאי נטען כי לא הוסכם בין הצדדים שתשלום אגרת הרכב יחול על התובע, וזאת בניגוד מוחלט למה שהוסכם, כפי שמופיע בהזמנה ובתנאי ההזמנה, לפיהם התובע יישא בתשלום אגרת הרכב. בחוות דעת השמאי נטען עוד כי התובע חויב בסך של 790 ₪ עבור קודנית, וחיוב זה אינו מקובל ואמור להיות כלול במחיר הראשוני. המחיר עבור הקודנית צוין בפירוש בהזמנה, במסגרת תוספת המחיר עבור ציוד נוסף, ולכן, שוב, מדובר בטענה העומדת בניגוד למוסכם בין הצדדים. לסיום 43. לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע נדחית. בהתחשב בכל ההליכים שהתנהלו בתיק זה, אני מטילה על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום. אם התובע לא ישלם סכום זה במועדו ובמלואו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי - מרכז. מוסך