לטענת התובע הוא פוטר עת שהה בחופשת מחלה, וללא שנערך לו שימוע

לטענת התובע הוא פוטר עת שהה בחופשת מחלה, וללא שנערך לו שימוע ואילו לטענת הנתבעת הוא נטש את מקום עבודתו, תוך שהוא מקלל, מגדף ומפטיר לעבר עובדי החברה ולעבר המנכ"ל שהוא הולך לרופא. 2. לאור האמור לעיל, טענה הנתבעת, כי יש לראות באופן עזיבתו של התובע את מקום העבודה כנטישה שלא על מנת לשוב. עוד נטען, כי מדובר בעובד עם בעיות משמעת חמורות כגון: אי דיווח שעות עבודה, הוצאת מסמכים אסורה ממחשבי הנתבעת בניגוד להוראות הממונים והטרדה ואיום על מנכ"ל הנתבעת (בגין כך הוגשה תלונה במשטרת ישראל). 3. ולפיכך, ככל שבית הדין יראה לנכון לפסוק לטובתו פיצויי פיטורים, הרי שמן הדין לשלול אותם, ולמצער, להפחיתם. עוד טענה כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לו סך של 3,250 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, לאחר מכן תוקן הסכום לסך של 325 ₪, בהתאם לתלוש השכר לחודש יולי 2012. 4. מטעם התובע העידו אמו הגב' X, מר אייל X והתובע עצמו ומטעם הנתבעת - המנכ"ל מר בן אופק. דיון והכרעה האם התובע נטש את מקום עבודתו 5. 11. זאת ועוד. התפטרות של עובד אינה נקבעת על-ידי אמירתו או קביעתו של המעביד בכך שהוא "רואה" את העובד כמתפטר.) דב"ע לה/85-3 עירית כפר-סבא - יעקב כהן, פד"ע ז', 175, 181). ומן הכלל אל הפרט הזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין לראות בתובע כמי שגמר אומר בליבו לנטוש את מקום העבודה על מנת שלא לשוב אליו. יחד עם זאת, מצאתי בהתנהגותו אל מול מעסיקתו ומנהלו, כפי שבא לידי ביטוי בראיות שהוצגו בפניי, עבירת משמעת, שיש בה כדי להצדיק הפחתה של פיצויי הפיטורים. אפרט להלן את הטעמים שהביאוני לידי מסקנה זו. 13. טענותיה של הנתבעת בהקשר זה היו בתמצית, כי התובע הקים חברה מתחרה בזמן עבודתו אצלה; נמנע במכוון מלהחתים שעון נוכחות כצעד הפגנתי; הקליט את מנכ"ל הנתבעת באופן מופגן ומתריס ונטל קבצי מחשב בניגוד להוראות המנכ"ל. אתייחס להלן לכל אחת מטענות. 14. לא הוכח בפניי כי התובע הקים חברה מתחרה בזמן שעבד אצל הנתבעת או בסמוך לאחר תום עבודתו אצלה, בניגוד להסכם העבודה או בניגוד לחובת תום הלב שחלה עליו. 15. עדותו של התובע ושל העד מטעמו, מר X, היו מהימנות עלי בעניין זה. שניהם הכחישו כי מדובר בחברות שעיסוקן זהה ומטעם הנתבעת לא הובאו ראיות של ממש כדי להפריך טענה זו. 16. יתרה מכך, בשלושת המכתבים שכתבה הנתבעת לתובע בימים: 10.06.12, 22.07.12 ו- 08.08.12 (נספחים ד, ה, ו לכתב ההגנה, בהתאמה) לא נאמר על ידה דבר וחצי דבר על כך, והדעת נותנת כי אילו היה אמת בטענתה כי התובע חותר תחתיה ותחת עסקיה, לא היתה שוקטת על שמריה. 17. לסיום חלק זה נציין, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שמר X היה ועודנו חברו של התובע, ואולם לא מצאתי בעובדה זו כשלעצמה כדי לפסול את עדותו, בפרט שעדותו עולה בקנה אחד גם עם יתר הראיות הרלוונטיות לנושא זה. 18. ביחס להתנהגותו של התובע, השתכנעתי, כי לקראת תום תקופת עבודתו בנתבעת, התובע אכן ביצע עבירות משמעת שונות. הדבר קיבל ביטוי ברור במכתביה של הנתבעת אליו 'בזמן אמת' (סעיפים 7 ו- 11 למכתב מיום 10.06.12; סעיף 3-סייפא למכתב מיום 22.07.12 וסעיפים 4, 5 7 ו- 8 למכתב מיום 08.08.12). 19. בענין זה השתכנעתי כי התנהלותו של התובע בשלהי תקופת העסקתו בנתבעת, אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מעובד. 20. לא נעלמה מעיני העובדה שהדברים נאמרו ונעשו על רקע האופן בו פירש התובע את התנהלות הנתבעת כלפיו כפוגענית, ועל כן, הדבר נלקח על ידי בחשבון במסגרת הסכום שראיתי לנכון להפחית מפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. 