תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי

דוגמא לפסק דין בנושא הגשת ראיות נוספות בהוצאה לפועל: 1. בפניי ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל מיום 26.12.2011, לפיה נדחתה בקשת המערערת לחייב את המשיבה בחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), וכן בקשת המערערת להמצאת ראיות נוספות בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). רקע עובדתי המערערת היא הזוכה בתיק הוצאה לפועל מספר 21-04660-90-6 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") אשר נפתח נגד מר יהושע עבדי (להלן: "החייב") וחייבים נוספים לביצוע פסק דין. במסגרת הליכים שנקטה המערערת בתיק ההוצאה לפועל, התברר כי לחייב זכויות בדירה הידועה כגוש 6750 חלקה 294/1 ברח' מפרץ שלמה 47 בחולון, הנמצאת על מקרקעין אשר היו רשומים באותה העת בבעלות המשיבה (להלן: "הדירה"). לפיכך, הגישה המערערת ביום 21.6.1995, בקשה לעיקול זכויות אלה. הבקשה הוגשה בהסתמך על הצהרת החייב בשאלון ונספחים שצורפו לו, ובהם: מכתב עיריית חולון מיום 27.11.1991 (להלן: "מכתב המשיבה"), אשר מוען לבנק לפיתוח למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), במסגרתו התחייבה המשיבה שלא להעביר את זכויות הבעלות על שם המוכרים ה"ה בלה ומשה ברנט אלא אם תרשמנה במעמד הרישום הערות אזהרה על שם החייב וגב' שרה עבדי ולטובת הבנק, וכן נסח לשכת רישום מקרקעין מיום 7.11.1991 (להלן: "הנסח"). במאמר מוסגר יצוין, כי המשיבה העבירה את המקרקעין לה"ה ברנט ללא תמורה, וזאת במסגרת פיצויים בגין הפקעה של מקרקעין אחרים. ה"ה ברנט בנו על המקרקעין בניין ומחצית מהזכויות באחת הדירות נמכרה לחייב. 4. ביום 4.7.1995 נעתרה כבוד ראש ההוצאה לפועל (כתוארה אז) גלית ציגלר לבקשת העיקול וביום 10.7.1995 נשלח צו העיקול למשיבה. 5. במענה לצו העיקול ניתנה הודעה מטעם המחזיק- עיריית חולון (להלן: "הודעת המחזיק") חתומה על ידי עו"ד יוספה טפיירו, היועצת המשפטית של המשיבה, אשר התקבלה בלשכת ההוצאה לפועל ביום 6.9.1995: "1. בהתאם להוראה 2 ד' בצו העיקול שהוציא כב' ראש ההוצל"פ על זכויות החייב בגוש 6750 חלקה 294 בתיק זה, הריני לאשר כי העיקול הנ"ל צורף כמסמך בתיק הבניין הנמצא אצל המחזיק. 2. כיום אין באפשרות המחזיק לבצע רישום הבית המשותף בלשכת רישום המקרקעין ולכן, רשום מגרש נשוא צו העיקול ע"ש המחזיק." 6. ביום 18.6.1996 הגישה המערערת בקשה למכירת זכויות החייב בדירה ומינוי כונס נכסים וביום 30.10.1996 התקיים דיון בבקשה בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל (כתוארה אז) גלית ציגלר. בסופו של יום, הבקשה נדחתה בהעדר כדאיות למימוש נוכח היות החייב בעלים של מחצית מהזכויות בדירה בלבד ולאור זכאותו לדיור חלופי, וכן לאור השעבוד אשר רבץ על זכויותיו בדירה (יצוין, כי העתק ההחלטה לא הוצג בפניי, ברם, אין מחלוקת על כך בין הצדדים). 7. בהמשך, התברר למערערת כי בשנת 2007 נמכרו זכויות החייב בדירה לצד שלישי, חרף העיקול שהוטל לבקשתה וכי העיקול לא נרשם על-ידי המשיבה בלשכת רישום מקרקעין. לפיכך, הגישה המערערת, ביום 17.2.2008, בקשה לחייב את המשיבה בחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק (להלן: "הבקשה"). 8. בהחלטתה מיום 26.12.2011, דחתה כבוד ראש ההוצאה לפועל, הרשמת צביה גרדשטיין-פפקין, את הבקשה בקובעה, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי במועד הטלת העיקול היו לחייב זכויות במקרקעין, וזאת נוכח מסמכים סותרים ביחס לקיומן של זכויות החייב בדירה והימנעות המערערת מהבאת עדים רלוונטיים אשר היו יכולים לשפוך אור בעניין זה. נוכח קביעה זו, נמנעה כבוד ראש ההוצאה לפועל מהכרעה בשאלת קיומו של הצדק סביר. 9. מכאן הערעור שבפניי. טענת המערערת 10. לטענת המערערת, כבוד ראש ההוצאה לפועל שגתה בקביעתה, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי במועד הטלת העיקול היו לחייב זכויות בדירה. המערערת הפנתה למסמכים שונים אשר לטענתה הובאו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, ואשר יש בהם כדי להוכיח טענה זו, ובהם: הצהרת החייב בשאלון באשר לזכויותיו בדירה (עמוד 3 לשאלון, נספח 2 לערעור); מכתב המשיבה (נספח 3 לערעור); הודעת המחזיק (נספח 7 לערעור); בקשת המערערת למכירת זכויות החייב בדירה ומינוי כונס נכסים ופרוטוקול הדיון בבקשה (נספחים 8 ו-9 לערעור), ובעיקר לנסח היסטורי, לפיו החייב נרשם כבעלים של הדירה ביום 26.5.2002 (נספח 10 לערעור), (הנסח ההיסטורי יכונה להלן: "הנסח המאוחר", בהיותו נסח המשקף בעלויות והערות במקרקעין לאחר ביצוע פרסלציה (א.ל.ע)). 11. בנוסף לטענה מרכזית זו המובאת בערעור, הגישה המערערת בקשה להבאת ראיות נוספות אשר לא עמדו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל בעת מתן ההחלטה נשוא הערעור ואשר לטענתה, יש בהן, בהצטבר עם הנסח המאוחר או אף בנפרד, כדי להוכיח כי לחייב היו זכויות בדירה בעת הטלת העיקול. לאור כל זאת, עתרה המערערת להורות על ביטול החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ולחייב את המשיבה בחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 48 לחוק. טענות המשיבה 12. המשיבה טענה מנגד כי יש לדחות את הערעור, וזאת בשל מספר נימוקים: א. הערעור הוגש בהסתמך על ראיות אשר היו בידי המערערת בעת שהתנהלו ההליכים בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל והושמטו על-ידה במכוון. בהקשר זה טענה המשיבה כי יש אף לדחות בקשת המערערת להגשת ראיות נוספות אשר מצופה היה כי תציגן עוד בהליך שהתנהל בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל. ב. עילת התביעה היחידה של המערערת נגד המשיבה (אם בכלל) הינה נזיקית. ג. העיקול פקע שכן לא הוגשה בקשה למימושו תוך פרק זמן סביר. ד. המערערת לא נקטה בהליך כלשהו במשך 13 שנה, החייב מכר זכויותיו בדירה ומצבה של המשיבה השתנה לרעה. מכאן, שמדובר בשיהוי ניכר, המצדיק לפיכך דחיית הערעור. ה. קיומו של הצדק סביר. 13. עוד נטען על-ידי המשיבה, כי כבוד ראש ההוצאה לפועל שגתה בקביעתה, כי במועד הטלת העיקול הייתה המשיבה בעלת המקרקעין. לטענתה, במועד הטלת העיקול לא היו לה כל זכויות במקרקעין, זאת אף שהייתה רשומה כבעלים במקרקעין. זאת, מאחר והמדובר בבעלות פורמאלית בלבד, שכן המקרקעין הועברו לה"ה ברנט עובר לעיקול וזאת במסגרת פיצויים בגין הפקעה של מקרקעין אחרים, והם הגורם שהיה אחראי לרישום, וכי המשיבה מעולם לא הייתה אחראית לרישום ואף לא חברה משכנת. לטענת המשיבה, אין בתשובתה לצו העיקול כדי לסייע למערערת, שכן לא אישרה כי קיימות זכויות כלשהן של החייב המוחזקות אצלה. דיון והכרעה 14. לאחר עיון בהודעת הערעור ונימוקיה ובהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, ולאחר שבחנתי את טענות באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. 15. כאמור, המערערת סומכת טענתה, לפיה לחייב היו זכויות בדירה במועד הטלת העיקול בעיקר על הנסח המאוחר (נספח 10 לערעור), לפיו החייב נרשם כבעלים בדירה ביום 26.5.2002. מעיון בהחלטה נשוא הערעור נראה, כי כבוד ראש ההוצאה לפועל לא הייתה ערה לנסח המאוחר (הגם שלטענת המערערת הוא הובא בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל), ומכל מקום, קיים ספק בעניין זה, וזאת בשים לב לאמור בהחלטה, כי "אין גם חולק, כי בסופו של יום לא נרשמו כל זכויות על שמו של החייב, אצל רשם המקרקעין..."(סעיף 4 להחלטה). מכל מקום, לא ניתן לקבוע אם היה בכך כדי לשנות מהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, אם לאו. 16. בנוסף לכך, ולאור הקביעה האמורה של כבוד ראש ההוצאה לפועל, יש לטעמי, להיעתר לבקשת המערערת להבאת ראיות נוספות בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, שכן יש בראיות אלה כדי לשפוך אור, לכאורה, על השאלה האם היו לחייב זכויות בדירה במועד הטלת העיקול, אם לאו, ומכאן שעשויות הן להביא לשינוי החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל. אף שמצופה היה שהמערערת תציג ראיות אלה בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל עובר למתן ההחלטה נשוא הערעור, איני סבורה כי יש לחסום את המערערת מהגשתן כעת שכן לראיות הנוספות אשר הבאתן מתבקשת, חשיבות ממשית לעניין הכרעת כבוד ראש ההוצאה לפועל. כבר נפסק, כי יש להתיר הגשת ראיות נוספות במקרה בו מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד, רק באותם מקרים בהם ניכר כי לראיות תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין (ראו: ע"א 105/05 דהאן ואח' נ' מישל, פסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל (10.11.2005)). אני סבורה, כי הנסיבות שבפניי נופלות בגדר אותם מקרים בהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות, אם כי מחדלה של המערערת מצדיק פסיקת הוצאות לטובת המשיבה. 17. בנסיבות אלה, כאשר יתכן ויהיה בראיות האמורות בצירוף הנסח המאוחר כדי לשנות מההחלטה נשוא הערעור, התיק יוחזר לכבוד ראש ההוצאה לפועל אשר תכריע בראיות אלה. אף אם ימצא כי במועד הטלת העיקול לא היו לחייב זכויות בדירה, אני סבורה כי מן הראוי שכבוד ראש ההוצאה לפועל תדון אף בשאלת קיומו של הצדק סביר, אשר לא נדונה ולא הוכרעה בהחלטה האמורה, וזאת על מנת למצות את הדיון בבקשה עד תום. סוף דבר 18. אני מקבלת את הערעור באופן חלקי ומורה על החזרת התיק לכבוד ראש ההוצאה לפועל. בהתחשב בכך שהערעור התקבל בחלקו ולאור מחדלה של המערערת בהגשת הבקשה להבאת הראיות הנוספות אך במסגרת הערעור שבפניי, היא תישא בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תקסד"א 1984 (הישנות)