עתירה לבג"ץ לשחרור מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר מבקש כי נורה על שחרורו מאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. נגד העותר נוהל הליך פלילי בגין עבירות חמורות שביצע. בפסק-דין מיום 3.3.2010 נקבע, על-פי הודאת העותר, כי הוא אחראי למעשים שיוחסו לו בכתב האישום, אך הוחלט להפסיק את ההליכים הפליליים נגדו (בהסכמת המדינה) בהתאם לסעיף 170(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שכן על-פי חוות הדעת הפסיכיאטריות בעניינו, העותר לא היה אחראי למעשיו בשל מחלת נפש ממנה הוא סובל. נוכח האמור, הורה בית המשפט על אשפוזו של העותר בבית חולים פסיכיאטרי. וכאמור, ככל הנראה, העותר הגיש עתירה זו במטרה שנורה על שחרורו מאשפוז זה נוכח טענותיו כי מצבו התייצב. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: חוק טיפול בחולי נפש) קובע, כי ועדה פסיכיאטרית מחוזית (להלן: הוועדה) תקיים דיון בעניינו של מי שמאושפז מכוח צו בית משפט (כבענייננו - ראו סעיף 15(א) ו-(ב) לחוק טיפול בחולי נפש) אחת לשישה חודשים או לבקשת גורמים מסוימים. סעיף 29(א) לחוק טיפול בחולי נפש קובע כי החולה (העותר בענייננו), קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטת הוועדה בפני בית המשפט המחוזי (בשבתו כדן יחיד) בתוך 45 ימים מהמועד שבו נמסרה לגורם המבקש לערער החלטת הוועדה (ראו בעניין זה, למשל, רע"א 9790/09 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (3.1.2010); למעקב אחר צווי אשפוז מכוח הליך פלילי ראו גם ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים, פ"ד נז(1) 900, 911-910(2003)). נראה איפוא, כי ככל שהעותר אכן מלין על ההחלטה להותירו באשפוז על-פי צו בית משפט, עליו לפעול על-פי הדרך הדיונית המפורטת בסעיף 29 לחוק טיפול בחולי נפש, זאת כמובן בלי שנביע דעה לגופם של דברים. נוכח האמור לעיל, העתידה נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.התחום הנפשירפואהבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)פסיכיאטריהבית חולים