התפטר בגלל ש"הבין שלא מתכוונים לשלם לו" 1. התובע עבד אצל הנתבעת כסוכן שיווק ומכירות של מוצרי מתיקה בתקופה מחודש 4/06 ועד לתאריך 31.12.08. תביעת התובע בתיק שלפנינו היתה במקורה תביעה לפיצויי פיטורים מוגדלים, בשיעור 150%, לתשלום עבור חודשי הסתגלות, לתמורת הודעה מוקדמת, ולפדיון 6 ימי חופשה. במעמד ישיבת ההוכחות מתאריך 20.1.14, חזר בו התובע מתביעתו לתמורת הודעה מוקדמת ולתשלום 6 חודשי הסתגלות, וזאת לאחר שהודה, שהוא זה שהתפטר מעבודתו ועבר מיד לאחר התפטרותו לעבוד אצל מעסיק אחר. (עיין עמ' 7 ש' 2-3 לפרוטוקול). בסיכומיו זנח התובע את תביעתו לפיצוי פיטורים מוגדלים, וטען לזכאות פיצוי פיטורים מכח החוק. אשר על כן, עילות התביעה שנותר להכריע בהן הינן זכאות התובע לפיצוי פיטורים ולפדיון חופשה. 2. נציין, כי בסעיף 15 לכתב התביעה אשר הוגש בתאריך 24.10.10, טען התובע, כי הוא לא קיבל את תלושי שכרו במלואם, וכי הוא שומר על זכותו לתקן את כתב התביעה, אולם התובע לא ביקש בשלב כלשהו, לא במעמד הדיון המוקדם לפני הרשמת ואף לא לאחר מכן, לתקן את תביעתו ולהוסיף עילות תביעה כלשהן. תלושי השכר של התובע הומצאו לבא כח התובע במסגרת גילויי המסמכים (עיין עמ' 3 ש' 12-13 לדיון בפני כב' הרשמת מתאריך 8.9.11), וכן צורפו כנספח ב' לתצהיר עד הנתבעת. 3. בכתב התביעה טען התובע, כי הוסף לו קו חלוקה ולא הוסף לו שכר למרות ששכרו לא שיקף את היקף עבודתו ומאחר והבין, כי אין בכוונת הנתבעת לשלם לו תוספת שכר המשקפת את עבודתו, הוא הודיע לנתבעת על סיום העסקתו בשל הרעה מוחשית בתנאיי העבודה, או בשל נסיבות אחרות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. נציין, כי התובע טען בכתב התביעה, שלא בוצעו לו הפרשות מלאות לקרן הפנסיה, אולם לא כימת עילת תביעה זו, ואף לא התייחס אליה בתצהירו או בסיכומיו. 4. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע עבד אצלה כסוכן מכירות וכי סוכם עם התובע על שכר בסיס וכן קבלת תוספת מדורגת לפי היקף המכירות שיבצע התובע. הנתבעת פרטה, כי באזור הצפון היה לה סוכן נוסף, בתחילת עבודתו של התובע. סוכן זה פוטר בשל ביצועים שאינם מספקים וקו הלקוחות שלו הועבר אף הוא לתובע תוך שהתובע קיבל העלאה משמעותית בשכרו של כ- 1,500 ₪. הנתבעת טענה, כי כל המכירות בקו החלוקה באזור הצפון שביצע התובע, הן בקו שלו והן בקו של הסוכן הקודם שצורף לקו הלקוחות של התובע לא הגיעו במשותף להיקף מכירות של קו רגיל של סוכנים אחרים. מסיבות אלה טענה הנתבעת, כי לא רק שלא היתה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו של התובע, אלא ששכרו עלה באופן גבוה ולא פרופורציונאלי לתוספת העבודה שנדרשה על מנת לתחזק קו לקוחות חדש. הנתבעת הדגישה כי התפטרות התובע היתה על רקע החלטתו לעבור ולעבוד אצל מתחרה של הנתבעת באותו תחום בו עסק אצל הנתבעת, ולא משום סיבה אחרת. הנתבעת אף ציינה את שם המתחרה אליו עבר התובע ואשר עימו ניהל משא ומתן עוד בתקופת עבודתו אצל הנתבעת - מר איסמעיל דאוד. לטענת הנתבעת, עוד באותו היום בו סיים התובע עבודתה אצלה, הוא קיבל רכב ממר איסמעיל דאוד והחל לעבוד עבורו. לטענת הנתבעת, גרם לה התובע נזקים בהתנהגותו וניצל את ידיעותיו לגבי לקוחותיה, באשר לזהות המוצרים, הכמויות המוזמנות, סכומי העסקאות ותנאי התשלום, שנתנה הנתבעת ללקוחותיה. לאור התפטרות התובע בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויים, טענה הנתבעת כי דין התביעה לפיצויים להידחות. באשר לתביעת התובע לפדיון חופשה טענה הנתבעת, כי עובדי החברה יוצאים לחופשה מרוכזת בפסח, וכי הסוכנים יוצאים לחופשה בערבי חגים והתובע ניצל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו. הנתבעת טענה בכתב הגנתה טענה כללית בענין, אולם לא פרטה את מספר ימי החופשה בתשלום שקיבל התובע , ואף לא את התאריכים הקלנדרים בהם נטל חופשה. הנתבעת טענה, כי הפרישה עבור התובע את כל הסכומים שהיה עליה להפריש, בהתאם לצו ההרחבה בנוגע לפנסיה החל מחודש 11/08. זכאות התובע לפידיון חופשה 5. התובע בתצהיר העדות הראשית מטעמו העיד, כי עבד 6 ימים בשבוע וכי נותרו לזכותו 6 ימי חופשה בלתי מנוצלים, אשר בהתייחס אליהם, הוא זכאי לפדיון על בסיס תעריף של 257 ₪ ליום (סעיף 26 לת/1). עד הנתבעת - מר איתן צרפתי חזר בתצהירו של האמור בכתב ההגנה, אולם לא פרט תאריכים מדויקים בהם קיבל התובע ימי חופשה בתשלום, אלא טען טענה כללית, לפיה התובע ניצל את מלוא ימי החופשה עליהם הוא זכאי על פי חוק, אם בעת קבלת חופשה מרוכזת בחופשת הפסח, אם בערבי חג ואם בימי שישי בשבוע שהיו ימי עבודה בפועל בחברה, אולם התובע לא עבד בהם, או לא עבד בכולם. עוד הוסיף מר צרפתי בתצהירו והעיד, כי התובע לקח, מידי פעם, חופשה גם במהלך שבוע אשר על חלקה דיווח, אולם לתצהיר עד הנתבעת לא צורף דיווח שהגיש התובע על ניצול חופשות. 6. בתלושי השכר של התובע לא מצוי רישום של ימי חופשה מנוצלים, או של תשלומים עבור חופשה. התובע לא הגיש דיווח בנוגע לשעות עבודתו ובחקירתו הנגדית העיד, שקיבל ימי חופשה כיתר העובדים, בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח, אולם בהתאם לעדותו הוא עבד בימי שישי. (עיין עמ' 11 רישא לפרוטוקול). עד הנתבעת - מר צרפתי נחקר בחקירתו הנגדית, האם ניהל פנקס חופשות והעיד כי ניהל רישום, אולם לא מצא אותו, תוך שהוא מאשר שלא צורף רישום מפורט של חופשות לתצהירו (עמ' 16 ש' 25 לפרוטוקול). 7. נטל הראיה לנהל פנקס חופשה מוטל על המעסיק כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, וכמפורט בתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה) תשי"ז-1957, (ועיין גם הוראות סעיף 26ב'(ג) לחוק הגנת השכר). הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי התובע קיבל את מלוא ימי החופשה בתשלום המגיעים לו בהתאם לתקופת עבודתו אצלה, ועל כן דין תביעת התובע בעילת תביעה זו להתקבל. איננו מקבלים את טענת הנתבעת, על פיה יש להעביר את נטל הראיה לתובע, מאחר וזה העיד שניהל בזמנו יומן, אולם לא המציא אותו. אי המצאת היומן, אשר כלל לא ברור אלו נתונים נרשמו בו ואלו לא, יכולה היתה לפעול לחובת התובע, לו היה תובע עילה שבה הנטל עליו, כגון אם היה תובע גמול שעות נוספות והיה טוען שהוא מבסס תביעתו על רישומים מדויקים שערך, אולם אין באי המצאת יומן, אם הוא קיים בכלל היום, כדי להעביר את נטל הראיה מהנתבע כמעסיק, בנוגע לרישום ימי החופשה. נציין, כי הנתבעת לא חלקה על תחשיבי התובע באשר לשווי יום חופשה ולא הגישה תחשיב שונה מטעמה. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך 1,542 ₪, וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.1.09, ועד התשלום המלא בפועל. זכאות התובע לפיצויי פיטורים 8. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, כך שעל מנת להיות זכאי לפיצוי פיטורים, מוטל הנטל על התובע להוכיח שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויים. 9. גרסתו של התובע באשר לנסיבות בגינן התפטר ובאשר לסיבות בגינן מגיעים לו פיצויי פיטורים, לא היתה עקבית. בכתב התביעה טען התובע כי במהלך שנת 2008, קיבל לטיפולו קו מכירות נוסף על הקו שהיה לו קודם לכן, אולם למרות שהדבר הצריך עבודה נוספת, שכרו עלה רק ב-678 ₪. התובע טען, כי פנה מספר פעמים אל הנתבעת על מנת להעלות את השכר באופן תואם לתוספת העבודה שנדרשה ממנו, ומשלא קיבל העלאת שכר מתאימה, לטעמו, הוא התפטר. בתצהיר העדות הראשית של התובע חזר התובע על האמור בכתב התביעה והעיד, שלאחר מספר חודשי עבודה בהם הבין כי אין בכוונת הנתבעת לשלם לו תוספת שכר המשקפת את עבודתו, הודיע לנתבעת על התפטרותו. התובע לא פרט בתצהירו, למי נתן הודעה שיתפטר אם לא יועלה שכרו, מה גובה השכר שדרש ואשר לטענתו תאם את הוספת הקו הנוסף ומתי דרש זאת. 10. בחקירתו הנגדית העלה התובע גרסה אחרת ושונה לחלוטין מהגרסה המפורטת בכתב התביעה ובתצהיר. הפעם הגרסה היתה, כי הסיבה להתפטרותו הינה הפחתת העמלה ששולמה לו מ- 1.5% ל-0.25% (עיין עמ' 9 ש/ 3-4 לפרוטוקול). מעבר לכך שהמדובר בהרחבת חזית ובגרסה שלא נטענה בכתב התביעה ובתצהיר, הרי אותה הפחתה בוצעה, אף לגרסת התובע, במחצית הראשונה של שנת 2007 והתובע המשיך לעבוד לאחר מכן במשך כ-20 חודשים עד להתפטרותו, כך שלא ניתן לומר כי התפטרות בסוף חודש 12/08, הינה בגין הפחתת עמלה בחודש 4/07. בהמשך חקירתו הנגדית, העיד התובע, כי הורדת העמלה היתה בעקבות המלחמה, ולמעשה עובדתית מלחמת לבנון השניה היתה בשנת 2006, ולא בשנת 2007, כך שהתובע הודה כי הורדת העמלה היתה חודשים ספורים לאחר שהחל עבודתו, וזו נעשתה לגבי שני הסוכנים ולא רק לגביו (עיין עמ' 10 רישא לפרוטוקול). 11. מחומר הראיות אף עולה, כי כאשר קיבל התובע קו נוסף, התווסף לו סכום של 1,500 ₪ לשכר היסוד. לו היה מדובר בקבלת בונוס על מכירות, היה התובע צריך לבצע מכירות בסכום של כ-600,000 ₪, על מנת לקבל עוד 1,500 ₪, ואף התובע אינו חולק, שלא ביצע מכירות בסדר גודל כזה. יתר על כן מתלושי השכר עולה בבירור כי התוספת שקיבל התובע לשכרו לא היתה בשיעור של 678 ₪ בלבד, כפי שטען, והתובע אף הודה בכך בחקירתו הנגדית (עמ' 8 ש' 15). 12. התובע לא הצביע על הרעה מוחשית כלשהי, בסמוך למועד התפטרותו, ואף לא הצביע על נסיבות אחרת בתנאי העבודה המצדיקות את התפטרותו והמזכות אותו בפיצוי פיטורים. אם התובע טוען, שהפחתת העמלה בסוף שנת 2006, לאחר מלחמת לבנון השניה, או בסמוך לכך היא זו שהיוותה את הסיבה להתפטרותו, הרי המדובר בתובע שהמשיך לעבוד זמן רב לאחר השינוי באחוזי העמלה (כ-20 חודש), ולו היה התובע מתנגד לשינוי הוא יכול היה להתפטר באותו מועד, או להגיש תביעה להפרשי שכר, והוא לא עשה כן. לעניין זה הננו מפנים את התובע לדב"ע נד/3/86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כ"ז ע' 270. יתר על כן, המדובר בטענה שכלל לא הועלתה בכתב התביעה. אין גם כל קשר בין הוספת הקו החדש בחודש 4/07, לבין הפחתת עמלה חצי שנה קודם לכן, לאחר מלחמת לבנון השניה. אם הנימוק לזכאות לפיצוי פיטורים, הינו שהתובע לא קיבל שכר התואם את תוספת הקו, הרי שהנתבעת הוכיחה, ששכרו של התובע הועלה הרבה מעבר לסכום אותו טען בכתב התביעה, והעלות הינה אף מעבר לבונוס שהיה התובע יכול לקבל לו היה כל סך המכירות שביצע בקו הנוסף נלקח בחשבון. בהקשר זה נציין, כי התובע לא הוכיח את טענותיו שתוספת הקו דרשה ממנו לבצע שעות נוספות מידי יום. על כל האמור לעיל נוסיף, כי התובע גם לא הוכיח שפנה במכתב התראה לנתבעת בדרישה לתקן או להסיר את הנסיבות בגינן הוא מבקש להתפטר, והתובע עבר לעבוד באופן מידי אצל מעסיק אחר, שהינו מתחרה של הנתבעת (הגם שניסה תחילה להעיד כי רק לאחר שבועיים עבר לעבוד אצל מעסיק אחר ובהמשך הודה כי עבר מידית - עמ' 6 לפרוטוקול). 13. לאור האמור לעיל, תביעת התובע לפיצוי פיטורים נדחית. התובע התפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצוי פיטורים. 14. מרבית תביעתו של התובע נדחית, והתובע, אשר תבע בכתב התביעה סכום של כ-76,000 ₪, זכאי, למעשה, רק לפדיון חופשה בסכום של 1,572 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.1.09. בנסיבות אלה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 15. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. התפטרות