מה העונש על שוד מתדלק בתחנת דלק ?

מה העונש על שוד מתדלק בתחנת דלק ? השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.6.2014 בת"פ 3104-05-13 (השופטת ש' בן שלמה), בו נדון המערער ל-42 חודשי מאסר בפועל ומאסר-על-תנאי, וכמו כן חוייב בתשלום פיצוי כספי למתלונן, בגין עבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. עיקרי העובדות 2. המערער הורשע, על-פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. המערער קשר קשר לבצע שוד בתחנת דלק ביחד עם אחר (להלן: אלברט) בשעות הלילה המאוחרות של יום 16.4.13. עובר לשעה 02:31, אסף אלברט את המתלונן על קטנוע שאינו בבעלות מי מהם, והשניים הגיעו בשעה 02:41 לתחנת הדלק, רכובים על גבי אותו קטנוע, כשקסדות מגן לראשיהם. בהגיעם לתחנת הדלק, הבחינו בהימצאותו של מתדלק אחד בלבד בחדר העובדים (להלן: המתלונן), והמערער ניגש לכיוונו. אלברט התמקם בסמוך, על הקטנוע, בעודו מוּנע, בכוננות מילוט. עם כניסתו של המערער לחדר העובדים, הניף לעבר המתלונן חפץ שנחזה להיות אקדח ופקד עליו לשבת על הרצפה. המתלונן, מפוחד ומבועת, כרע על ברכיו. המערער דרש ממנו את כל הכסף שבחזקתו, וזה מסר לידיו תיק צד שנשא על גופו, ובו 600 ₪. המערער שאל את המתלונן, תוך שהוא חובט כמה חבטות בראשו באמצעות התיק, אם יש כסף נוסף ברשותו. משנענה בשלילה, חבט המערער בראשו של המתלונן באמצעות התיק פעם נוספת, ודרש את מכשיר הטלפון הנייד שלו. המתלונן עשה כדבריו, אך משנוכח המערער לראות כי מדובר במכשיר ישן ופעוט ערך, השליכוֹ ארצה. המערער יצא מחדר העובדים, הצטרף לאלברט על הקטנוע, ויחדיו נמלטו מהמקום. בהמשך, נטשו השניים את הקטנוע, לא לפני שהמערער ניקה אותו מטביעות אצבע. מאוחר יותר, נפטר המערער מהבגדים שלבש בעת האירוע, ומשנודע לו על מעצרו של אלברט מחק את פרטיו ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו. עיקרי גזר הדין 3. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, המחייבות, ככלל, מאסר מאחורי סורג ובריח, בשל האיום המובנה בעבירות הללו לגופו, לכבודו, לנפשו ולקניינו של הקורבן. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי פגיעה זו נתפסת כקשה עוד יותר בענייננו, משבחר המערער ב"טרף קל", מתדלק בודד שנמצא בגפּו במקום עבודתו בשעת לילה מאוחרת, ואף נהג בו בהשפלה ובביזוי, בהכּוֹתוֹ אותו בעודו כּנוּע, לאחר שכבר קיבל את מבוקשו, ובהשליכוֹ את מכשיר הטלפון הנייד שלא סיפק את תאוות הבצע שלו. בית המשפט הוסיף כי נסיבות האירוע, ובהן השימוש בקטנוע, בקסדות, בחפץ הנחזה להיות אקדח, והוצאת התכנית אל הפועל רק לאחר וידוא כי המתלונן אכן לבדו, מלמדות על תכנון, גם אם לא ארוך טווח. עוד ציין בית המשפט את תחושות החרדה וחוסר האונים שאחזו בוודאי במתלונן, אשר כרע על ברכיו, מפוחד ומבועת, ואף ספג חבטות בראשו למרות שמילא אחר כל דרישות המערער. התנהגות המערער נבעה מטעמי בצע כסף, והוא נטל חלק דומיננטי גם במהלך השוד וגם לאחריו, תוך שפעל באופן אקטיבי על מנת להסתיר את מעשיו. על רקע זה, ולאחר שבחן את הפסיקה שהגישו ב"כ הצדדים לעיונו ובכלל, מצא בית המשפט כי יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר. 4. בתוך המתחם, התחשב בית המשפט בעברו הפלילי של המערער, חלקו "טרי" למדי, הכולל עבירות אלימות, רכוש, סמים ועוד. כמו כן, נתן בית המשפט את דעתו על העובדה שעד אותו מועד טרם נדון המערער למאסר בפועל, וכי היה נתון במעצר מזה למעלה משנה בתנאים קשים מתנאי מאסר. בעקבות תסקיר מאת שירות המבחן, אליו נשלח המערער כחלק מהסדר הטיעון, ייחס בית המשפט חשיבות לנסיבות חייו האישיות והמשפחתיות הקשות, וזאת מבלי להמעיט מאחריותו של המערער בנוגע לחלק מהן. בית המשפט הביא בחשבון את הודיית המערער, כמו גם את החרטה והרצון שהביע, ולוּ באופן מילולי לעשות שינוי בחייו, אף-על-פי שטרם הכיר בנזקקות הטיפולית שבמצבו. לאור כל האמור לעיל, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 4 וחצי שנות מאסר, מתוכן 3 וחצי לריצוי בפועל, והשאר על-תנאי, וחִייב אותו בתשלום פיצוי כספי בסך של 