תעודת משלוח לא חתומה

בכתב התביעה נתבע סך של 1,119,303.94 ₪. לטענת הנתבעים, חברת רדימיקס לא הוכיחה כדבעי כי סיפקה את המוצרים הנקובים בתעודות המשלוח, שכן חלקן אינן נושאות חתימת המקבל.

היעדר חתימה על חלק מתעודות המשלוח – מעיון בתעודות המשלוח עולה כי חלק מהן אינן חתומות בחתימת מקבל. לפי המוסכם בין הצדדים, חתימת המקבל מהווה ראיה מכרעת לאספקת המוצרים ולטיבם. משמעות היעדר חתימה אינה כי המוצרים לא סופקו, אלא שעל חברת רדימיקס להוכיח אספקתם בדרך אחרת.


דוגמא לפסק דין בנושא תעודת משלוח לא חתומה:

נתוני רקע
1. במועד הרלוונטי לתובענה עסקה התובעת (להלן: חברת רדימיקס או רדימיקס) בייצור מוצרי בטון ובשיווקם. באותה עת היתה הנתבעת 1 חברה קבלנית לביצוע עבודות בניין ותשתיות (להלן: חברת כרמים או כרמים). הנתבע 2 (להלן: עבוד) היה בעל מניות בה ומנהלה. הנתבעים 3 ו-4 (להלן: כרמי ועלי בהתאמה) הם בניו של מייסד חברת כרמים וניהלו אותה הלכה למעשה.

2. משנת 2002 היו קשרים עסקיים בין חברת רדימיקס לבין חברת כרמים. להסדרת תנאי ההתקשרות ביניהם נהגו בעלי הדין לחתום מפעם לפעם על חוזי מסגרת שלפיהם התחייבה רדימיקס לספק לכרמים - לפי הזמנתה - מוצרי בטון. האחרונה התחייבה לשלם תמורת המוצרים שיסופקו לה בהתאם למחירון מוסכם ובניכוי הנחות אשר פורטו בחוזים אלה.

3. ביום 5.5.02 נכרת חוזה מהסוג האמור (מוצג ת/5, להלן: החוזה הראשון) וביום 20.9.05 נכרת חוזה נוסף (מוצג ת/6, להלן: החוזה השני). אין חולק כי בין שתי החברות נחתמו חוזים נוספים ברם התובענה דנן מושתתת על שני אלה בלבד, והשניים יקראו להלן: שני החוזים.

4. בשני החוזים סוכם כי חברת כרמים תשלם את התמורה בעבור המוצרים שיסופקו לה על בסיס "שוטף + 120" (דהיינו, כעבור 120 יום מתום החודש השוטף שבו בוצעה הקניה). בהתאם לסעיף 4 לתנאי המכירה והאספקה שבגב החוזים סוכם כי "..חתימתו או חתימת מי מטעמו [במקרה זה חתימת חברת כרמים או מי מטעמה] על תעודות המשלוח, תהווה ראיה מוחלטת וסופית לכך שהמוצרים המצוינים בתעודת המשלוח ואשר לגביהם לא צוינה הערת אי-התאמה, סופקו לו בתיאום, בכמות ובטיב כמפורט בתעודת המשלוח ובהזמנה, והוא מוותר בזאת על כל טענת פגם ו/או אי התאמה שלא צוינה בתעודת המשלוח..".

5. לטענת רדימיקס, נוסף על התחייבותה של חברת כרמים לקיים את חיוביה החוזיים, ובתוך כך לשלם בעד התמורה, התחייב עבוד כערב לחיוביה. בכתב ההגנה הכחיש עבוד כי חתם כערב לחיוביה של חברת כרמים. מחלוקת זו תוכרע בהמשך.

6. לטענת חברת רדימיקס בתקופת תוקפם של שני החוזים סיפקה לחברת כרמים מוצרים בשווי רב וכי לאחר ניכויים וזיכויים שלהם היתה זכאית האחרונה, נותר חוב בסך 1,451,328.94 ₪ (נומינלי נכון ליום 30.4.06).

