חתימה על מסמך "סיום הסכם" עבודה

חתימה על מסמך "סיום הסכם" עבודה זוהי תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר, פיצוי פיטורין, דמי הבראה, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, ופיצוי בגין עוגמת נפש (במהלך קדם המשפט מיום 30.1.13 חזר בו התובע מתביעתו לדמי חופשה). הצדדים חלוקים בשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, וכן האם אלו פקעו מכח מסמך "סיום הסכם" עליו חתמו הצדדים לאחר כשלושה חודשי התקשרות (נספח ג' לתצהיר התובע). רקע עובדתי התובע הינו אדריכל במקצועו. ביום 7.11.11 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם שכותרתו "הצעת הסכם עבודה" (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם"), הקובע כי: "תקופת ההסכם שנה מיום חתימתו". על פי ההסכם, התחייב התובע לעבוד בהיקף משרה מלאה, כאדריכל החברה, תמורת משכורת חודשית על סך 11,000 ₪ + מע"מ, שתשולם כנגד חשבונית. התקשרותו של התובע עם הנתבעת נמשכה בסופו של דבר שלושה חודשים בלבד. ביום 12.2.12 נחתם בין הצדדים מסמך שכותרתו "סיום הסכם מיום 07 בנובמבר 2011", נספח ג' לתצהיר התובע (להלן: "הסכם סיום ההתקשרות"). על פיו, שולמה לתובע תמורה בסך 11,000 ₪ + מע"מ תמורת הבאת ההסכם לסיומו המוחלט. התובע טען כי חתימת הסכם סיום ההתקשרות נכפתה עליו, וכי במעמד החתימה הנתבעת הבטיחה לו כי תעביר לו פרוייקטים לביצוע שלא במסגרת ההתקשרות עימה על פי ההסכם, וביניהם תכנון ביתו של מר יצחק כהן, בעלי הנתבעת. כמו כן במקביל לחתימה על מסמך זה חתמו הצדדים על מסמך נוסף (נספח ג' לתצהיר התובע, מסמך נילווה להסכם סיום ההתקשרות) לפיו אם תחליט הנתבעת לסיים ההתקשרות עם אדריכל המטפל בפרויקט באור יהודה, הוא "יחזור" לטיפול על ידי התובע בתנאים שנקבעו על פי ההסכם עם אותו אדריכל. התובע טוען כי חתם על ההסכם רק משום שבכך הותנה תשלום משכורתו. מהנדס הנתבעת, מר עמנואל אלמוג, שהעיד מטעמה, אישר כי לתובע שולם סכום במעמד חתימת הסכם סיום ההתקשרות (עמ' 16 לעדותו, שורה 26). ר' גם התיחסותו של אלמוג לענין תכנון ביתו הפרטי של מר יצחק כהן בעלי הנתבעת (עמ' 18 לעדות אלמוג, שורה 4). התובע פנה אל הנתבעת בעצמו ביום 16.3.12, ובאמצעות ב"כ ביום 30.5.12. פניותיו לא נענו. התובע טען במכתביו כי חתימתו על הסכם סיום ההתקשרות נעשתה תוך כפיה וביקש לקבל שכר חודש מרץ, ושכר תכנון הבית שביצע, וכן לקיים פגישה עם כהן בעלי הנתבעת. במכתב ב"כ חזר התובע על הדברים וביקש שכר וזכויות סוציאליות עבור שנת עבודה, בתוספת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. התביעה הוגשה ביום 25.10.12. דיון והכרעה האם בין הצדדים נתכוננו יחסי עובד מעביד מכח הסכם ההעסקה מיום 7.11.11? על פי הסכם ההתקשרות המקורי, אשר נוסח על ידי התובע והוספו על גביו הערות לדרישת הנתבעת, התובע נשכר לעבודה כאדריכל המטפל בכלל פעילויות החברה, ולא בפרויקט ספציפי. נדרשה מן התובע מסגרת שעות מדויקת, שהוגדרה כ"משרה מלאה". מאידך- השכר שקיבל התובע,גבוה מן המקובל בשוק (בהשוואה לשכר אדריכל שכיר, כפי שהעיד