בקשה לפסילת אקטואר בבית הדין הרבני

בקשה לפסילת אקטואר בבית הדין הרבני

השופטת א' חיות:

1. העותרת והמשיב 3 (להלן: בני הזוג) מנהלים הליך גירושין בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין האזורי). במסגרת ההליך קבע בית הדין האזורי ביום 17.4.2012 כי הסמכות לדון בעניינים הרכושיים של בני הזוג מוקנית לו והפנה את בני הזוג לאקטואר (להלן: האקטואר) לצורך ביצוע איזון נכסים ביניהם. עוד קבע בית הדין האזורי ביום 15.7.2012 כי על בני הזוג להתגרש וזאת הן מכיוון שהם מעוניינים מכך והן מכיוון שאין סיכוי לשקם את הקשר ביניהם. העותרת הגישה ביום 13.2.2013 בקשה לביטולו של ההליך בבית הדין האזורי ושל ההחלטות שניתנו בגדרו בעניין הגירושין וחלוקת הרכוש, נוכח ראיות חדשות אותן גילתה, לטענתה, הפוגמות בתצהיר שהגיש הבעל לתמיכה בתביעתו. בית הדין האזורי דחה את הבקשה ביום 14.2.2013 וקבע כי אין בטענותיה של העותרת כדי להשפיע על החלטותיו בדבר גירושי בני הזוג ואף לא בדבר כריכת התביעה בעניין הרכוש וציין כי מכל מקום העותרת אינה מעוניינת בשלום בית ולכן על בני הזוג להתגרש (להלן: ההחלטה הראשונה). במקביל, פנה האקטואר לבית הדין האזורי וטען כי העותרת אינה משתפת עמו פעולה, וביום 3.3.2013 הטיל בית הדין האזורי על העותרת קנס בגין אי המצאת מסמכים לאקטואר והתרה בה כי תיקנס פעם נוספת אם לא תמציא את המסמכים (להלן: ההחלטה השנייה). העותרת לא מילאה אחר החלטת בית הדין האזורי, וביום 12.3.2013 הוא שב וקנס אותה בסך 1000 ש"ח לטובת אוצר המדינה וכן הטיל עליה הוצאות בסך 500 ש"ח לטובת המשיב 3, אך קבע כי אם העותרת תמציא את המסמכים הנדרשים לאקטואר בתוך שבעה ימים – תבוטל החלטתו (להלן: ההחלטה השלישית).

העותרת, שלא השלימה עם החלטות אלו, הגישה לבית הדין האזורי ביום 25.4.2012 בקשה לביטול שלוש ההחלטות המפורטות לעיל, ובנוסף ביקשה לפסול את האקטואר שמונה מטעם בית הדין האזורי נוכח קשר הקיים לטענתה בין באת-כוחו של המשיב 3 לאקטואר. בית הדין האזורי דחה בקשות אלו בהחלטתו מיום 10.5.2013 והעותרת ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול ביום 16.6.2013. בטרם קיים בית הדין הרבני הגדול דיון במעמד הצדדים, הגישה העותרת ביום 11.3.2014 בקשה להוספת ראיה הנוגעת לקשר זוגי בין המשיב 3 לבין אישה אחרת. בית הדין הרבני הגדול קיים דיון בערעור ביום 26.3.2014 ולאחר הדיון הגישה העותרת ביום 3.4.2014 בקשות שונות ובהן בקשה לתיקון הפרוטוקול וכן בקשה לפסול את מותב הדיינים שישב בדין וזאת משום שלטענתה העלה בא-כוחה כנגד המותב שישב בדין טענת פסלות במהלך הדיון, אולם זו לא נרשמה בפרוטוקול וממילא לא נדונה ולא הוכרעה.

