מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הסכם מסגרת עם רשות מקומית: התביעה ביום 26/3/08 נחתם הסכם מסגרת בין המנוח מחמוד טבעוני ז"ל, שהיה אדריכל וקונסטרוקטור במקצועו, לבין הנתבעת מס' 1, מועצה מקומית כפר טורעאן (להלן: "המועצה") ולפיו התחייב המנוח לבצע עבור המועצה עבודות תכנון שיוזמנו על ידה בתמורה שנקבעה בהסכם. בהתאם למוסכם, הזמנת העבודה בגין כל פרויקט תיערך בנפרד והתמורה שתשולם תהיה בהתאם לאמור בהסכם. לימים הקים המנוח חברה בשם ד"ר טבעוני אדריכלים ומהנדסים בע"מ, התובעת מס' 1, ומאז הפעילות העסקית של המנוח, לרבות זו שהייתה מול המועצה, התבצעה באמצעות החברה. במשך השנים ביצע המנוח, בין בעצמו ובין באמצעות החברה, עבור המועצה עבודות תכנון שונות במספר פרויקטים, בהתאם להזמנות שנמסרו לו ע"י המועצה. אחד הפרויקטים שלגביהם הוזמנו עבודות תכנון מטעם המועצה היה פרויקט הקמת מבנה ציבור שנקרא פרויקט "גיל הזהב" או "מועדון לקשיש". עבודות התכנון שבוצעו ע"י ד"ר טבעוני בקשר לפרויקט זה עומדות בבסיס התביעה שהגישו יורשי המנוח והחברה שהוקמה על ידו בתיק דנן. בכתב התביעה טענו התובעים, כי הם ביצעו עבור המועצה עבודות תכנון בפרויקט גיל הזהב בשלושה שלבים, וכי המועצה נותרה חייבת להם סכומים שונים בגין כל שלב ושלב של ביצוע. השלב הראשון בוצע בשנים 1997 / 1998, השלב השני בוצע בשנים 2001 / 2002 והשלישי בוצע בשנים 2006 / 2007. בגין ביצוע עבודות תכנון בשלב הראשון (97/98) טענו התובעים, כי מגיע להם שכר טרחה בשיעור 7.5% מעלות העבודות שבוצעו עד אותו שלב, ואשר הסתכמו בסך 938,386 ₪. בהתאם לכך, מגיע לתובעים סכום של 70,379 ₪ בתוספת מע"מ. על חשבון חוב זה שילמה המועצה, במסגרת פסק דין שניתן ביחסים ביניהם, סכום של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ולפיכך היא נותרה חייבת לתובעים סכום של 45,300 ₪ בתוספת מע"מ. בגין ביצוע עבודות תכנון בשלב השני (2001/2002) טענו התובעים, כי מגיע להם סכום של 35,161 ₪ + מע"מ בגין השלמת עבודות גמר ושלד עד שלב המכרז, וסכום של 91,715 ₪ + מע"מ בגין תכנון שלב ב' של המבנה. לטענתם, על חשבון תכנון שלב ב' שולמו ע"י עמותת אלאמאן סכום כולל של 46,881 ₪, ויתרת החוב בגין תכנון שלב ב' היא בסך 44,834 ₪. בנוסף נטען ע"י התובעים, כי מגיע להם סכום של 9,172 ₪ + מע"מ בגין פיקוח עליון עד שלב שלב וסכום נוסף בסך 7,361 ₪ עבור תכנון שיפוצים לשלב א'. בהקשר זה יש לציין, כי לצורך ביצוע עבודות התכנון בשלב השני של הפרויקט נחתם הסכם נפרד בין התובעים לבין עמותת אלאמאן ולפיו התחייבה עמותת אלאמאן לשלם לתובעים את השכר המגיע להם עבור ביצוע העבודות בגין שלב זה. בשל כך צורפה העמותה כנתבעת נוספת בתיק וכלפיה נטען, כי היא לא שילמה את מלוא התמורה המגיעה ממנה בהתאם להסכם. לאחר שמיעת הראיות, ובהמלצת בית המשפט, התביעה נגד עמותת אלאמאן נדחתה בהסכמה. בגין ביצוע עבודות תכנון בשלב השלישי (2006/2007) טענו התובעים, כי מגיע להם שכר בסך 70,200 ₪ בתוספת מע"מ בגין הכנת תכניות אדריכלות, קונסטרוקציה ואומדנים לשם השלמת המבנה. לטענתם, על אף שהם הכינו את כל התוכניות הדרושות לביצוע העבודות בשלב השלישי, סירבה המועצה, בחוסר תום לב, לחתום על הסכם בכתב שנחתם ע"י התובעים והועבר אליה בפקס, ועמדה על כך שהתובעים ימציאו הסכם עם חתימה וחותמת מקוריות בתוך פרק זמן קצר, דבר שלא היה אפשרי מבחינתם. התובעים הוסיפו וטענו, כי המועצה נתלתה בתירוץ שלא הומצא לה הסכם מקורי חתום, ומיהרה לחתום על הסכם עם אדריכל אחר. לשיטתם, אותו אדריכל עשה שימוש בתוכניות שהם ערכו, התבסס על העבודה שהם ביצעו, מבלי שיהא צורך בעריכת תכניות חדשות מעבר לאלה שהוכנו על ידם. על כן, מבקשים התובעים לחייב את המועצה בשכר הטרחה המגיע להם בהתאם להסכם המסגרת. המועצה כפרה בטענות התובעים והעלתה שלל של טענות אשר מחייבות, לשיטתה, דחיית התביעה נגדה. מאחר שטענות ההגנה שהעלתה המועצה בקשר לכל אחד משלבי הביצוע שונות מטענות ההגנה שהעלתה בקשר ליתר שלבי הפרויקט, אתייחס להלן לכל אחד משלבי הביצוע בנפרד, אבחן את טענות הצדדים ואקבע אם מגיע לתובעים תשלום כלשהו בגין אותו שלב. השלב הראשון בקשר לעבודות שבוצעו בשנים 97/98 טענה המועצה, כי התביעה התיישנה מאחר שחלפו יותר משבע שנים מאז ביצוע העבודות ועד הגשת התביעה. נטען עוד, כי בגין העבודות שביצעו התובעים בשנים אלה, ובגין עבודות תכנון שביצעו בפרויקטים אחרים, הוגשה על ידם תביעה לבימ"ש השלום בנצרת שהועברה להכרעת בורר. לטענתה, בעקבות הליכי בוררות שהתנהלו בין הצדדים חויבה המועצה לשלם לתובעים סכום של כ-1.5 מיליון ₪. על כן, כך נטען, מנועים התובעים מהגשת תביעה נוספת מכוח עיקרון השתק העילה. שתי הטענות שהעלתה המועצה מקובלות עלי. באשר לטענת השתק העילה, הגישה החברה ביום 24/4/02 נגד המועצה תביעה לבית משפט השלום בנצרת לתשלום שכר טרחה שלטענתה נותרה המועצה חייבת לה, בגין ביצוע עבודות תכנון בהתאם להסכם המסגרת, בפרויקטים שונים, לבות בפרויקט גיל הזהב, שבגינו הוגשה התביעה דנן. בסעיף 9 לכתב התביעה בהליך הקודם, מוזכר הפרויקט של גיל הזהב כאחד הפרויקטים שבגינם הוגשה התביעה וברשימה שצורפה לאותו כתב תביעה תבעה החברה מהמועצה סכום של 78,753 ₪ בגין עבודות תכנון שבוצעו על ידה בפרויקט גיל הזהב. הסכסוך בין החברה לבין המועצה הועבר לבוררות בפני המהנדס ג'מאל זידאן, אשר פסק לטובת החברה סכום של 1,450,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק הבורר אושר על ידי בית משפט זה (כב' הרשמת דאז אילונה אריאל) ועל פיו נקטה ונוקטת החברה בהליכי גביה נגד המועצה. הכלל הוא שהתובע חייב לכלול בכתב תביעתו את כל הסעדים המגיעים לו בגין עילת תביעה אחת, ואין הוא רשאי לפצל את סעדיו אלא ברשות בית המשפט. כלל זה נקבע בתקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. תקנה 44(א) קובעת, כי "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה ..." ואילו תקנה 44(ב) קובעת, כי "תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחר כן תובענה בשל חלק זה. תקנה 45 קובעת, כי "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתובע את כולם או מקצם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". תקנה 44 דנה בפיצול סעד אחד וקובעת, כי לא ניתן לפצל סעד אחד ולבית המשפט אף אין סמכות להתיר לתובע לפצל סעד אחד, ועל התובע לכלול בתביעתו את מלוא הסעד. תקנה 45 דנה בפיצול סעדים שונים בגין אותה עילה וקובעת שהתובע חייב לכלול בתביעתו את כל הסעדים, אלא אם קיבל רשות בית המשפט לפצל סעדיו. בענייננו רלבנטית הוראת תקנה 44 ולפיה היה על התובעים לכלול בתביעה הראשונה את מלוא הסעד הכספי שהם היו זכאים לו, ומשלא עשו כן, אין הם רשאים להגיש תביעה בגין יתרת הסעד שלא נכללה בתביעה בהליך הראשון. בהקשר זה ראוי לציין, כי התובעים לא הגישו בקשה לפיצול סעדים, ולא קיבלו היתר לפיצול סעדים. יתרה מכך, גם אילו הייתה מוגשת בקשה כאמור, בית המשפט לא היה מוסמך להתיר פיצול אותו סעד, שכן לבית המשפט סמכות להורות על פיצול סעדים שונים, אך אין לו סמכות להתיר פיצול אותו סעד. מעבר לנדרש אוסיף, כי בהתאם לעדותו של אשרף טבעוני, בנו של המנוח ומי שמנהל היום את העסק ואת החברה, הסכום שהתובעים כללו בתביעתם שלפני בגין העבודות שבוצעו בשנים 97/98 הוא אותו סכום שהחברה תבעה בהליך הקודם. בעמ' 23 לפרוטוקול מאשר אשרף טבעוני, כי הסכום שהתובעים כללו בתביעתם בקשר לעבודות בשנת 1998 הוא אותו סכום שפורט בטבלה נ/1 שהיוותה בסיס להגשת התביעה בהליך הקודם. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של אשרף: "ש: אישור המהנדס היה בפברואר 2002 והתביעה הוגשה ב-24/4/02. בתצהיר שלך בסעיף 48א1 שעל חשבון שכ"ט תכנון שלב א' מגיע לכם 70,379 ₪. יש לך את החשבון ששלחת למועצה על סכום זה? ת: בטבלה שצורפה לכתב התביעה הקודם בשנת 98 יש חשבון 78,753 ₪ כולל מע"מ. ש: והסכום הזה מתייחס לעבודות שאתה מציין בסעיף 48א' לתצהיר? ת: כן". הנה כי כן, אותו סכום שהתובעים כללו בכתב התביעה בהליך דנן בגין העבודות שבוצעו בשנת 1998 כבר נכלל בתביעה הקודמת שהסתיימה בפסק בוררות שאושר. משמוצתה עילת התביעה בגין סעד זה, אין התובעים רשאים להגיש תביעה מחדש בגין אותו סכום. בהקשר זה ראוי להבהיר, כי המחסום המונע מהתובעים להגיש תביעה אינו תלוי בתוצאת פסק הדין. במילים אחרות, בין אם הבורר פסק לתובעים את מלוא הסעד, בין אם פסק להם חלק מהסעד ובין אם לא פסק להם סכום כלשהו, לא ניתן להגיש תביעה חדשה בגין אותו סכום שכבר נתבע. כאמור, גם טענת ההתיישנות שהעלתה המועצה מקובלת עלי. כזכור, מדובר בעבודות תכנון שבוצעו בשנים 97/98, ובגינן דרשו התובעים תשלום שכר טרחה כבר בשנים אלו, ואף הגישו תביעה בעקבות אי תשלום הסכומים המגיעים להם, לטענתם, מהמועצה. תביעה זו הסתיימה בפסק בורר ובפסק דין המאשר את פסק הבורר כבר בשנת 2002. גם אם אניח לטובת התובעים, כי מירוץ ההתיישנות החל בשנת 2002, הרי מאז ועד הגשת התביעה בשנת 2010 חלפו יותר משבע שנים ועל כן, לא צריכה להיות מחלוקת, כי התביעה התיישנה. ב"כ התובעים טען בסיכומיו, כי על אף האמור בהסכם המסגרת לעניין מועד התשלום, הרי בפועל התנהגו הצדדים אחרת והמועצה הייתה משלמת רק לאחר ביצוע העבודות נשוא עבודות התכנון. על כן, מבקשים התובעים לראות בנוהל זה הסכמה בהתנהגות לשינוי תנאי ההסכם באשר למועדי התשלום. טענה זו דינה להידחות מכמה טעמים; ראשית, לא הוכח כי הצדדים פעלו בניגוד להסכם, והציטוטים מעדותו של מהנדס המועצה אינם תומכים בטענת התובעים. מהמסמכים שהגישו התובעים עצמם ומהתנהלותם לאורך כל הדרך, היה ברור לתובעים וגם למועצה, כי התשלום צריך להיות מבוצע בהתאם להוראות ההסכם. בשל כך, כבר בשנת 2002 הגישה החברה נגד המועצה תביעה על מלוא שכר הטרחה המגיע לה בגין תכנון שלב א', ואף נפסקו לה סכומים שונים. עובדה זו אינה תואמת את טענת התובעים שעד שנת 2002 טרם החל המועד לתשלום שכר הטרחה ולכן התביעה לא התיישנה. שנית, אילו היה ממש בטענת התובעים שמועד התשלום טרם החל, וכי הוא מותנה בביצוע בפועל, לא ברור מדוע התובעים נוקבים בסכום שכר הטרחה נכון לשנת 98 ומבקשים לשערך אותו מאז. גם עובדה זו אינה תואמת ואינה מתיישבת עם טענתם בסיכומים שמועד התשלום הוא מאוחר יותר. שלישית, גם אם אקבל את טענת התובעים מבחינה עובדתית ואקבע, כי היה על הנתבעת לשלם את שכר הטרחה ממועד ביצוע העבודות בפועל, אין בכך כדי לסייע להם. מהראיות והמסמכים שהוגשו לעיוני עולה, כי העבודות נשוא עבודות התכנון שביצעו התובעים בשנים 97/98, בוצעו בשנת 1998, או בסמוך לכך, עוד לפני שנת 2002. על כן, גם לשיטתם של התובעים עילת התביעה בגין עבודות אלה נולדה לפני שנת 2002, אז החל השלב השני בביצוע העבודות. עולה, אם כן, כי גם לפי גישה זו, עילת התביעה בגין עבודות התכנון שבוצעו בשנים 97/98 התיישנה. העבודות בשנת 2002 - השלב השני בגין עבודות התכנון שבוצעו בשנת 2002 הנפיקו התובעים שני חשבונות שכר טרחה: חשבון אחד מתאריך 20/4/02 המופנה לעמותת אלאמאן ולפיו נדרשה העמותה לשלם לתובעת סכום של 97,748 ₪ כולל מע"מ, וחשבון נוסף מתאריך 10/5/02 על סך 41,139 ₪ המופנה למועצה. בחשבון שהופנה לעמותה נרשם, כי בגין תכנון אדריכלי עד שלב המכרז מגיע לתובעים שכר בגובה 80% משכר הטרחה המוסכם. בהתאם לכך הונפק חשבון על סך 92,092 ₪ ומסכום זה נוכה סך של 10,000 ₪ ששולם על חשבון. בחשבון שהופנה למועצה נרשם כי מדובר בשכר טרחה עבור "המכרז השני להשלמת העבודה, עבודות גמר ושלד עד שלב המכרז". בנוסף טענו התובעים, כי מגיע להם סכום של 9,172 ₪ בגין פיקוח עליון עד שלב שלד, בגין העבודות שבוצעו בשנת 2002. בקשר לעבודות אלה העלתה המועצה מספר טענות. ראשית, אין יריבות בין המועצה לבין התובעים, שכן העבודות בשנת 2002 בוצעו לבקשת עמותת אלאמאן ובהתאם להסכם שנערך ונחתם בין התובעים לבין העמותה. לטענתה, בשנים 2001/2002 לא הזמינה עבודות כלשהן מהתובעים, לא נחתם בין התובעים לבין המועצה הסכם לביצוע עבודות כלשהן והקשר היה בין התובעים לבין העמותה. שנית, עילת התביעה בגין העבודות שבוצעו בשנת 2001/2002 נולדה בשנת 2002 ולפיכך היא התיישנה, שכן חלפו יותר משבע שנים מאז שנולדה עילת התביעה ועד הגשת התביעה. שלישית, העמותה שילמה לתובעים את מלוא השכר המגיע להם בגין ביצוע העבודות, כך שגם מהותית אין לתובעים עילת תביעה נגד המועצה או העמותה. גם בעניין זה מקובלות עליי טענות המועצה. מטעם הצדדים הוגש הסכם שנערך ונחתם ביום 27/10/01 בין התובעים לבין עמותת אלאמאן ולפיו התחייבו התובעים לבצע עבור העמותה עבודות תכנון בתמורה שסוכמה ביניהם. לא נערך ולא הוצג כל הסכם בין התובעים לבין המועצה לביצוע עבודות תכנון בשנים 2001/2002, ולא הוצג כל מסמך המראה, כי המועצה הזמינה באותן שנים עבודות תכנון בקשר לפרויקט גיל הזהב. יתרה מכך, לא הוצג כל מסמך שיש בו כדי להראות, כי המועצה ערבה להתחייבויות העמותה, או שהייתה צד להסכם בין העמותה לבין התובעים. אכן, מדובר בביצוע עבודות תכנון בפרויקט שהמועצה החלה בו בשנים 97/98, ובעצם מדובר בעבודות שמטרתן השלמת אותו פרויקט שהמועצה התחילה אותו. ברם, העבודות שהמועצה התחילה לבצע נעצרו בשנת 98 בשל העדר תקציב. גם בשנים 2001/2002 לא היה למועצה תקציב להשלמת הפרויקט ולכן היא לא התחייבה ולא יכולה הייתה להתחייב בפני התובעים לתשלום שכרם. מנגד, העמותה קיבלה באותה תקופה כספים מהמוסד לביטוח הלאומי שיועדו להשלמת הפרויקט. בשל כך נחתם הסכם בין העמותה לבין התובעים להכנת תכניות אדריכלות להשלמת הפרויקט. עובדות אלה אין הופכות את המועצה לצד להסכם, אינן הופכות אותה לערבה להתחייבויות העמותה, גם אם בסופו של דבר העבודות שבוצעו שירתו גם את האינטרס שלה. עולה, אם כן, כי לא ניתן לחייב את המועצה בחוב של העמותה, ככל שקיים. גם טענת ההתיישנות שהעלתה המועצה בקשר לעבודות שבוצעו בשנים 2001/2002 מקובלת עליי. כפי שניתן להיווכח מהחשבונות שהנפיקו התובעים עצמם, מדובר בחיובים שנוצרו בשנת 2002 והיה על העמותה, או המועצה, לשלם אותם בסמוך לאחר הנפקתם. בהתאם לחוזה המסגרת, חובת התשלום היא תוך 14 ימים ממועד אישור החשבונות ואם החשבון לא אושר ולא התקבלה תגובת המועצה לחשבון תוך 28 ימים ממועד מסירת החשבון למועצה. אין ספק, אם כן, כי עילת התביעה בגין חשבונות אלה נולדה כבר בשנת 2002. ואכן, התובעים מאשרים כי העמותה שילמה על חשבון החוב מספר תשלומים בתאריכים 14/11/01, 20/4/02, 7/6/02 ו-8/7/02. כפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית של אשרף טבעוני, עובדה אשר תומכת בגרסת המועצה, כי אם היא חייבת בתשלום סכום כלשהו, חיוב זה נוצר כבר בשנת 2002. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית אישר אשרף טבעוני, כי הנתבעות היו חייבות לשלם את החשבונות שהנפיקו התובעים כבר בשנת 2002, אך משיקולים אלה ואחרים הקשורים בתובעים עצמם, הם החליטו שלא להגיש תביעה באותה תקופה ולהמתין עד סיום הפרויקט. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של אשרף טבעוני בחקירה נגדית: ש: אני מבין שבאפריל 2002 הגיע לכם עד אותו שלב סך של 97,000 ₪ והייתם יכולים לתבוע את הסכום אז ולבקש את הכסף? ת: נכון שבמועד הנפקת החשבון שזה ה-20/4/02 כבר ביצעו את העבודות נשוא החשבון ולכן הגיע לנו שכר טרחה כבר באותו שלב, אחרת לא היינו מוציאים את החשבון. ש: משיקולים שלכם החלטתם לא לגבות את כל הכסף ולהסתפק במה ששולם ולהתחשבן לגבי היתרה בסוף? ת: כן". הנה כי כן, בהתאם לעדותו של אשרף טבעוני, כבר ב-4/2002 הסתיימו עבודות התכנון בגין אותו שלב ואף הסתיימו העבודות הקבלניות שלגביהן בוצעו עבודות התכנון. על כן, גם לשיטתם של התובעים בסיכומיהם שמניין תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד ביצוע העבודות בפועל, הרי כבר בשנת 2002 הסתיימו העבודות של אותו שלב ולכן כבר באותה שנה היה על הנתבעות לשלם את החוב הנטען. העובדה שהתובעים החליטו, משיקוליהם הם, שלא להגיש תביעה כפי שעשו בקשר לפרויקטים אחרים, אין בה כדי להביא להפסקת מרוץ ההתיישנות. נוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני רואה צורך לדון בשאלה אם אכן נותר חוב שלא שולם בגין ביצוע עבודות תכנון בשנים 2001/2002. בהקשר אציין רק, כי תמוהה בעיניי העובדה כי משנת 2002 ועד הגשת התביעה, לא פנו התובעים למועצה או לעמותה בדרישה לתשלום יתרת החוב. הם לא טענו, בשום שלב עד הגשת התביעה, כי העמותה נותרה חייבת להם כספים כלשהם ולא שלחו לה כל מכתב בעניין זה. עובדות אלה מחזקות את גרסת הנתבעות, כי לא נותר חוב בגין העבודות שבוצעו בשנים 2001/2002. יתרה מכך, עו"ד עואודה, ששימש בזמנים שונים כגזבר העמותה, חבר מן המניין מטעם המועצה בעמותה וכיו"ר העמותה, העיד כי בסיום ביצוע העבודה בשנת 2002 נערכה התחשבנות בין העמותה לבין התובעים, נערך גמר חשבון, והעמותה שילמה את כל הסכומים עליהם סוכם בגמר ההתחשבנות. בשל פרק הזמן הרב שחלף, עו"ד עואודה לא יכול היה לזכור אם נערך מסמך בכתב בקשר להתחשבנות הסופית ולגמר החשבון. עדותו של עו"ד עואודה בעניין זה הייתה מקובלת עליי והיא מקבלת חיזוק משמעותי מהתנהגות התובעים שבמשך כשמונה שנים לא פנו לעמותה או למועצה בדרישה לתשלום יתרת החוב, כביכול. סיכומם של דברים - דין התביעה ככל שהיא נוגעת לעבודות שבוצעו בשנים 2001/2002, להידחות הן מחמת העדר יריבות, הן מחמת התיישנות והן מחמת אי הוכחת קיומו של חוב. העבודות בשנים 2006-2007 - השלב השלישי כאמור, בשנת 2006 החליטה המועצה להשלים בניית המבנה ולצורך כך פנתה לתובעים, וביקשה מהם אומדן עלויות, על מנת לבחון מקורות תקציביים, שיאפשרו לה להשלים את המבנה. בהתאם לכך נערכו על ידי התובעים שני כתבי כמויות: האחד על סך 141,689 ₪ כולל מע"מ אשר מתייחס לעבודות שיפוצים למבנה - שלב א', והשני על סך 1,226,902 ₪ והוא מתייחס להערכת עלות ביצוע עבודות גמר להשלמת המבנה וסיום הפרויקט. בהמשך התנהל בין הצדדים משא ומתן באשר לשכר טרחתם של התובעים עבור ביצוע עבודות תכנון ופיקוח בקשר לעבודות השלמת המבנה ובאשר לתנאי ההתקשרות. בעניין זה התקיימו פגישות בין הצדדים, הוחלפו מכתבים, וביום 31/10/08 שלח מהנדס המועצה לתובעים מכתב אליו צירף טיוטת הסכם, וביקש מהתובעים להיפגש עמו יום למחרת במשרדו על מנת לחתום על ההסכם. משלא העבירו התובעים למועצה עותק חתום של ההסכם, שלח מהנדס המועצה לתובעים ביום 10/11/08 מכתב בו הוא הודיע להם, כי אם עד 11/11/08 (יום למחרת) בבוקר לא יתקבל במשרדי המועצה חוזה חתום, תימסר העבודה לאדריכל אחר. נוכח מכתבו הנ"ל של המהנדס העבירו התובעים את ההסכם החתום על ידם למשרדי המועצה באמצעות הפקסימיליה. בתגובה לכך הודיע מהנדס המועצה לתובעים במכתב ששלח להם ביום 11/11/08, כי הוא אינו מוכן לקבל עותק חתום על ההסכם בפקסימיליה, ודרש מהתובעים להמציא עותק של ההסכם עם חתימה וחותמת מקוריים עוד באותו יום, עד השעה 13:00. התובעים הודיעו למהנדס המועצה שאין באפשרותם להמציא למועצה עותק מקורי של ההסכם בתוך פרק הזמן שקב להם. בעקבות התנהלות זו ואי המצאת הסכם מקורי חתום, העבירה המועצה את העבודות לאדריכל אחר. בכתב התביעה ובסיכומיהם טענו התובעים, כי בעצם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב ועל כן, העברת העבודות לאדריכל אחר מהווה הפרה של ההסכם ומזכה אותם בשכר הטרחה המוסכם. לטענתם, הם כבר הכינו את כל התוכניות הדרושות לשם ביצוע העבודות ועל כן, ובהתאם למוסכם, מגיע להם 80% משכר הטרחה המוסכם, שעמד, לטענתם, על 8%. בהתאם לכך ומאחר ששווי העבודות הסתכם בסך 1,096,885 ₪, הרי מגיע להם סכום של 70,200 ₪, בתוספת מע"מ. אין בידי לקבל את טענות התובעים בעניין זה. המועצה לא חתמה על טיוטת ההסכם שהועברה לחתימת התובעים, ועל כן לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים בכל הקשור לביצוע עבודות תכנון בשלב השלישי. אכן, בין הצדדים נחתם הסכם מסגרת, אך הסכם זה הינו הסכם כללי שאינו נוגע לפרויקט ספציפי וכפי שהוסבר קודם, והצדדים היו צריכים לחתום על הסכמים נפרדים בקשר לכל פרויקט ופרויקט. הסדר זה היה ברור לתובעים, והם אף היו מודעים לעובדה שאין להתחיל בביצוע עבודות תכנון לפני חתימה על הסכם. הדבר הובהר להם בפגישה שנערכה ביום 24/10/08 בין נציגי המועצה מצד אחד לבין אשרף טבעוני נציג התובעים מצד שני. בסעיף ג(1) לפרוטוקול הישיבה סוכם במפורש, כי "המתכנן לא יתחיל בעבודה לפני חתימת חוזה בינו לבין המועצה". בסעיפים ג(2) ו-ג(3) לפרוטוקול הוסכם, כי יועבר סט תכניות ישנות למנהל הפרויקט לעיון בלבד, וכי העברת התכנית "לא תהווה בכלל הסכמת המועצה לתחילת העבודה של המתכנן או הסכמה לעבודות קיימות בתכניות שיועברו לעיון בלבד". עמדה זו הייתה ידועה לתובעים כבר בשנת 2007 עת שלחה המועצה ביום 24/3/07 לתובעים מכתב בו היא הבהירה, "כי אין לבצע ו\או להתחיל בביצוע עבודות תכנון כלשהן עבור המועצה המקומית טורעאן ללא הסכם חתום ו\או הזמנת עבודה חתומה כדין ע"י מורשי החתימה". עוד הובהר באותו הסכם, כי "כל עבודה שנעשתה ו\או שתעשה ללא הזמנה ו\או הסכם חתומים כדין לא תחייב את המועצה ותהיה על אחריותך האישית והבלעדית". מכתב זה שסומן כמוצג נ/5 הוצג לעד אשרף טבעוני, והלה טען בעדותו כי המכתב מתייחס לפרויקט אחר ולא לפרויקט הספציפי של מועדון גיל הזהב. אין בידי לקבל את גרסתו של אשרף טבעוני. מנוסח ההסכם עולה, בבירור, כי הוא לא מתייחס לפרויקט ספציפי, אלא מדובר בעמדה עקרונית, אשר חלה על כלל הפרויקטים ללא יוצא מן הכלל. הניסיון של אשרף טבעוני לסייג את האמור במכתב הינו ניסיון מופרך, שמטרתו לנסות ולהסביר מדוע, לטענתו, בוצעו על ידי התובעים עבודות תכנון בטרם נחתם הסכם בין הצדדים. בהעדר הסכם מחייב בין הצדדים ונוכח העובדה שהתובעים היו מודעים לכלל שאין להתחיל בביצוע עבודות תכנון בטרם ייחתם הסכם, הרי אין התובעים זכאים לשכר טרחה גם אם אכן בוצעו על ידם עבודות תכנון אלה ואחרות. מעבר לנדרש אוסיף, כי התובעים לא הוכיחו את טענתם, כי המועצה הזמינה בשנים 2006 - 2007 ביצוע עבודות תכנון, לא הוכיחו כי הם (התובעים) הכינו את התוכניות לביצוע העבודות, ולא הוכיחו את טענתם שכל אשר נותר הוא לחתום על הסכם פורמאלי להסדרת היחסים בין הצדדים. על אף טענתם, כי הם הכינו תוכניות לביצוע השלב השלישי בהתאם לבקשת המועצה, הרי התובעים לא צירפו לתצהיר מטעמם את בקשת המועצה לביצוע עבודות תכנון וכמובן לא צירפו את התוכניות שלטענתם הם כבר ביצעו. בחקירתו הנגדית טען אשרף טבעוני, כי התוכניות קיימות ונמצאות במשרדי החברה וכי אין כל מניעה שהוא יצרף אותן לתיק ביהמ"ש. ברם, התוכניות לא הוגשו ולא ניתן הסבר כלשהו מדוע הן לא צורפו. יתרה מכך, גרסת אשרף טבעוני נראית לי תמוהה נוכח המכתב שקיבלו התובעים מהמועצה (מוצג נ/5) בשנת 2007 בו הם נדרשו במפורש שלא להתחיל בביצוע עבודות תכנון לפני חתימה על הסכם ונוכח האמור בפרוטוקול הישיבה מיום 24/10/08, שאין להתחיל בביצוע עבודות תכנון לפני חתימה על הסכם. זאת ועוד, האמור בפרוטוקול הישיבה מיום 24/10/08 אף סותר את טענות התובעים ושומט את הבסיס לגרסתם. כזכור, לגרסת התובעים, הם הכינו את התוכניות לביצוע השלב השלישי כבר בשנת 2007 ובשל כך אף שלחו חשבון למועצה כבר בתאריכים 28/2/07 ו-27/9/07. גרסה זו אף עלתה מעדותו של אשרף בחקירתו הנגדית. בניגוד לגרסה זו, בפרוטוקול הישיבה מיום 24/10/08 הוסכם בין הצדדים, כי התובעים לא יתחילו בביצוע עבודות תכנון לפני חתימה על הסכם, מבלי שהועלתה על ידי התובעים טענה כלשהי שהדבר אינו מוסכם עליהם ושהם כבר הכינו את התוכניות הדרושות. ערפאת טאהא יתרה מכך, בפרוטוקול אותה ישיבה סוכם, כי "יועבר סט תכניות ישנות למנהל הפרויקט". אילו היה ממש בטענת התובעים, כי הם כבר הכינו תכניות חדשות, לא ברור מדוע סוכם שיועבר סט תכניות ישנות ומדוע התובעים לא טענו שישנן כבר תכניות חדשות. בסעיף ג(4) לפרוטוקול הישיבה נרשם, כי "לאחר חתימת חוזה ייערך סיור בין כל הגורמים באתר הבניה לקביעת אופן התכנון המפורט ומתן החניות לשילוב בשני השלבים כולל עבודות פיתוח". גם פסקה זו שנכתבה בפרוטוקול הישיבה בה השתתף אשרף טבעוני שלא חלק עליה, שומטת את הקרקע מתחת לטענות התובעים שכבר הוכנו על ידם תכניות אדריכלות וביצוע. סוף דבר על סמך כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. חוזהרשויות מקומיותהסכם מסגרת