תאונת עבודה עם מעדר

תאונת עבודה עם מעדר סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר פרוספר דהן ומר רפאל גליק; בל 3928-06) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה שארעה לו בעינו הימנית מיום 15.5.04 כתאונה בעבודה. הרקע העובדתי ופסק דינו של בית-הדין האזורי המערער נפגע בעינו ביום 15.5.04. הצדדים נחלקו בשאלה האם הפגיעה הייתה במסגרת עבודתו של המערער אצל הצדדים השלישיים - סברי חושאן וחדר חושאן (להלן - הצדדים השלישיים). המערער טען, כי עבד כשכיר בעבודות חקלאות אצל משיב 3 ,חדר חושאן (להלן - חדר) ותוך כדי ביצוע עבודת עידור בשדה אבטיחים, נשבר המעדר, וחלק מתכתי מהמעדר עף לתוך עינו הימנית, ומיד הפסיק את עבודתו ופונה על ידי חדר לקבל טיפול רפואי ראשוני בבית החולים הצרפתי בנצרת, ומשם הופנה לבית החולים בני ציון בחיפה. המשיב 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טען מנגד כי, הצדדים השלישיים מכחישים מכל וכל את העסקת המערער על ידם, ולגרסתם, הם סרבו לחתום על טופס בל 250 וטופס התביעה לפגיעה בעבודה, כיוון שהמערער כלל לא עבד אצלם, ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. המוסד אף שלח הודעת צד ג' לצדדים השלישיים, והודיעם כי היות ובתקופה הרלוונטית לתביעה לא דיווחו על היותו של המערער עובד אצלם ולא שילמו בעדו דמי ביטוח - אם יקבע כי יש להכיר בפגיעת המערער כ"תאונת עבודה", יהיה עליהם לשפותו ביחד ולחוד בגין כל תשלום בו יחויב לשלם למערער. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הצדדים השלישיים נטען, בין היתר, כי המערער לא הועסק על ידם בכל צורה שהיא, ומעולם לא שררו בינם לבין התובע יחסי עובד מעביד. כמו כן, חדר עצמו היה עובד שכיר אצל אביו סברי חושאן (להלן-סברי). לטענתם, המערער נחבל בעינו בזמן שטיפל בתנור חימום בביתו, ולאחר שנפגע פנה אליהם וביקש להנפיק לו תלוש שכר וטופס בל 250, על מנת שפגיעתו תוכר כ"תאונת עבודה", אולם הם סרבו לבקשתו. בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הצדדים השלישיים, ואלו נימוקיו: עדויות המערער והעדים מטעמו בכל הנוגע לתקופת עבודתו לא היו אחידות ועקביות. המערער שינה את גרסתו לעניין תקופת העבודה בין גרסתו לחוקר המוסד לבין גרסתו בחקירה הנגדית, ואף בחקירה הנגדית שלו התגלו סתירות. כך למשל כשבעה חודשים לאחר התאונה הנטענת, סיפר המערער באופן מפורט לחוקר המוסד כי החל לעבוד באמצע חודש 4/04 אצל המעבידים הנטענים וכי עבד ימים 25 בסה"כ, אולם במסגרת חקירה נגדית שינה המערער את גרסתו, כאשר העיד באופן נחרץ כי החל לעבוד בחודש 2/04 ובכל חודש עבד לטענתו 20-30 ימים. עדות אמו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם אף אחת מהגרסאות שהמערער מסר. נתגלתה סתירה בגרסתו של המערער לגבי התנהגותו ביום האירוע והשתלשלות האירועים. ישנה אחידות בשינוי גרסתם של המערער ואמו, לראשונה בשלב ההוכחות, ולפיה אמו של המערער התלוותה אליו ושהתה עמו בבית החולים בני ציון, פרט שלא אוזכר בגרסתם הראשונה. העד מטעם המערער, מר מוחמד חיכמאת, לא היה עד לקרות התאונה. התנהלותו של המערער במהלך הדיונים מעלה פקפוק בדבר מידת אמינותו ומהימנותו. בית הדין האזורי ציין, כי אמנם נמצאו סתירות וחוסר עקביות גם בעדויותיהם של הצדדים השלישיים, אולם נטל הראיה מוטל על המערער. כמו כן ציין בית הדין האזורי, כי אין בעדותו של ד"ר דהאמשה, שהעיד מטעמו של המערער, כדי לשנות ממסקנותיו. בית הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן שאין צורך להידרש להודעת צד ג' ששלח המוסד. מכאן הערעור שבפנינו. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר טיעוניו של ב"כ המוסד לפרוטוקול קדם הערעור מיום 22.1.14 ייחשבו לסיכום טענותיו בכתב. עיקר טענות הצדדים בערעור המערער טען כי בית הדין האזורי התעלם מעדותו של ד"ר דהאמשה אשר טיפל במערער לאחר האירוע, וכי לא נפלו סתירות בגרסתו לעניין האירוע וגם לא בעדותה של אמו. כך גם, בניגוד לקביעתו של בית הדין האזורי, גרסת העד מטעמו, מר חיכמאת, איננה סותרת את גרסתו שלו. עוד טען שורה של טענות בדבר הערכת העדויות השונות שנשמעו, וכן לעניין אי זימון עדים רלוונטיים על ידי המוסד והצדדים השלישיים. כמו כן נטען כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 9.1.11 לדחות את בקשת המערער להגיש כראיה סרטון, המוכיח לטענתו, כי מר חיכמאת נכח עמו בעת התאונה כאשר שניהם עבדו אצל הצדדים השלישיים. ביום 17.4.13 התקיים דיון קדם ערעור בפני השופטת רוזנפלד בו היא הורתה על צירוף הצדדים השלישיים כמשיבים בערעור. בדיון קדם ערעור שהתקיים בפניי ביום 22.1.14 טען ב"כ המוסד כי מדובר בערעור המופנה נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר התרשם מהעדויות והראיות, וההלכה היא כי בית דין זה לא יתערב בכך אלא במקרים חריגים שמקרה זה אינו נמנה עימהם. כמו כן, בית הדין האזורי הדגיש את ספקותיו בדבר אמינותם של העדים שהובאו בפניו מטעם המערער, והדגיש את האחידות המוזרה בשינוי גרסת המערער ואמו, ועל כן יש לדחות את הערעור. ב"כ הצדדים השלישים תמך בטענותיו בפסק דינו של בית הדין האזורי, והוסיף כי בין המערער לצדדים השלישיים מעולם לא היו יחסי עובד מעביד והדברים הוכחו בבית הדין האזורי. המערער לא הצליח להוכיח את גרסתו, ונמצאו סתירות רבות בדבריו. למעשה זהו ערעור עובדתי, שאין מקום שערכאת הערעור תתערב בו. עוד הוסיף, כי העד שהוזמן מטעמו של המערער, מר מוחמד חיכמאת, הכחיש כי היה עד לתאונה הנטענת. כך גם בדין נדחתה בקשתו של המערער להציג סרטון מטעמו, לאור הסכמתם של הצדדים להתעלם מכל עדות שמיעה. באשר לעדותו של ד"ר דהאמשה - מלבד זאת שבית הדין קבע כי אין בעדותו מלשנות ממסקנת הדברים, הרי שאין בעדותו כדי לסייע למערער כיוון שסתר את גרסתו של המערער, וכלל לא היה מודע לזהותם של המשיבים בעת עריכת תצהירו. לאור זאת, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. לא שוכנענו מטענות המערער כי נמצא טעם מיוחד המצדיק התערבותנו במסקנות העובדתיות של בית הדין האזורי. עיקר טענות הערעור מופנות כלפי הממצאים העובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב, ולא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. בית הדין האזורי סמך את מסקנותיו על הסתירות הרבות שנמצאו בעדותו של המערער והעדים מטעמו. בית הדין פרט סתירות בגרסתו של המערער, בין היתר, ביחס לתקופת העסקתו הנטענת, השכר הנטען, אופן התרחשות התאונה ומעשיו לאחר מכן. בית הדין האזורי אף עמד על הסתירות בעדות אמו של המערער, ועל כך שגרסתו של העד הנוסף מטעמו, מר חיכמאת, אינה עומדת בקנה אחד עם גרסתו של המערער עצמו. לא למותר לציין את קביעתו של בית הדין לעניין אופן התנהלותו של המערער במהלך הדיונים (וראו לעניין זה האמור בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.10). בית הדין האזורי התרשם מהעדויות שנשמעו בפניו ולא קיבל את גרסת המערער בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד עם הצדדים השלישיים. לא מצאנו, בנסיבות העניין, כי יש להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי, על אף שבית הדין האזורי לא התייחס בפרוט לעדותו של ד"ר דהאמשה. כמו כן אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי שלא לאפשר למערער להציג סרטון כאמור בהחלטה מיום 9.1.11. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 2444/08 שופרסל נ' אהרון כהן, ניתן ביום 21.12.2008; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)). נחה דעתנו כי נסיבות המקרה שלפנינו אינן נמנות עם מקרים אלה. לפיכך, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ומשעסקינן בביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. תאונת עבודה