21. לסיכום חלק זה, אני דוחה את הטענה כי התובע זנח את מקום עבודתו. מחומר הראיות שהוצג בפניי הצטיירה תמונה של הפרות משמעת והתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם המצופה מעובד, ואולם אני סבורה כי התנהגות זו נבעה בחלקה מתחושותיו של התובע כי הנתבעת והעומד בראשה פגעו בזכויותיו. 22. אשר על כן, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור מופחת. בשים לב לכלל הנסיבות, סבורני כי יש להפחית מסכום פיצויי הפיטורים לו הוא זכאי סך של 20%, וכך אני מורה. 23. שכרו החודשי הקובע של התובע, בהתאם לתלושי השכר שהוצגו בפניי היה בסך 9,000 ₪. התובע עבד במשך 13 חודשים ושלושה שבועות. לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,313 ₪. בהפחתה של 20% כאמור לעיל, זכאי התובע לסכום כולל וסופי בגין פיצויי פיטורים בסך של 8,250 ₪. 24. מאחר שקבעתי כי התובע פוטר, הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 9,000 ₪. 25. בנוסף, הנתבעת קיזזה משכרו של התובע סך של 9,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. משקבעתי כי התובע פוטר ולא התפטר, הנתבעת תשלם את הסך של 9,000 ש"ח שקיזזה משכרו. פדיון ימי חופשה: 26. באשר לפדיון ימי חופשה, התובע תבע בכתב התביעה המתוקן פדיון 9 ימי חופשה שנתית שלא שולמו לו. מעיון בתלוש השכר של חודש יולי 2012 עולה, כי לזכות התובע עמדה צבירת ימי חופשה של 10 ימים וכי קוזזו לו 1.17 ימי חופשה בסך של 478.60 ₪. 27. הנתבעת לא הציגה כל הסבר לתשעת הימים הנותרים להם התובע זכאי ועל כן בהכפלת 9 ימי החופשה הבלתי מנוצלים שנותרו לזכותו בתעריף היומי בסך 409 ₪, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסך של 3,682 ₪. השלמות שכר: 28. עוד תבע התובע השלמה לשכר ינואר 2012 בסך 1,500 ₪ בטענה כי קודם לתפקיד מנהל מוצר כבר ביום 01.01.12 וכי בהתאם, היה שכרו אמור לעלות כבר משלב זה מסכום של 7,500 ₪ ל- 9,000 ₪. 29. דין טענה זו להידחות בשים לב לנספח לחוזה ההעסקה מיום 23.01.12, עליו חתום התובע, ואשר לפיו שכרו יועמד על סך 9,000 ₪ רק החל מחודש פברואר 2012. 30. השלמת שכר חודש מאי 2012: במסגרת תלוש השכר לחודש יוני 2012, הנתבעת השלימה לתובע רכיב שכר זה בסכום של 5,772 ₪ ולכן דין רכיב תביעה זה להידחות. קיזוז: 31. טענת הקיזוז: מאחר והוריתי על השבת סכום 9,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת ומשעיון בתלוש יולי 2012, מעלה כי 325 ₪ מסכום זה, נותרו כיתרת חובה, הרי שיש לקזזם מהסכום שיש להשיב לתובע. פיצויי הלנה: 32. בנסיבות העניין, ומששוכנעתי כי התקיימו חילוקי דעות כנים בין הצדדים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ולעצם הזכאות לפיצויי פיטורים, יש להפחית את שיעור פיצויי ההלנה לשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (9.9.2012). 33. בתיק זה הוגשו כתבי תביעה מתוקנים, והתובע חויב בתשלום הוצאות בגין התנהלותו. עם זאת אני מורה על תשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המקורית, מאחר ורכיבי התביעה להם זכאי התובע נתבעו עוד במסגרת כתב התביעה המקורי. סיכומו של דבר: 34. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) בגין פיצויי פיטורים - 8,250 ₪; (ב) בגין הודעה מוקדמת - 9,000 ₪; (ג) בגין השבת סכום שקוזז - 9,000 ₪ - 325 ש"ח = 8,675 ש"ח; (ד) בגין פדיון ימי חופשה - 3,682 ₪; כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה (9.9.2012) ועד לתשלומם המלא בפועל. 34. בנוסף לכל הסכומים דלעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,000 בגין הוצאות משפט, וזאת בתוך 30 יום מהיום. לאחר מועד זה, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. רפואהדמי מחלהשימועפיטורים