עתירה לבג"ץ בנושא ועדת מאוימים השופט ח' מלצר: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יינתן לו היתר שהיה או רישיון ישיבה בישראל על רקע טענתו כי נשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית מאחר שמיוחס לו סיוע לכוחות הביטחון של ישראל. 1. העותר, פלסטיני יליד 1970, טוען כי מאחר שמיוחס לו בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ) שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל, הוא נתון בשנים האחרונות להתנכלויות ואף לפעולות אלימות נגדו ונגד רכושו בשטחי הרש"פ. על רקע זה, הוא גורס, הוא שב ונכנס לישראל באופן בלתי-חוקי בשנים האחרונות. העותר טוען כי פנה אל משיבה 3, ועדת המאוימים, אך טרם נתקבלה תשובה מטעמה בעניינו, ואף פניותיו החוזרות אל המשיב 1, משרד הפנים, לא הביאו להסדרת מעמדו בישראל. לדבריו, נשקפת לו סכנת חיים אם ישוב לרש"פ וזאת בפרט נוכח מבצע "צוק איתן" (שהתנהל עת הוגשה העתירה - ח"מ) ומאחר שלאחרונה היה נתון, לטענתו, לגילויי אלימות שונים נגדו ונגד רכושו, לרבות שריפת מכוניתו, זריקת רימון על ביתו וירי לעברו. בשל טענתו כי סכנת חיים מרחפת מעל ראשו, ביקש העותר כי יוצא אף צו ביניים, אשר ימנע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה. 2. בתאריך 7.8.14 ניתן צו ביניים ארעי המורה למשיבים להימנע מהרחקת העותר לשטחי הרשות הפלסטינית - עד להחלטה אחרת ונתבקשה הגשת תגובה מקדמית מהמשיבה. 3. המשיבים, בתגובתם המקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף, תוך חיוב העותר בהוצאות. העותרים מוסיפים כי העתירה במתכונתה הנוכחית הינה מיותרת, ומסבירים כי עתירה קודמת שהגיש העותר (בג"ץ 2228/14, להלן גם: העתירה הראשונה), ובגדרה הוא ביקש להורות לוועדת המאוימים לדון בבקשתו להנפיק לו היתרי שהיה בישראל, נמחקה בתאריך 8.5.14. הם מסבירים כי העתירה נמחקה לאחר שוועדת המאוימים דנה בבקשת העותר יומיים לאחר הגשת העתירה בבג"ץ 2228/14 הנ"ל והחליטה לדחות את בקשתו. עוד ציינו כי בתגובה שהגיש העותר לתגובה המקדמית שהגישו המשיבים שם הוא אף ציין שהוא מסכים שהעתירה הראשונה התייתרה והוא מבין כי עליו להציג טענותיו במסגרת עתירה חדשה. למרות האמור הוגשה העתירה הנוכחית ביום 7.8.14, בגדרה מתבקש סעד זהה לזה שהתבקש בעתירה הראשונה ובמסגרתה נמנע העותר מלהזכיר את דבר קיומה של העתירה הראשונה וכן את החלטת ועדת המאוימים בעניינו, שבעקבותיה נמחקה העתירה הראשונה. עוד הוטעם בתגובה המקדמית כי העובדות המפורטות בעתירה שונות עתה במהותן מאלה שפורטו בעתירה הראשונה. המשיבים עמדו אף על ההכבדה הכרוכה בהתנהלות זו של העותר על בית המשפט, כמו-גם על פרקליטות המדינה ומבהירים כי מאחר שהגורם המוסמך דן בשעתו בבקשת העותר, הרי שהעתירה הנוכחית, במתכונת שהוגשה, מיותרת ועל כן יש למחקה ולחייב את העותר בהוצאות. הם אף סבורים כי אין גם מקום להוצאת צו ביניים. 