פיטורים בגלל דרישת העובד לקבל שכר מינימום ?

פיטורים בגלל דרישת העובד לקבל שכר מינימום ?

1. התובע עבד אצל הנתבע במפעל לייצור שקיות אוכל. התובע טוען כי בתקופת עבודתו השתכר 13-15 ₪ לשעה, היינו שכר הנמוך משכר המינימום. לאחר שהתלונן על גובה שכרו וביקש העלאה, פוטר. על כן הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכן לפדיון חופשה, דמי הבראה והפרשי שכר מינימום שלא שולמו לו כדין.
הנתבע טוען מנגד כי התובע לא פוטר אלא התפטר, וכי זכויותיו שולמו לו במלואן באמצעות שירות התעסוקה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

2. האם התפטר התובע או פוטר?
התובע טוען כי פנה לנתבע פעמים אחדות וביקש העלאה בשכר. הנתבע דחה את בקשתו. בפעם האחרונה שפנה אל הנתבע, אמר לו האחרון:
"מחר אל תחזור לעבודה, אתה מפוטר" (סעיפים 5-7 לתצהיר
התובע, ההדגשה הוספה ד.פ.).
התובע לא חזר על גרסתו זו בעדותו לפנינו. כך אמר התובע?
:
"ש.האם היו בעיות בינך לבין המעביד.
ת.לא, לא היו שום בעיוות בינינו אני ביקשתי ממנו 3 פעמים העלאה, תוספת ובפעם האחרונה שאני והוא הסיע אותי הביתה אמר לי שאם זה מוצא חן בעיניי כן, אם לא אז שאלך.
ש.הוא אמר לך שאתה מפוטר.
ת.לא, אמר לי אם מוצא חן בעיניך תמשיך אם לא, אז תלך. אני ביקשתי העלאה ל-18 ₪ על מנת לחיות, הוא סירב אמר לי אם אתה מרוצה או לא מרוצה אז תלך.
ש.האם אמר לך שאתה מפוטר.
ת.אמר לי אם זה מוצא חן בעיניך...
ש.אמר לך שאתה מפוטר.
ת.כן, אמר לי אם אתה מרוצה מרוצה, אם אתה לא מרוצה אז תלך.
ש.בסעיף 7 לתצהיר שלך אתה אומר שהוא אמר לך שאתה מפוטר.
ת.נכון.
ש.אני שאלתי אותך 10 פעמים ואמרת לא. אמרת מוצא חן בעיניך או שלא מוצא חן בעיניך.
ת.כן.
ש.האם נתן לך מכתב פיטורים.
ת.לא.
ש.ביקשת ממנו.
ת.לא." (ע' 8 ש'25- ע' 9 ש' 10, ההדגשה הוספה- ד.פ.)

מן האמור לעיל עולה בבירור כי הנתבע לא פיטר את התובע. התובע חזר והדגיש בעדותו כי ניתנה לו האפשרות להמשיך לעבוד אצל הנתבע. התובע לא טען כי התפטר בשל תשלום הנמוך משכר המינימום (דב"ע נד/129-3 משה ענבר נ' איתן הראל - אנגלו סכסון, דב"ע כרך כח(1), 216; דמש (אזורי ת"א) 37493/06/11 גויטע נורית נגד עצמון בריטברט , ניתן ביום 20/05/2013).
לפיכך נדחית תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

3. תקופת ההעסקה
התובע טוען כי עבד ברציפות מ-23.3.10 ועד 15.3.12 ובסך הכל 24 חודשים. הנתבע הכחיש זאת וטען כי התובע עבד 16 חודשים לא רצופים: שישה חודשים לאחר שהחל לעבוד הפסיק התובע את עבודתו. לאחר מכן חזר לעבודה אצל הנתבע אך ביום 8.8.11 הודיע כי הוא מתפטר וכי הוא מתחיל לעבוד במקום עבודה אחר. בשל כך ביטל הנתבע את רישיון העבודה של התובע עד ליום 2.10.11. לאחר תקופה זו שב התובע פעם נוספת לעבוד אצל הנתבע.

4. הנתבע צירף לכתב ההגנה אישור של לשכת התעסוקה. עיון באישור זה מלמד כי רישיון העסקתו של התובע בוטל מספר אחדות במהלך תקופת עבודתו. ואולם מסמך זה אינו נושא כל חותמת רשמית או לוגו. התובע הציג דו"ח ריכוז נתונים של לשכת התעסוקה (הודעה מיום 21.3.13). מדו"ח זה עולה כי בחודש 9/2011 לא עבד, ובחודש 9/2010 לא שולם לו שכר, בניגוד לחודשים האחרים.
התובע נשאל האם עבד בחודש 9/2011, וטען כי עבד בחודש זה אך אין בידו תלוש, וכי אישור העבודה היה על שם אחיו (ע' 6 ש' 27- ע' 7 ש' 2). לא הוצגו לפנינו ראיות התומכות בטענה זו.
משכך, אנו קובעים כי התובע לא עבד בחודש 9/2011. עם זאת לא הוכח כי התובע לא עבד בחודש 9/2010 או כי עזב התובע את עבודתו. אמנם, בחודש זה לא שולם לו שכר. ואולם מהדו"ח עצמו אין זה ברור כי יחסי העבודה התנתקו בחודש זה.
לפיכך, התובע עבד 3/2010 ועד 8/2011, ומ-10/2011 ועד 3/2012, סך הכל- 23 חודשים. הפסקה בת חודש אינה קוטעת את רצף עבודתו של התובע אצל הנתבע.

