##האם ירי בעבודה הוא תאונת עבודה ?## המבחן העיקרי להכרעה בשאלה האם תקיפה של עובד נחשבת כ"תאונת עבודה", היא מידת הזיקה שבין האירוע לבין העבודה. החלטה בעניין זה חייבת להיות מבוססת על אופי הפגיעה ועל מהותה. לעתים המקרה ברור. כך, למשל, הוכר כתאונת עבודה אירוע בו רופא נדרס למוות, בכוונה תחילה, בלכתו על המדרכה בידי אדם שלא היה מרוצה מהטיפול הרפואי שנתן לאימו (דב"ע לא/229-0 שפירא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג'). בדומה, הוכרה כתאונה בעבודה פגיעתה של מלצרית בבית מלון, עת הרימה יד על חבר לעבודה תוך כדי ניסיון לסטור לו והלה התגונן, זאת למאחר שהוכח הקשר הסיבתי בין העבודה וההרגזה שגרמה לקטטה (דב"ע לא/10-0 מרים עוקשי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 103). מנגד, לא הוכרה רציחתו של ד"ר קסטנר בפתח ביתו בשובו ממערכת העיתון בה עבד כתאונה בעבודה לאחר שנקבע, כי הרצח בוצע על רקע אישי מובהק (עב"ל 54/61 קסטנר-המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ז' 61). ##"האם ירי בעבודה "על רקע אישי" נחשב "תאונת עבודה" ?## ביום 3.5.2018 חזר כבוד השופט סופר בעב"ל 64880-09-17, איתי גמיל נ' המוסד לביטוח לאומי, על ההלכה לפיה על מנת שאירוע ירי יוכר כפגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח כי התאונה לא התרחשה כתוצאה מסיכונו האישי ובתור "מי שהינו" וזאת תוך הפניה לאסמכתאות קודמות. כך הובא בפסק דינו, כי ככל שבית הדין ישתכנע, על סמך מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה אירעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה, לא תוכר התאונה כתאונת עבודה. עוד אזכר כבוד השופט סופר את בג"ץ 8210/14 ג'לאל מרוח סילאוי – בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 27.6.2016, בו נקבע כי כאשר אדם נוהג במכוניתו בדרכו לעבודה ונפגע במהלך הנסיעה כתוצאה מהפעלה מרחוק של מטען חבלה שהוצמד למכוניתו בשל "טעות בזיהוי", יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה, שכן התקיפה לא נעשתה כלפי הנפגע המסוים ב"תור מי שהינו" ועל כן הוא חלק מסיכוני הדרך. ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה - ירי על עובד:## 1. בפנינו תביעתו של התובע, להכיר בפגיעה שארעה לו בגבו וברגלו הימנית, במהלך אירוע ירי שכוון לעברו ביום 9.10.08, כ "תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד התובע כשליח פיצה, בפיצריה "פיצה המשולש" שבאום אל פחם. בתצהירו, (ת/1), תיאר התובע את הפגיעה בו ב-9.10.2008 כך; "בתאריך 9.10.08,סמוך לשעה 23.38 קיבלנו בפיצרייה הזמנה של מגש של פיצה לרחוב עין אלנבי. מאחר ובאותו לילה,העבודה הייתה דלה,אני ועובד אחר בשם עבד מאחמיד רצינו לצאת לביצוע המשלוח ע"מ להתאוורר,ולבסוף עבד ויתר לי,ואני יצאתי על הקטנוע של העבודה לביצוע המשלוח. הריני להצהיר כי כשהגעתי למקום ובעת שנהגתי בקטנוע העבודה והייתי בדרכי לבצע משלוח הפיצה,אלמונים,עם מסיכות על הפנים ,שזהותם אינה מוכרת לי,ירו בי בגב ובשוק ימין...." במסגרת הודעה לחוקר(נ/1), סיפר התובע, : "...