פיצויים לדוגמא על הפרת חופש ההתאגדות של העובדים 1. בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) עיגן המחוקק את העקרונות שנקבעו בפסיקה ואף הרחיב את ההגנה על זכות ההתארגנות. בסעיפים 33ח - 33טז לחוק נקבעה זכותו של כל עובד לפעול למען ההתארגנות במסגרת וועד עובדים וארגון עובדים ולהיות חבר בהם. בנוסף, נקבעו הגנות על עובדים הפועלים למען התארגנות במקום העבודה ובין היתר ניתנה לבית הדין הסמכות ליתן צו מניעה או צו עשה ולפסוק פיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההפרה ובנסיבותיה. כמו כן, הוסף סעיף 33ח1 לחוק הקובע את חובת המעביד לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1 לחוק עם ארגון עובדים יציג במקום העבודה בהתארגנות ראשונית אצלו. 2. במהלך השנים הובאו לפתחם של בתי הדין לעבודה מקרים רבים בהם התעוררו סוגיות משפטיות הנוגעות לזכות העובדים להתארגן במקום העבודה. בשורה ארוכה של פסקי דין ביצרו בתי הדין את מעמדה של זכות ההתארגנות ופיתחו את ההגנות עליה בכלל ובשלב ההתארגנות הראשונית בפרט. בתי הדין הגנו על עובדים מפני פיטורים במקרים בהם נקבע כי הפיטורים נבעו מניסיונות המעסיק לפגוע בזכות ההתארגנות; קבעו סעדים במקרים בהם נפסק כי התערבות המעסיק בהתארגנות העובדים הייתה לא מידתית; התירו לארגון עובדים יציג לנקוט בצעדים ארגוניים במסגרת התארגנות ראשונית במטרה להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון במקום העבודה; קבעו גבולות להתנהלות המעסיק והגבילו את חופש הביטוי שלו בזמן התארגנות ראשונית במקום העבודה. הצורך בהגנה על זכות ההתארגנות התעורר נוכח הקשיים הרבים העומדים בפני עובדים המבקשים לממש את זכותם היסודית להתארגן. לעיתים נתקלים העובדים בהתנגדות פעילה מצד המעסיק לפעילותם הארגונית, בפיטורי עובדים מרכזיים בהתארגנות ובהתנכלות כלפיהם מצד המעסיק, בהצרת צעדי העובדים המאורגנים והפעלת לחץ מצד המעסיק, בניכור מצד המעסיק ושיפור תנאים של עובדים שאינם פעילים בהתארגנות ולעיתים אף בהקמת ארגוני עובדים מתחרים לא אותנטיים. קשיים אלה ואחרים עלולים במקרים רבים לאיין את האפשרות להתארגן במקום העבודה. פיצוייםארגון עובדים