הכחשת קיומו של הסכם עבודה לבית-הדין הוגשה תביעת התובע כנגד חברת אורגד - ח.ש.ן. בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הפרש הודעה מוקדמת, יתרת דמי חופשה, הבראה ומחלה ופיצוי על הפרת הסכם לתשלום דמי שכירות. הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר בכך שנטש את מקום עבודתו. כן נטען כי התובע קיבל את כל זכויותיו ולא הופר כל הסכם עימו שכן לא נכרת אתו כל הסכם. ואלה הן העובדות הרלבנטיות להכרעתי זו כפי שהן עולות מהתצהירים, החקירות והמסמכים שהוגשו לתיק בית-הדין. התובע עבד בנתבעת החל מיום 1.3.08 ועד 17.8.11, סה"כ 41.5 חודשים. התובע שימש בתחילת עבודתו כעובד דלפק בסניפי ברגר קינג בסניף יקנעם והחל מ- 9/09 קודם לתפקיד מנהל סניף שיכון דן. לאחר מכן הועבר התובע בין סניפים באזור ת"א ה של בורגר קינג והן של בורגר ראנץ. שכרו של האחרון של התובע עמד על 25 ₪ לשעה. נטען ע"י הנתבעת כי התובע הועסק בממוצע ב- 70% משרה, ברם לאור העדויות וכן מסמכי התובע והתלושים ובהעדר ראיות וחישוב של הנתבעת אני קובעת כי היקף משרתו היה 90%, שכן התובע עבד שבתות באופן קבוע ויש להוסיף להיקפי משרתו גם את שעות השבת, הכל כפי חישוב ב"כ התובע בסיכומיו. התובע שלח מכתב התראה לתשלום זכויות( מכתב מיום 17.7.11) ובגוף המכתב התריע כי זוהי הודעה מוקדמת מצידו אם הזכויות לא ישולמו. לא הוכח ע"י התובע כי המכתב התקבל אצל הנתבעת. גם נוסח המכתב אינו עומד בתנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. ביום 18.7.11 בערב בשעה 22:00 החליק התובע בסניף בו עבד ופונה לבית-החולים ע"י אמבולנס ושוחרר למחרת. לא הוצג ע"י התובע מסמך רפואי ליום האירוע, ואולם הוצגו אישורים רפואיים וטופס 250 חתום ע"י הרופא וכן טופס תביעה למל"ל לגבי תאונה זו, תעודת המחלה הן לתקופה מ- 19.7.11 ועד 14.8.11. הנתבעת בכתב ההגנה העלתה טענות קיזוז בשל חוסרים בקופות הסניף בו עבד התובע לחודשים אפריל ומאי 2011. לתצהיר הנתבעת לא צורפה כל אסמכתא או נספח ועל כן בהעדר ראיות לכאורה לטענת החוסרים אין די באמור בתצהיר. כך גם באשר לטענות הסתמיות בתצהיר הנתבעת כי שכר חודש יוני 2011 שולם ע"י הנתבעת . לא צורפו ראיות הפקדת סכומים או כל ראיה סותרת אחרת לראיות התובע אשר הציג דוחות שעות עבודה לחודש זה. עלה מתלושי השכר כי הנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת העסקתו ע"ח דמי הבראה בשני מועדים. האחד 12/09 - סך של 1,445 ₪ וב- 11/09 סך של 1,496 ₪. לא הוצג כל תלוש של הנתבעת לגמר חשבון ו/או ביצוע קיזוז של חוב כנטען. התובע ניצל ימי חופשה במהלך עבודתו ב- 9/09 ושולמו לו דמי חופשה בסך 1,584 ₪. מעבר לכך ניהול יומן החופשה בתלוש השכר הינו שגוי ומוטה הן באשר להיקף המשרה והימים שהיה על הנתבעת, אף לעניין החופשה לא הוצג תלוש גמר חשבון כאשר בתלוש האחרון נקובה יתרה של 9.60 ימי חופשה, כך שאין חולק שיתרת החופשה כמפורט בתלוש לא שולמה. מעיון בכל תלושי השכר אין כל אזכור על תשלום ימי חג או שעות חג במהלך כל תקופת העסקתו, הן של חגי ישראל או חגי המוסלמים. באשר לטענת הפרת החוזה, הצדדים חלוקים ואדון להלן בהמשך פסק-הדין. אין חולק כי התובע שלח שני מכתבים לגב' אברמוביץ בחודשים 11 /9-10 בדרישה לתשלום זכויותיו שלא נענו על ידה. דיון והכרעה התובע טען כי הוא התפטר בדין מפוטר בהתאם למכתבו מיום 17.7.11 מאחר והנתבעת לא שילמה לו את זכויותיו, והפרשי שכר. על כן תבע את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים. התובע טען כי אף לאחר תאונת העבודה, לא שילמה לו הנתבעת את ימי המחלה וכן לא את השלמת ההודעה המוקדמת בסיום מחלתו. כן דרש התובע את תשלום זכויותיו לדמי חגים, חופשה, הבראה והפרשי זכויות פנסיה. התובע