תקופת "נכה נזקק" לא נספרת כתקופת אכשרה לדמי אבטלה 1. בפנינו תביעתו של מר שטיינברג חיים (להלן: "התובע") לתשלום דמי אבטלה, בגין תקופת אכשרה המתחילה ביום 14.8.09 ומסתיימת ביום 1.8.11, וזאת בשל החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- "הנתבע"), לדחות את תביעתו לדמי אבטלה מכוח סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") בשל אי צבירת "תקופת האכשרה" הקבועה בחוק. 2. בדיון שנערך ביום 22.1.14 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כדלהלן: "א. התובע יליד 1948. ב. התובע הגיש תביעה לאבטלה ביום 13.12.11, תאריך קובע 1.8.11. ג. התובע נדחה ביום 13.12.11, שכן לטענת הנתבע, צבר 355 ימים מתוך 360 ימים נדרשים. ד. גליון החישוב צורף לכתב ההגנה. ה. התובע עבד מיום 14.8.09 ועד ליום 5.5.10 בבית אבות בן יהודה בחיפה כאיש אחזקה. ו. ביום 5.5.10 נפגע התובע בתאונת עבודה, לתובע שולמו דמי פגיעה מיום 7.5.10 ועד ליום 4.8.10. ז. בתקופה 5.8.10 עד 31.7.11 הוגדר התובע כנכה נזקק ואז קיבל גמלת נכות מהעבודה בשיעור 100%. ח. דמי פגיעה חייבים בניכוי דמי ביטוח לפי החוק, גמלת נכה נזקק-גמלת נכות מהעבודה פטורה על פי החוק מתשלום דמי ביטוח ועל כן, מנכים מגמלה זו דמי ביטוח בריאות בלבד, וכך נעשה גם במקרה התובע. הצדדים היו חלוקים בשאלה: האם בתקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק וקיבל גמלת נכות מהעבודה בשיעור 100%, דהיינו מיום 5.8.10 ועד 31.7.11, ובה היה התובע פטור מתשלום דמי ביטוח, יש להכיר כתקופה המהווה חלק מתקופת האכשרה הנלקחת בחשבון בעת חישוב הימים המזכים בתקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה, או שמא יש להתייחס לתקופה זו כימים חסרים, להבדיל מימים מזכים." 3. התובע טען במסגרת סיכומיו, כי יש לקחת בחשבון בחישוב הימים לצורך קבלת דמי אבטלה, את התקופה בה היה מוכר על ידי הנתבע כ"נכה נזקק" . לחילופין , טען התובע כי יש לקחת בחשבון את החלופות שבסעיף 162(2) ו-(4) שכן ,במצב דברים זה הרי שהוא מילא את תקופת האכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה. 4. מנגד טען הנתבע, כי היות ונכה נזקק פטור מתשלום דמי ביטוח - הוא אינו מבוטח במסגרת ביטוח אבטלה לפי ס' 158 לחוק. על פי הוראות סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי, "הימים החסרים" בהם התובע אינו בהגדרת "עובד", אינם נכללים במניין ימי תקופת האכשרה , אלא מאריכים את תקופת ההתייחסות בה נבחנת זכאות התובע לדמי אבטלה. לטענתו, הוראות החוק לא מאפשרות להאריך את תקופת הימים לשם בחינת זכאות התובע לדמי אבטלה מעבר ל-180 ימים נוספים שקובע החוק . דיון והכרעה 5. סעיף 161 לחוק (על פי נוסחו בזמנים הרלוונטיים לתביעה), קובע מהי "תקופת האכשרה" הנדרשת לצורך הזכאות לדמי אבטלה : "(א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: (1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע; (2) היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (בפרק זה- שכיר יום), דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים. השר יקבע הוראות בדבר חישוב תקופת האכשרה לגבי מי שבתקופה של 540 הימים האמורה בסעיף קטן (א) היה בחלק הזמן שכיר יום ובחלק הזמן היה עובד שאינו שכיר יום. בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח- ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם (להלן- ימי אבל); ימי שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון עד 180 ימי שירות כאמור, או ימי שירות מילואים בצבא- הגנה לישראל. ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. ...". 6. סעיף 162 לחוק קובע "תקופות נוספות", שלא יובאו במניין 540 הימים בתכוף ל"תאריך הקובע" כאמור בסעיף 161, אלא יאריכו את מניין 540 הימים במספר הימים "החסרים" המקסימאלי הקבוע לצד כל עילה: "162. לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפיסקאות שלהלן (להלן- הימים החסרים), ימנו את 540 הימים כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפני הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (לכל אלה ייקרא להלן- הכשרה מקצועית)- 360 ימים; מחלה או תאונה- 180 ימים; היעדרות מעבודה לפי סעיף 6 ו-7 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954- לפי מספר ימי ההיעדרות; היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו- 30 ימים. היעדרות מעבודה בתקופה שבעדה שולמו דמי הסתגלות מיוחדים- לפי תקופת הזכאות לדמי הסתגלות כאמור בסעיף 52 לחוק יישום תכנית ההתנתקות." 7. לשיטתו של התובע, הוראות החוק מאפשרות הוספת התקופה בה הוכר כ"נכה נזקק" למניין הימים לצורך חישוב תקופת אכשרה לשם זכאותו לקבל דמי אבטלה. לטענתו, קבלת גמלה שבגינה קיים פטור מתשלום דמי ביטוח לא נועדה למנוע קבלת דמי אבטלה . ברם, לשון החוק ברורה דיה וניתן להבחין בברור שהחוק עושה הבחנה בין תקופת היעדרות מהעבודה אשר כן תיכלל בספירת ימי העבודה בתקופת אכשרה של מובטל- "אף ללא תשלום דמי ביטוח" ,כאמור בסעיף 161(ג) לחוק הביטוח הלאומי: ימי אבל,ימי שירות מילואים,ימי מחלה-בהם זכאי העובד לתשלום דמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה וכו'.ובמילים אחרות- ימי העדרות מהעילות הנזכרות בסעיף 161(ג), נכללים בספירת תקופת אכשרה של מובטל. לעומת זאת, סעיף 162 לחוק, אשר קובע "תקופות נוספות" בתכוף ל"תאריך הקובע", אשר לא יובאו במניין 540 הימים - כלומר ימי היעדרות מעבודה אשר לא יכללו בתקופת אכשרה של מובטל כאמור בסעיף 161, אלא יאריכו את מניין 540 הימים במספר הימים "החסרים" המקסימאלי הקבוע לצד כל עילה. 8. בענייננו, לא הגיע התובע למכסת הימים המזכה בדמי אבטלה (360) בהתאם לאמור בסעיף 161 לחוק. שכן התובע צבר 355 יום כתקופת אכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה, מתוך 360 יום הנדרשים בחוק, כאשר על פי הוראות סעיף 162 (2)לחוק , התקופה בה היה מוגדר כ"נכה נזקק" אינה מתווספת לספירת ימי העבודה כתקופת אכשרה, אלא מאריכה את התקופה של 540 יום ב-180 יום נוספים לכל היותר, כך שצבירת מספר ימי העבודה הדרושים לשם קבלת דמי אבטלה - בסה"כ 360 ימים צבורים ייספרו על פני תקופה של 720 ימים (ולא 540 ימים). בעב"ל 123/07 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה זפרני ניתן ב-26.3.08 התייחס בית הדין הארצי להסדר הקבוע בחוק לעניין מניין ימי תקופת האכשרה, ואף ציין כי המחוקק ער להיעדרויות של העובד מעבודתו שלא מרצונו, ומסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן ההסדרים שקבע לעניין מניינם של ימי אבל, ימי מחלה או ימי שירות סדיר ומילואים כחלק מתקופת אכשרה, אף אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח, והעובד לא עבד בהם. מכאן גם ההסדר המיוחד בעניין ה"ימים החסרים", שאין מחשבים אותם במניין התקופה שלפני "התאריך הקובע" , ביניהם נמצא גם ימים של העדרות מפאת "מחלה או תאונה- 180 ימים". "מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי "תקופת האכשרה" כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח , ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל. אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נמנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה (להלן - "ימים חסרים"). בין "הימים החסרים" נמנים ימי הכשרה או השתלמות או הסבה מקצועית עד 360 ימים; ימי מחלה או תאונה עד 180 ימים; ימי העדרות מעבודה לפי חוק עבודת נשים; וכן "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד 30 ימים. בקשר ל"ימים החסרים" נקבע בס' 162 לחוק, כי את הימים הנדרשים לתקופת אכשרה לפי ס' 161 לחוק, יש למנות כך, שלא ימנו בתוכם את "הימים החסרים", ובלבד שהם אינם עולים על מספר הימים הנקוב בהוראת ס' 162 לחוק ,לצד כל אחד מסוגי הימים הללו. 14.הנה כי כן, בהסדר הקבוע בחוק לעניין מניין ימי תקופת האכשרה, נמצא כי המחוקק ער להיעדרויות של העובד מעבודתו שלא מרצונו, ומסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן ההסדרים שקבע לעניין מניינם של ימי אבל, ימי מחלה או ימי שירות סדיר ומילואים כחלק מתקופת אכשרה, אף אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח, והעובד לא עבד בהם. מכאן גם ההסדר המיוחד בעניין ה"ימים החסרים", שאין מחשבים אותם במניין התקופה שלפני "התאריך הקובע" , ביניהם נמצא גם ימים של "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד ל-30 ימים". נמצאנו למדים איפוא על תכלית ההסדר, מתוך הוראותיו של החוק ומן המבנה הפנימי שלו , שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו." 9. הנתבע "אינו רשאי לשלם למבוטח קצבה בניגוד להוראות החוק, היינו כאשר הוא אינו זכאי לקבלם מכוח הוראות החוק"(ראה: עב"ל 20243/97 עזר מיטרני נ' המוסד לביטוח לאומי), לפיכך, מאחר והתובע לא צבר תקופת אכשרה של 360 ימים בתוך 720 ימים בתכוף לתאריך הקובע דחיית תביעתו לקבלת דמי אבטלה על ידי הנתבע, הינה כדין. 10. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה. 11. אין צו להוצאות. 12. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים. נכותנכה נזקקתקופת אכשרהדמי אבטלה