היה ראוי להעלות את טענת החשש למשוא פנים מיד לאחר כישלון הגישור ומשנקבע מועד לשמיעת ראיות בפני המותב. עם זאת, ולמען מראית פני הצדק מצא בית המשפט לנכון לפסול עצמו מלדון בהליך. מאחר שטענת הפסלות הועלתה רק במועד שמיעת הראיות חויבו המשיבים בהוצאות המערערים בסך של 1,500 ש"ח. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי. 4. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כשהחליט לפסול עצמו מלשבת בדין בעניינם. לדברי המערערים, בית משפט זה קבע כבר כי מראית פני הצדק אינה נימוק לפסילת שופט. לטענתם, משקבע בית המשפט כי אין חשש למשוא פנים וכי היה על המשיבים להגיש את בקשת הפסלות סמוך לאחר כישלון הגישור, היה על בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות. המערערים טוענים כי החלטת בית המשפט לפסול עצמו, לאור בקשה שהועלתה בעל-פה וללא תצהיר במועד שנקבע לשמיעת ראיות, יש בה משום גרימת עיוות דין, שכן הם נאלצים להמתין חודשים רבים עד שתישמע תביעתם אשר הוגשה לפני למעלה משנתיים וחצי. 5. המשיבים השיבו לערעור. המשיבים מציינים כי מונה שופט אחר לדון בהליך (כבוד סגן הנשיאה השופט א' דפדי), וכי נקבע קדם משפט ליום 30.11.2014. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי פרקליטתם לא ידעה שהמגשרת היא העוזרת המשפטית האישית של השופטת וסברה כי היא מגשרת מהמנ"ת, והדבר התברר לה רק במועד שמיעת הראיות, כשנכנסה לאולם המשפט וראתה את המגשרת. לפיכך, לטענת המשיבים, מדובר בהזדמנות הראשונה בה נודע להם על מעורבות המגשרת בהליך. לדברי המשיבים, מצב בו עוזרת משפטית של השופטת שימשה כמגשרת בין בעלי הדין, נפגשה עם כל אחד מהם ביחידות ואף הביעה עמדות מגובשות בעניין, מקים חשש ממשי למשוא פנים. לאור האמור מבקשים המשיבים לכבד את החלטת בית המשפט ולדחות את הערעור. 6. דין הערעור להידחות. כאמור, עסקינן בערעור על פסילה עצמית של שופט מלדון בהליך. במסגרת ערעור פסלות מקובל לתת משקל נכבד לעמדתו של שופט הסבור כי עליו לפסול עצמו (למשל, ע"א 4758/14 פלוני נ' פלונית 12.10.2014)). אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים מקום שבו השופט סבור שאין מקום לפסילתו. בנוסף, יש לתת משקל רב יותר לעמדתו הסובייקטיבית של השופט כאשר הוא מחליט לפסול עצמו מאשר במקרה בו הוא מחליט שלא לפסול עצמו (למשל, ע"א 172/14 עמוס ניסים בע"מ נ' אל-רום יועצים בע"מ (16.2.2014)). 7. במקרה דנא איני סבור שיש להתערב בהחלטת השופטת א' פרוסט-פרנקל לפסול עצמה מלדון בהליך. לעניין ההכרעה התחשבתי אף בכך שההליך כבר הועבר, בעקבות החלטת הפסלות, לטיפולו של שופט אחר אשר קבע ישיבת קדם משפט למועד קרוב (30.11.2014). למעשה, אין חולק כי המגשרת נחשפה לחומרים שעשויים להשפיע על דעתה ביחס להליך המתנהל לפני השופטת, שהיא עוזרת משפטית שלה. בנסיבות אלה נדמה שקמה חזקה חלוטה לקיומו של משוא פנים, ומכאן החובה להעביר את התביעה לשופט אחר. מכל מקום, מראית פני הצדק עלולה להיפגע במידה כזו שמצדיקה כי השופט או השופטת שעוזרם המשפטי שימש כמגשר לא ימשיכו לדון בהליך לאחר כישלון הגישור. כך אכן נעשה במקרה דנא (השוו להכרעתי בנוגע לשאלת היחס בין הגישור הפלילי לבין דיני פסלות השופט בע"פ 4877/13 עווידה נ' מדינת ישראל (22.4.2014)). 8. לסיום אעיר כמה הערות: (א) כאשר שופט משמש כמגשר בהליך מן הראוי שלא יידון בהליך אם הגישור נכשל. (ב) נראה לי שאותו דין צריך לחול אף כאשר עוזר משפטי של השופט הדן בהליך משמש כמגשר. זאת, בין השאר, בהתחשב ביחסי האמון הקיימים בין שופט לעוזרו המשפטי. (ג) כאשר שופט מציע שעוזר משפטי שלו ישמש כמגשר עליו לומר לצדדים מראש כי המגשר המוצע הינו עוזרו המשפטי. 9. סיכומו של דבר, החלטת השופטת לפסול עצמה בדין יסודה. הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום מופחת של 7,500 ש"ח. נקבע סכום מופחת משום שהמשיבים הגישו תשובה ארוכה מעבר לסביר (23 עמודים). שופטיםגישוריישוב סכסוכיםמשוא פנים