1. כיצד יש לראות את הכספים שמשך התובע מחברת ב. קרן חברה לעבודות שיווק בע"מ (להלן: "החברה"), שזוהי חברה בבעלותו ובניהולו של התובע, בתקופה הרלוונטית להכיר בו כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). האם אלו כספים המהווים "הכנסה מהתעסקות" כאמור בתקנה 18 א' לתקנות או אם לאו? 2. התובע הינו מנכ"ל ובעל מניות של חברה בשם ב.קרן חברה לעבודות שיווק בע"מ (להלן: "החברה"). 3. ביום 14.12.1998 נפגע התובע בתאונת עבודה, כתוצאה ממנה הוכרה על ידי בית הדין לעבודה מחלת הווגנר בה לקה התובע כ"תאונת עבודה". 4. כ- 8 שנים מאוחר יותר, ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 3.10.2006, קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 80% מיום 15.12.1998 ועד ליום 13.12.2000, וכן נכות צמיתה בשיעור של 28%. 5. ביום 18.11.2006 פנה התובע למל"ל בבקשה להשלמת נכותו לכדי 100% נכות ולהכיר בו כ"נכה נזקק". 6. ועדת הרשות מיום 14.10.2009 דחתה תביעתו של התובע להכיר בו כנכה נזקק לתקופה שמיום 15.12.1998 ועד ליום 31.12.2000 בנימוק שהוא חזר לעבודה ונרשם, כי שולם לו בשנים אלו שכר עבודה כדקלמן: בשנת 1998 סך של 543,405 ₪, בשנת 1999 סך של 862,310 ₪, בשנת 2000 סך של 392,733 ₪. 7. התובע עתר לבית הדין לעבודה כנגד החלטת ועדת הרשות מיום 14.10.2009 בתיק בל 2437-01-10 וביום 6.10.2010 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים על ידי כב' השופטת פריימן לפיו "יוחזר עניינו של התובע אל ועדת הרשות לעניין תקנה 18 א' על מנת שתתייחס לטיעוני התובע בנוגע להכנסותיו לתקופה הרלוונטית ותיתן החלטה מפורטת ומנומקת". 8. ביום 20.1.2011 הפנה ב"כ התובע את נימוקיו לוועדת הרשות במסגרתם טען, "כי למעשה מדובר פה בזיכוי בדיעבד מאחר והתאונה ארעה ב - 12/1998 והליך ההכרה ארך מספר שנים שרק לאחריהן נקבעה לתובע נכות זמנית בת 80% אשר בגינה מבוקש לאשר את תקנה 18 א', הרי ברי שלו היו הדברים מתרחשים "און ליין" היה זכאי התובע לאישור התקנה. מאחר וכאמור לא היה הדבר כן, התובע משך כספים מהחברה שבבעלותו. לפניו היו כמה אפשרויות למשיכת הכספים: א. נטילת הלוואה מהחברה. ב. משיכת דיבדנד. ג. משכורת. התובע משך הכספיםכמשכורת אולם מבחינה מהותית אין מדובר בהכנסה מהתעסקות השוללת את הזכאות על פי תקנה 18 א' אלא במשיכת הכספים מהחברה שכן גם היום יכול התובע לתקן את השומות ולמשוך את הכספים בתקופה האמורה כדיבידנד או כהלוואה. בנוסף - הסעיף מגדיר הכנסה מהתעסקות דווקא ולא הכנסה גרידא, ועל כן הסעיף בא למעט הכנסות שאינן מהתעסקות כגון הכנסות פסיביות. להבדיל ממקרה בו ישנה הכנסה מהתעסקות ממקור חיצוני, הרי שכאן אין כל מקור חיצוני אלא למעשה מדובר בהעברה מכיס אחד למשנהו וכאמור צורת ההעברה בין הכיסים יכולה היתה להיות באופנים אחרים ולאו דווקא כמשכורת ואל לו לתובע להיפגע מעובדה שהליך ההכרה ארך זמן רב כל כך.". 9. ביום 27.1.2011 התכנסה שוב ועדת הרשות לדון בעניינו של התובע ורשמה בפרוטוקול את הדברים הבאים: "... הנפגע ובא כוחו מסרו כי המשכורת שמשכו הינה דוידנד ואין מדובר בהכנסות והתעסקות. כמו כן ציינו, כי בתקופה הנדונה הנפגע היה חייב להעסיק עובדים. בעיון בתיק ההעסקה של החברה בבעלות מר בני קרן, אכן עולה כי העסיק מספר עובדים בתקופה הרלוונטית. ועדת הרשות מחליטה שאין מקום הכרה בנפגע כנכה נזקק בתקופה 15.12.1998 - 31.12.2000 היות והיו לנפגע הכנסות מהתעסקות כפי שבאו לידי ביטוי בדיווחים למוסד לביטוח לאומי. כמו כן, עסק בניהול עסקי הנדל"ן באמצעות עובדיו. לאור האמור לעיל, מחליטה ועדת הרשות לדחות התביעה להכרה כנכה נזקק לתקופה 12.12.1998 - 31.12.2000". 10. אם כן, אותה ועדת רשות שהתכנסה ביום 27.1.2011, דחתה את התביעה להכיר בתובע כנכה נזקק משום שבאותה תקופה מיום 15.12.1998 ועד ליום 31.12.2000 היו לתובע הכנסות מהתעסקות. כנגד ההחלטה הנ"ל של ועדת הרשות הגיש התובע תביעתו זו שלפנינו בבית הדין. 11. התובע טוען למעשה, כי עקב נכותו הזמנית ירד המחזור העסקי של החברה באופן ניכר, כי נאלץ להעסיק עובדים נוספים, וכי הוא בעצמו לא היה מסוגל לכל התעסקות. עוד טוען התובע, כי החברה נהנתה באותה עת מפירות של שנים קודמות ואולם בשלב מאוחר יותר חלה ירידה בהכנסות החברה לאור העובדה, כי לא היה מסוגל לעבוד. 12. לטענת התובע הוא לא הוכר על-ידי המשיב כ"נכה נזקק" במועד, ומשכך לא היה לו מנוס אלא למשוך כספים מן החברה שבבעלותו, בדרך של תלוש שכר, וזאת בכדי להתקיים בכבוד ובכדי לפרנס את משפחתו בכבוד. מוסיף התובע וטוען, כי משיכת הכספים הינה "משיכה מכיס אחד של התובע למשנהו" וזאת לאור העובדה, כי החברה הינה בבעלותו. עוד מוסיף התובע, כי לו היה מוכר כ"נכה נזקק" במועד - לא היה נקלע למצב בו נאלץ למשוך כספים מן החברה. 13. יוער בשולי הדברים כי התובע, לדבריו, לא הצליח לאתר את תלושי השכר לתקופה הרלוונטית ולכן צירף "תלושי שכר דומים". 14. טענת הנתבע הינה, כי לאור העובדה שהתובע קיבל שכר מהחברה בבעלותו, הייתה לו "הכנסה מהתעסקות" ולכן אינו עומד בתנאים הנקובים בסעיף 18א לתקנות. 15. השאלה המשפטית העומדת לפני בית הדין הינה, האם הכנסתו של התובע מהחברה, בתקופה הרלוונטית, הינה "הכנסה מהתעסקות" כהגדרתה בתקנה 18א לתקנות. 13. סעיף 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 קובע כדלקמן: (א) בתקנה זו - ... "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. ... 14. למקרא תקנה 18 א' עולה, כי על מנת שמבוטח יכנס לגדר ההגדרה של "נכה נזקק", עליו לשכנע, כי בתקופה הרלוונטית לתביעתו "אין לו הכנסה מהתעסקות". הוי אומר, שהגדרת המונח "נכה נזקק" מצריכה שלמבוטח לא תהיה הכנסה כלשהי מהתעסקות באותה תקופה בה הוא מבקש להיות מוכר כ"נכה נזקק". ההגדרה של "נכה נזקק" אינה כוללת פגיעה בהכנסות מהתעסקות או ירידה בהכנסות מהתעסקות, אלא פשוטו כמשמעו - שלא תהיה למבוטח הכנסה כלשהי מהתעסקות. 15. אין ספק, שבתקופה הרלוונטית לתביעתו של התובע שולמו לו בשנים 1998, 1999 ו - 2000 מאות אלפי שקלים מידי שנה מהחברה שבבעלותו ובניהולו וכספים אלו שולמו לו כמשכורות בגינן הונפקו תלושי שכר. כלום כספים אלו אינם הכנסה מהתעסקות? 16. תקנה 18 א' מגדירה "נכה נזקק" הן את אותו מבוטח/נכה שאין לו סיכוי סביר לעבוד בעבודה כלשהי ובנוסף ולא לחילופין ש"אין לו הכנסה מהתעסקות". 17. גם אם התובע לא שב בתקופה הרלוונטית לתביעתו פיזית לעבוד, הרי שאותם מאות אלפי שקלים ששולמו לו על ידי החברה שבבעלותו ובניהולו והונפקו לו בגין כספים אלו תלושי שכר, מהווים "הכנסה מהתעסקות" השוללים הכרתו של התובע כ"נכה נזקק". 18. גם אם החברה של התובע סבלה בתקופה הרלוונטית לתביעה, מירידה דרסטית בהכנסות, הרי שעדיין תקנה 18 א' מחייבת שלא תהיה לנכה נזקק כל הכנסה מהתעסקות. במקרה זה לתובע היתה הכנסה מהתעסקות. 19. הטיעון של התובע לפיו, מאחר ונכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה נקבעה רק כ - 8 שנים לאחר קרות התאונה, דבר שלטענתו לא הותיר לו כל ברירה, אלא למשוך בינתיים משכורות של מאות אלפי שקלים מהחברה לצורך קיומו, רק מחזק את המסקנה שאותם מאות אלפי שקלים אותם משך התובע מהחברה שלו כמשכורות הם כספים המהווים "הכנסה מהתעסקות". אם ניטול דוגמא של עובד שכיר רגיל, הרי שתכליתה של תקנה 18 א', היא לפצותו במקרה שאין לו כל אפשרות לא לעבוד ולא לקבל הכנסה כלשהי מהתעסקות באותה תקופה בה הוא מבקש להיות מוכר כנכה נזקק. כך גם לגבי עצמאי שבתקופה הרלוונטית לתביעתו הוא "נכה נזקק" תרתי משמע, פשוטו כמשמעו - העסק שלו לא מביא לו הכנסה כלשהי. אלא שבנסיבותיו של מקרה זה, לא כך היו פני הדברים והחברה של התובע שהיא למעשה ההתעסקות שלו הביאה לתובע בתקופה הרלוונטית בה ביקש להיות מוכר כנכה נזקק הכנסה. 20. אשר על כן, התביעה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. 21. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. נכותנכה נזקק