לתשלום חוב זה מסרה חברת כרמים שמונה שיקים משוכים על חשבונה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף 106 בסך כולל של 1,045,101.98 ₪, מתוכם הציגה לפירעון שיק אחד על סך 96,287 ₪. שיק זה חולל באי-פירעון, ולכן לבקשת חברת כרמים לא הוצגו לפירעון יתר השיקים (בסך כולל של 948,814.98 ₪).

7. בשלב זה היה ברור כי חברת כרמים נקלעה לקשיים כלכליים וכי לא תוכל לעמוד בתשלום החוב. לפיכך הסכימו בעלי הדין כי חברת כרמים תמכור לחברת רדימיקס ציוד מכני הנדסי שהיה בבעלותה: קודח חורים אינגרסול מספר רישוי 374-228 (להלן: הקודח) אשר נמכר בסך 161,469 ₪ (לפי חשבונית מיום 31.12.05) ומחפר זחלי קטרפילר מספר רישוי 328-931 (להלן: המחפר) שנמכר לפי חשבונית מאותו יום בסך 484,407 ₪.

8. ביום 6.1.06 נחתם זיכרון דברים אשר העלה על הכתב את הסיכום בין הצדדים. לפי הכתוב בו היתה חברת רדימיקס רשאית למכור את המחפר או את הקודח או שניהם תוך 90 יום ממועד זיכרון הדברים. עוד סוכם, כי אם איזה מהכלים ההנדסים הנ"ל יימכר במחיר נמוך מהמחיר שבו קנתה אותו רדימיקס תחייב זו את חשבונה של חברת כרמים בהפרש, ואם יימכר במחיר גבוה יותר, אזי תזכה זו את חברת כרמים בהפרש.

9. לגרסת חברת רדימיקס ביום 22.3.06 עלה בידיה למכור את המחפר בסך 291,250 ₪ בלבד. לפיכך חייבה את הכרטסת של חברת כרמים בהפרש בסך 193,157 ₪. עוד הוסיפה כי חרף ניסיונותיה, לא הצליחה למכור את הקודח. לכן פנתה לשמאי אשר העריך את שוויו בסך 35,000 ₪ בלבד, ובהתאם לכך חייבה את כרטסת כרמים בהפרש בסך 120,694 ₪.

לאחר הפחתת פדיון מכירת המחפר ואת שווי הקודח לפי הערכת השמאי, נותרה יתרת חוב בסך 1,119,303.94 ₪ הנתבעת בהליך דנן.

ההליך דנן
10. חברת רדימיקס הגישה את התובענה דנן בסדר דין מקוצר לתשלום החוב האמור. כתב התביעה התבסס על התחייבויותיה של חברת כרמים הנובעות מהחוזה השני בלבד. רשמת בית המשפט הורתה על מחיקת הכותרת, התירה לנתבעים להגיש כתב הגנה תוך זמן נקוב, שאם לא כן ישמש התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ככתב הגנה.

11. ביום 10.8.08 הגישה חברת רדימיקס בקשה לתיקון כתב התביעה, שנתקבלה. לפי התיקון ביססה חברת רדימיקס את תביעתה גם על החוזה הראשון. עם תיקון כתב התביעה הגישו התבעים כתב הגנה מתוקן.

12. בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן כמו גם בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בסכום התביעה. לטענתם, חלק מתעודות המשלוח אינן חתומות על ידי המקבל, ולכן אין ראיה כי כל המוצרים אכן סופקו לה. כמו-כן עבוד כפר בחבות אישית, בין כערב ובין מכוח הרמת מסך התאגיד, וכך גם כרמי ועלי. עוד הוסיפו עבוד, כרמי ועלי כי לא קמה עילה שטרית נגדם, שהרי השיקים משוכים על חשבון חברת כרמים והוצאו בחתימת מורשה חתימה בצירוף חותמת החברה.

13. ביום 17.5.06 הגיש אחד מנושי חברת כרמים בקשה לפירוקה (במסגרת תיק פש"ר 279/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה) וביום 29.5.06 החליט בית המשפט של הפירוק כי אין לשלם כספים לנושים כלשהם, אלא באישורו. ביום 13.7.06 הורתה רשמת בית משפט זה כי ההליכים נגד חברת כרמים יעוכבו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט של הפירוק.