אף טען כי הגיע להסכם עם מנהלי הנתבעת כי ישתתפו אתו יחד עם עוד שני עובדים בתשלום שכ"ד לדירה ששכר בת"א בשווי של 700 ₪ לכל אחד מהעובדים. התוע על כן טען כי הנתבעת שלא מילאה אחר התחייבותה חייבת יתרה בסך של 14,700 ₪. התובע לא השיב לטענות הנתבעת לחוסרים. הנתבעת מנגד טענה כי היקף משרתו של התובע הינו 70% ושילמה לו את מלוא זכויותיו להבראה, חופשה וחגים. כן נטען על ידה כי התובע קיבל ממנה הלוואה ועל כן נוכה חוב זה משכרו. כי התובע לאחר שהוזמן לבירור בעניין החוסרים בקופות הסניפים בהם עבד בחודשים אפריל ומאי, בחר לא להופיע יותר לעבודה ונעלם, וכי התובע מעולם לא העביר את ימי המחלה לתשלום. עוד נטען ע"י הנתבעת כי לא קיבלה את מכתב התובע מיום 17.7.11. הנתבעת אף טענה כי לא נערך כל הסכם בעל-פה בינה לבין התובע או מי מעובדיה בהשתתפות בשכ"ד וכל טענותיו אלו דינן להידחות. הפרת הסכם השתתפות בשכ"ד הנטל להוכיח הסכם זה, מוטל על התובע והתובע כלל לא הצליח להוכיח טענותיו כי נכרת הסכם בעל-פה כטענתו. התובע בחר שלא לזמן לעדות מי מהעובדים שהיו שותפיו לדירה ולהסכמות לכאורה. התובע לא נקב בשם המנהל בנתבעת שהסכים אתו על ההשתתפות בתשלום. אין די בהצגת הסכם השכירות ודבריו של התובע בתצהירו כדי להוכיח טענותיו אלו ודי בכך כדי לדחות רכיב זה של התביעה. יתרה מכך, כפי דברי התובע, מבקש הוא לקבל את דמי השכירות עבור חבריו לכאורה מבלי שהוכיח כי הוא זה אשר שילם בפועל עבור דמי השכירות, עבורו ועבור חבריו. על כן תביעתו להשתתפות בשכ"ד, נדחית. סיום העבודה והזכות לפיצויי פיטורים התובע טען כי שלח למנהלת כח אדם של הנתבעת, הודעת דרישה לתשלום זכויות וצרף העתק מהמכתב. למעט העובדה כי על המכתב רשום באופן כללי בורגר ראנץ, תאריך ושמו של התובע, והאמירה "מסירה ידנית", אין כל הוכחה כי מכתב זה נשלח או הגיע ליעדו אצל מי מעובדי הנתבעת. התובע בעדותו טען ששלח את המכתב מייל לגב' אברמוביץ אך לא הציג כל אסמכתא לכך וספק רב אם המכתב נשלח למי מעובדי הנתבעת לרבות מנהלו הישיר. התובע הציג מכתבים מאוחרים יותר ששלח במייל לגב' אברמוביץ ועל כן דווקא בשל כך לא ניתן לקבל את גרסתו כי גם מכתב זה נשלח במייל. אין ספק כי המכתב לא נמסר במסירה ידנית כפי שנרשם ע"ג המכתב. על כן אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי כלל לא קיבלה את המכתב ולא ידעה על הדרישה כמו גם על ההתראה בדבר התפטרות. לא זו אף זו, גם נוסח המכתב אינו עומד בתנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. התובע אף לא הצליח לשכנע את בית-הדין בגרסתו כי פנה אל הנתבעת לחזור לעבודה בסיום מחלתו, שכן ככל שסבר שהינו עדיין עובד הנתבעת היה עליו להתייצב בסניף בו עבד ונפגע לכאורה. על כן לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע אל התפטר בדין מפוטר, אלא החליט לעזוב את הנתבעת לאחר נפילתו בסניף. לפיכך, נדחית תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים והפרש הודעה מוקדמת. התביעה לדמי מחלה אין חולק כי התובע לא שלח לנתבעת את תעודות המחלה. תעודות המחלה הוצגו לראשונה רק לאחר שבחר להגיש את תביעתו לתאונת עבודה. יתרה מכך, משמדובר בתאונת עבודה, אין חבות על הנתבעת לשלם לתובע את כל ימי מחלתו אלא רק עד 9 ימים כפי הקבוע בחוק. התובע אף בחר שלא ליתן פרטים על תוצאות תביעתו לתאונת העבודה ומעבר לכך גם לא הזמין כל עדים להוכיח כי מדובר בתאונת עבודה. בשל הספק משהוגשה תביעה התובע זכאי ל- 9 ימים בלבד תשלום ימי מחלה, היינו לסך של 1,400 ₪ בלבד ולא כפי תביעתו. הפרשי שכר התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי לא קיבל שכרו לחודשים 11/10 עד 1/11 וכן כי שכרו שולם לו באופן חלקי גם עבור יוני-יולי 