טען כי לא ניתנה לו הפסקה בת 45 דקות ביום עבודה שעלה על 6 שעות עבודה

טען כי לא ניתנה לו בת 45 דקות ביום עבודה שעלה על 6 שעות עבודה אף כי רשאי היה לאכול, להשתמש בשירותים וכיו"ב, וזאת משום שנאסר עליו לצאת מן העמדה. כן אישר התובע כי במשמרות בהן שובץ כאחמ"ש, נסע ברכב החברה ואף בחלק מהפעמים רכש אוכל ומשקה עבור עצמו או עבור עובדים אחרים. מקובל בפסיקה כי תשלום בגין הפסקות הינו זכות נילוות שאינה ניתנת לתביעה בדיעבד. ר' ע"ע 701/07 חברת חשמל לישראל- שלומי תורג'מן (3.3.09): "צדק בית הדין בפסיקתו כי זמן ההפסקה הינו לאמיתו של דבר בגדר "זכות נלווית" וככזו, אין היא ניתנת לפדיון עם תום יחסי העבודה, כל עוד אין הוראה מפורשת בקשר לכך בין בחוק ובין בהסכמים החלים על הצדדים." אין חולק שהנתבעת שילמה לתובע עבור מלוא שעות העבודה במשמרת, ללא ניכוי זמן ההפסקה. בנסיבות אלו, בהן תשלום בגין הפסקות הינה זכות שאינה ניתנת לפדיון, שולם לתובע תמורת זמן ההפסקה, וניתנה לתובע האפשרות לאכול ולעזוב את העמדה לצורך שימוש בשירותים וכיו"ב, אין תובע זכאי לתשלום פיצוי ברכיב זה ותביעתו נדחית. שעות עבודה ומנוחה