במסגרת הליכי הפירוק הגישה חברת רדימיקס תביעת-חוב, והמפרק הזמני אישר חוב בסך 787,000 ₪.

14. עניינו של פסק-הדין הוא אפוא תביעת רדימיקס נגד עבוד, כרמי ועלי.

השיקים
15. לנוכח טענת הנתבעים שמן הסתם סברו כי עילת התביעה דנן היא גם שטרית, יובהר כי מעיון בכתב התביעה עולה כי אמנם פורטו השיקים שמסרה חברת כרמים לרדימיקס לסילוק חובה או חלק ממנו, ואף צורף העתק מהם, ברם אין התובענה מושתתת על עילה שטרית. גם אם ייאמר אחרת, הרי שככל שבתביעה שטרית עסקינן מופנית זו נגד חברת כרמים בלבד (שמחשבונה הוצאו השיקים והיא זו שחתומה עליהם), ולא נגד עבוד, עלי וכרמי.


החוב
16. כאמור, בכתב התביעה נתבע סך של 1,119,303.94 ₪. לטענת הנתבעים, חברת רדימיקס לא הוכיחה כדבעי כי סיפקה את המוצרים הנקובים בתעודות המשלוח, שכן חלקן אינן נושאות חתימת המקבל.

17. היעדר חתימה על חלק מתעודות המשלוח – מעיון בתעודות המשלוח עולה כי חלק מהן אינן חתומות בחתימת מקבל. לפי המוסכם בין הצדדים, חתימת המקבל מהווה ראיה מכרעת לאספקת המוצרים ולטיבם. משמעות היעדר חתימה אינה כי המוצרים לא סופקו, אלא שעל חברת רדימיקס להוכיח אספקתם בדרך אחרת.

18. הגעתי למסקנה כי חברת רדימיקס עמדה בנטל המוטל עליה.

ראשית, תעודות המשלוח וחשבונית המס שהנפיקה חברת רדימיקס מבוססות על הזמנות בכתב של חברת כרמים, וזו לא הביאה ראיה כי באתר זה או אחר לא סופק כל מה שהוזמן.

שנית, חברת כרמים לא הכחישה כי קבלה חשבוניות מס מאת חברת רדימיקס. בחשבוניות פורטו פרטי המוצרים שסופקו והאתר שבו סופקו, מחירם הבסיסי ושיעור ההנחה שניתנה. סביר להניח כי לוּ חלקה חברת כרמים או הפועלים בשמה בנכונות הפרטים המצוינים בחשבוניות היו מעלים את השגותיהם מיד עם קבלת החשבוניות, והם לא עשו-כן. אין אלא להסיק כי תוכנן נבדק ותאם למה שהוזמן ולמחירים המוסכמים.

שלישית, חברת כרמים באמצעות עבוד או כרמי מסרו שיקים לסילוק החוב. סכום השיקים תואם – בשינוי קל – את סכום התביעה. עובדה זו תומכת אף היא במסקנה כי חברת כרמים לא חלקה על כמות המוצרים שסופקו לה או על טיבם.

לפיכך אני קובעת כי אספקת מוצרים בשווי הנקוב הוכחה כדבעי.

19. חברת רדימיקס חייבה את חשבון חברת כרמים בהפרש הסכום ששילמה בעבור המחפר לעומת הסכום שקבלה תמורתו. כן חייבה את חשבונה של כרמים בהפרש בין המחיר ששילמה בעבור הקודח לבין שוויו לפי הערכת שמאי מטעמה.

בנוגע למחפר - הוכח כי נמכר בסכום נמוך מזה שבו רכשה אותו רדימיקס. הנתבעים לא העלו טענה כלשהי בנוגע לחיוב חשבונם בהפרש, ולכן יש לקבל את גרסת רדימיקס, וכפועל יוצא יש לקבוע כי החיוב בהפרש נעשה כדין.

