סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה: סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה

סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה: סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה כזכור, בשנת תשנ"ה-1995 הוקם בית המשפט לענייני משפחה במטרה לרכז בערכאה מקצועית אחת את הדיון המשפטי במחלוקת שבין בני משפחה, במלואה. אומצה גישה כוללנית ואינטגרטיבית שנועדה לאפשר לשופט, שלו מומחיות בתחום, להבין את הרגישויות המיוחדות של המשפחה הניצבת לפניו וליתן פתרון יסודי ומקיף לסכסוך בכללותו על כל הסתעפויותיו, ולא רק בביטוי חלקי ופורמלי שלו, בעוד נושאים אחרים נותרים תלויים ועומדים ונדונים בבתי משפט אזרחיים אחרים (בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (29.4.2012); בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס(3) 176, 191 (2005) (להלן: 9948/04 פלוני); רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 342-343 (2000) (להלן: הלכת חבס); דן ארבל ויהושע גייפמן "חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995" הפרקליט מג(3) 431, 435-434 (1997)). בידי בית המשפט לענייני משפחה רוכזו סמכויות שיפוטיות שהיו פזורות בערכאות האזרחיות השונות, נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מיוחדים שהתחשבו באופיים הרגיש של הסכסוכים המשפחתיים המובאים לפניו, והוקמו מסגרות טיפוליות על מנת לסייע לבית המשפט לענייני משפחה בהכרעותיו בסכסוך המשפחתי. סעיף 3(א) לחוק קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות עניינית לדון ב"עניני משפחה". הסמכות לדון בעניינים אלה פורשה כסמכות עניינית יחודית הגורעת מסמכויותיהן של הערכאות האזרחיות האחרות - בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי - לדון בהם (9948/04 פלוני, בעמודים 191-192). סעיף 1 לחוק מגדיר מהם אותם "עניני משפחה", כאשר הרכיב הרלוונטי לענייננו מצויין בסעיף 1(6)(ה) לחוק: תובענה לפי "חוק הירושה, תשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". מטרת ההוראה שבסעיף 1(6)(ה) לחוק "לקבץ הליכים שונים הקשורים בירושה וסובבים סביבה בבית-משפט אחד. כל זאת כחלק מן התכלית של חוק בית המשפט למשפחה לרכז בפורום שיפוטי אחד את מלוא המחלוקת בין בני משפחה" (ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 539 (2004) (להלן: עניין אלדרמן)). סיבה נוספת לכך שתובענות אלה תידונה בבית משפט לענייני משפחה, על-אף היותן תובענות אזרחיות 'רגילות', היא מומחיותו של בית משפט זה בתחום דיני הירושה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 562 (מהדורה שלישית, 2012)). מטרות אלה עומדות גם ביסוד הסיפא לסעיף 1(6)(ה), אשר הוּספה לחוק במסגרת תיקון מס' 8 לחוק הירושה, התשנ"ח-1998, והרחיבה את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון גם ב"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו" (ראו, עניין אלדרמן, בעמוד 539; שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 48 (2009) (להלן: שוחט ושאוה); ת"א (מחוזי חי') 818/03 עבדאלע'ני נ' עזבון עבדאלע'ני, פסקה 12 (31.1.2006) (להלן: עניין עבדאלע'ני); בעז קראוס דיני ירושה ועזבון 288 (2014)). סעיף 1(6)(ה) הוא במידה מסויימת חריג למגמה הכללית של החוק, המתמקדת בתא המשפחתי: הסעיף אינו דורש שהצדדים לסכסוך יהיו בני משפחה, שהרי נאמר בו - "יהיו הצדדים אשר יהיו" (ת"א (מחוזי חי') 665/04 דבי נ' נילי, פסקה 9 (13.12.2005) (להלן: עניין דבי); שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 25 (מהדורה שביעית, 2014) (להלן: שוחט, פינברג ופלומין)). אם כן, סמכות השיפוט לפי הסעיף האמור נקבעת לפי מהות הסכסוך, קרי, ירושה, ואין חשיבות לזהות הצדדים או לשווי התובענה (עניין עבדאלע'ני, בפסקה 5; ת"ע (משפחה ת"א) 9880/00 לזר נ' וולפמן, פסקאות 7 ו-12 (1.5.2001) (להלן: עניין לזר); שוחט ושאוה, בעמוד 49). יחד עם זאת, קיימות הבחנות בחוק בין סכסוך ירושה שעילתו במשפחה ובין סכסוך ירושה שאינו כזה. כך למשל סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לסטות מסדרי דין והראיות הרגילים אינה חלה כאשר מדובר בסכוך ירושה שעילתו אינה סכסוך בתוך המשפחה (סעיף 8(ה) לחוק), וסכסוך מעין זה לא ידון בדלתיים סגורות לעומת יתר ענייני המשפחה (סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984)).סמכות ענייניתבית המשפט לענייני משפחה