5. הפרשי שכר מינימום
התובע טוען כי עבד שישה ימים בשבוע מהשעה 6:00 ועד לשעה 19:00 בכל יום (סעיף 4 לתצהירו), שכרו השעתי היה 15 ₪ ושכרו החודשי 4,300 ₪. לטענתו, על פי שעות עבודתו היה על הנתבע לשלם לו שכר בסך של 6,300 ₪ לחודש. בתצהירו התייחס התובע רק לשעות עבודתו, ולא לגובה שכרו, ובעדותו אמר כי מידי שבוע שולם לו סך של כ-1,050 1,060 ₪ (ע' 8 ש' 16).
הנתבע טען מנגד כי התובע עבד 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, וכאשר נדרש לעבוד שעות נוספות שולם לו שכר במזומן (סעיף 2 לכתב ההגנה). הנתבע הוסיף כי מתלוש השכר עולה כי שכרו של התובע היה 20.69 ₪ לשעה (סעיף 3 לכתב ההגנה). ואולם בעדותו אישר הנתבע כי בתחילת תקופת עבודתו שילם לתובע 13 ₪ לשעה אולי חודש חודשיים, ואחר כך שילם לו 15 ₪ בהסכמתו (' 10 ש' 4-11). קודם לכן אמנם טען הנתבע בחצי פה כי "אני נתתי לו מינימום כמו שמופיע בתלוש" (ע' 9 ש' 24), אולם יש להעדיף את דבריו המאוחרים על פני הראשונים. כמו כן אישר הנתבע גרסה הדומה לזו של התובע, ועל פיה שולם לתובע מידי שבוע כ-1,100, 1,200 ₪.

6. הנתבע אמנם טען כי התובע עבד 8 שעות ביום, אך לא הציג רישום כלשהו של שעות העבודה של התובע. על המעביד לנהל רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה של עובדיו (סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951). חובה זו התחדדה במסגרת תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 שחל בענייננו. כך נפסק בעניין זה:
"הפרת מחויבות המעסיק, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך" (עע (ארצי) 211/10 ארקדי נגד שמירה ובטחון הצפון בע"מ, ניתן ביום 11.05.2012).

משלא הוצגו לפנינו רישומים של שעות העבודה של התובע, לא נסתרה טענתו כי עבד כ-13 שעות ביום 6 ימים בשבוע, היינו כ-70 שעות בשבוע. לכך יש להוסיף כי הנתבע עצמו אישר כי התובע קיבל שכר נמוך משכר המינימום. חלוקת הסכום ששולם מידי שבוע במספר שעות העבודה השבועיות מביאתנו למסקנה כי לתובע שולם סך של 15.7 ₪ לשעה (1,100 : 70). מכאן שבמשך כל תקופת עבודתו שולם לתובע שכר נמוך משכר המינימום. הנתבע לא הציג תחשיב כלשהו של הסכומים שלהם זכאי התובע בגין הפרשי שכר מינימום, לפיכך מקבלים אנו את תביעת התובע בגין רכיב זה בהפחתת החודש שבו לא עבד התובע.
על הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך של 46,000 ₪.

7. דמי הבראה
התובע טוען כי לא שולמו לו דמי הבראה. הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה מוטל על המעביד (עב 4787/02 חוף נעורים בע"מ נ' יגאל ביטון, ניתן ביום 28.12.05). בתלושי השכר שהוצגו לפנינו לא מופיע התשלום הנ"ל. על כן על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה כפי שנתבע בסך של 2,190 ₪.

8. פדיון חופשה
התובע טען כי לא שולמו לו דמי חופשה במשך תקופת העסקתו. גם בעניין זה מוטל נטל ההוכחה על שכמו של המעביד (סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951). הנתבע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח כי התובע ניצל את ימי החופשה שהוא זכאי להם או כי שולם לו פדיון חופשה. על פי תקופת עבודה זכאי התובע ל-19 ימי חופשה בגובה שכר המינימום היומי.
על הנתבע לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 3394 ₪.

סוף דבר-
הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר מינימום בסך של 46,000 ₪,
דמי הבראה בסך 2190 ₪,
פדיון חופשה בסך 3394 ₪.
סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 10.4.12.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלומו בפועל.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה לתשלום שכר מינימום

  2. התפטרות בגלל שכר מינימום

  3. הרעיון מאחורי חוק שכר המינימום

  4. שכר המינימום לעובדים בשיטת העמלות

  5. תשלום שכר נמוך משכר המינימום

  6. תביעה של סייעת שעובדת בשכר מינימום

  7. שכר מינימום לצוערים המשרתים בכלי שיט

  8. תשלום לעובדים זרים מתחת לשכר מינימום

  9. השלמה לשכר מינימום לעובד במכירות באחוזים

  10. טענת אין להשיב לאשמה בעבירות שכר מינימום

  11. עבודה במשרה מלאה משכורת פחות משכר מינימום

  12. פיטורים בגלל דרישת העובד לקבל שכר מינימום ?

  13. קיזוז הבטחת הכנסה מחצית משיעור שכר המינימום

  14. הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעבירת שכר מינימום

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון