דלקת עור בידיים עקב מגע עם חומרים בעבודה

דלקת עור בידיים עקב מגע עם חומרים בעבודה

1. בפנינו תביעתה של התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר במחלת הריאות ומחלת עור בכפות הידיים מהן היא סובלת, כ"תאונת עבודה"- כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) .

2. בדיון שנערך ביום 25.3.12 , הודיעו הצדדים לבית הדין, כי הגיעו להסכמה שימונה מומחה רפואי תעסוקתי מטעם בית הדין, על מנת שיתן את חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלת הריאות ודלקת בכפות הידיים מהן סובלת התובעת. להלן העובדות המוסכמות שהוגשו על ידי התובעת בתצהיר:
א. התובעת ילידת 5.1.50, טכנאית שיניים במקצועה ועיסוקה.
ב. התובעת עובדת בעיסוק זה מזה 43 שנים, משנת 1979 כטכנאית שיניים עצמאית למעבדת שיניים.
ג. במשך 20 שנים אחרונות לערך, התובעת עובדת במעבדה כעצמאית ברח' קדיש לוז 11 בקרית מוצקין. המעבדה במבנה סגור, בגודל 50 מ"ר ויש לו ונטה ומזגן לאוורור. במשך השנים עבדו במקביל עד 3 עובדים.
ד. עד לפני כשנתיים עבדה התובעת עם כפפות לסירוגין וידיה היו חשופות לחומרים. מידי פעם עבדה התובעת עם מסכת נייר, לסינון חומרים נדיפים ו/או גזים שנפלטים מהליך של החומר.
ה. ההליך עצמו כולל עיבוד ליטוש חומרים אקרילים ותותבות וגשרים, ללוש חומרים אקרילים בידיים ולא ניתן בכפפה, מאחר והכפפה מתחררת. לפני הליטוש יש עירוב חומר פולימור ומונומר (חומרים אקרילים) לכפות אינדיבידואליות, לתיקונים למיניהם, לריפוד תותבות וליצירת תותבות חדשות. העירוב הוא למעשה בכפות ידיים חשופות.
קיים הליך בו דוחסים, בהליך כימי, בחום גבוה, חומרים דנטלים. בהליך זה נפלט גז כהליך נלווה.
יציקת סגסוגת מתכת בתנור וצנטריפוגה, בהליך זה נפלט גז כהליך נלווה.
ו. במשך זמן עבודתה של התובעת, עבדה ובאה במגע עם החומרים המפורטים בסעיף 8 לתצהיר התובעת, והמצורף להחלטה זו.
ז. בסוף חודש 12/09 התחילה התובעת לסבול מבעיות נשימה, טופלה במרכז למחלות ריאה בגפן וע"י מומחה ריאות ד"ר איגלה. בתאריך 13.6.10 בוצעה בדיקת תפקודי ריאה שגילתה הפרעה חסימתית.
ח. במקביל לתחילת השיעול והכחכוך, החלה פריחה קשה בכפות הידיים. התובעת טופלה במח' עור בקופ"ח זבולון ואובחנה דלקת עור בכפות הידיים ממגע.
ט. התובעת הופנתה למח' אלרגיה ע"י ד"ר נוסם דוד במרפאת לין, בוצעו מבחני טלאי שהראו תגובה חמורה לחומרים אקרילים ואף הומלץ להימנע מחשיפה.
י. התובעת טופלה ע"י פרופ' ברגמן, אשר אבחן דלקת עור ממגע ומצא קשר סיבתי לתנאי העבודה.
יא. בתאריך 22.3.12 עברה התובעת סדרת בדיקות במח' עור במרכז רפואי רמב"ם, בדיקת טלאי נרחב אובחנה תגובה חיובית לרגישות לחומרים אקרילים.
יב. התובעת סובלת מאסטמה אלרגית ודלקת עור כפות הידיים, בגלל עבודתה עם רשימת החומרים המצורפים בעיסוקה כטכנאית שיניים.

3. א. ביום 3.7.12 מינה בית הדין את ד"ר אורלי תיבון - מומחית ברפואה תעסוקתית, לשמש כמומחית יועצת רפואית מטעם בית הדין.

ב. בחוות דעתה מיום 13.12.12 קבעה המומחית בין היתר :
"... לדעתי, החשיפה לחומרים גרמה להתפרצות דלקת העור.
ריאות- ... רופאת הריאות התייחסה לכך שאינה נוטלת טיפול כלשהו, ולאחר ניסיון טיפול בסטרואידים הגיעה למסקנה כי השיעול קשור לרפלוקס ולא לאסטמה. בהמשך התברר כי אין הקלה בשיעול תוך טיפול בסימביקורט, למרות המלצה רפואית לא התחילה PPI (...תרופות המקלות על השיעול הנובע מרפלוקס קיבה- וושט ובכך גם מאפשרות אבחנה), ...
במהלך 3-4 שנים התלוננה התובעת על שיעול, התלונה השכיחה ביותר בקרב טכנאי שיניים, ורופאיה אכן כיוונו תחילה את הבירור והטיפול לאבחנה של אסטמה. עם זאת מהלך המחלה והתגובה לטיפול תרופתי לסוגיו, חייבו אבחנה מבדלת והביאו לניסיונות טיפול באבחנות משוערות של רפלוקס קיבה - וושט ...
ד"ר פויירובסקי, רופאת הריאות שהעלתה לראשונה אבחנה משוערת של אסטמה, היא גם זו ששללה אותה במפורש נוכח מהלך המחלה. רופאת המשפחה ד"ר רוייטמן גם ציינה בהקשר זה כי בדיקה מיוחדת באיכילוב שללה מחלה תעסוקתית.
לדעתי, לא הוכח כי החשיפה לחומרים בעבודה גרמה להתפרצות של אסטמה בתובעת, אם כי לא ניתן לשלול כי עבודתה בנוכחות חומרים מגרים שונים תרמה להופעת המחלה הנשימתית או לחומרתה.
... בהתייחס למחלת דרכי הנשימה, גורמי הסיכון שהיו ידועים בתובעת... . המשך עבודתה של התובעת בתנאים המתוארים בעובדות המוסכמות, ללא החמרה במחלתה למרות העדר טיפול תרופתי מסודר, מפחית אף הוא את סבירות הקשר בין החשיפה למחלה.
לפי התרשמותי, השפעת העבודה על מצבה של התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. ...".

ג. בהחלטה מיום 5.3.13, התבקשה המומחית לעיין שוב בתיקה הרפואי של התובעת ובבדיקת מבחן ריגוש לבריליום שביצעה התובעת בבית החולים איכילוב ביום 8.7.10 ולתת תשובה מנומקת לשאלה, האם יש בבדיקה זו כדי לשנות ממסקנתה אליה הגיעה בחוות דעתה מיום 13.12.12.
במסגרת תשובותיה לשאלת הבהרה שנשאלה, קבעה המומחית כי:
"... הבדיקות אינן מיועדות לבירור חשיפה או השפעה של חומר מאלה שפורטו בעובדות המוסכמות, וגם לא משמשות לאבחנת אסתמה תעסוקתית או לשלילת אבחנה כזו, בהתייחס לחומרים אליהם נחשפה התובעת.
אין בממצאי הבדיקות כדי לשנות את דעתי כי השפעת עבודתה של התובעת על מחלת דרכי הנשימה ממנה סבלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים."