קבלתי הזמנה בטלפון לפיצה אחד בשם מוחמד הזמין פיצה לשכונת עין אל נאבי אמר לי מעל מוסך אל עין , הכינו לי את המגש של הפיצה ויצאתי להזמנה הוא נתן לי את מס' הפלאפון שלו וזה היה מס מזוהה על הטלפון של הפיצרייה ולכן לא חשדתי כי תמיד יש אנשם שמסתלבטים עלינו אני יצאתי עם הקטנוע של הפיצה למשלוח הגעתי למקום הייתי במקום חמש עשר דקות התקשרתי למס שנתן לי כי לא יצא אף אחד ושהתקשרתי למס הפלאפון היה סגור אמרתי שאני אתקדם פנימה ברחוב הקטן חשבתי שיש משהו אולי חברים שיושבים שם יש שם דלת שער גדול ותמיד מזמינים לשם, הגעתי לשם ולא ראיתי אף אחד אני רציתי לעשות סיבוב במקום ולראות אולי יש משהו יצא מהבית ברגע שאני התחלתי להסתובב ירדו לי שניים מתוך בית הקברות אני ראיתי אור אחד דולק לא יודע אם זה אוטו או קטנוע שהם יורדים , אחד היה מקלל את אלוהים והשני התחיל לירות הם לפני שהתחילו לירות אחד צעק תעצור וקילל את אלוהים אין על אללה ואז צעק עוד פעם תעצור ואז השני ירה ואז גם השני ירה עלי הם פגעו בי בהתחלה ברגל ימין למטה ושראו שאני לא נפלתי מהקטנוע וחשדו שלא נפגעתי ירדו שנהם לכביש איפה שאני הייתי אני התקדמתי קדימה ואז שנהם ירדו בכביש אחד נתן לי כדור בגב כי אני הייתי בורח אני לא דברתי לא אמרתי כלום... ... האם היו לך בעיות אירוסין עם בחורה ודבר אשר גרם לסכסוך? ת. הייתה מריבה עם חבר שאחותו התקשרה אלי לפלאפון חבר שלי סלאח גבעי אחמד הוא ראה שזה המס' של אמא שלו התעצבן ורבנו לא משהו רציני וזה מה שקרה זה היה בערך שנה לפני הירי ... ש. האם הייתה אלימות במריבה עם סאלח? ת. לא בכלל לא. ... ש. מדוע לדעתך יש קשר בין הירי לעבודה? ת. בזמן האחרון היה להם סכסוך בין הבעלים של הפיצה לבין עוד אנשים מהכפר אני לא יודע על מה אני יודע שיש סכסוך כי 3-4 ימים לפני שירו בי ירו להם על הבית באום אל פחם ..." 3. המוסד לביטוח לאומי (להלן-הנתבע),בדק את התביעה, ולאחר שגבה הודעה מהתובע (נ/1), ובחן את המסמכים הרפואיים,ותיעוד חקירה משטרתית (נ/3,נ/2, והודעות של נחקרים נוספים) החליט - לדחות את התביעה, מהטעם שלא התמלאו בתובע התנאים ל"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, בעניין הנטען על ידו. לטענתו, לא ארע לתובע כל אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, אלא המדובר בפגיעה על רקע אישי שאינה קשורה לעבודתו של התובע. ##דיון והכרעה## 4. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". ואילו סעיף 83 לחוק, שעניינו חזקת הסיבתיות, קובע: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים." 5. בדב"ע נג/ 222- 0 המוסד לביטוח לאומי נ' שרה זילברשטיין פד"ע כז 59, נפסק כי " כאשר תקיפת מבוטח נעשית "תוך כדי עבודתו" או "תוך כדי עיסוקו", אולם הרקע לתקיפה הוא אישי, ללא קשר או זיקה לעבודתו של הקרבן או ללא תרומה של הנגיעה לפגיעה, לא תחשב הפגיעה עקב התקיפה כ"תאונת עבודה". ...המבחן העיקרי להכרעה בשאלה האם תקיפה של מבוטח, שלא אגב סיכוני הדרך, נחשבת כ"תאונת עבודה" כמוגדר לעיל, הוא על פי מידת הזיקה שבין האירוע לבין העבודה, או "הקשר לעבודה" (ר' בנושא זה ד"ר שאול קובובי: רצח והתאבדות כתאונת עבודה, שנתון משפט העבודה ב', 155, 161-158; ד"ר שאול קובובי: תאונת עבודה עקב מעשה קונדס או תקיפה, בטחון סוציאלי, חוברת 36, עמ' 106, 111) . בעניין זה, יש חשיבות רבה לקיום התנאים המצטברים של היות אירוע התאונה "תוך כדי" ו"עקב" העבודה או העיסוק." 6. בענייננו,כפי שעולה מחומר הראיות שהוגש לתיק, אין ספק שהתאונה ארעה לתובע תוך כדי עבודתו, כלומר בעת שהיה בדרכו עם משלוח פיצה שהוזמן מהפיצרייה בה עבד, לפיכך המחלוקת המרכזית בין הצדדים נעוצה בשאלה, האם האירוע במהלכו נורה התובע בגבו וברגלו הימנית, אירע גם עקב עבודתו של התובע, והנטל להוכיח את התקיימותו של תנאי זה מוטל על הנתבע כמצוות סעיף 83 לחוק . 