בנוגע לקודח – רדימיקס לא הוכיחה כדבעי את זכותה לחייב את חשבונה של כרמים בהפרש בין הסכום ששילמה בעבורו לבין שווי הקודח לפי הערכת שמאי מטעמה. לפי זיכרון הדברים, תוך 90 יום מיום חתימתו היה בכוחה של חברת רדימיקס למכור את הקודח. הא ותו לא. לא הובאה ראיה שלפיה הסכימו הצדדים כי אם תבחר חברת רדימיקס שלא למכור את הקודח תהא רשאית לבדוק את כדאיות העסקה ולפנות לשמאי לצורך הערכת שוויו, ובמקרה של פער במחירים - לחייב את חברת כרמים בהפרש.

לפיכך יש להפחית מסכום החוב הנתבע סך של 120,694 ₪, הסכום שבו חויב חשבונה של חברת כרמים בגין ההפרש בין המחיר המוסכם תמורת הקודח לבין הערכת השמאי.

20. חובה של חברת כרמים לחברת רדימיקס מסתכמת אפוא בסך 998,610 ₪ (מעוגל). אין חולק כי הסכום נמוך מזה שאישר המפרק הזמני במסגרת תביעת-חוב (787,000 ₪). היות שלא הוכחו הנתונים שהוצגו לפניו ועל מה ביסס קביעתו, אין לנתון זה כדי להשפיע על הכרעה בהליך דנן.

ערבות עבוד
21. לטענת חברת רדימיקס, לפחות בשתי הזדמנויות שונות – ביום 5.5.02 וביום 20.9.05 - חתם עבוד על חוזים בשם חברת כרמים (בצירוף חותמת החברה) ובשמו הוא כערב לחיוביה. כאמור, בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן כמו גם בכתב ההגנה הכחיש עבוד את חתימתו כערב על החוזים הללו.

22. לנוכח טענתו זו מונה בהסכמה מר רון ישי, מומחה לכתב-יד, כמומחה מטעם בית-משפט (להלן: המומחה). אף כי לפי כתב המינוי היו החתימות בשני החוזים שנויות במחלוקת התברר כי המומחה יצא מתוך ההנחה שהחתימה על החוזה השני היא חתימתו של עבוד, והחתימה על החוזה הראשון במחלוקת. לפיכך הגיע לידי מסקנה כי "למרות הספק הקיים ומיעוט הנתונים החתימות המשורבטות אני קובע כי כפי הנראה לא זוהר עבוד הוא שחתם את החתימות המחלוקת בטופס הצעת המחיר כמפורט מעלה" (כוונתו לחוזה הראשון). די בכך כדי להטיל דופי בבדיקתו ובחוות דעתו. בחקירתו לא הציג המומחה משנה סדורה, עובדה התומכת אף היא במסקנה כי אין לסמוך על חוות דעתו.

אין מנוס מלהכריע אפוא מבלי להתבסס על חוות דעת המומחה ועדותו לפניי.

23. מטעם חברת רדימיקס העיד עובדהּ לשעבר מר שמעון רבין (להלן: רבין) אשר במועד הרלוונטי היה אחראי על המכירות בחברה. לפי עדותו, עבוד חתם בפניו על החוזים הללו, לרבות על כתב הערבות, כשבאותו מעמד נכח גם כרמי. עוד הוסיף כי בהתאם לנוהל שהיה קיים ברדימיקס כל אימת שנכרת חוזה עם חברה מוגבלת במניות חתם בעליה על ערבות אישית לחיוביה. היות שחברת רדימיקס ראתה בעבוד בעלים של חברת כרמים ומי שאמור היה להתחייב בשמה, נדרש הוא לחתום על כתב הערבות.
24. עבוד וכרמי הכחישו בעדותם לפניי את גרסת רבין. אין חולק כי הן רבין והן עבוד וכרמי בעלי עניין בתוצאות ההליך, ולכן יש לבחון את עדויותיהם במשנה זהירות. אמנם נכון, זה כשנתיים אין רבין עובד בחברת רדימיקס, כך שלכאורה אין לו עניין בתוצאות ההליך. ואולם, סביר להניח כי עדיין שומר נאמנות למקום שבו עבד שנים רבות. כמו-כן עדותו התבססה במידה רבה על נהלי העבודה יותר מאשר על זיכרונו.