7,500 ₪ למתלונן. עיקרי טענות הצדדים בערעור 5. טענות המערער במסגרת הערעור נחלקות לשני נדבכים מרכזיים. על-פי הנדבך הראשון, שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם ענישה הנע בין 3 ל-5 שנים. ראשית, לא נלקחה בחשבון העובדה שלא נעשה שימוש באקדח אמיתי. כמו כן, ו"מבלי להקל ראש, המערער לא איים על המתדלק אלא פקד עליו לשבת על הרצפה". לגישת המערער, נסיבות האירוע מצביעות על כך שאמנם היה מעורב בו תכנון מוקדם כלשהו, אך כזה הגובל בספונטאניות בלבד. הנזק הכלכלי ה"פעוט" שנגרם והעובדה שהמתלונן "לא נפגע פיסית" מהווים אף הם שיקולים לקוּלָה. לשיטת המערער, כל אלה מצביעים על "אלימות ברף התחתון ביותר", ומצדיקים מתחם ענישה הנע בין שנה וחצי ל-3 שנות מאסר, בשים לב לפסיקה שאליה הפנה ולשיקולי אחידות ושוויון בגזירת הדין. 6. על-פי הנדבך השני לטענות המערער, שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שלא נתן את המשקל הראוי, בתוך המתחם, "לנסיבות חייו החריגות מאוד", אשר "בעטיין התדרדר... למעגל העבריינות והפשע". לדעת המערער, חרף חומרת מעשיו, יש להתחשב בכך שמניעיו מקורם בייאוש של אדם אשר אינו מכיר אלטרנטיבות אחרות ונורמטיביות לניהול חייו, בין היתר בשל כישלון רשויות הרווחה בטיפול בו בצמתים שונים במהלך שנות נעוריו. המערער מצביע על כך שהודה באשמה ונטל אחריות, וכמו כן על מספר נקודות אור העולות מתסקיר שירות המבחן בעניינו, כגון ניקיונו בעת האחרונה מסמים, הרצון הראשוני שהביע לעשות שינוי בהתנהגותו, יכולתו להענות לגבולות ברורים במסגרת העבודה, והעובדה כי מדובר במעצר ומאסר ממושכים ראשונים עבורו, אשר עשויים לשמש כגבול ברור ומרתיע. לבסוף, טוען המערער, כי לאור "נסיבותיו האישיות המיוחדות", עניינו "לבטח אינו יכול לשמש תקדים למקרים אחרים". 7. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 4.9.2014, טענה המשיבה כי שיקולי הענישה ששקל בית המשפט המחוזי הם נכוחים. מעשיו של המערער חמורים, המסוכנות רבה, והצורך להגן על עובדי הלילה הוא ממשי. גמול הולם ושיקולי הרתעה מחייבים להשאיר את גזר הדין על כנו, הוא תואם את הענישה המקובלת בכגון דא, ומידתי גם ביחס לעונשו של השותף לעבירה. דיון והכרעה 8. ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במצבים חריגים בלבד, בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או כאשר הוא טומן בחובו סטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009), פסקה 11; ע"פ 7296/07 תורן נ' מדינת ישראל (12.8.2010), פסקה 23). כפי שיפורט להלן, דעתנו היא כי העניין שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים מיוחדים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. 9. מעשיו של המערער חמורים. הוא עצמו אינו חולק כי "לבטח ראויים [הם] לענישה של מאסר מאחורי סורג ובריח". אמת, המערער לא נעזר לשם ביצוע זממו בנשק קר או חם. אך הגם שמדובר באקדח צעצוע בלבד, אין בכך כדי להפחית את החרדה האוחזת בוודאי במי שחפץ שכזה מונף ומכוּון לעברו, כפי שעולה בבירור מעובדות העניין שלפנינו (ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל (3.4.2014), פסקה 15). בהקשר זה, כמעט למותר לציין כי ההבחנה שמציע המערער, לפיה "לא איים על המתדלק אלא פקד עליו לשבת על הרצפה", אינה יכולה להתקבל. נוסף על כך, גם אם נניח לטובת המערער כי תכנון השוד גבל בספונטאניות (להבדיל מתכנון "לא ארוך טווח", כלשון בית המשפט המחוזי); גם אם נכיר לזכותו בעובדה שהחבטות בראשו של המתלונן לא הותירו, למרבה המזל, צלקות פיסיות (להבדיל מצלקות נפשיות); ואפילו נאפשר לו להנות מכך שבמקרה נשא המתלונן על גופו מכשיר סלולארי פעוט ערך ו-600 ₪ "בלבד", הרי שאין די בשיקולים אלו, אשר עמדו גם לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, כדי להצדיק את התערבותנו. 