רצוי ששופט מעצר לא ישב בדין בהליך העיקרי 1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ש' פיינסוד-כהן) מיום 29.4.2014, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 125-10-13. 2. ביום 1.10.2013 הוגש נגד המערער כתב אישום בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין. עוד קודם לכן, ביום 28.9.2013, נעצר המערער, ובתום חקירתו הובא להארכת מעצר בפני כבוד השופטת פיינסוד-כהן. השופטת האריכה את מעצרו של המערער ביומיים, עד ליום 30.9.2013. לטענת המערער, השופטת נחשפה אגב כך לחומר החקירה נגדו ובהמשך לתיק המעצר עד תום ההליכים. בהמשך, נותב אף התיק העיקרי לכבוד השופטת פיינסוד-כהן. ביום 29.4.2014 התקיימה ההקראה בתיק. בפתח הדיון ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו, משום שישב בדין בהליך הארכת המעצר. המאשימה, המשיבה דכאן, התנגדה להעברת הדיון, תוך שהיא מדגישה שההקראה בתיק נדחתה לא פחות מחמש פעמים. בית המשפט (כבוד השופטת ש' פיינסוד-כהן) דחה את בקשת הפסלות על אתר. בית המשפט ציין כי אומנם תיק המעצר עד תום ההליכים נמצא בפניו, אולם הדגיש שלא נבחנו בו ראיות, משום שהייתה הסכמה בין הצדדים. בית המשפט ציין עוד כי בהתחשב במספר השופטים בבית המשפט, ובכך שכלל השופטים משתתפים בתורנויות מעצרים, אין מקום לקבוע כלל גורף שלפיו שופט שדן בהליך המעצר לא יוכל לדון בהליך העיקרי. בית המשפט דחה את המשך הדיון ליום 14.5.2014, לשם מתן תשובה מפורטת לכתב האישום מטעם המערער, וכן קבע מועד לשמיעת הראיות. 3. דין הערעור להידחות. לא השתכנעתי כי המערערים ביססו חשש ממשי למשוא פנים, כנדרש לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אכן, בדרך כלל רצוי שהשופטת שדנה בהליכי המעצר לא תשב בדין בהליך העיקרי. אומנם, במסגרת הליך המעצר, ובהיעדר הסכמה בין התביעה להגנה בעניין המעצר, נחשף בית המשפט לראיות לכאורה ולעברו הפלילי של הנאשם, ועשוי לקבוע קביעות בדבר מסוכנותו (ראו, למשל, ע"פ 5456/01 קוסטובסקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (22.7.2001) (להלן - עניין קוסטובסקי)). אולם, כלל זה אינו כלל מוחלט, ואם מכורח הנסיבות ישב השופט שדן בהליכי המעצר גם בהליך העיקרי, אין הדבר מוביל בהכרח לפסילת השופט מלשבת בדין (ראו עניין קוסטובסקי, פיסקה 10; ע"פ 1634/12 דנאצאו נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (13.3.2012); ע"פ 1950/14 פריג נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (10.4.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 270-269 (2006) (להלן - מרזל)). כדי לבחון אם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין, יש להעריך את עוצמת הזיקה בין הליך המעצר לבין ההליך העיקרי. בתוך כך, יישקל פרק הזמן שחלף בין הדיון בהליך המעצר לבין הדיון בהליך העיקרי. עוד ייבחנו היקף וטיב הראיות להן נחשף בית המשפט בהליכי המעצר, והקשר בין אלה לבין השאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות להכרעה בהליך העיקרי. כמו כן יינתן משקל להתבטאויות בית המשפט במהלך הדיון בהליך המעצר (עניין קוסטובסקי, פיסקה 10). 4. סבורני כי שיקולים אלה מובילים למסקנה שלא קם חשש ממשי למשוא פנים במקרה דנא. חלף זמן לא מבוטל בין הדיון בהליכי המעצר בחודש ספטמבר אשתקד לבין מועד ההקראה בסוף חודש אפריל. מהחלטת בית המשפט עולה שאף שהיה בפניו תיק המעצר עד תום ההליכים, הוא לא בחן את החומר, שכן הושגה הסכמה בין בעלי הדין לעניין זה. המערער לא הניח כל תשתית עובדתית ביחס להתבטאויות מצד בית המשפט במסגרת הליכי המעצר, אשר עשויות ללמד על חשש ממשי למשוא פנים. אף שכאמור, יש לשאוף ככלל להימנע משיבוץ שופטים שדנו בהליכי המעצר לדיון בהליך העיקרי, בנסיבות בהן מספר השופטים אינו גדול וכלל השופטים לוקחים חלק בתורנויות מעצר בבית המשפט, אין מנוס לעתים מניתוב תיק מסוים לשופט שדן בהליכי המעצר (ראו, למשל, ע"פ 3567/00 נתן נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (3.7.2000); מרזל, בעמוד 270). 5. לבסוף, יש לציין כי המערער העלה טענות בדבר אופן רישום הפרוטוקול על ידי בית המשפט ונוכחות המתלוננת בדיון. לא מצאתי להתייחס לטענות אלה בגדרי ערעור הפסלות. אלה הן טענות דיוניות, שמקומן בערעור על פי סדרי הדין הרגילים. 6. הערעור נדחה איפוא, מבלי שנדרשה תגובת המשיבה. מעצרשופטים