ניצול שואה עתר לבג"ץ לביטול מענק חד פעמי במקום קצבה העותר, שאינו מיוצג, הוכר בשנת 2006 כנכה רדיפות הנאצים בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) ומשכך היה זכאי לתגמול חודשי אשר סכומו השתנה במהלך השנים. ביום 9.5.2013 פנה העותר אל הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (להלן: הרשות) וביקש להמיר את התגמולים החודשיים להם הוא זכאי במענק חד פעמי, וזאת לצורך פירעון חובות שונים. אפשרות זו - המרת התגמול החודשי במענק חד פעמי - מעוגנת בסעיף 15 לחוק המורה כדלקמן: "15. המרת תגמולים רשאית הרשות המוסמכת, בהסכמת הנכה, אם היא סבורה שהדבר יעזור לשיקומו, להמיר לו את תגמוליו במענק חד פעמי, שלא יעלה על סך התגמולים שנכה בדרגת נכותו בזמן ההמרה זכאי לקבלם במשך חמש שנים, ומיום המרה ואילך לא יהיה הנכה זכאי לתגמול לפי חוק זה; הרשות המוסמכת רשאית לקבוע תנאים לדרכי השקעתו של מענק כאמור". כעולה מתגובת המשיבים, ביום 6.6.2013 נפגש העותר עם מנהלת הרשות בקשר עם בקשתו להמיר את תגמוליו במענק חד-פעמי. כן נתקבלה חוות דעת מן העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בעניינו של העותר, בה נאמר כי היענות לבקשתו עשויה לסייע בשיקומו. ביום 18.7.2013 נפגש העותר בשנית עם מנהלת הרשות, וכעולה מתגובת המשיבים, בפגישה זו הובהרה לו משמעות קבלת בקשתו, ובעיקר כי אם בקשתו תענה בחיוב לא ניתן יהיה להשיב את המצב לאחור, והעותר לא יוכל לשוב ולקבל את התגמול החודשי לו היה זכאי. העותר גם חתם על תצהיר לפיו הבין את משמעות קבלת בקשתו. לאחר פגישה זו, אושרה בקשת העותר וכספי המענק, שעמד על 169,248.6 ש"ח, הועברו לפירעון חובותיו והיתרה הועברה לחשבונו הפרטי. ביום 8.8.2013, לאחר שהעברת כספי המענק הושלמה וחל שינוי בנסיבותיו של העותר, פנה העותר לרשות בבקשה לבטל את ההחלטה שאישרה את בקשתו להמרת תגמוליו החודשיים במענק חד-פעמי. נציג מן הלשכה המשפטית ברשות השיב לפנייה בהסבירו, כי בהתאם להוראות החוק העותר אינו זכאי עוד לתגמול חודשי. העותר חזר ופנה בבקשה דומה גם לשרת המשפטים ובהמשך גם לגורמים נוספים במשרד האוצר. ביום 29.8.2013 השיבה מנהלת הרשות בפירוט לבקשת העותר והסבירה, כי לא בנקל נעתרה הרשות לבקשתו הראשונית להמיר את תגמוליו במענק חד-פעמי והדבר נעשה רק לאחר שבקשתו נבדקה ולאחר שהובהרו לו המשמעויות הכרוכות בקבלת בקשתו, ובכללן העובדה כי לאחר אישור הבקשה לא יהיה העותר זכאי שוב לתגמול חודשי. ביום 10.10.2013, ובעקבות פניות נוספות של העותר, נפגשו עמו מנהלת הרשות וגורמים נוספים בניסיון להתרשם מטענותיו וממצבו. ביום 22.10.2013 הודיעה מנהלת הרשות לעותר כי אין בסמכותה לקבל את בקשתו להשבת התגמול החודשי, וכי באפשרותו לפנות לוועדת העררים הפועלת על-פי החוק, וכי לשם כך הוא רשאי לפנות גם לפנות ללשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים. תכתובת דומה התנהלה בין העותר לבין הרשות וגורמים נוספים גם לאחר קבלת תשובה זו. בתשובה שנשלחה ממשרד המשפטים הוצע לעותר גם כי תתבצע פנייה למשרד לאזרחים ותיקים לצורך בירור הזכויות השונות להן הוא זכאי. ביום 30.12.2013 הגיש העותר את העתירה דנא. העותר מפרט בעתירתו, בין היתר, את רקעו האישי אשר בגינו הוכר כנכה רדיפות הנאצים ומלין על התנהלות המדינה לאורך השנים בכל הנוגע לכספי השילומים. העותר מבקש, כי נורה על ביטולם של חוקים, אשר עומדים, לטענתו, בניגוד להסכם השילומים ואשר גורמים לפגיעה נפשית וכלכלית בניצולי השואה. כן מלין העותר על ההחלטות שהתקבלו בעניינו. לאחר העיון, וכפי שיפורט, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. העותר אמנם מעלה בעתירתו טענה עקרונית כלפי החוק, אך נראה כי עיקר העתירה עוסק בסירובה של הרשות להיענות לבקשתו כי ההחלטה מיום 18.7.2013 תבוטל באופן שהעותר ישיב לרשות את המענק החד-פעמי שקיבל והוא ישוב לקבל תגמול חודשי. דא עקא, שטענות מסוג זה אין להפנות תחילה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. סעיפים 16 ו-17 לחוק מורים, בין היתר, על הקמת ועדת עררים אליה יהיה רשאי לערור כל מי ש"רואה עצמו נפגע על-ידי החלטת הרשות המוסמכת" (סעיף 17 לחוק). כעולה מן העתירה ומפניותיו של העותר לרשויות השונות, העותר מלין הן על ההחלטה לאשר את בקשתו להמרת תגמוליו החודשיים, והן על ההחלטה המסרבת לבטל את אישור הבקשה הנזכרת לעיל. טענות מסוג זה יש להפנות תחילה לוועדת העררים, כפי שהובהר לעותר במכתבי התשובה השונים שקיבל. משהדבר לא נעשה, לא נותר אלא לדחות את העתירה ולהפנות את העותר, ככל שהוא עומד על טענותיו, לוועדת העררים הפועלת מכוח החוק. יצוין כי המשיבים הבהירו בתגובתם המקדמית לעתירה, כי ככל שתוגש על-ידי העותר בקשה להארכת מועד להגשת ערר, המשיבים לא יתנגדו לה. אך מובן הוא שבקשה כאמור צריכה להיות מוגשת, ככל שהעותר יחליט להגישה, בהקדם, ואנו רואים לקצוב לעותר 60 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידיו לצורך הגשתה. נוכח האמור, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)מענקניצולי שואה