10. בצדק הדגיש בית המשפט המחוזי את ההחמרה הנדרשת בענישתם של פורעי חוק באישון-ליל, בייחוד במצבים בהם קורבן העבירה מהווה "טרף קל", בשל אופי ושעות עבודתו. על הנחיצות בענישה שיש בה כדי להגשים את תכליות ההרתעה והגמול ביחס לתופעה מטרידה זו עמד בית משפט זה לא אחת (ראו, למשל: ע"פ 9647/09 שור נ' מדינת ישראל (14.10.2010), פסקה י"א; ע"פ 4812/12 סעדייב נ' מדינת ישראל (10.4.2013), פסקה 4). נסיבה זו נעדרת מכמה מפסקי הדין המרכזיים אשר הוזכרו על-ידי המערער כתמיכה בעמדתו. אחרים נבדלים מהעניין שלפנינו, בין היתר, בכמות העבירות וחומרתן. אמת, לאחר עיון באסמכתאות אשר עמדו בבסיס גזר הדין של בית המשפט המחוזי, כמו גם בפסיקה שהגיש ב"כ המערער, אפשר שקיימת בענייננו החמרה מסוימת בקביעת מתחם הענישה. עם זאת, אין מדובר בסטייה של ממש המצדיקה את התערבותנו. הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה אין משמעותה דיוק מוחלט, וממילא אין מטרתה לאפשר לערכאת הערעור להחליף את שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בשיקול דעתה-שלה (ראו, למשל: ע"פ 1846/13 עמאש נ' מדינת ישראל (1.12.2013), פסקה 9). חשוב מכך, מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער מתיישב היטב עם זה שנקבע בעניינו של אלברט, שותפו לפשע, הנע בין שנתיים וחצי ל-4 וחצי שנות מאסר (ת"פ 3234-05-13 מדינת ישראל נ' פרלמן (ניתן ביום 2.9.2014). כזכור, המערער נטל חלק דומיננטי בהשוואה לחברו בביצוע העבירה מושא דיוננו. בעוד שאלברט שימש כנהג המילוט, היה זה המערער אשר איים וביצע את השוד בפועל, נקט באלימות קשה, ביזה והשפיל את המתלונן, ואף פעל באופן אקטיבי במטרה לטשטש את עכבותיו לאחר מעשה. לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו לנכון להתערב במתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר. 11. לאחר שקבע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר, דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-3 וחצי שנות מאסר בפועל. דהיינו, מלכתחילה הושתה על המערער תקופת מאסר המצויה ברף התחתון של מתחם הענישה. אין בידנו לקבל את הטענה לפיה נסיבות חייו של המערער "חריגות מאוד" (כפי שעולה, בין היתר, מהאסמכתאות שהזכיר) ומצדיקות התחשבות נוספת. ממילא, זהו אך שיקול אחד מני רבים, אשר נלקח בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי. הגם שייתכן כי מקרהו של המערער אינו מקרה להתפאר בו מבחינת רשויות הרווחה, תסקיר שירות המבחן מלמד כי המערער עצמו אינו חף מאחריות בעניין זה, לאחר שניסיונות חוזרים ונשנים לסייע לו, במגוון רחב של מסגרות, כּשלו על רקע העדר שיתוף פעולה מצדו והתכחשות לנזקקותו הטיפולית. אמנם, בעקבות מעצרו ומאסרו הנוכחיים, הודה המערער במעשיו, הביע חרטה ורצון לערוך שינוי בחייו, ואף החל לגבות את דבריו במעשים, כפי שמעידות בדיקות הסמים הנקיות מן העת האחרונה. אף-על-פי-כן, מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער טרם הכיר בצרכיו הטיפוליים, אינו תופס את חומרת מעשיו ואת עוצמת הפגיעה בקורבן, אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלונן או כלפי נפגעים אחרים מהתנהלותו, ובאופן כללי נעדר מוטיבציה לערוך שינוי ממשי באורחותיו. התנהגותו ועברו הפלילי של המערער מגלים נטייה לאלימות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, אימפולסיביות וקושי בשליטה וויסות עצמיים. הערכת שירות המבחן היא כי ללא התערבות טיפולית ארוכת טווח, שבנחיצותה מסרב המערער להכיר, קיים סיכון להידרדרות נוספת במצבו ההתמכרותי, ואף סיכון גבוה להישנות התנהלות עבריינית ואלימה מצדו, בין היתר בשל העדר מערכת תמיכה הולמת בחייו. כמו כן, "התארגנותו הראשונית [של המערער] במעצר מבטאת את צרכיו במסגרת נוקשה וסמכותית שייתכן ויהיה בה כדי לסייע להבנת מצבו ולהוות גבול ברור ומרתיע עבורו". יצוין, כי התסקיר המשלים והעדכני בעניינו של המערער אינו מלמד על שינוי של ממש מההערכות הקודמות לגביו. הנה כי כן, אין בשיקולי השיקום, לא כל שכן בשיקולי גמול, הרתעה ומניעה, בכדי להצדיק התערבות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. לפיכך הערעור נדחה. אנו מקוים לשיתוף פעולה של המערער בתוכניות השיקום בתוככי בית הסוהר.משפט פלילישודתחנת דלקשאלות משפטיותדלק