התקבל ערעור על שכר טרחת עורך דין בתביעה ייצוגית 1. בערעור שלפנינו מלין המערער על שיעור שכר הטרחה שנפסק לטובתו בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהסתיים בהסכם פשרה. 2. המערער שימש בא-כוחן של המשיבות 5-3 (להלן - התובעות המייצגות) בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגש נגד המשיבה 1 (להלן - רשות המסים) והמשיב 2 (להלן - המוסד לביטוח לאומי, וביחד - המשיבים). בקשת האישור הוגשה לבית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו, והתבררה לפני כבוד השופט מ' אלטוביה. בבסיס בקשת האישור עמדה טענה הנוגעת לאופן הסיווג לצורכי מס של מרכיב בשכר העבודה במשק, המכונה "דמי חבר" או "דמי טיפול". הכינוי המשותף של תשלומים אלה ידוע גם כ-"דמי ארגון" (להלן - דמי ארגון). התשלום מנוכה משכרם של עובדים רבים ומועבר לארגוני עובדים, דוגמת המשיבה 3. הטענה המרכזית בבקשת האישור הייתה, כי דמי הארגון צריכים להיות מסווגים כהוצאה הכרוכה בייצור הכנסה. על כן נטען, כי מדובר בהוצאה שאמורה להיות מוכרת לצורכי מס. רשות המסים לא נהגה לסווג את דמי הארגון באופן זה בעת הגשת בקשת האישור. בבקשה נטען, כי בכך פועלת רשות המסים שלא כדין ועושה עושר שלא במשפט. 3. בקשת האישור הוגשה בחודש דצמבר 2006. בחודש יולי 2011 גיבשו בעלי הדין הסכם פשרה. במסגרת ההסכם נקבע, כי רשות המסים תכיר במחצית (50%) מדמי הארגון כהוצאה מוכרת שאינה חייבת במס הכנסה. הוסכם, כי הכרה זו תיעשה הן לגבי סכומים ששולמו על ידי חברי הקבוצה בעבר, בשנות המס 2005 עד 2010, הן לגבי העתיד (החל מיום 1.1.2011) (להלן בהתאמה - תקופת העבר ו-תקופת העתיד). לגבי תקופת העתיד נכתב בהסכם, כי יותקנו תקנות בהן תעוגן הסכמת בעלי הדין בעניין סיווג דמי הארגון (התקנות אכן הותקנו, ראו תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (תיקון), התשע"ב-2012, ק"ת 7079, עמ' 656). השווי של ההטבה העתידית הוערך על ידי בעלי הדין בכ-3 מיליארד ש"ח. לגבי תקופת העבר הוסכם על השבה של סכום של כ-450 מיליון ש"ח, אשר יוחזר לחברי הקבוצה באופן הדרגתי במשך 10 שנים. אשר לגמול ושכר הטרחה: בבקשה המתוקנת לאישור הסכם הפשרה הודיעו התובעות הייצוגיות כי הן מוותרות על פסיקת גמול לטובתן. לגבי שכר טרחה למערער, התבקש בית המשפט ליתן את הכרעתו על בסיס הטיעונים שהונחו לפניו בסוגיה. המערער עתר לפסיקת שכר טרחת עורך דין בסך של 45,000,000 ש"ח, המהווה כ-10% משווי ההטבה לגבי תקופת העבר. רשות המסים סברה, מצידה, כי מדובר בסכום מופרז וכי יש לפסוק סכום נמוך משמעותית לטובת המערער. 4. בהחלטה מיום 6.8.2012 הכריע בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) במחלוקת בנושא שכר הטרחה. בית המשפט פסק לטובת המערער שכר טרחה של 1,000,000 ש"ח. הטעם המרכזי שעמד בבסיס ההחלטה לפסוק שכר טרחה נמוך משמעותית מזה לו עתר המערער, היה הקביעה כי המערער יכול היה לייתר את הצורך בניהול ההליך. זאת, אילו היה פונה לרשות המסים בטרם הגשת ההליך, בניסיון לפתור את הסוגיה. במילים אחרות, בית המשפט לענינים מינהליים קבע, למעשה, כי חובה הייתה על המערער למצות הליכים מול הרשות בטרם הגשת ההליך הייצוגי, ומשלא פעל כך יש להפחית את שכר טרחתו. 5. לאחר ששקלנו את טענות בעלי הדין הגענו לכלל מסקנה כי יש להכפיל את שכר הטרחה שנפסק למערער על ידי בית המשפט לענינים מינהליים. זאת, בלא להביע עמדה בשאלה אם חלה חובה של מעין "מיצוי הליכים" בתובענה ייצוגית המוגשת נגד רשות מינהלית. אין ספק שמדובר בשאלה מורכבת, וכי המענה לה עשוי להיות בעל נפקות במישורים שונים, אף לעניין שיעור שכר הטרחה. יוער, כי באחד ההליכים התלויים ועומדים בבית משפט זה (עע״ם 2978/13) הוחלט לבקש את חוות דעתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה ולמיטב ידיעתנו, זו טרם הוגשה (ראו ההחלטה בהליך הנזכר מיום 31.3.2014). מכל מקום, בנסיבות העניין באנו למסקנה כי התוצאה אליה הגענו הייתה זהה בין אם היינו קובעים כי הייתה מוטלת על המערער ושולחותיו חובה של פנייה מוקדמת למשיבים, ובין אם לאו. על רקע היקף הסעד שנפסק לטובת הקבוצה, נוכח מכלול השיקולים הנוגעים לפסיקת שכר טרחה בהליך של תובענה ייצוגית, ובהתחשב בנסיבות המקרה דנא, אנו מחליטים להעמיד את שכר הטרחה לו זכאי המערער על סכום של 2,000,000 ש״ח. נציין, כי בפסיקת סכום זה נתנו משקל לא מבוטל אף לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה, ככלל, להתערב בשכר הטרחה והגמול שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית (ראו למשל, ע״א 4714/13 דיאב נ׳ חברת איי דיגיטל סטור בע״מ, פיסקה 7 (29.9.2013)). 6. סיכומו של דבר הוא שהערעור מתקבל, כאמור בפיסקה 5 לעיל. לא ייעשה צו להוצאות בערעור.שכר טרחת עורך דיןערעורתביעה ייצוגיתשכר טרחהעורך דין