7. עוד עולה מהראיות ומהעדויות שהובאו בפנינו, כי רב הנסתר על הנגלה, בכל הנוגע לשאלות, זהות התוקפים והמניע לתקיפת התובע, שכן, התובע הותקף בעת שביצע את עבודתו כשליח פיצה, כאשר הפנים של תוקפי התובע,היו מכוסות במסכות,על כן התובע לא זיהה את תוקפיו, ואף הוא היה חבוש קסדה כך שלא ברור אם התוקפים ידעו את זהותו של הנתקף. 8. בסיכומיו טען הנתבע כי די בכך שבמסגרת עדותו סיפר התובע שהיורים צעקו לעברו "הרגנו אותך מרואן" (מרואן זהו שמו הפרטי של מעבידו של התובע בתקופה הרלוונטית), כאשר גרסה זו "נולדה" רק לצורך הדיון המשפטי ולאחר שהתובע קיבל ייעוץ משפטי, ולטענתו אין כל ספק כי הגרסה החדשה נולדה רק כדי לנסות ליצור קשר מלאכותי בין עבודת התובע לבין הירי-דבר שלא היה בפועל, שהרי בהודעה לחוקר, התובע לא מסר דבר אודות המניע לירי ואף אמר במפורש לחוקר "לא יודע מדוע ירו בי". ובנוסף לכך, התובע הודה במסגרת הודעתו לחוקר (נ/1), על מריבה בינו לבין חברו סלאח בשל הקשר עם אחותו של סלאח- הודא, כאשר אמירה, אחותו של התובע סיפרה לחוקר המשטרתי וחזרה על כך בעדותה, כי היה קשר טלפוני בין התובע לבין הודא אחותו של סלאח חברו הטוב של התובע שהוביל לריב וניתוק הקשר בין התובע לבין סלאח , לפיכך טוען הנתבע, כי די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שהירי לכוונו של התובע היה ממניעים אישיים שאינם קשורים לעבודה. 9. ברם, על פי גרסת התובע כפי שהובעה בפני חוקר הנתבע ולאחר מכן בעדותו, הוא ענה לשיחת טלפון שהתקבלה ממספר מזוהה ובמקרה שהטלפון היה מתקבל ממספר חסום, כנהוג בעבודתם, הוא היה מבקש את מספר הטלפון מהלקוח שצילצל על מנת שיוכל לחזור אליו על מנת לוודא שזוהי לא הזמנת סרק. במקרה דנן התובע רשם את פרטי ההזמנה, כלומר שם מזמין כתובת ומספר טלפון שלא היה מוכר לו (ראה גם שורה 9 להודעת מרואן במשטרה), והמתין עד שהפיצה תהיה מוכנה ביחד עם יתר השליחים. על פי גרסתו "היה שם שליח נוסף בשם עבד ועוד שליח נוסף בשם מג'די. היה גם מרואן,שהוא הבעלים והיה עושה גם שליחויות.ברגע שהכינו את המגש,בגלל שהיה משעמם,כי לא היתה עבודה,כי השעה היתה 23:30 אז התלבטנו מי יצא,אני או עבד. בסוף עבד ויתר לי ואמר לי שאני אצא ויצאתי לדרך." גרסת התובע לא נסתרה על ידי הנתבע, ואף נתמכה על ידי מרואן- העד מטעם ההגנה אשר סיפר בעדותו, כי בדרך כלל ישנם שלושה שליחי פיצה בכוננות,ולעיתים כשאין מספיק עובדים הוא יוצא לשליחויות ,וכשלקוח מזמין פיצה,הלקוח לא יודע מי מהשליחים אמור להגיע אליו,ובדרך כלל מי שפנוי יוצא לשליחות על קטנוע חבוש בקסדה ובמידת הצורך לבוש במעיל.(עמ' 8 לפ') 10. יוצא אפוא, כי גם במצב בו קיימת יריבות בין התובע לבין סלאח חברו, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שהירי כוון דווקא לתובע, הן בשל העובדה שזהות התוקפים איננה ידועה, והן בשל העובדה שלא נטען ואף מהראיות לא עולה שהתוקפים דרשו שדווקא התובע יבצע את עבודת השליחות, ולמעשה התוקפים לא ידעו את זהותו של שליח הפיצה, מה גם שהשליחות הייתה בשעת לילה מאוחרת והתובע היה חבוש קסדה ונראה שהיה קושי בזיהויו של השליח. לכך יש להוסיף את הגרסה הראשונית של התובע בפני חוקר הנתבע, המצביעה על מניע לתקיפת מעסיקו כאשר העלה חשד לזיקה כלשהי בין התקיפה לבין עבודתו. לדבריו 