עיון בראיות אשר טרם הוכרעה שאלת קבילותן כעניין של עקרון, שיטתנו המשפטית מסתייגת מעיון שכזה [השוו: סעיף 71 לחוק בתי המשפט; רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 6 (12.1.2010); ע"פ 409/74 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 587, 588 (1974)]. יתרה מכך, במקרים חריגים, עשויה היחשפותו של המותב לראיות שאינן קבילות אף להצדיק את פסילתו [ראו, למשל: ע"פ 4492/02 שטייק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 825, 830 (2002); ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 874, 878 (1998)]. היטיב לתאר את הקושי שבהיחשפותו של בית המשפט לראיות בלתי קבילות השופט ג' בך בע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ''ד מח(1) 485, 503 (1993): "סגולותיו הייחודיות של השופט המקצועי באות לידי ביטוי במקום בו נדרשת הפעלת שיקול-דעת שיפוטי. אך החלק הקשה של מלאכת קביעת העובדות נשען יותר על ניסיון חיים אנושי בדבר יכולת ברירת הבר מן התבן... לפיכך, מקום בו מהימנותו של עד היא במרכז המחלוקת במשפט, והשופט נחשף לראיה בלתי קבילה, אשר יש בה כדי לכוונו אפילו במשהו בעניין קביעת המהימנות... הרי סבורני כי אף שופט מקצועי אינו חסין לחלוטין, בסופו של התהליך החשיבתי, מפני השפעת ראיה בלתי קבילה כזו". למען שלמות התמונה ניתן אף לציין כי מחקר אמפירי שנערך בקרב 265 שופטים בארה"ב מצא כי במקרים מסוימים ראיות בלתי קבילות השפיעו על הכרעותיהם של השופטים, וכי במקרים מסוימים בלבד הצליחו השופטים להתגבר על השפעה זו [ראו: Andrew J. Wistrich, Chris Guthrie & Jeffrey J. Rachlinski, Can Judges Ignore Inadmissible Information? the Difficulty of Deliberately Disregarding, 153 U. Pa. L. Rev. 1251 (2005)]. זאת ועוד, חשש זה מפני היחשפות של המותב המכריע בערעור לראיות שאינן קבילות עומד בבסיס שורה של הסדרים אשר נועדו להפיגו [ראו, למשל: סעיף 74(ג) לחוק סדר הדין הפלילי; סעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. השוו להנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92 בעניין הגשת ראיות נוספות (17.11.2002)]. ייתכן כי ראוי לאמץ הסדר דומה גם בגדרו של סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי.עיון בראיותמסמכיםראיותקבילות ראיות