המערערת טענה כי הרשמת מתנכלת לה ערעור על החלטת הרשמת מיום 27.4.2014 בה דחתה את בקשת המערערת לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון אך הפחיתה את סכום האגרה לתשלום וקבעה את סכום העירבון להפקדה. המערערת הגישה לבית משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה י' שנלר, סגן הנשיאה ק' ורדי והשופטת ר' לבהר-שרון) בעמ"ש 1062/08 מיום 1.9.2013. עם הגשת ההליך, הגישה המערערת בקשה שתכנה בקשה לפטור מתשלום אגרה. בכותרת הבקשה הוסיפה בכתב ידה "ומעירבון". בבקשה מאוחרת ביקשה היא להסיר תוספת זו מהכותרת, אך בבקשה שהגישה ביום 11.3.2014 שוב התייחסה לבקשה כאילו כללה בקשה לפטור מהפקדת עירבון. לאחר קבלת תגובות המשיבים, דחתה הרשמת את הבקשה לפטור מתשלום אגרה. בהחלטתה עמדה הרשמת על כך שהמערערת, שמודעת לחובה לפרט את מצבה הכלכלי באמצעות תיעוד מלא וצירוף אסמכתאות, נמנעה מלעשות כן בצורה מלאה. אף על פי כן, לנוכח העובדה שמצאה כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים, העמידה הרשמת את סכום האגרה לתשלום על סך של 400 ש"ח. באשר לעירבון, לא הכריעה הרשמת בשאלה האם המערערת ביקשה פטור מהפקדתו, ואך קבעה את שיעורו, תוך בחינת השיקולים שעמדו בפניה, על סך של 4,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי הרשמת מתנכלת לה. לגופו של עניין טוענת המערערת לעניין תשלום האגרה, כי קיבלה פטור מתשלום זה בהליכים אחרים שהגישה. עוד טוענת היא כי הזמן שהוקצב לה לתשלום האגרה הוא קצר יותר מהזמן שמוקצב בתקנות ועל כן ההחלטה בטלה מעיקרה. עוד היא מוסיפה כי לא ניתנה לה הזדמנות להשיב על תגובת המשיבים בעניין בקשתה, שלטענתה רצופה שקרים. יצוין גם כי בערעורה טוענת המערערת כי שילמה הוצאות שנפסקו לו בבית המשפט לענייני משפחה. לעניין העירבון, טוענת היא כי לא ניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה. דין הערעור להידחות בכל הקשור לפטור מתשלום אגרה. לא מצאתי כל מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת, שהוא כידוע רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). המערערת לא הציגה תשתית עובדתית בבקשתה לעניין מצבה הכלכלי. יתר על כן, היא מציינת, ללא שהיא מפרטת כיצד עשתה זאת, כי שילמה הוצאות שחויבה בהן בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, כפי שציינתיי בעבר אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (7.7.2014)). למרות האמור, הטיבה הרשמת עם המערערת וקבעה אגרה בסכום מתוּן ביותר. באשר לטענתה של המערערת כי לא ניתנה לה ההזדמנות להשיב לתגובה של המשיבים, אין מדובר בזכות, והעניין גם הוא מצוי בשיקול דעתה של הרשמת, אם וכאשר מוגשת בקשת רשות להשיב. באשר לטענתה לעניין מניין הימים לתשלום האגרה, תקנה 14(ז) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי "דחה בית משפט את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שיקבע" (ההדגשה אינה במקור - ס' ג''), משכך לא נפל פגם בהחלטת הרשמת גם בהיבט זה. באשר לערעור על הסכום להפקדה כעירבון שנקבע על ידי הרשמת, טרם בשלה העת לערעור בעניין זה. הרשמת לא הכריעה בשאלה האם בקשתה של המערערת כללה בקשה לפטור מהפקדה כאמור, ואך קבעה את שיעורו של העירבון, כפי שנעשה בכל הליך שנפתח. זוהי החלטה מנהלית ולא שיפוטית באופייה, ואין מקום לערער עליה בשלב זה, אלא להגיש בקשה מתאימה לרשמת כדי שתבחן את קביעתו הראשונית (ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג, פ"ד מג(4) 186, 189 (1989)). בפני המערערת פתוחה הדרך להגיש בקשה, עם תיעוד מלא, על פי הנדרש, למתן פטור מהפקדת עירבון או לבקש להפקיד ערובה אחרת, והבקשה תידון ביחס לשיעור העירבון שקבעה הרשמת. משכך, דינו של הערעור בהקשר סכום העירבון להימחק, תוך ששמורות למערערת זכויותיה וטענותיה. מובהר שאין באמור נקיטת עמדה בשאלת סכום העירבון וטענות המערערת גופן, וכל האמור בפסקה זו כפוף לתשלום האגרה כאמור בפסקה 6. סוף דבר, הערעור נדחה באשר לתשלום האגרה; ונמחק באשר להפקדת העירבון, בכפוף לאמור בפסקה 5. המערערת תשלם את האגרה עד ליום 3.8.2014. לא תעשה כן, יירשם ההליך למחיקה או לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת. פטור מאגרהאגרה