2011. מעיון בתביעתו כמו גם בסיכומיו, בפועל התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום שכר עבור חודש 6/11 בסך 2,150 ₪ וכן החזר ניכוי בסך 800 ₪ מחודש 1/11. הנתבעת אשר עליה הנטל להוכיח כי מלוא השכר שולם לרבות, הצגת ביצוע התשלום, התלושים, ודוחות השעות, לא הציגה כל ראיה מטעמה והתעלמה מנספחי התובע ודוחות השעות, לכן בהתנהלותה זו מחד ומאידך משהציג התובע ראיות של דוחות שעות ממוחשבים של הנתבעת כי עבד בתקופה זו, אזי הינו זכאי לתשלום שכרו שלא שולם. כאמור, לאור קביעותיי דלעיל ובהעדר ראיות לסתור מהנתבעת, הנתבעת תשלם לתובע את הפרשי השכר בסך כולל של 2,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. קרן פנסיה על הנתבעת היה להפריש לתובע לקרן פנסיה החל מ- 12/08. בפועל הנתבעת החלה להפריש לתובע החל מ- 6/09 ובאופן חלקי בלבד רק על רכיבי שכר היסוד בהתעלם משעות העבודה בשבת. על כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על אי ההפרשה לקרן הפנסיה בסך של 1,108 ₪ ברוטו. התובע טען כי על הנתבעת היה להפריש לפיצויי פיטורים ולכן עליה אף להשלים סכומים אלו לתובע. אין בידי לקבל טענה זו בשל קביעותיי דלעיל. לכן התקבלה חלקית תביעת התובע ברכיב זה והנתבעת תשלם לתובע כאמור את הסך של 1,108 ₪ ברוטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. דמי הבראה כאמור הנתבעת שילמה לתובע באופן חלקי את דמי ההבראה בהתבסס על היקף משרה של 70% בעוד התובע עבד 90% משרה. הנתבעת אף טענה תוך טעות כי שילמה לתובע דמיה הבראה ב- 8/10 ברם כעולה מהתלוש לא שילמה הנתבעת דמי הבראה לתובע ב- 2010 ואף לא ב- 2011. אף אם שילמה בנפרד כטענתה לא צרפה על כך אסמכתא כראיה. לכן הנתבעת תשלם לתובע, הפרש דמי הבראה בסך של 945 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. דמי חופשה הנתבעת נותרה חייבת לתובע כפי רישומיה 9.6 ימי חופשה שלא שולמו. לא זו אף זו, מבדיקת טענות וראיות התובע עולה כי התובע היה זכאי לקבל לכל תקופת העסקתו ל- 35 ימי חופשה עבור משרה מלאה ואילו לפי היקף משרתו זכאי ל- 31.5 ימי חופשה . על כן מששולם לתובע רק ב- 9/09 1,584 ₪ עבור חופשתו אזי נותרה לתובע יתרת תשלום ימי חופשה בסך של 4,716 ₪ ברוטו. כאמור על הנתבעת לשלם סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. דמי חגים התובע טען כי לא שולמו לו ימי חג לא יהודיים ולא מוסלמים. אין חולק כי התובע עבד בחלק מימי חגי ישראל, אך הנתבעת לא הציגה כל ראיה, באלו חגים עבד התובע וכמה שולם לו. יתרה מכך, לא נעשתה כל הפרדה בתלוש בין תשלום שעות נוספות של 150% לבין שעות שבת לבין שעות חג ובכך כשלה הנתבעת בעריכת התלוש. משהנטל על הנתבעת להוכיח את תשלום החגים, מתקבלת כל תביעת התובע ברכיב זה. על כן על הנתבעת לשלם לתובע על היקף משרתו סך של 4,320 ₪ ברוטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. סוף דבר לאור כל קביעותיי דלעיל, תביעת התובע התקבלה בחלקה. נדחו תביעות התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי על הסכם שכר דירה. התקבלו בחלקן יתר תביעות התובע והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים ברוטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק - דמי מחלה - סך - 1,400 ₪. הפרש שכר חודש 6/11 - סך - 2,150 ₪. הפרש תשלום לקרן פנסיה - סך - 1,108 ₪. דמי הבראה סך - 945 ₪. דמי חופשה - סך - 4,716 ₪. דמי חגים - סך - 4,320 ₪. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך - 14,639 ₪ ברוטו, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע על ניהול הליך זה בסך של 3,500 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין לצדדים. חוזה עבודהחוזה