ד. ביום 11.7.13, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים להעביר שאלת הבהרה נוספת למומחית כדלקמן:
"האם יש צורך במינוי מומחה רפואי בתחום הריאות? נא לתת תשובה מפורטת ומנומקת."
בחוות הדעת המשלימה מיום 2.9.13 במסגרת תשובותיה לשאלת ההבהרה הנ"ל קבעה המומחית כי:
"בהעדר אבחנה ברורה של ההפרעה בדרכי הנשימה של התובעת, נדרש לכאורה ייעוץ של מומחה למחלות ריאה, אלא שמומחים כאלה כבר התקשו לאבחן את מחלת התובעת, וציינו את חוסר ההיענות שלה להמלצות רפואיות. לפיכך, ספק אם מינוי של מומחה נוסף למחלות ריאה יוסיף על המידע הקיים. בהתחשב באפשרות של רפולוקס וושט - קיבה, שלא נבדקה כלל על ידי התובעת למרות המלצת מומחית למחלות ריאה, בקיומם של גורמי סיכון ידועים ובהמשך עבודת התובעת ללא שינוי בתנאים וללא טיפול תרופתי מסודר, בלי עדות להחמרה במחלתה, הערכתי כי השפעת עבודתה על מצבה הנשימתי של התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים."

4. בשלב הסיכומים, הודיע הנתבע כי הוא מקבל את תביעת התובעת להכרה במחלת העור ממנה היא סובלת. נוכח הודעה זו נותרה בידינו הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הריאות ממנה סובלת התובעת לבין עבודתה.

להלן עיקר טענות הצדדים:
5. לטענת התובעת, מסקנות המומחה הרפואי לעניין מחלת הריאות הינן סתמיות וללא תמיכה במסמכים ובעובדות, נוכח תשובת המומחית כי היא אינה יכולה לכמת את השפעת הנזק מגורמים שלא מעבודה. בנוסף, המומחית התייחסה בכלליות לגורמי סיכון שהיו ידועים בתובעת כמו-עודף משקל ואסטמה במשפחה כאשר פרטים אלו לא נזכרו במסגרת העובדות שהונחו בפני המומחית והכל יציר דמיון המומחית ומאידך מדובר באסכולה ללא תימוכין המרעה עם התובעת.

6. לטענת התובעת, המומחית עשתה שימוש במונחים כגון: "אולי" "סבירות" ללא כל ביסוס או הסתמכות על ממצאים. כמו כן המומחית התעלמה ממבחן הטלאי אשר מגלה אלרגיה לחומרים להם נחשפה התובעת, כאשר אסטמה תעסוקתית הינה תולדה של אלרגיה לחומרים.

7. התובעת טוענת עוד, כי יש למנות מומחה רפואי נוסף, היות והמומחית לא נתנה מענה לכל השאלות שהוצגו בפניה ואף בחוות הדעת המשלימה ציינה כי יש צורך חיוני במומחה בתחום הריאות עקב הצורך באבחנה ברורה. המומחית התעלמה מרשימת החומרים אליה נחשפה התובעת והשפעתם עליה בשל חשיפה אינטנסיבית, כאשר קיימים מחקרים רבים בתחום הרפואה התעסוקתית בהקשר זה.

8. מנגד טוען הנתבע, כי יש לאמץ את מסקנות המומחית אשר מחוות דעתה עולה כי, לא הוכח שהחשיפה לחומרים בעבודה גרמה להתפרצות של אסטמה בתובעת, וכי השפעת העבודה על מחלת דרכי הנשימה של התובעת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך יש לדחות את תביעתה בכל הנוגע למחלת הריאות ממנה היא סובלת

דיון והכרעה
9. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בחוות הדעת של המומחית, ובחוות הדעת המשלימות, ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר בתובעת, כמי שנפגעה ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, בכל הנוגע למחלת דרכי הנשימה ממנה היא סובלת, לאור חוות דעתה של המומחית אשר בה קבעה:
" לדעתי, לא הוכח כי החשיפה לחומרים בעבודה גרמה להתפרצות של אסטמה בתובעת, אם כי לא ניתן לשלול כי עבודתה בנוכחות חומרים מגרים שונים תרמה להופעת המחלה הנשימתית או לחומרתה."

