פיצויים לאדם נכה שנפגע בתאונת דרכים

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא פיצויים לאדם נכה שנפגע בתאונת דרכים: 1. התובע יליד 17.8.57, ובתביעה הוא מבקש כי ייפסקו לו פיצוייו בגין פגיעתו בתאונת דרכים מיום 16.6.08. אין חולק כי אם יצליח התובע להוכיח כי אכן נפגע בתאונה הנטענת, הנתבעת, מבטחת מכוניתו, היא זו החייבת בתשלום פיצוייו. 2. בעת אירוע התאונה היה התובע כבן 51 שנה, שתי רגליו קטועות, כל אחת מהן מתחת לברך, זאת כתוצאה מתאונות דרכים שבגינן תבע פיצויים, ואלה נפסקו לו בתביעות קודמות. הוא חולה בסוכרת, סובל ממחלת כבד, מבעיות בידיו ומחוליים נוספים. לכן, עובר לתאונה נשוא התביעה היה התובע מתנייד ממקום למקום במכונית המותאמת לנכותו ונעזר בכסא גלגלים. 3. ביום 16.6.08 הגיע התובע לבית החולים "פלימן" לצורך ביקור במרפאת בית החולים המטפלת בקטועי רגליים. הוא הגיע למקום ברכב הנכים שבו הוא משתמש; ברכב מותקן מעלון, ובהגיעו לרחבת החנייה בחצר בית החולים הוא החל לצאת מן הרכב כשהוא יושב בכסא הגלגלים. תוך כדי ירידה מן הרכב הכסא התהפך, התובע נפל ונחבל בגדם הרגל השמאלית. הוא קיבל טיפול ראשוני במרפאת "פלימן", אחר כך הופנה לבית החולים רמב"ם, ובשל מצב הרגל עקב הפגיעה (לאור מחלותיו האחרות, במיוחד הסוכרת) נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו השמאלית מעל הברך. היינו, שקודם לתאונה מיום 16.6.08 היה התובע קטוע בשתי רגליו, מתחת לברך. כיום, רגלו הימנית נשארה באותו מצב והשינוי שנגרם בתאונה נוגע לקטיעת הרגל השמאלית (קודם מתחת לברך ועכשיו מעל הברך), דבר שיש לו השלכות, בין היתר על ניידותו, העזרה לה הוא נזקק, הפרוטזה המתאימה לו, ועוד. 4. בין הצדדים ניטשה מחלוקת מרה בשאלה האם התובע הצליח להוכיח כי אכן נפגע בתאונה האמורה, כפי המתואר בגרסתו ובטענותיו. הנתבעת טוענת כי אין אמת בגרסת התובע אשר יש לו ניסיון רב בניהול תביעות קודמות נגד מבטחות ואף מציג עצמו כלפי כולי עלמא כמומחה בתחום זה וכמייעץ לנפגעים אחרים. כמו כן, ניסתה הנתבעת להראות שגרסת התובע בדבר הנסיבות המדויקות של האירוע והסיבה לה (ישיבה בכסא גלגלים וניסיון להתקדם קדימה במעבר מרצפת המכונית אל משטח המעלון, היתקעות הגלגל, התהפכות ונפילה על רצפת המעלון תוך פגיעה ברגל) אינה סבירה או אפשרית ואף העידה בקשר לכך מומחה בטיחות מטעמה, מר מוגילבקין (ר' חוות דעתו ועדותו בעמ' 55 של הפרוטוקול). נתתי את דעתי לטענות אלה, אך לא השתכנעתי כי יש בהן כדי לערער את האמון שאני רוכש לתובע בכל מה שקשור לתאונה ולנסיבותיה כפי שהעיד בפני ונחקר נגדית על גרסתו. אומנם איש לא ראה את התאונה ממש בעת התרחשותה, אך מייד לאחר הנפילה הגיע למקום עובד המרפאה, מר פוגל, שגם עדותו מקובלת עלי. אני מאמין לתובע. אני מקבל את גרסתו וקובע בזה כי הוא נפגע בתאונת הדרכים האמורה, תוך כדי הירידה ועקב הירידה ממכונית הנכים שבאמצעותה הגיע אל המרפאה בבית החולים "פלימן" בתאריך 16.6.08. הירידה היא שימוש מוכר ברכב, ואין זה משנה שמדובר בירידה באמצעות מעלון המותקן ברכב דרך קבע. עקב הירידה שנכשלה נגרמה התאונה. מכאן שזוהי תאונת דרכים ומבטחת המכונית, היינו הנתבעת, חייבת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 5. מצבו של התובע נסקר בחוות דעתו של המומחה הרפואי, פרופ' סודרי, מיום 3.6.10. הרופא מתאר את מהלך הדברים לאחר התאונה ואת הטיפולים שנזקק להם התובע, עד שביום 16.8.08 בוצעה קטיעת הרגל מעל הברך השמאלית. כיום מתלונן התובע על כאבי פנטום בגדם הגפה השמאלית, מוסר שאינו יכול יותר להסיע את עצמו בכסא הגלגלים בגלל הסתיידויות בשתי הכתפיים ופולינוירופתיה וכן נגרמה לו קונטרקטורה בירך השמאלית. בבדיקה היה התובע ישוב ומתנייד בכסא הגלגלים, כשמימין קטועה הרגל מתחת לברך ומשמאל מעל הברך. הרופא מסכם כי ביום 16.6.08 נגרם לתובע פצע חתך בברך השמאלית שטופל במיון. לאחר 3 ימים נצפו בגדם נפיחות ואודם והתובע טופל באנטיביוטיקה במסגרת אשפוז. למרות שיפור מסוים המשיך התובע להתלונן על כאבים עזים בגדם וחודשיים לאחר התאונה בוצע ניתוח קטיעה של הגפה מעל הברך השמאלית. בהמשך, הותאמה תותבת לרגל והתובע עבר טיפול הליכה בעזרת קביים. במועד הבדיקה, קרוב לשנתיים לאחר התאונה, ממשיך התובע להתלונן על הכאבים ושאר התופעות כמפורט לעיל; הוא מתנייד בכסא גלגלים. הצלקת בקצה הגדם השמאלי תקינה והגדם משמאל הוא בקונטרקטורה של 40 מעלות. צילומי הרנטגן הראו כי המרווח המפרקי של הירכיים תקין. נמצא אוסטיאופורוזיס בירך השמאלית. מפרק הברך הימני תקין. הרופא מסכם: "בגין קטיעה של ירך שמאל בסמוך לשליש עליון של עצם הירך נכותו (של התובע) הינה בשיעור 80% לפי סעיף 47(6)(ב) (של המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: המבחנים)). קיום קונטרקטורה במפרק הירך באותו הצד אין השלכה על קיום נכות נוספת, כי נכות זו הנה מתאימה גם לדיסארטיקולציה בירך - קטיעה בגובה מפרק הירך עצמו. כאמור הנ"ל עבר קטיעה מתחת לברך באותה הגפה כבר ב 1993, ונקבעה לו נכות בשיעור של 55%. לאחר ההפחתה של נכותו הקודמת באותה גפה, נכותו הצמיתה בגין התאונה הנידונה, הינה בשיעור 25%." לגבי ההיבט השיקומי ציין הרופא: "אם אכן עד כה לא השתמש (התובע) בתותבות לגפיים תחתונות, הסיכוי שהוא ישתמש בהם בעתיד קטנים וקרוב לוודאי שיהיה רוב הזמן מרותק לכסא גלגלים. אך לשם הערכה מדוייקת לצרכיו בתחום זה מומלץ למנות מומחה בתחום השיקומי". 6. על יסוד המלצה זו מונה כמומחה רפואי בתחום השיקומי פרופ' איסקוב שנתן חוות דעת מיום 18.11.10. בחוות הדעת מפרט פרופ' איסקוב את מצבו של התובע, את עברו הרפואי ואת תלונותיו. הוא מפרט כי מדובר באדם כבן 53, מורה במקצועו שגר עם אשתו וארבעת ילדיו בדירה בקומה שנייה עם 23 מדרגות בכניסה. עד שנת 1991 עבד התובע כמורה ואחר כך בעבודות משרדיות. מאז התאונה מיום 16.6.08 הוא אינו עובד ונוהג ברכב בעל מנגנון נהיגה ידני חשמלי שהוא יושב במושב הרכב ולא בכסא גלגלים. התובע נפגע בשלוש תאונות דרכים שונות; בכל אחת נגרמה חבלה לרקמות הרכות בלבד. כתוצאה מכך לאחר כל אחת מן החבלות נגרם סיבוך מסוג CRPS אשר בא לידי ביטוי בכאבים עזים ובלתי ניתנים לטיפול וסיבוך זה גורם לסיבוכים משניים נוספים. עקב עוצמת הכאבים לא ניתן לגעת באיבר שנפגע ותפקודו של החולה נעשה לקוי ביותר. עקב מצבו נזקק התובע לטיפולים במרפאת כאב, נוטל תרופות שונות בכדורים ובזריקות, וכן משתמש באלקטרודה לגרייה חשמלית של חוט השדרה. פרופ' איסקוב התייחס לשלוש שאלות שהפניתי אליו: [א] השפעת ההבדל בין שני המצבים (לפני ואחרי התאונה הנ"ל) על תפקודו של התובע. [ב] צרכיו של התובע בתחומים השונים. [ג] הפרוטזה לה יזקק התובע, עלותה וכיוצא בזה. בעמודים 10-8 לחוות הדעת מפרט הרופא את עמדתו בקשר לשאלה הראשונה ובסיכום הוא מגיע למסקנה כי בעקבות התאונה "זנח התובע עד מהרה את ניסיונות ההליכה ואף רכש כסא גלגלים ממונע ... " כך שבסיכום, "בהתייחס לתפקודו של התובע בחיי היומיום, התאונה מיום 16.6.08 תרמה להחמרת מצבו התפקודי הקודם לתאונה בשיעור של 20% בלבד". באשר לצרכיו של התובע מסכם הרופא כי "התאונה מיום 16.6.08 לא הרחיבה את רמת צרכיו של התובע בחיי יום יום. גם אם נצא מתוך הנחה שהתובע היה מסוגל להלך מספר צעדים טרם התאונה, הרי מידת אי-עצמאותו ברוב פעולות יום יום השונות נותרה כפי שהייתה טרם התאונה. כלומר, צרכיו של התובע בתחומים השונים נגזרים מעצם היותו מרותק לכסא גלגלים ממונע. כך היה מצבו מתחילת שנת 2008 וכך גם מצבו לאחר התאונה מיום 16.6.08." באשר לפרוטזה כותב פרופ' איסקוב כי בגלל מצב הגדם ברגל השמאלית "לא ניתן להתאים תותבת או להלך בעזרתה. התובע איבד את יכולתו להלך בעזרת תותבות, בעיקר מהסיבות הבאות: - הליכת קטוע רגל אחת מעל הברך ורגל שניה מתחת לברך, כרוכה במאמצים גופניים עצימים ביותר. ב - התובע אינו אדם צעיר ובריא ולכן גם לא יוכל להגיע להליכה איכותית ותפקודית. ג - הכאבים בגדמים והפצעים החוזרים על עור הגדמים אינם מאפשרים הליכה נוחה ויעילה. ד - קונטרקטורה בכיפוף במפרק ירך שמאל, איננה מאפשרת התאמה ושימוש בתותבת." הרופא מסכם את השאלה השלישית וקובע: "התובע אינו זקוק יותר לתותבות כיוון שלא ניתן להחזיר לו את היכולת להלך בצורה סבירה (בין קירות הבית). יתכן כי יהיה מסוגל לבצע מעברים בעזרת התותבת של רגל ימין אשר ברשותו." 7. כנזכר לעיל, פרופ' סודרי קבע כי הקטיעה של הרגל מעל הברך מצדיקה נכות של 80% לפי סעיף 47(6)(ב) למבחנים, הדן בקטיעה של הגף התחתון בשליש העליון של עצם הירך, או בסמוך מתחת לשליש. על כך אין מחלוקת. קטיעת הגף מתחת לברך מעניקה נכות בשיעור של 50%, כאשר מקום הקטיעה הוא ביותר מ- 5 ס"מ מתחת לחיבור מיתר הברך (סעיף 47(7)(ב) למבחנים) או נכות של 55% כאשר הקטיעה היא עד 5 ס"מ מתחת לחיבור שריר מיתר הברך, או בסמוך לזה (סעיף 47(7)(א) למבחנים). ככל הנראה הנכון הוא שהקטיעה הקודמת הצדיקה נכות של 50%, בהתחשב במיקום הקטיעה ונתון זה יהווה בסיס להמשך. ההפרש בין שתי נכויות אלה עומד על 30% וזוהי הנכות שיש לקבוע על בסיס חוות דעתו של פרופ' סודרי, לשיטתו, לאחר התיקון האמור. שני הצדדים חלוקים באשר לקביעת הנכות עקב התאונה ואופן חישובה. בא כוח התובע מסביר כי הנכון הוא שבשל הקטיעה הקודמת נקבעה לתובע בעבר נכות בשיעור של 50% בלבד, כך שההפרש עומד על 30%. לטענת עורך הדין בדארנה (סעיף 17 לסיכומיו), "כשמדובר באיבר בגוף, עם לקות מסוימת, ובאה תאונה מאוחרת ותוצאותיה 'מסלקות' את האיבר עם 'הלקות', יש לחשב את שעור הנכות הרפואית, לפי תוצאות המצב הרפואי החדש שנוצר כתוצאה מהתאונה המאוחרת, מבלי לקחת בחשבון כלל את הלקות הקודמת שהיתה באותו איבר." הוא מפנה להלכת חננשוילי (ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529 (1991)) וטוען כי יש לראות את הגורם בתאונה המאוחרת כאחראי גם לנזקים שנגרמו גם בתאונה הקודמת. לטענת בא כוח התובע יש לקבוע כי לתובע נגרמה בתאונה נכות בשיעור של 80% לצמיתות. בא כוח הנתבעת מפנה לאסמכתאות ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 27.3.11, וכן לע"א 589/89 רקוביצקי נ' יעקובוב, פ"ד מז(1) 726 (1993) (להלן: פרשת רקוביצקי). לטענתו, התובע אינו זכאי אף לנכות של 20%, ולמעשה אין לזכותו בכל נכות שהיא, שכן עוד קודם לתאונה כאשר היה קטוע בשתי רגליו מתחת לברך ולוקה בבעיות רפואיות נוספות נקבעה לתובע נכות בשיעור של מעל 100%: קטיעה של שתי השוקיים - 100%, סכרת - 10%, מחלת לב - 25%, מצב אחרי שברים בשורש כף יד ימין - 20%, הגבלה בתנועות הכתפיים - 20% ובגין מחלת הכבד - 20%. אם זה היה מצבו של התובע, טוען עורך הדין אמסלם, אין הוא זכאי לכל נכות נוספת כי ממילא הוא נכה בשיעור של 100%. 8. יש לקבוע את שיעור הנכות הרפואית של הנפגע כתוצאה מפגיעתו בתאונה, בראש הנזק הבלתי ממוני על פי הקבוע בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, אשר הן מצידן, מפנות את בית המשפט ל"אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה; לעניין זה, 'אחוזי הנכות' - כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956." (תקנה 2(א)(2)). מסביר כב' השופט ריבלין בספרו תאונות דרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 901 (מהדורה רביעית, 2012): "ההפניה בתקנות החישוב היא למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי; אין הפניה להוראות שבתקנות עצמן. לבחירה זו של תקנות החישוב שלוש תוצאות לעניין חישוב הנזק הלא ממוני: ראשית, ... שנית, ... שלישית, בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי אין כל הוראה המלמדת כי בחישוב אחוזי הנכות יש להתחשב בקיומה של נכות קודמת כלשהי אצל הנפגע. בית המשפט העליון הדגיש, מפורשות, כי לאפשרות להביא בחשבון גם נכות קודמת אין כל אחיזה במבחנים הכלולים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. נפסק כי רק פירוש זה יכול להתיישב עם תכליתן החקיקתית של תקנות הפיצויים, שהרי 'קיומה של נכות שהוסבה לנפגע בתאונה קודמת, או שהנפגע לקה בה מסיבה אחרת, אינה מקטינה את נזקו הלא ממוני כתוצאה מן התאונה. לפיכך היא אינה רלבנטית לחישוב הפיצוי על נזק זה, ואין להפחיתה מבסיס החישוב של אחוזי הנכות. (ע"א 589/89 בעניין רקוביצקי הנ"ל)." 9. לשם קביעת הנכות הרפואית בראש הנזק הבלתי ממוני יש לקחת בחשבון את דרישת תקנה 2(א)(2) כי אחוזי הנכות יוענקו אך בשל "הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה". בשל נכות שלא נגרמה בתאונה, אין לפסוק פיצויים, בשום ראש נזק. יש לקבוע תחילה מהי הנכות שנגרמה עקב התאונה. בהמשך, באשר לחישוב אחוזי הנכות, יש להתעלם מנכויות קודמות אחרות. כך, בהתאם לעקרונות אלה, חישב בית המשפט העליון את הנכות בפרשת רקוביצקי כשהכיר רק ביתרת הנכות שנגרמה בתאונה, תוך ניכוי הנכות הקודמת שהוחמרה. תנאי לכך הוא כי מדובר באותה הנכות, שהוחמרה. באשר למצב הנפשי דן סעיף 34 למבחנים בהפרעות פסיכונוירוטיות ובסעיפי המשנה שלו יש הבחנה בין עוצמת הסימנים האובייקטיביים והסובייקטיביים המשפיעים על ההתאמה הסוציאלית. לכן, כאשר מדובר בהפרעה נפשית, יש לנכות מן הנכות הנוכחית את הנכות הקודמת, שהוחמרה. כך גם בסעיף 33 למבחנים. לעומת זאת, כאשר לוקה אדם קודם לתאונה בהפרעות פסיכוטיות לפי סעיף 33 למבחנים, ואחר כך בתאונה נגרמת לו נכות לפי סעיף 34 למבחנים, דעתי היא שאין לנכות את הנכות הקודמת, ויש להעניק את הנכות בגין המצב החדש כולו. כאשר אני מעיין בסעיף 47 למבחנים אני רואה כי כל סעיף משנה שלו (סך הכל 7 סעיפי משנה), כל אחד מהם מדבר על נכות אחרת, העומדת בפני עצמה. לעומת זאת, הסעיפים הקטנים המסומנים באותיות מדברים על אותה נכות והם שונים זה מזה במידת ההחמרה. היינו, שאם אדם קטוע שוק ונגרמה לו נכות של 50% (סעיף 47(7)(ב)) ועתה נקטעת השוק שוב מעט גבוה מזה, כך שהוא זכאי ל-55%, יילקח בחשבון רק ההפרש. אולם, לא כך כאשר הנכות הקודמת היא קטיעת שוק והנכות הנוכחית היא קטיעה בירך. אודה כי התלבטתי בנושא זה לא מעט. סופו של דבר, לאור כל הנ"ל אני מחליט כי התובע יפוצה בראש הנזק הבלתי ממוני, על פי נכות בשיעור של 80% מן הסכום המקסימאלי. סעיף 47 למבחנים אינו כולל הוראה כי כאשר נקטע הירך בעת שהשוק של אותה הרגל קטועה גם היא, יש לנכות מן הנכות את המגיע בגין קטיעת השוק. לאור זה, אינני סבור שיש להכיר בטענת בא כוח התובע המסתמך על הלכת חננשוילי. 10. יוצא מזה כי בראש הנזק הבלתי ממוני, לפי 80 אחוזי נכות, 70 ימי אשפוז, ניכוי גיל ובתוספת ריבית מתאימה מיום התאונה, זכאי התובע לפיצוי (במעוגל) בסך של 145,000 ₪. 11. לאחר שנקבעה נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מן התאונה, יש להעריך את מידת השפעתה על תפקודו של התובע. בסוגיה זו צריך גם צריך להביא בחשבון את מצבו של התובע עובר לתאונה. 12. כאמור לעיל, קודם לתאונה היה התובע קטוע בשתי רגליו מתחת לברך, נעזר בפרוטזות וכן נעזר בכיסא גלגלים. לטענת בא כוח התובע הייתה הליכתו של התובע קודם לתאונה תפקודית בעזרת הפרוטזות, כך שבגלל התאונה השתנה מצבו ללא היכר. הוא מפנה, בין היתר, לריקודים שרקד התובע בחתונת בנו כשהוא משתמש בפרוטזות. לטענת בא כוח הנתבעת גם לפני היה מצבו של התובע ירוד ומוגבל. בא כוח הנתבעת מסתמך על המסמכים שבהם נרשם כי התובע לא משתמש הרבה בפרוטזות ורוב הזמן יושב בכסא גלגלים. במסמך אחר נרשם כי הוא משתמש בפרוטזות כל יום במשך שעתיים וכי בשל מגבלותיו הגופניות הוא יכול ללכת מספר מטרים בעזרת התותבות. אומנם, רכשתי אמון לתובע בכל הקשור לתאונה ונסיבותיה. יחד עם זה, אינני שולל כי הוא הגזים לא מעט בתיאור מגבלותיו עוד לפני התאונה כשפנה אל הגופים והמוסדות השונים בתביעות לפיצויים או לתגמולים. כך או אחרת, ברור לי כי פגיעתו בתאונה נשוא התביעה שינתה את מצבו לרעה באופן מהותי. אין דומה מצבו של קטוע רגל בפרק הירך או בשליש העליון של עצם הירך למי שרגלו קטועה מתחת לברך. מצבו של התובע היה לא קל לפני התאונה. מצבו לאחר התאונה קשה הרבה יותר. פרופ' איסקוב העריך כי ההחמרה במצבו מבחינת התפקודיות היא בשיעור של 20% בלבד. אני מעריך כי שיעור ההחמרה גבוה בהרבה מזה. יחד עם זה, אני מקבל את הערכתו של פרופ' איסקוב כי במצבו הנוכחי של התובע, עקב צורת הגדם המיוחדת ומיקום הקטיעה, לא יוכל התובע יותר להשתמש בפרוטזה לרגלו השמאלית. הוא יוכל להשתמש בפרוטזה ברגל הימנית. יוכל ללכת עם קביים. רוב הזמן יהיה מרותק לכסא גלגלים. 13. התובע מבקש להעמיד את בסיס שכרו לפיצוי בראש הנזק של הפסדי השתכרות בסך של 7,500 ₪ לחודש. עובר לתאונה התובע עבד כאיש מכירות בחברת א.צ.מ. העוסקת באבזור ציוד רכבים לנכים. לטענתו, פרט לסכומים המופיעים בתלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית, הוא קיבל הוצאות דלק של עד 3,000 ₪ וכן בונוס בסך 1,200 ₪ עבור כל רכב שהכניס לחברה. לתיק בית המשפט הוגשו 12 תלושי שכר של חברת א.צ.מ. צפון בע"מ על שם התובע. האחרון שבהם הינו עבור חודש אפריל 2007. כמו כן, הוגשו 8 תלושי שכר של אותה החברה על שם אשת התובע, כאשר האחרון שבהם הינו עבור חודש דצמבר 2007. ההכנסה על פי תלושים אלו השתנתה מחודש לחודש באופן ששכר הברוטו הנמוך ביותר הינו 1,032 ₪ (תלוש שכר על שם התובע לחודש 7.06) ושכר הברוטו הגבוה ביותר הינו 7,800 ₪ (תלוש שכר על שם אשת התובע לחודש 3.07). התובע העיד כי אשתו התלוותה אליו לעבודה, סייעה לו, ולמעשה שניהם עבדו יחד. הוא לא ידע להסביר מדוע בשלב מסוים התלושים עברו על שם אשתו (ר' עדותו בעמ' 46). גם אם התלושים שהוצאו על שם אשת התובע משקפים ומביאים לידי ביטוי עבודה שהוא עשה בפועל, הרי שתלוש השכר האחרון הינו בתום שנת 2007. החל מחודש ינואר 2008 התובע ו/או אשתו לא הועסקו בחברת א.צ.מ. (ר' עדותו של מנהל החברה, מר מלמן, בעמ' 50). את הסיבה להפסקת העבודה תולה התובע במקרה שארע ביום 31.12.07 עת החליק ונגרם לו שבר בשורש כף יד ימין. לשיטתו, אם לא הייתה מתרחשת התאונה נשוא תובענה זו, הוא היה חוזר לעבודה. 14. עתירתו של התובע לחישוב הפסדי השתכרותו על בסיס הפסד חודשי בסך של 7,500 ₪ נראית מופרזת בעיני. הגם שיכול ותלושי השכר אינם משקפים נאמנה את כל ההטבות שקיבל התובע עבור עבודתו, לא השתכנעתי כי אלו עולים כדי 7,500 ₪ בחודש. יתר על כן יש להביא בחשבון כי השכר ניתן, לפחות בחלק מן הזמן, גם עבור עבודתה ותרומתה של אשת התובע. בנוסף, אין כל וודאות כי אלמלא התאונה התובע היה חוזר לעבוד באותו היקף, ואימתי. וחשוב מכך, עקב ריבוי מחלותיו של התובע שאינן תולדת התאונה אין כל וודאות כי היה יכול להמשיך ולהשתכר עד הגיעו לגיל תוחלת חיי העבודה של שכיר ממוצע. במצב דברים זה, כאשר אני לוקח בחשבון את מידת השפעתה של התאונה על כושר השתכרותו של התובע; מצבו הרפואי קודם לתאונה; סוג ואופי העבודה בה עסק עובר לתאונה, וכן את השכר אותו הרוויח ו/או יכול היה להרוויח במומו עובר לתאונה - נראה לי נכון וראוי להעריך את הפסדו החודשי של התובע בגין יכולתו להשתכר בסך של 2,500 ₪. זאת עד הגיעו לגיל 67. 15. מיום התאונה ועד היום חלפו כמעט 48 חודשים. מהיום ועד הגיע התובע לגיל 67 היו עומדים בפניו עוד 147 חודשי עבודה. בהתחשב בריבית מתאימה לעבר ובמקדם ההיוון הנדרש לעתיד, מתקבל פיצוי בסכום מעוגל של 430,000 ₪. לכך יש להוסיף גם הפסד חלקי של הפנסיה אותו אני מעריך בסכום גלובאלי של 30,000 ₪. 16. התובע זקוק לעזרת הזולת היום יותר מבעבר. גם אם עובר לתאונה הליכתו לא הייתה פונקציונאלית במלואה, באופן כזה שהוא יכול היה להתהלך רק מספר מטרים בודדים ו/או על מישור בלבד ו/או בין קירות ביתו, בכל הנוגע לפעולות היומיום התרשמתי כי הוא מתקשה הרבה יותר לבצען. עצם העובדה כי כיום הוא מצוי בכסא גלגלים ברובו של היום, אם לא בכולו, מקשה עליו בתפקודים הבסיסיים ביותר. כך במעבר מכסא הגלגלים למיטה, למקלחת וכדומה. די בהתבוננות בסרט של חתונת בנו של התובע בשנת 2004 כדי ללמוד כי התובע היה עצמאי הרבה יותר קודם לתאונה נשוא תובענה זו. עד כה העזרה לה זקוק התובע סופקה לו על ידי בני משפחתו. יש להעניק פיצוי ראוי עבור עזרה זו ולאפשר לתובע לשכור עזרה בשכר. את הפיצוי החודשי עד תוחלת חיי התובע, גיל 80, אעריך בסכום חודשי של 2,750 ₪. מתקבל פיצוי, לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 715,000 ₪. 17. התובע עותר לפיצוי בסכום של 250,000 ₪, על דרך האומדנא, עבור התאמת דיור. הגם שהתאונה נשוא תובענה זו הרעה את מצבו של התובע והוא נדרש תכופות, אם לא באופן קבוע, להשתמש בכסא גלגלים, עדיין שימוש שכזה נעשה גם בעבר, עובר לתאונה זו. לכן, אינני סבור כי יש מקום להעניק פיצוי עבור הרחבת פתחים וכיוצא בזה. עם זאת, על מנת להגיע אל דלת דירתו נדרש התובע לעלות 23 מדרגות. אני סבור כי משימה זו לא צלח התובע בנקל גם בעבר. אך כיום, לאחר התאונה, ובמצבו שאינו מאפשר התאמת פרוטזות, הפכה המשימה לבלתי אפשרית עבור התובע. התובע צרף לתצהיר עדותו הראשית (נספח יא1) קבלה על סך של 27,320 ₪ עבור מעלון זחל שרכש. יש להעניק פיצוי מתאים עבור רכישת מעלון זה, לרבות תיקונו/החלפתו עקב בלאי. יתר נספחי יא הינם קבלות עבור רכישת כסא גלגלים, מיטת פאולר וכסא שירותים ורחצה בסכום כולל של כ- 11,500 ₪. יש להניח כי באביזרים אלו נדרש התובע להשתמש גם קודם לתאונה, אך אני מוכן להכיר בכך שבעקבות התאונה וחוסר היכולת המוחלט להלך באמצעות פרוטזות ייווצר בלאי מוגבר של אלו. בהתאם, יוערך הפיצוי עבור אביזרים (ובעיקר המעלון), לרבות תיקון/החלפה עקב בלאי, בסכום של 60,000 ₪. 18. את הוצאות הנסיעה המוגברות של התובע לטיפולים רפואיים; הוצאות הנסיעה שהוציאו בני משפחתו על מנת לבקרו בתקופת האשפוז (ובמיוחד בעת האשפוז באלישע, המרוחק מבית מגורי התובע שבסחנין), וכן את ההוצאות שהוציא עבור נסיעות באמבולנס (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של התובע), אעריך בסכום של 20,000 ₪. 19. בכל הנוגע להוצאות רפואיות, לא הוכח כי התובע זקוק לטיפולים/תרופות שאינם כלולים בסל הבריאות. על כן, אין לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות, במיוחד לאור חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2010-2009), התשס"ט-2009, אשר מאז כניסתו לתוקף התובע אינו נושא עוד בשיעור ההשתתפות העצמית בכל הנוגע לטיפולים שבמסגרת הסל. 20. מתקבלת, אפוא, הערכת הפיצויים הבאה: א. נזק בלתי ממוני, סך של 145,000 ₪ ב. הפסדי השתכרות, סך של 430,000 ₪ ג. הפסד חלקי של הפנסיה, סך של 30,000 ₪ ד. עזרת הזולת, סך של 715,000 ₪ ה. אביזרים, סך של 60,000 ₪ ו. הוצאות נסיעה, סך של 20,000 ₪ מתקבלת הערכת נזקים בסכום כולל של 1,400,000 ₪. 21. עוד קודם לתאונה נשוא תובענה זו קיבל התובע מאת המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות. לטענתו, מאז התאונה ובעקבותיה לא חל כל שינוי בגובה הקצבאות. הנתבעת לא טענה אחרת ואף לא עתרה בסיכומיה לניכוי גמלאות המוסד, ועל כן אין כל צורך בניכוין מסכום הפיצוי דלעיל. 22. הנתבעת מחויבת לשלם לתובע סך של 1,400,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסכום כולל של 220,000 ₪. מן הסכום המתקבל יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ, ככל ששולמו, תוך שערוך מתאים להיום. נכותפיצוייםתאונת דרכים