25. חרף האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הוכח במידה הדרושה בהליך אזרחי שעבוד חתום על הערבות נושא החוזה השני (מיום 20.9.06). לעומת זאת, לא הוכחה חתימתו על החוזה הראשון.

ראשית, אף כי בכתב ההגנה ובעדותו לפניי הכחיש עבוד כי חתם על החוזים הללו, הרי שבתצהיר עדות ראשית הכחיש את חתימתו אך ורק על החוזה הראשון, וטען כי בשם חברת כרמים הוטבעה חותמת החברה וכי אין אף לא חתימה אחת שלו. אם אמנם לא חתם עבוד על החוזה השני, אין הסבר מדוע לא ציין עובדה זו בתצהירו.

שנית, השוואה בעין בלתי מזוינת של החתימות השונות מלמדת, כי בעוד החתימות על החוזה הראשון שונות בתכלית מיתר חתימותיו (ראה מוצגים ת/2, ת/6, ת/8, נ/1) ניתן להבחין בדמיון רב בין החתימות הללו לבין החתימה על החוזה השני.

למותר לציין כי המומחה יצא מתוך נקודת הנחה שהחתימה על החוזה השני היא חתימתו של עבוד. סביר להניח כי עשה-כן בשל דמיון החתימות המצוין לעיל, וזאת נוסף על הדמיון בין החתימה על החוזה השני לבין דוגמאות החתימה שמסר עבוד למומחה (ראה מוצג ת/3).

שלישית, עבוד אישר כי היה בעל זכות חתימה בחברת כרמים ונהג לחתום על מסמכים בשמה. הוא גם אישר כי חתם על חוזים עם חברת רדימיקס.

רביעית, עבוד לא הכחיש כי חתם על החוזה השני בשמה של חברת כרמים בצירוף חותמתה. לעומת זאת עמד על גרסתו כי לא חתם כלל על החוזה הראשון, גם לא בשם כרמים. אין הסבר כיצד שתי החתימות - זו שליד חותמת כרמים וזו במקום הערבות - כה דומות.

26. אני קובעת אפוא כי עבוד ערב לחיוביה של חברת כרמים בהתאם לחוזה השני (מיום 20.9.06).

27. אין בקביעה האמורה כדי לחייב את עבוד במלוא סכום התביעה. לפי עדות רבין מידי פעם - כל רבעון או לפי מיזם - נהגו בחברת רדימיקס להחתים על חוזים את הקונים. הוא גם הוסיף כי סביר להניח כי מלבד שני החוזים (ת/5 ו-ת/6) נחתמו חוזים נוספים גם עם חברת כרמים.

28. נוסף על כך, מעיון בשני החוזים עולה כי אין זהות ביניהם. עיקר השינוי נוגע לשיעור ההנחה שהעניקה חברת רדימיקס לקונה. כמו-כן בחוזה השני נרשמה הערה בזו הלשון: "גמר עבודות בביצוע לפי מחירים ישנים". משמעות הדבר, כי גם ערבותו של עבוד מוגבלת לעסקאות נשוא החוזה השני בלבד.

29. מבחינת החשבוניות שהנפיקה חברת רדימיקס בעקבות הרכישות השונות ותעודות המשלוח עולה כי חלק הארי של הרכישות אינן נושא החוזה השני. כך עולה מאתר היעד של הרכישות - בכל חשבונית ובכל תעודת משלוח מצוין האתר שאליו סופקו החומרים ולפיו ניתן לדעת מהו החוזה הקובע. כך גם עולה משיעור ההנחה שהעניקה חברת רדימיקס - לפי החוזה השני ניתנה הנחה מרבית בשיעור 67%. רוב החשבוניות מציינות הנחה בשיעור שונה (על-פי-רוב - 70%).

