הפרשה חלקית לקרן פנסיה (תביעה נגד המעביד על ההפרש)

הפרשה חלקית לקרן פנסיה (תביעה נגד המעביד על ההפרש) התובע (להלן גם: "העובד") עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן גם: "המעביד") במשך 69 חודשים (להלן גם: "תקופת העבודה"), שהסתיימו ביום 3.10.10. משכורתו הקובעת של התובע לעניין התביעה הנוכחית, הוסכמה על ידי הצדדים והיא בסך 3,906 ₪, נכון למועד הפסקת העבודה. עם סיום עבודתו של התובע כשומר ומאבטח, הגיש הוא את תביעתו הנוכחית ובה שורה של תביעות כנגד הנתבעים (התביעות הוגדרו בישיבת ביה"ד מיום 6.12.12). 1. פיצוי על אי-הפרשה לקרן פנסיה: אין חולק כי המעביד אכן לא הפריש עבור העובד הפרשות פנסיוניות מלאות, כמתחייב מצו ההרחבה בענף השמירה. התובע זכאי אפוא לפיצוי בקשר לכך, לפי החישוב הבא: סך כל ההפרשות 6% X 69 חודשים X השכר הקובע (3,906 ₪), בהפחתה של הסכום שהופרש בפועל (1,600 ₪). בקשר לתביעה הנוגעת ל"היעדר הפרשות פנסיוניות מלאות", תשלם נתבעת 1 לתובע סך של 14,570 ₪ (1,600 ₪ - 69 חד' X 6% X 3,906 ₪). סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (3.10.10), ועד ליום התשלום בפועל. 2. פיצוי על אי מתן תגמול בקשר ל"דמי חגים": לעניין זה, התובע טוען לתשלום "דמי חגים" באופן גלובלי, ללא קשר עם עבודתו באותו החודש. יש רגליים לסברה כי "דמי חגים" לא ישולמו במצטבר לתשלום עבור "ימי שבת" בהם עבד התובע, ואשר נפלו בתקופת החגים. יש גם הצדקה לטענה כי ייתכן ומספר "ימי החגים" המגיע לתובע נופל מזה הנתבע על ידו, הואיל ולא בכל ימי החג המדוברים הוא עבד בימים שקדמו לחג או אלו שאחריו. ואולם, נראה ששני הצדדים לא יכלו להצביע על ראיות ברורות לכאן או לכאן לעניין זה, ושניהם השאירו את הסוגיות הנוגעות לכך בערפל מסויים. הכלל הוא, שהתובע הוא זה הצריך להוכיח את זכאותו למה שתבע. גם אם למעביד תרומה מסוימת לטשטוש הראייתי שנוצר, לא נוכל להשתית בשל כך בלבד, חיוב כספי. התביעה הנוגעת לרכיב זה תידחה אפוא, בהיעדר הראיות הדרושות. 3. "פדיון חופשה": התובע מבקש לחייב את המעביד בפדיונם של 79 ימי חופשה. גם אם נתעלם מ"תקופת ההתיישנות", אנו מתקשים לפסוק לתובע את שתבע, שכן, הוכח במשפט כי המעביד הפציר בתובע לצאת ל"חופשה שנתית" וזה התעקש שלא לעשות כן, ובמקום זאת דרש כספים תמורתה (ר' למשל עמ' 7, שורה 32, ישיבת ביה"ד מיום 6.12.12). חופשה שנתית נועדה לרווחת העובד, ולא לצבירתה בניגוד לרצונו של המעביד. אם נחייב את המעביד ב"פדיון חופשה" גם במצב דברים שבו העובד מתעקש שלא לצאת לחופשה בפועל, נעודד עובדים שלא לצאת לחופשה שנועדה כזכור להחליף כוח ולמען רווחתם ובריאותם. (דב"ע מז/3-10 טרוסט נ' מד"י, פד"ע יח' 442, 448). בשל כך החלטנו כי לענין זה נפסוק לזכות התובע פדיון מוגבל, שיהיה שווה ערך של משכורת חודשית בלבד בסך של 3,906 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (3.10.10) ועד ליום התשלום בפועל. 4. "פדיון דמי הבראה": לטענת העובד, המעביד לא שילם לו את מלוא "דמי ההבראה" המגיעים לו מכוח צו ההרחבה. בחקירתו לא יכול היה התובע להסביר מדוע לשיטתו חסרים 15 ימים (שווי ערך של 340 ₪ ליום). לתובע שולמו דמי הבראה מחודש אפריל 2008 ואילך בסכום כולל של 5,160 ₪, כך שאלו מכסים, כך נראה, את השנתיים האחרונות לעבודתו. אנו לא מקבלים את טענת העובד, לפיה החישוב צריך להיעשות באופן שלוקח כל תשלום כאילו מתייחס תחילה לשנים הראשונות לעבודה. שכן, חישוב כזה מעקר את הוראת ההתיישנות, שנועדה, כך נראה, להגן על המעביד מפני תביעות שאינן מתייחסות לשנתיים האחרונות לעבודת העובד. לפיכך, התובע יכשל בתביעתו ל"הפרשי הבראה" על בסיס חישוב כולל של כל תקופת העבודה. החישוב הנכון - לטעמנו - הוא חישוב על בסיס השנתיים האחרונות בלבד. התביעה לעניין זה, תידחה. 5. "תוספת ותק": התובע לא הוכיח זכאות ע"פ צו ההרחבה, או הסכם כל שהוא ל"תוספת ותק". לא כל עובד זכאי ל"תוספת ותק" באופן אוטומטי, וגם שיעורה המעודכן לא הוכח. 6. "תוספת אש"ל": מדובר "בזכות נלווית" שאינה ניתנת לפדיון, גם אם נתעלם לרגע מטענת הנתבעת כי במקומות מסוימים הוא קיבל בפועל את מזונותיו בתקופת עבודתו. 7. "החזר הוצאות נסיעה": התובע צימצם תביעתו זו ל- 12 חודשים, בלבד (עמ' 8, שורה 2 לישיבת ביה"ד מיום 6.12.12). המעביד לא הראה כי אכן סיפק לעובדיו הסעה לעבודה וממנה בכל תקופת העבודה, או כי אכן בפועל שילם בכל תקופת העבודה החזר "הוצאות נסיעה". הסברו של המעביד כי בשנת 2005 שולמו "החזרי נסיעה" במזומן מ"קופה קטנה" (עמ' 12, שורה 16) ללא ביטוי בתלושי השכר, הוא דחוק מאוד. לפיכך, ייפסקו לתובע 2,000 ₪ כפיצוי בקשר לכך, צמודים למדד מיום 3.10.10 ועד ליום התשלום בפועל. 8. "פיצויי פיטורים": בסופו של יום התובע התפטר. ייתכן גם כי "התראת ההתפטרות", לא היתה מושלמת, שעה שזו מיוחסת ל"קיצוץ בשכר", "הרעת תנאי עבודה" ואי תשלום זכויות סוציאליות מלאות. שכן, התפטרות העובד בפועל במקרה זה יכולה להיות מקושרת להפרה בוטה של המעביד של צו ההרחבה הנוגע לחובת ביטוח העובד בתחום השמירה בתוכנת פנסיה. יש להקפיד על תשלום לקופת פנסיה, בייחוד אצל עובדים אשר פרנסתם תלויה במעבידים רבים. הפרשות מלאות וסדירות לפנסיה היא הכרח שאין מקום לזלזל בו, ויכולה להקים זכות ל"התפטרות בדין מפוטר" (דב"ע לח/3-4 מערכות מידע בע"מ נ' אהרון אבידן, פד"ע י' 309, 329). העובד גם לא היה חייב להיענות להצעת המעביד לעבור קורסים אחרים (כמו "קורס מאבטחים"), שהיו "משדרגים" אותו לתפקידים נוספים בענף השמירה. זכותו של התובע היתה לדבוק במעמדו הקודם בעבודתו (עמ' 22, שורה 5). לפיכך - ובמצטבר - סברנו כי קמה לעובד - ולו בדוחק - זכות "התפטרות בדין מפוטר", וממילא ייפסקו לזכותו "פיצויי פיטורים". אלו ייחושבו לפי "שכרו החודשי הקובע" - קרי - 3,906 ₪, ובסה"כ 22,460 ₪. (12 : 69 חד' X 3,906 ₪). סכום פיצויי הפיטורים ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום סיום העבודה. בנסיבות ההתפטרות - אין מקום לפיצויי הלנה מעבר להפרשי הצמדה וריבית חוקית כאמור. 9. "גמול עבודה בשעות נוספות": אין רישום ברור של שעות העבודה, ואין זה ברור כי התובע אכן ביצע עבודה "בשעות נוספות" כטענתו. רישומיו של התובע - שלא אושרו על ידי מי מטעמו של המעביד - אינם מקובלים עלינו. גם התובע עצמו הודה שמדובר ברישומים לא מאושרים, מפני ש"אצלנו אף אחד לא מאשר" (עמ' 7, שורה 22). מדובר בתביעה בתקופה שלפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר, והתובע לא הביא די ראיות כדי להשתית תובענה של זכאות לשכר עבור עבודה בשעות נוספות, או "גמול עבור עבודה בשעות נוספות". תביעתו בהקשר זה תידחה. 10. "ניכויי שכר": אכן נוכה משכרו של התובע סכום של 408 ₪, ולניכוי לא מצאנו הסבר ראוי. דברי המעביד כאילו הניכוי נועד לביטוח כזה או אחר לתובע, לא פטרו אותו מהצגת הסכמה של העובד כמתחייב מחוק הגנת השכר. גם סכום זה (של 408 ₪) ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (3.10.10). 11. "תוספת לילה": תשלום "תוספת לילה" דורש הוכחה פרטנית שלא הוגשה. בסיכומיו התובע מדבר על 769 ₪, אולם לא מצאנו חישוב פרטני המתיישב עם חומר הראיות שהוגש. סוף דבר: התביעה כנגד נתבע מס' 2 (בעל המניות) תידחה, והתובע ישלם לנתבע זה סך של 4,000 ₪ בצרוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד, בקשר להליך הנוכחי. התביעה כנגד נתבעת מס' 1 (המעביד) תתקבל בחלקה, ונתבעת זו תשלם לתובע סך של 43,344 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום סיום העבודה (3.10.10) ועד ליום התשלום בפועל, וכן סך של 2,000 ₪ בצרוף מע"מ כהוצאות שכ"ט עו"ד (חלקיות). אם הופקדו אי אלו כספים ע"ח פיצויי פיטורים בקופת פנסיה, הללו יקוזזו ממחוייבותה של נתבעת 1 כלפי התובע. זכות ערעור: תוך 30 יום. פנסיהקרן פנסיה