המומחית הגיעה למסקנתה לאחר דיון מעמיק, מנומק ומפורט ביותר, תוך שהיא מציינת כי רופאיה של התובעת במהלך 3-4 שנים העלו השערה למחלת האסטמה אשר לבסוף נשללה על ידי רופאת הריאות ד"ר פויירובסקי נוכח מהלך המחלה. כמו גם רופאת המשפחה ד"ר רוייטמן אשר ציינה בהקשר זה כי לאור תוצאות בדיקה שעברה התובעת באיכילוב "שללה מחלה תעסוקתית".
בהמשך חוות הדעת קבעה המומחית כי המשך עבודתה של התובעת בתנאים המתוארים בעובדות המוסכמות, ללא החמרה במחלתה למרות העדר טיפול תרופתי מסודר, מפחית אף הוא את סבירות הקשר בין החשיפה לחומרים שונים במסגרת עבודתה למחלה וכן גורמי הסיכון שהיו ידועים בתובעת כגון אסתמה במשפחה והשמנה, כל זאת מוביל למסקנה כי השפעת העבודה על מצבה של התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

10. לא נעלמה מעינינו טענת התובעת, כי בחוות הדעת התבססה המומחית על גורמי סיכון שהיו בה כמו-עודף משקל ואסטמה במשפחה, למרות שפרטים אלו כלל לא נזכרו במסגרת העובדות שהונחו בפני המומחית והכל יציר דמיון המומחית . טענה זו דינה להידחות, שכן, מחוות בדעת עולה שהמומחית שאבה את המידע הנ"ל אשר רלוונטי למתן חוות דעתה, מתיקה הרפואי של התובעת שהובא בפני המומחית במסגרת המסמכים הרפואיים. במסגרת חוות הדעת מפנה המומחית לתיעוד רפואי מיום 4.12.08 בו נרשם:
"התובעת נבדקה לייעוץ על ידי ד"ר רוחנא הישאם ... ובבדיקה הממצאים החריגים היו השמנה ולחץ דם 166/88".

כמו כן לתיעוד רפואי מיום 8.12.09 בו נרשם:
"נבדקה ע"י רופאת ריאות ד"ר פויירובסקי סבטלנה במרכז למחלות ריאה "הגפן" לבירור קשיי נשימה... יש אסטמה במשפחה, ברקע יתר לחץ דם ..." .

(ראה: עמ' 2-3 לחוות הדעת מיום 13.12.12).

11. לא ניתן לומר שחוות הדעת של המומחית בעניינה של התובעת, אינה מנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. קביעות המומחית מוסברות היטב ומבוססות על העובדות והחומר הרפואי אשר עמד בפניה, והמומחית התייחסה מפורשות לשאלות שנשאלה ואף נתנה דעתה למסקנות הרופאים השונים שטיפלו בתובעת לאורך שנים:
"... ד"ר פויירובסקי, רופאת הריאות שהעלתה לראשונה אבחנה משוערת של אסטמה, היא גם זו ששללה אותה במפורש נוכח מהלך המחלה. רופאת המשפחה ד"ר רוייטמן גם ציינה בהקשר זה כי בדיקה מיוחדת באיכילוב שללה מחלה תעסוקתית.".

לא די בטענה בעלמא-מצד התובעת כי ישנם מחקרים רבים בתחום הרפואה התעסוקתית המצביעים על קשר סיבתי, מבלי להפנות לאותם מאמרים, חובת ההוכחה על קיומה של אסכולה כאמור מוטלת על הטוען לה. משכך - לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיקים הימנעות מאימוץ חוות הדעת וטענת התובעת למינוי מומחה נוסף נדחית בזאת.

12. יש לזכור כי, באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:
"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית" (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.11.1999).

ועוד נפסק, כי:
"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005).

במקרה שלפנינו, לא מצאנו כל פגם בחוות דעתו של המומחה המצדיק סטייה ממנה.

13. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה -
יש להכיר במחלת העור בכפות הידיים ממנה סובלת התובעת כ"תאונת עבודה". בכל הקשור למחלה בדרכי הנשימה ממנה סובלת התובעת - התביעה נדחית מהנימוקים שפורטו לעיל.


14. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך 2,500 ₪. הסכום האמור ישולם לתובעת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, ועד מועד התשלום בפועל.

15. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון