נטען כי עורך דין הטעה את הרשם וסילף עובדות מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי לבא כוח המשיבה יש יכולת לעוות ולסלף את העובדות באופן שהצליח להטעות את הרשם. כן הם טוענים, כי ניתן היה לסלק תהיות אלו על ידי קבלת תשובתם לתגובת המשיבה, בעוד שהרשם לא הורה על מתן תשובה כאמור. לטענתם, טעה הרשם עת קבע את מצבם הכלכלי. בטיעוניהם הקונקרטיים, חזרו המערערים על הטענות אשר העלו בבקשה המקורית בפני הרשם, בין היתר: התדרדרות מצבם הכלכלי עקב הפסקת התקשרות פתאומית מצד המשיבה; יכולתו הכלכלית הדלה של המערער 1; ואי יכולתם להסתייע בצדדים שלישיים. בכך טוענים המערערים, נמנעה זכותם הבסיסית לגישה לערכאות. דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). המערערים לא הציגו תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבם הכלכלי. בהודעת הערעור הם חוזרים על טענותיהם שהועלו בפני הרשם, ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטתו. החלטת הרשם מנומקת דייה, תוך שמפורט בה מדוע אין המערערים זכאים לפטור המבוקש. יתר על כן, גם לגופם של דברים, המערערים לא הצביעו על נימוקים שיצדיקו התערבות בהחלטתו של הרשם. אמת, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד במשפט, אך לצד זאת יש לזכור כי ניהול הליך משפטי כרוך בעלויות המוטלות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית (ראו: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) והאסמכתאות שם). לפיכך, פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והם חוסר יכולת כלכלית וכי נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. במקרה לפניי קבע הרשם מהטעמים המפורטים בהחלטתו, אשר מקובלים עליי, כי ההליך אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מאגרה. אשר לחיוב בעירבון, הלכה היא כי בבקשה לפטור מעירבון נדרש להוכיח כי סיכויי ההליך בעלי ממשות גדולה יותר מאשר בבקשה לפטור מאגרה (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007)). על כן, ומשלא הוכח כי ההליך מגלה עילה במידה שתצדיק פטור מתשלום אגרה, קל וחומר שלא התקיים התנאי בדבר סיכויי ההליך, הנדרש לצורך בחינת בקשה לפטור מעירבון. לכך יש להוסיף, כי סכום העירבון שקבע הרשם מופחת באופן יחסי, וטעם זה מחזק את קביעתי שאין מקום לקבל את הערעור בסוגיה זאת. באשר לטענת המערערים כי לא ניתנה להם הזדמנות להשיב לתגובת המשיבה, אין מדובר בזכות, והעניין גם הוא מצוי בשיקול דעתו של הרשם, אם וכאשר מוגשת בקשת רשות להשיב. במקרה שלפנינו כלל לא הוגשה בקשה שכזו. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערער ישלם את האגרה וכן יפקיד את העירבון בסכומים שקבע הרשם בהחלטתו בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיו. לא ייעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת.עורך דין