3-4 ימים לפני האירוע הנטען , היה אירוע ירי לכיוון ביתו של מרואן מעסיקו באום אל פחם, (במסגרת עדותו, הכחיש מרואן טענה זו של התובע ). במסגרת עדותו סיפר שהתוקפים צעקו לעברו "הרגנו אותך מרואן"- עיון בהודעות שנמסרו למשטרה (אשר צורפו לכתב ההגנה), מגלה כי גרסה זו עלתה קודם לכן על ידי התובע במרפאה ובבית החולים. שכן, אמיר ג'בארין אבו-אחמד, דודו של התובע, אשר נחקר במשטרה ב-10.10.08 יום למחרת האירוע ,סיפר לחוקר, כי לאחר שנודע לו שהתובע נפגע מירי,הוא הלך למרפאה אליה הובל התובע ושם פגש גם את מרואן מעסיקו של התובע,ולדבריו: "מרואן שאל את מוחמד מי ירה עליו,ומוחמד ענה שלא ראה,אבל שמע את היורה אומר ""אני הרגתי אותך מרואן", זה כל מה שאמר" אמג'ד ג'בארין , אשר פינה את התובע מהמרפאה לבית החולים, מסר לחוקר המשטרה במסגרת גביית הודעת חשוד ביום 10.10.08, "...אני אמרתי לו אני אמג'ד,אתה ראית מי עשה לך ככה, מה הוא אמר? בבית החולים לבחור שהוא עובד אצלו בפיתה משולש, אמר לו אני שמעתי את זה אמר לו שמי שנתן לו את זה נתן בשבילך,אני שמעתי הוא אמר לו זה היה בבית חולים..."?(עמ' 2 שורה 22 להודעתו). העד מטעם ההגנה, מרואן נשאל במסגרת חקירה ראשית, הוא סיפר לך שקראו לו בזמן היריות "הרגנו אותך מרואן" ? ת. אני לא שמעתי את זה ממנו.שמעתי את זה שמישהו אמר את זה בבית החולים. ש. כששמעת כזה דבר לא דאגת? ת. לא,אין לי מה להילחץ.זה עסק וכולם מכירים אותו. קורה שעושים שוד בעסק. ש. חשבת שזה השוד שלך? ת. אני לא יודע.קרה מקרה כזה פעם ראשונה,אנחנו שנים במקצוע ופעם ראשונה זה קרה. אלה היו שמועות.אני יודע שאין לי אויבים וזה היה דבר רגיל" (מעמ' 7 לפ') 11. מכל מקום, בנסיבות בהן, אין כל ספק שהתובע הותקף תוך כדי עבודתו, ואלמלא התובע היה מבצע את השליחות, עובד אחר בפיצריה היה נשלח, ולמעשה הימצאותו של התובע באזור האירוע דווקא במועד שהיה בו היה רק בשל מילוי תפקידו כשליח פיצה,ויש להניח שלא היה נחשף לסיכון ללא עבודתו, ולמרות שקיים הספק בשאלה, האם התובע הותקף עקב עבודתו, לדידנו, במקרה דנן היות ועסקינן בדיני הביטחון הסוציאלי, ובהתחשב בחזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי ובכך שזהות התוקפים לא ידועה, ולא ברור האם התוקפים ידעו ששליח הפיצה הוא התובע דווקא, וקיים חשד סביר שהתקיפה הייתה מכוונת לפגיעה במעסיקו של התובע, ובהתחשב בכלל לפיו במקרה של ספק יש לפרשו לטובת המבוטח, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה דנן, יש לקבל את התביעה. ##12. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שהאירוע הנטען הינו בגדר "תאונת עבודה".## 13. לא נעלמה מעניינו הפניית הנתבע לפסד אשר ניתן לאחרונה בעניין אניס עבד אל חלים (עב"ל 35207/06/10 המל"ל נ' אניס עבד אל חלים ,ניתן ביום 13.3.2011), ברם, פסק דין זה אינו רלוונטי לעניינו-היות ושם בשונה מהמקרה דנן, נקבע כי האירוע הנטען לא ארע "תוך כדי עבודה",כלומר תנאי התוך כדי לא התקיים . 14. עניינו של התובע יועבר למומחה רפואי מתחום האורטופדיה, על מנת שייתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בעניינו של התובע . 15. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד ותשוגר לצדדים . 16. הנתבע רשאי לבקש רשות ערעור על החלטה זו מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים מיום שהחלטה זו תומצא לו. מקרי ירישאלות משפטיותתאונת עבודה