בהתאם לכך ניתן לקבוע כי הרכישות נושא חשבוניות שמספרם 47495 על סך 97,063.72 ₪; 47308 על סך 3,590.81 ₪; 47309 על סך 94,365.55 ₪; 47100 על סך 2,741.90 ₪ נעשו במסגרת החוזה השני, שלחיובים על-פיו ערב עבוד. מסכום זה יש להפחית 4,642.23 ₪, זיכוי שניתן בקשר למוצרים שסופקו בהסתמך על החוזה השני. החוב הנערב מסתכם אפוא בסך 188,478 ₪ (מעוגל) בלבד, נכון ליום 30.4.06.

הרמת מסך התאגיד
30. חברת רדימיקס סבורה כי בהיותם מנהליה של חברת כרמים, חבים עבוד, כרמי ועלי כלפיה מכוח תורת הרמת מסך התאגיד. זאת, בין משום שנהגו ברשלנות בניהול כרמים, בין משום שנהגו בחוסר תום-לב או תוך שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ובין משום שניהלו את עניינה של חברת כרמים במימון דק. לא זו אף זו, לדעת רדימיקס ידעו השלושה או היה באפשרותם לדעת על אודות מצבה הכלכלי של חברת כרמים ועל חוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.

31. עסקאות המכר המבססות את עילת התביעה בוצעו כולם בשנת 2005, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 3 משנת תשס"ה לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק).

מבחינת עבוד, שהיה בעל המניות בחברת כרמים אין חולק כי עקרונית ניתן לחייבו אישית בהסתמך על תורת הרמת מסך ההתאגדות. לא כך בנוגע לכרמי ולעלי. במועד הרלוונטי לא החזיקו שני אלה בהון המניות של חברת כרמים, אלא מילאו תפקידים ניהוליים בה – כרמי שימש מנהל כספים ועלי מנהל פרויקטים.
32. סעיף 6 לחוק החברות, כפי שתוקן בתיקון משנת תשס"ה קובע לאמור:
"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג) ....
(ד)...."

33. לשון הוראה זו מלמדת כי ייתכנו מצבים שבהם חרף אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ניתן להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין בעלי המניות בה כך שחיוביה של החברה יוטלו אישית על בעלי המניות. לעומת זאת, ובניגוד למשטר ששלט טרם התיקון משנת תשס"ה, הוצאה מגדרו של חוק החברות היכולת לחייב נושא משרה בחברה על ידי הרמת מסך ההתאגדות, וכיום יוחדה עילה זו נגד בעלי המניות בלבד.

34. לפני תיקון משנת תשס"ה כלל חוק החברות הוראה בסעיף 54(ב) ולפיה "נוסף על הוראת סעיף 6 [לחוק החברות] רשאי בית משפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6(ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובת כאמור."

על הוראה זו, אשר הרחיבה את מעגל הטלת האחריות האישית בנפרד מהאישיות המשפטית של החברה ללא יחס סביר לאחריות אישית של אורגן או נושא משרה בחברה, נמתחה ביקורת נוקבת. בעקבות ביקורת זו בא התיקון משנת תשס"ה שבו בוטלה ההוראה המרחיבה האמורה. עם זאת, נותר על כנו סעיף 54(א) לחוק, שלפיו ניתן להטיל אחריות אישית על אורגן או על נושא משרה אם קיימת עילת תביעה אישית נגדם, לאו דווקא במסגרת חוק החברות.

ראה בסוגיה בספרו של ד"ר י' בהט "חברות- החוק החדש והדין לאחר תיקון 16" מהדורה 12 תשע"א-2001 בורסי-הוצאה לאור של ספרי משפט, בעמוד 205 ואילך; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [16.10.05].

35. לפיכך ככל שהעילה נגד כרמי ועלי מושתתת על תורת הרמת מסך התאגיד דין התובענה נגדם להידחות.

הרמת מסך בנוגע לעבוד
36. סעיף 6 לחוק החברות הקובע כי ".. אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן.." מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט אם ראוי להורות על הרמת מסך החברה. עם זאת השימוש בשיקול דעת זה ייעשה "במקרים החריגים" בלבד, רק אם השתמש בעל המניות באישיות המשפטית הנפרדת של החברה לפי החלופות המנויות בסעיף, והן: מעשה או מחדל מודע (לרבות עצימת עיניים) מצד בעל המניות שיש בהם כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה [סעיף 6(א)]; מעשה או מחדל כאמור "הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" וכן "..בשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה." לפיכך גם ניהול החברה בהסתמך על מימון דק יכול שיצדיק הרמת מסך החברה.

37. ראוי לציין כי אין נפקא מינה אם בפועל היה עבוד זה שניהל את חברת כרמים או שהאציל את סמכויותיו לכרמי או לעלי. אין גם חשיבות לסיבה מדוע לא החזיקו כרמי ועלי בהון המניות של כרמים, שהרי כנושאי משרה ניתן לייחס להם חבות אישית (אם כי לא מכוח הרמת מסך).

38. הגעתי לכלל מסקנה כי אין בחומר הראיות שהובא לפניי תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק כי בניהול כרמים נהג עבוד (או כרמי ועלי בידיעתו ובהסכמתו) במטרה להונות את חברת רדימיקס או כדי לקפחה. אין גם ראיה כי בשים לב ליכולתה הכספית של כרמים נטלו עבוד או כרמי או עלי סיכונים בלתי סבירים בניהולה. יתרה מכך, לא הוכח כי הון מניותיה של חברת כרמים לא סיפק כרית ביטחון מספקת לקיום התחייבויותיה או שהסתמך עבוד (או כרמי או עלי בידיעתו ובהסכמתו) על יחס מינוף גבוה, דהיינו, כי חברת כרמים מימנה את פעילויותיה בעיקר בעזרת הלוואות, ולא בעזרת הון עצמי (קרי, כי החברה נוהלה בהסתמך על מימון דק).

39. אמנם נכון, הוכח כי כרמי ועלי פנו לשוק האפור וקבלו הלוואות למימון עסקיה של חברת כרמים, אך היה זה לאחר הסתבכותה הכלכלית ולאחר מיצוי מקורות מימון אחרים, כגון הלוואות בנקאיות או השקעת הון עצמי. הלוואות אלה נועדו ממילא להציל את כרמים לאחר הסתבכותה, ולא מתוך מטרה אחרת.

40. למותר לציין כי מדוח הנאמן על נכסי חברת כרמים (שמונה במסגרת תיק פש"ר 279/06) לא נמצא דופי בפעולת בעל המניות או האורגנים של כרמים. נקבע כי מקור הסתבכותה הכספית של חברת כרמים טמון באי-תשלום תמורת עבודות שביצעה בעבור מזמיני העבודה שונים, שהותירו חובות המסתכמים בעשרות מיליוני שקלים. ראוי להדגיש כי רובם ככולם של מזמיני העבודה היו רשויות מקומיות. גם אם כחוכמה שלאחר מעשה יתכן כי בהתקשרות עמן היה סיכון, הרי שאין ראיה כי במועד ההתקשרות עמן נטלו חברת כרמים או בעל מניותיה סיכון בלתי סביר או כי היה ידוע לו או למנהליה כרמי ועלי שאותן רשויות מקומיות הגיעו למצב של חדלות פירעון.

41. דין התובענה נגד עבוד מכוח תורת הרמת מסך התאגיד דינה אפוא להידחות.

חבות אישית של כרמי ועלי
42. סעיף 1 לחוק החברות מגדיר "נושא משרה" – דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי;"

הגדרה זו טומנת בחובה הן את הדירקטורים של החברה והן את מנהליה בפועל.

43. בהתאם לסעיף 46 לחוק החברות "האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה באותו עניין."

44. מעמדם של כרמי ועלי בחברת כרמים היה של נושאי משרה בה ואורגנים שלה. אין חולק כי כרמי היה פעיל יותר בניהול השוטף של חברת כרמים ברם גם עלי היה אחד ממנהליה, והיה בכוחם של השניים (יחד עם עבוד) לחייבה (כגון זכות חתימה בבנקים).

45. יש לבחון אפוא אם ניתן לייחס להם אחריות אישית לחובותיה.

46. לטענת רדימיקס היה "בכשרותם [של עבוד, כרמי ועלי] כמנהלי הנתבעת 1 [חברת כרמים] אשר ידעו ו/או היה עליהם לדעת אודות העדר אפשרותה של הנתבעת 1 לשלם בגין המוצרים והסחורה אשר הוזמנה על ידם עבורה ואשר פעלו ברשלנות ובחוסר תום לב תוך שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת 1 ובמימון דק" (ראה סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן).

47. ככל שסעיף זה מייחס לכרמי ולעלי חבות מכוח תורת הרמת מסך התאגיד (שימוש לרעה באישיותה המשפטית של חברת כרמים ומימון דק) כבר נאמר לעיל, כי לא ניתן לחייבם. עם זאת, נושא משרה בתאגיד נושא אחריות אישית מכוח דינים שונים, ובתוך כך מכוח מעשה נזיקין עקב מעשה או מחדל רשלני או עקב ביצוע תרמית.

48. ככל שמיוחס לכרמי ולעלי מעשה או מחדל רשלני, אין בכתב התביעה כמו גם בחומר הראיות כדי לבסס חיוב על יסוד עוולה זו. כך גם בנוגע לעוולת התרמית המיוחסת להם.

49. סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) קובע לאמור:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג, יפעל על פיו, אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

50. על הטוען תרמית מוטלת החובה לפרט את טענתו בפרטי פרטים (ראה תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות"). כמו-כן, עליו מוטלת חובה מוגברת להוכיח התקיימותן של כל יסודות העוולה.

ראה בסוגיה ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל [2.4.12] והפסיקה הנזכרת שם.

51. במקרה דנן, לא זו בלבד שחברת רדימיקס לא פירטה את העובדות המבססות את עוולת התרמית לפרטיהן, אלא שלא הוכיחה את יסודותיה כדבעי. כל שעלה בידיה להוכיח הוא כי הלכה למעשה ניהלו כרמי ועלי את חברת כרמים; כי התקשרו בחוזים עם מזמיני עבודה או ספקים (ביניהם רדימיקס) וכי לאחר שחברת כרמים נקלעה לקשיים כלכליים ניהלו בשמה משא ומתן כדי להגיע להסדר. כן הוכח כי לאחר הסתבכותה של כרמים נטלו כרמי ועלי הלוואות בשוק האפור.

52. עוד הוכח כי במסגרת ניסיון להסדיר את החוב מסרו עבוד, כרמי ועלי או מי מהם לידי חברת רדימיקס שיקים משוכים על חשבונה של כרמים, שאחד מהם חולל באי-פירעון והיתר – מתוך ידיעה שלא ייפרעו - אף לא הוצגו לפירעון.

53. אין בעובדות הללו כדי להעיד על מעשי תרמית מצדם, ואף לא על מעשה או מחדל רשלני מצדם. די בכך כדי לדחות את התובענה האישית נגדם.

54. יתרה מכך, הוכח כי כרמים סיפקה לחברת רדימיקס בטוחות להבטחת חיוביה כלפיה (ערבות אישית של עבוד) ואף מסרה לה את המחפר ואת הקודח בניסיון להקטין את החוב. כן הוכח כי כרמי ועלי (וכן עבוד) השקיעו מהונם העצמי בחברה כדי לאפשר המשך פעילותה. מכך ניתן להסיק שחברת כרמים ומי שפעל בשמה עשו את כל אשר לאל ידם כדי להצילה ולאפשר המשך קיומה ותשלום חובותיה.

55. דין התובענה ככל שהיא מושתתת על ביצוע מעשים או מחדלים המהווים עוולה בנזיקין - להידחות.

סוף דבר
56. ההליכים נגד הנתבעת 1 מעוכבים לפי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליכי פירוק חברה זו.

57. התובענה נגד הנתבעים 2, 3 ו-4 ככל שהיא מושתתת על הרמת מסך התאגיד או על חבות אישית מכוח מעשים או מחדלים שנעשו בקשר לניהול החברה – נדחית.

58. התובענה נגד הנתבע 2 מכוח ערבותו מתקבלת חלקית. לפיכך אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של בסך 188,478 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום 30.4.06 וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

59. היות שעיקר התביעה נדחה, איני עושה צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון