כשיש דרך חלופית, אין מקום להליך ביזיון בית המשפט

כשיש דרך חלופית, אין מקום להליך ביזיון בית המשפט נקיטת הליכים על-פי פקודת בזיון בית המשפט. הליך מסוג זה נתפס כהליך אכיפה קיצוני, שפגיעתו עלולה להיות קשה בשל הסנקציה שבצדו, מאסר או קנס. על כן, מקובל לראות בהליך בזיון כהליך שיורי, שאין מקום להפעילו מקום שישנה דרך חלופית להשיג את אכיפת ההחלטה השיפוטית שניתנה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 29, 57-58 (2004) (להלן: עניין שרבט); עניין מלר, בפסקה 11 והאסמכתאות שם; בג"ץ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר, פסקה 8 (18.11.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 707 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). לפיכך, "מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון [הבזיון] יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד" (עניין שרבט, בעמוד 61). עוד נקבע כי על הצו השיפוטי שאכיפתו מתבקשת במסגרת הליך הבזיון "להיות ברור, בלתי משתמע לשתי פנים, ונטוע היטב בקרקע משפטית או עובדתית. ככל שצו שיפוטי אינו עומד ברף זה, אין מקום להניע את גלגלי הליך הבזיון" (רע"א 1068/12 דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר - סנפיר תוכנה וייעוץ, פסקה 5 (21.6.2012) (להלן: עניין דנ-אל); עניין שרבט, בעמודים 60-61).ביזיון בית המשפט