2. בהחלטה שניתנה על ידו ביום 30.4.2014 קיבל בית הדין הרבני הגדול חלקית את ערעורה של העותרת. בית הדין הגדול קבע כי לא נפל פגם בהחלטה הראשונה בה דחה, כאמור, בית הדין האזורי את בקשת העותרת לבטל את הליך הגירושין והוא הוסיף וקבע בהקשר זה כי גם אם נפל פגם בתצהיר צד שלישי שהגיש המשיב 3 לתמיכה בתביעתו, עיון בהחלטתו של בית הדין האזורי מעלה כי לא תצהיר זה הוא שהביא את בית הדין לפסוק שבני הזוג צריכים להתגרש, אלא דווקא דבריה של העותרת כי אינה רוצה לחזור ולחיות עם המשיב 3. עוד דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת העותרת להעביר את האקטואר מתפקידו, וזאת לאחר שקיבל את קביעתו של בית הדין האזורי כי הוא נותן אמון באקטואר וכי מן המסמכים שהציגה העותרת לא עולה חשש כלשהו להשפעה על האקטואר מצד באת-כוחו של המשיב 3. עם זאת, קבע בית הדין הרבני הגדול כי נפל פגם בהחלטה השנייה ובהחלטה השלישית, בהן חויבה העותרת בתשלום קנסות לאוצר המדינה, וזאת מכיוון שבית הדין האזורי לא שמע את עמדת העותרת בטרם הטיל עליה את הקנסות ובנוסף לא פעל בהתאם להוראות סעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז – 1956, ולא עדכן את נשיא בית המשפט העליון כי הטיל על העותרת קנס לטובת אוצר המדינה. בנסיבות אלו, קבע בית הדין הרבני הגדול כי יש לדחות את הערעור של העותרת ככל שהוא נוגע להחלטה הראשונה, ולקבלו ככל שהוא נוגע להחלטה השנייה ולהחלטה השלישית ולעכב את חיובה של העותרת בקנסות לאוצר המדינה עד לקיום דיון בפני בית הדין האזורי. עוד קבע בית הדין הרבני הגדול כי ככל שלאחר הדיון בפניו תיוותר החלטתו של בית הדין האזורי על כנה יעוכב החיוב עד למתן הודעה לנשיא בית המשפט העליון.

3. מכאן העתירה שבפנינו לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 30.4.2014 ולמתן הוראה לפיה עליו לדון בערעור מחדש, במותב אחר. עוד מבקשת העותרת כי בית הדין הרבני הגדול יכריע בבקשתה להוספת ראיה מיום 10.3.2014 ובבקשתה לתיקון הפרוטוקול ולמתן החלטות ביניים מיום 3.4.2014 ויורה בהתאם על האופן שבו יימשך בירור ההליך שבפניו. לבסוף, מבקשת העותרת כי יינתן צו ביניים האוסר על בית הדין האזורי לדון בתביעת הגירושין עד להכרעה בעתירה דנן. לטענת העותרת בית הדין הרבני הגדול נמנע מהכרעה בבקשות שהגישה טרם מתן החלטתו מיום 30.4.2014 ואף שגה כאשר סיווג אותה כהחלטה ולא כפסק דין. העותרת מוסיפה כי תביעת הגירושין היא תביעת מרמה, וכי הראיות החדשות אותן ביקשה להציג מוכיחות שהמשיב 3 מבקש לסיים את הנישואין מכיוון שיש לו בת זוג חדשה. עוד טוענת העותרת כי העלתה טענת פסלות של המותב, אך זו לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון וממילא לא הוכרעה.

4. דין העתירה להידחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל פגם ממשי בהחלטה כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו למשל: בג"ץ 870/04 שוקר נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 4 (4.3.2004); בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (6.8.2014)). בחנתי את טענותיה של העותרת ולא מצאתי כי הן מגלות עילה מסוג העילות המנויות לעיל המצדיקות סטייה מן הכלל הנקוט בידינו לעניין אי-התערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים. הטענות שהעלתה העותרת, ככל שהן נוגעות לדחיית ערעורה על החלטה הראשונה של בית הדין הרבני האזורי, הן ערעוריות במהותן ואינן מצדיקות התערבות ואילו הערעור ככל שהוא נוגע להחלטה השנייה והשלישית התקבל על ידי בית הדין הרבני הגדול וניתנה לעותרת ההזדמנות לשוב ולשטוח את טענותיה בעניין זה בפני בית הדין הרבני האזורי.

מטעמים אלה העתירה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון