בדיקת אודיוגרם: ליקויי שמיעה בגלל רעש בעבודה: 1. במסגרת תובענה זו התובע עתר בבקשה להכיר בירידה בשמיעתו כ"פגיעה בעבודה" כאמור בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. 2. בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: 1. התובע יליד 1946. 2. מאז 7/62 עד 1964 עבד בעבודות בניין בחשיפה לרעש מזיק. 3. משנת 1964 ועד 1966 שירת כחייל בצה"ל ולא היה חשוף לרעש מזיק. 4. משנת 1967 עד 1977 עבד בבניין והיה חשוף לרעש מזיק. 5. משנת 1978 עד 1979 עבד כנהג אוטובוס ולא היה חשוף לרעש מזיק. 6. משנת 1979 עד 10/85 עבד בבניין והיה חשוף לרעש מזיק. 7. מ- 10/85 ועד שנת 1990 עבד כנהג מונית ולא היה חשוף לרעש מזיק. 8. משנת 1990 ועד היום עובד בבניין וחשוף לרעש מזיק. 9. התובע היה חשוף לרעש מזיק באתרים ובמתקני העבודה בהם עבד. 10. התובע עבד במשך כל השנים במשרה מלאה, ולעיתים נדרש לבצע שעות נוספות. 11. המכשירים עימם עבד התובע במהלך עבודתו בבנייה והיה חשוף לרעש מזיק: אבן משחזת, פטיש אויר, קונגו, משור כביש, מקדחות, פטישונים, ברנר. 12. התובע החל לעשות שימוש במיגון לאוזניים רק משנת 1998. 13. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהמסמכים הרפואיים. כמו כן, הועברו לעיונו של המומחה חוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים. 3. לצורך הכרעה בסוגייה מונה פרופ' דב אופיר כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: 1. ממתי לראשונה נרשמה אצל התובע ירידה בשמיעה של 20 דציבל ובאיזה אוזן? 2. מתי הוחמרה הירידה בשמיעה, ובכמה הוחמרה ביחס לבדיקות שמיעה קודמות? 3. האם יש קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש? 4. האם יש קשר סיבתי בין ההחמרה ככל שקיימת לבין החשיפה לרעש? 5. ככל שהתשובה חיובית ביחס לקשר הסיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש, האם התובע עומד בדרישות החוק ביחס לטנטון? 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 10/6/13, וציין בין השאר את הדברים הבאים: "3. אין קשר סיבתי בין ההחמרה בליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש. כאמור לעיל, התדרים הנמוכים אף פעם לא נפגעים מרעש". 5. בהחלטה מיום 11/6/13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים בכתב. 6. בית הדין אישר לתובע להציג למומחה את כל תשע שאלות ההבהרה שביקש להציג. 7. המומחה השיב לשאלות ההבהרה עליהן נשאל, תוך שהוא אינו משנה את מסקנתו, ואף מתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. 8. בהחלטה מיום 24/12/13 קבע בית הדין כי הצדדים יסכמו את טענותיהם בעל פה במסגרת דיון בבית הדין, וכך עשו הצדדים ביום 6/2/14. הנתבע צירף פסיקה מטעמו לאחר ישיבת ההוכחות. טענות התובע 9. לטענת התובע, הוא נחשף שנים ארוכות לרעש מזיק. חוות דעתו של המומחה לא מובנת ולא מנומקת. המומחה ענה על מה שראה לנכון, ולמעשה נותרה רק חוות דעת אשר לא ניתן להסתמך עליה, ולכן הוגשו שאלות הבהרה. במקום להבהיר את האמור בחוות הדעת, המומחה נתן תשובות חסרות. המשמעות הנובעת מחוות הדעת ומהחומר בתיק היא, שהוכח ברמת ההוכחה הנדרשת שליקוי השמיעה של התובע נובע מחשיפה לרעש מזיק בעבודה. גם פרופ' אטיאס וד"ר קראוס מגיעים למסקנה שהליקוי נובע מחשיפה לרעש. בהעדר גורם אפשרי אחר לגבי הליקוי ממנו סובל התובע, ברור כי ליקוי השמיעה הוא כתוצאה מרעש מזיק. לחילופין, טען התובע כי יש למנות מומחה אחר במקומו של זה שמונה. המומחה לא ענה על שתי שאלות ההבהרה, והתחמק ממתן תשובה עליהן. בנוסף, במסגרת חוות דעתו חרג המומחה מסמכותו, עת עירב שיקולים משפטיים ואף צירף אסמכתא משפטית מטעמו. טענות המומחה מראות על מגמתיות ועל חוסר אובייקטיביות. המומחה לא ענה ישירות לדבריו של פרופ' אטיאס, שקבע שליקוי השמיעה של התובע נגרם עקב חבלה אקוסטית. גם המומחה שמונה וגם הנתבע מפנים כבדרך קבע לבדיקות אצל פרופ' אטיאס, והנתבע אף מסתמך על הבדיקות שלו ועל ההמלצות שלו. לפיכך, המעטה בערכו אינה במקומה. טענות הנתבע 10. לטענת הנתבע, חוות הדעת ברורות ביותר, וקובעות כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה הנטען לבין חשיפה לרעש, היות והמומחה קבע שתבנית האודיוגרמה אינה מתאימה לליקוי כתוצאה מחשיפה לרעש. גם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה היו ברורות ומנומקות. המומחה ענה על כל השאלות, תוך שהוא חוזר על קביעתו. המומחה לא מנחש ממה נובע הליקוי, ואין זה מתפקידו. לסיכום, טען הנתבע כי יש לאמץ את חוות הדעת, וכן את תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, אשר קובעות באופן מפורש וברור כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה מרעש. כמו כן, אין מקום למנות מומחה אחר או נוסף, היות ונימוקי הבקשה אינם עונים על הנחיות הנשיא אדלר. הבקשה עלתה בשלב זה, היות וחוות הדעת לא הייתה לרוחו של התובע. דיון והכרעה 11. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 12. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 13. במקרה שלפנינו, שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לתנאי עבודתו. 14. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב ממה סובל התובע בכל הקשור לרמת שמיעתו. 15. בין השאר, פירט המומחה תוצאותיהן של 6 בדיקות שמיעה של התובע, תוך ניתוח משמעותן, ובסופו של יום קבע בין השאר כדלקמן: " התדרים הנמוכים אף פעם לא נפגעים מרעש ובנוסף, תבנית האודיוגרם בתדרים הגבוהים אינה מתאימה לליקוי שמיעה עקב רעש. בדיקת השמיעה מיום 16/8/09 היא בעלת תבנית 'שטוחה'. תבנית אודיוגרם זו אינה מתאימה לליקוי שמיעה עקב רעש. הנה כי כן, אף אודיוגרם אחד אינו בעל תבנית מתאימה לליקוי שמיעה עקב רעש...". 16. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנתו, תוך שהוא עונה לשאלות עליהן נשאל באופן מקצועי וענייני. ביחס לשאלות א'-ג', שאלות ההבהרה לגביהן ענה המומחה כי הוא אינו רופאו של התובע, כי אינו יודע ממה הליקוי, וכי במקרים רבים הרפואה אינה יודעת מה הסיבה לליקוי השמיעה; נציין כי כפי שקבעה הפסיקה, אין זה מתפקידו של המומחה מטעם בית הדין לענות מה הסיבה לליקויו של התובע בכל הקשור לשמיעתו. לפיכך, די בכך שהמומחה ציין כי אצל התובע "תבנית האודיוגרם בתדרים הגבוהים אינה מתאימה לליקוי שמיעה מרעש". 17. עוד התייחס המומחה לדברים שכתב פרופ' אטיאס, ציין כי פרופ' אטיאס הינו קלינאי תקשורת ולא רופא, והוסיף כי גם לדידו של פרופ' אטיאס תיתכן תרומה של הטיפולים הכימותרפיים שעבר התובע לליקוי השמיעה. המומחה אף התייחס לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע (ד"ר קראוס), אותה שלל בהתבסס על האמור בתבנית האודיוגרם בתדרים הגבוהים. המומחה ציין כי אף אחת מבדיקות השמיעה לא מתאימה לתבנית של נזק מרעש, וכל זאת בשים לב כי הדגיש שהמומחה מטעם התובע כלל לא התייחס לעניין תבנית האודיוגרם. 18. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. עסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ועניינית, ולא ראינו סיבה שלא לאמצה. 19. המומחה ענה על שנשאל באופן ברור וענייני, ואף ציין כי ליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים יכול להגרם עקב חבלה אקוסטית כפי שקבע פרופ' אטיאס, אבל אולי גם לא, ובנסיבות המקרה דנן, אין קשר סיבתי מהנימוקים אותם ציין. בנוסף, אין מקום לפסול את חוות הדעת או למנות מומחה נוסף מהסיבה שהמומחה צירף אסמכתא משפטית כדי לתמוך בטענה כי אין זה מתפקידו לקבוע מהו הגורם לליקוי השמיעה אצל התובע. אכן, אין מדובר במצג שכיח, אך בנסיבות העניין אין בכך כדי להטיל דופי באמור בחוות הדעת. אחרית דבר 20. דין התובענה להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 21. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 22. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. שמיעהמטרד רעש