4. לאחר עיון במכלול החומר שבפנינו הגענו למסקנה כי דין העתירה להימחק על הסף. הטעמים לכך יבואו בקצרה להלן. 5. כפי שמציינים המשיבים, בעתירה הראשונה ביקש העותר להסדיר את מעמדו בישראל ולהורות לוועדת המאוימים לדון בבקשתו להנפיק לו אישורי שהיה בישראל עקב הסכנה הנשקפת לו, לדבריו, בשטחי הרשות הפלשתינית. עתירה זו נמחקה, כאשר העותר עצמו הביע הסכמה לכך שנוכח החלטת ועדת המאוימים מיום 27.3.14 עתירתו התייתרה, הגם שהיו לו השגות באשר להחלטת ועדת המאוימים לגופה, והוא ציין כי הוא "מבין שעליו להציג את עמדתו וטענותיו במסגרת עתירה חדשה". יצוין כי יש אף ממש בטענות המשיבים באשר להבדלים בתשתית העובדות שהוצגה בכל אחת מן העתירות. בין היתר, בעתירה הראשונה, בניגוד לעתירה הנוכחית, לא צוינו האירועים הקונקרטיים אותם מביא העותר בעתירה הנוכחית כבסיס לטענתו בדבר החשש הנשקף לחייו. זאת ועוד - אחרת. בעתירה הנוכחית לא הזכיר העותר: את דבר קיומה של העתירה הראשונה, את החלטת ועדת המאוימים בעניינו שהביאה למחיקתה (ואף טען כי לא התקבלה תשובה מועדת המאוימים לפנייתו אליה). העותר טוען לאירועי אלימות שונים שאירעו לדבריו "בתקופה האחרונה" נגדו ונגד רכושו, אך לא ציין כל פרט אודותיהם, לרבות מתי התרחשו והיכן בדיוק. לאור האמור - לא ניתן לדעת האם אירועים נטענים אלו קדמו להחלטת ועדת המאוימים בעניינו של העותר, או שהינם מאוחרים לה. הנה כי כן ככל שהעותר מבקש להשיג על החלטת ועדת המאוימים שבעטיה נמחקה העתירה הראשונה, הרי אין השגות אלה כלולות בעתירתו. ככל שהוא סבור כי יש לשוב ולבחון את עניינו נוכח התפתחויות חדשות, מאוחרות למועד החלטת ועדת המאוימים, הרי עליו לפנות ראשית לכל לוועדת המאוימים ולמצות ההליכים בפניה. ברם, מן הצרופות לעתירה עולה כי פניה מטעם בא כוחו נעשתה רק 4 ימים עובר להגשת העתירה (פניה זו ככל שהגיעה לידי המשיבים - כלל אינה נזכרת בתגובה המקדמית שהגישו המשיבים). מכל מקום, בנסיבות הנ"ל - לא ניתן לומר, כך נראה, כי העותר מיצה הליכים בפני ועדת המאוימים. 6. נוכח כל האמור לעיל - העתירה שבפנינו או שהיא מוקדמת מדי מחמת אי-מיצוי הליכים, או שאין היא מגלה עילה על פניה ביחס להחלטה האחרונה של ועדת המאוימים. במצב הדברים האמור - אין עוד הצדקה גם לצו הביניים הארעי. יחד עם זאת, לשם הזהירות, ועל-מנת לאפשר לעותר להגיש עתירה חדשה, במידת הצורך, לאחר שימסור לוועדת המאוימים את כל הפרטים לגבי האירועים הנטענים על ידו מהתקופה האחרונה וזאת בהמשך למכתב בא-כוחו מתאריך 03.08.2014. וימתין להחלטתה - צו הביניים הארעי יוותר בתוקפו עד לתאריך 31.12.2014. 7. בנסיבות הענין - החלטנו זו הפעם שלא להשית הוצאות על העותר על אף התנהלותו הבעייתית. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)ועדת המאוימים / משתפי פעולה