זיכוי נאשם אחד באותה פרשה לא מביא לזיכוי האחרים (באופן אוטומטי)

זיכוי נאשם אחד באותה פרשה לא מביא לזיכוי האחרים (באופן אוטומטי) נקודת המוצא היא כי כל הליך משפטי הוא הליך דיוני נפרד ועצמאי, משכך אין די בזיכויו של נאשם אחד בפרשה כדי להביא לזיכויו של מעורב אחר שהועמד לדין בגין אותה פרשה (מ"ח 2165/11 פלוני נ' מדינת ישראל (24.8.2011)). אי התאמה בין הכרעות דין בית משפט זה לא ייטה להתערב במקרה שבו אי ההתאמה בין הכרעות הדין נובעת מקיומן של ראיות שונות במשפטיהם של שני נאשמים, המובילות לביסוסה של תשתית ראייתית עצמאית כלפי אחד לעומת היעדר ראיות מספיקות בנוגע לאחר, כפי שאירע בענייננו אנו (ראו: ע"פ 4086/91 מימון נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 868 (1992); פרשת אבו ריא, בעמ' 546 לפסק-הדין). יפים לענייננו הדברים שנאמרו בהקשר זה בעניין אבו סאלח: "אין לדבר על 'שתי לשונות' של בית המשפט שעה שהתשתית העובדתית לגבי כל אחד משני נאשמים השותפים לדבר עבירה שונה. אם כנגד אלמוני קיימת מערכת ראיות שונה מזו הקיימת כנגד פלוני, שותפו לעבירה, אם משום שחלק מהראיות אינן קבילות כלפיו ואם משום שלהוכחת אשמתו של פלוני קיימות ראיות שהן מיוחדות להוכחת אשמתו, להבדיל מהוכחת אשמת אלמוני, לא מתקיימת התוצאה הבלתי רצויה שעל סמך מערכת ראיות זהה נמצא האחד זכאי בדינו והאחר חייב". (בפסקה 7 לפסק הדין). משפט פלילינאשם