נטען כי ההחלטה להורות על מאסר "זמני" ניתנה בחוסר סמכות השופט נ' הנדל: עתירה זו הגיעה לפניי אמש, 24.6.2014, סמוך לשעה 20:00. מהחומר עולה כי העותרים נדונו בישראל לתקופות מאסר ממושכות. בשנת 2011 שוחררו העותרים שחרור מוקדם כחלק מהמהלכים להשבת החייל החטוף גלעד שליט. שחרור העותרים הותנה בתנאים, לצורך מניעת מעורבותם בעבירות נגד בטחון המדינה ומעשי טרור. ביום 18.6.2014 נעצרו העותרים, בטענה כי השתייכו לארגון טרור והפרו את תנאי השחרור. בו ביום הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרם. ביום 20.6.2014 הובאו העותרים בפני ועדת שחרורים מיוחדת, בהתאם לבקשה שהוגשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לבטל את שחרורם המוקדם ולחייבם לשאת ביתרת העונש שנגזר עליהם. עורכי דינם של העותרים באותה עת לא הופיעו לדיון, ובשל כך הוא נדחה ליום 26.6.2014 בשעה 8:30. כמו כן קבעה הוועדה כי עד לדיון החדש שנקבע - יופקע רישיונם של העותרים באופן זמני והם יישארו במאסר. העתירה שבפניי מופנית כנגד החלטת הוועדה מיום 20.6.2014. נטען כי ההחלטה להורות על מאסר "זמני" של העותרים ניתנה בחוסר סמכות. כמו כן מעלים העותרים טענות כנגד החיסיון שהוטל על מירב החומר. ניתן להורות על דחיית העתירה מכוח שני נימוקים מצטברים: עיתוי ההגשה, ומקום ההגשה. באשר לעיתוי - כאמור, העתירה הוגשה ביום 24.6.2014 והגיעה לשולחני סמוך לשעה 20:00. זאת על אף שהחלטת הוועדה ניתנה כבר ביום 20.6.2014. אפילו אם העתירה הייתה נקבעת לדיון בפני הרכב הבוקר, באופן מעשי ובהתאם לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - לא נראה שניתן היה לסיים את הדיון וליתן החלטה אופרטיבית קודם להתכנסות ועדת השחרורים מחר בשעה 8:30. באשר למקום ההגשה - מהחומר עולה לכאורה, ואינני מכריע בכך באופן סופי, שבתיק זה נכון היה לנקוט בסעד חלופי של פנייה לבית המשפט המחוזי. פרק ד' לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, עוסק בעתירות נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת. סעיף 25 בפרק זה קובע כי אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטה של ועדה בעניינו. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנת לערעור ברשות לפני בית המשפט העליון. נכון הוא שסעיף 25(ד) לחוק מוסיף כי "אין האמור בסעיף זה גורע מסמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". אולם עסקינן בעילה של סעד חלופי, ולא של חוסר סמכות. מבלי לקבוע באופן עקרוני מסמרות להלכה, עולה לכאורה על פי החומר שהוגש כי בתיק זה נכון היה לפנות תחילה בעתירה לבית המשפט המחוזי על פי הכללים הקבועים בפרק ד' לחוק. לנוכח האמור העתירה נמחקת. מאסר