עליו התובע שקיבל טרם עבודתו, ואף , כפי שציין שהיה נהוג כשנה וחצי לאחר מכן); נקבע כי שכרו של התובע ישולם כנגד הצגת חשבונית ובתוספת מע"מ, ולא הוסכם על הנפקת תלוש שכר; הצדדים מסכימים כי התובע עבד בביתו ונקרא לפגישות עבודה במשרדי הנתבעת, כן עולה מן הראיות כי עבד תוך שימוש בכליו הפרטיים; לתובע היה תיק עצמאי פעיל עוד טרם ההתקשרות עם הנתבעת ואף לאחריה. המבחן לקיומם של יחסי עבודה בין צדדים הוא המבחן המעורב, הכולל את מבחן ההשתלבות על שני פניו ומבחני עזר. לטעמנו, האינדיקציות כפי שעולות מנסיבות המקרה מצביעות על כך שהתובע ביקש למסד עסק עצמאי, ובמסגרתו העניק שירותים לנתבעת, ולא היתה כוונה לצדדים- ובמיוחד לא לתובע, לכונן יחסי עבודה. התרשמנו כי התובע עזב את מקום עבודתו כשכיר על מנת לכונן את דרכו כבעל עסק עצמאי. ר' עדותו בעמ' 8 שורה 15: "לא הצלחתי להתרומם כעצמאי, במשך שנה וחצי מאז שעזבתי את מיכל" אכן, ההתקשרות עם הנתבעת היתה נוחה לו שכן סיפקה לו הכנסה צפויה קבועה בראשית דרכו החדשה ,אולם אין בכך בהכרח כדי להשמיע כי נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. התובע עבד כעצמאי עבור לקוחות פרטיים הן במהלך עבודתו עבור הנתבעת והן לאחריה, ואף הודה כי התמיד בניסיונות אלו במשך שנה ומחצה (עמ' 14 שורה 2) עד אשר הגיע לכלל מסקנה כי הדבר לא עלה בידו, וחיפש עבודה כשכיר עקב קשיים כלכליים (ר' עמ' 8 שורה 30- עמ' 9 שורה 3). התובע, שכתב את ההסכם , ראה את ההתקשרות כחלק משינוי מהותי שביקש לעשות בפן המקצועי. לו היה מעונין במשכורת יותר גבוהה בלבד, הרי שאין כל סיבה שהיה מבקש לקבל תשלומים כנגד חשבונית, כשם שעשה במקום עבודתו הקודם. התובע הפעיל עסק משלו (העיד כי הוא עוסק מורשה משנת 2003, עמ' 13 שורה 4), במסגרתו העניק שירותי אדריכלות ללקוחות פרטיים מעבר לעבודה שביצע עבור הנתבעת במסגרת הזמן הרלבנטית ואף לאחריה. התובע צרף כרטסת הנהלת חשבונות (נספח ו' לתצהירו) המעידה על כך ואף הודה בכך מפורשות (עמ' 7 לחקירתו, שורות 19-21). אכן הכנסותיו לא היו גבוהות במיוחד, ואולם אין הן אלא ביטוי לנסיונותיו לנסות מזלו כעצמאי. לא העובדה כי הכנסותיו האחרות היו נמוכות, בנסיבות הענין, יכולה לקבוע כי היו גם שוליות, או כי הן אינדיקציה לכך שההתקשרות עם הנתבעת היתה שונה במהותה מהתקשרויות אלה מבחינת אופי היחסים. לענין זה נבהיר כי טענתו של התובע בעדותו כי השכר הגבוה היה כנגד הסיכון שנטל לעצמו בעזיבת מקום עבודה שיכול לעבוד בו 15 שנה כלשונו, מה שאין כן על פי ההסכם דכאן, לא שכנעה אותנו. מהתנהלותו של התובע לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת, סרובו הנחרץ במשך כשנה וחצי לחזור ולעבוד כשכיר בשכר מופחת, אף שלדבריו, אין כל קושי למצוא עבודה שכזו, וזאת- עד שהגיעו מים עד נפש(לחצים כלכליים), מצביעים על כך שהוא ראה בהתקשרות עם הנתבעת כחלק מאותה קריירה עצמאית שחיפש. התובע קיבל שכר גבוה תמורת עבודתו, באופן יחסי למקובל בענף ובשוק לאדריכל בעל ותק וניסיון כשלו (ר' עדותו עמ' 5 שורות 1-9, עמ' 9 שורה 18), זאת בין בהשוואה לשכר שהשתכר לפני ההתקשרות עם הנתבעת ובין בהשוואה לשכרו לאחר שנואש מחיי עצמאי, כשנה וחצי לאחר מכן (שאז כפי שהעיד, לא היה עוסק באדריכלות). שכר זה גבוה באופן שיש בו כדי להניח את הדעת כי מדובר בתמורה בגין היותו עצמאי. התובע עבד בביתו, תוך שימוש בכליו הפרטיים, ולא נזקק לנתבעת ולשירותיה המשרדיים לצורך ביצוע העבודה. התרשמנו כי הנתבעת היתה מעוניינת בעיקר בתוצרי עבודתו,כבהזמנת עבודה מספק חיצוני, ולא דרשה את הימצאותו במקום העבודה או ביצוע שלבי בינים בדרך אל המוצר הסופי. הנתבעת כלל לא התענינה כיצד מבצע עבודתו. בהסכם אין דרישה לביצוע העבודה בעצמו דווקא. אמנם, ההסכם נוקט בלשון '"עבודה", ולא בלשון מתן שירותים, ההסכם אף מציין כי התובע יעבוד בהיקף שעות של "משרה מלאה" תוך ציון שעות עבודה, ולכאורה אין למעלה מכך בכדי לשקף קיומם של יחסי עובד ומעביד. ואולם, כפי שעלה מן העדויות, התובע הוא שניסח את ההסכם , והרושם הוא שלא הוא ולא הנתבעת מצאו ענין רב בניסוח אלא בתוכן של ההסכם. אינדיקציה נוספת היא ההתקשרות עם האדריכל שהחליף את התובע בפרויקט באור יהודה. משתמע מתוך המסמך כי מדובר באדריכל חיצוני, ואף הוסכם כי הסדר התשלום לתובע יעתיק את אותו מתווה , אם יוגשם (דבר שלא ארע). לסיכום, דומה כי על אף הניסוחים הפורמליים, מיישום המבחנים שבפסיקה על נסיבות המקרה שבפנינו, ומכלול האינדיקציות הרלבנטיות לקביעת מהות היחסים בין הצדדים, מצאנו כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים אלא התקשרות על דרך של מזמין ומבצע עבודה. משקבענו כך, ובשים לב לסמכותו העניינית של בית הדין, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם עסקינן בחוזה העסקה לתקופה קצובה, ודין התביעה להדחות. עם זאת , למעלה מן הצורך, נראה להלן כי אף אילו היינו מגיעים למסקנה הפוכה, כי כוננו יחסי עבודה בין הצדדים, הרי הסכם סיום ההתקשרות מחודש 2/12 ביטל אותם והתנהלות התובע לאחר מכן מעידה על כך שהדבר נעשה בהסכמתו. מה תוקפו של הסכם סיום ההתקשרות מיום 12.2.12? מר אלמוג העיד (עמ' 19 שורות 4-7) כי התובע הגיע בחודש פברואר 2014 למשרדי הנתבעת לאסוף את משכורתו, ואזי התקיימה פגישה בין הצדדים במהלכה הוצגו הערות הנתבעת על עבודתו ואי ההתאמה שלה למצופה מאת הנתבעת. גרסת הנתבעת היא כי היתה הבנה הדדית בין הצדדים כי לא יוכלו להמשיך לעבוד יחד בשל הבדלי הגישות ביניהם. לגרסת התובע, רצון הנתבעת לסיים את ההתקשרות עימו בא עליו בהפתעה גמורה, וללא יכולת מיקוח, שכן הנתבעת התנתה את תשלום שכרו, בו היה תלוי, בחתימתו על הסכם סיום ההתקשרות, קרי בסיום ההתקשרות העתידית. גרסתו של התובע מעוררת קושי, שכן אם אכן "נכפה" עליו ההסכם, והוא חתם רק כיון שרק כך יקבל משכורת, מדוע לטעמו מצאה הנתבעת צורך "לפייסו" בהבטחת אפשרות לפרוייקטים אחרים?! דומה כי אכן היתה אי הסכמה מקצועית בין הצדדים, וכי ענין התשלום לא עמד על הפרק , אלא "אי הנעימות" בצירוף החשש המשפטי מן ההתחיבות בהסכם, שהביאו את הנתבעת ליתן הבטחות שונות לאופציות עתידיות. (ר' סעיף 29 לתצהירו של אלמוג, שלא הוכחש). כך או כך, אין מחלוקת מהותית בין הצדדים כי במועד חתימת הסכם סיום ההתקשרות הוסכם בין הצדדים בעל פה כי הנתבעת תמשיך להעביר עבודות לתובע, והראשונה שבהן תכנון ביתו הפרטי של בעלי הנתבעת מר יצחק כהן. (יצויין כי קיים חוסר בהירות לגבי מועד העברת פרויקט זה לתובע, ויש אפשרות כי הועבר עוד תוך כדי ההתקשרות על פי ההסכם, בנפרד- וכך כותב התובע בהקשר זה במכתב הביטול: "מכתב סיום ההסכם מיום 7 בנובמבר 2011 אשר החתמתם אותי עליו נכפה עלי על ידכם והריני מודיע לך כי הוא בטל ומבוטל מבחינתי, וכעת כשעברנו את אמצע חודש מרץ , אני מזכיר לך שלא קבלתי את השכר המגיע לי. נא הבינו , אינני עובד בשום מקום עבודה אחר מאז שהסכמתי לקבל עלי העבודה כאדריכל חברתכם. הריני פונה אליך בבקשה נמרצת , נא העבר אלי בדחיפות הסכום המגיע לי בעבור עבודתי , כולל עבודתי בתכנון הבית , כפי שביקשת. למותר לציין שהבטחת לי "אל תדאג , לא נקפח אותך ותקבל גם בעבור תכניות הבית .") בעוד שהתובע טוען כי ביצע את העבודה, וזו זכתה להתעלמות מצד הנתבעת ולאי תשלום שכר תמורתה, גרסת הנתבעת היא כי התכנון לא מצא חן בעיני המזמין. הנתבעת לא סיפקה טעם מדוע לא שולם לתובע תמורת עבודתו זו, אולם היות ומדובר במערכת יחסים בין מזמין ומבצע עבודה, לאחר תום חוזה ההתקשרות, כפי שנראה להלן, אין לבית הדין סמכות לדון בה. לטעמנו התנהלותו של התובע לאחר חתימת ההסכם, יש בה כדי ללמד כי ראה בו כמחייב אותו וטענת הכפיה לא נולדה אלא בדיעבד. נבהיר, איננו מקבלים טענת הנתבעת כי ההסכם לא כלל התחיבות להתקשרות בת שנה. זוהי משמעותו הפשוטה של ההסכם. אם כן, החלטת הנתבעת לסיים ההתקשרות בשל טעמים מקצועיים, היא הפרה של ההסכם. לא בכדי ביקשה הנתבעת במסגרת הסכם סיום ההתקשרות להבטיח כי לתובע אין טענות. ואולם,השתכנענו כי התובע הבין כי ה"קצר" המקצועי שבינו לבין הנתבעת אינו מאפשר שיתוף פעולה. התובע עשה חישוב כלכלי אישי וביכר להמשיך לשמור עמה על קשרים כנגד הבטחות כלליות / בלתי ממוסמכות, מאשר להתעקש ולעמוד על קיום ההסכם מיום 11.7.11. בנסיבות אלו, אין לתובע טענה אמיתית נגד תוקפו של הסכם סיום ההתקשרות, ויש לקבוע כי הוא אכן בוטל כדין ואיין את התחייבות הנתבעת בהסכם המקורי. נזכיר, כאמור לעיל, כי מעדות התובע עולה הרושם כי היה מעונין בביסוס עסק עצמאי. התובע כתב את מכתבו מה 16.3.12- רק לאחר למעלה מחודש מאז הסכם סיום ההתקשרות. ככל שאכן נכפה עליו ההסכם רק בשל ההתניה כי אחרת לא יקבל משכורת, הרי שאין כל טעם מדוע עיכב את משלוחו. יכול היה לעשות כן מיד לאחר קבלת התשלום- קרי למחרת היום. לטעמנו, הנסיון לבטל את ההסכם בשל כפיה בחלוף תקופה זו אינה עונה על הדרישה הקבועה בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 בדבר זמן סביר שבו יש ליתן הודעת ביטול. משכך נדחית טענת הכפיה. מטענות התובע משתמע עוד כי לא פעל לביטול ההסכם עקב כך שציפה לקבל עבודות נוספות. ואולם, אם כך, הרי שודאי אין מדובר בכפיה לה טען , אלא לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה שעליה חתם במסגרת "הסכם ביטול ההתקשרות". זוהי לא עילה לביטולו. מכל מקום, משמעות הדבר כי ההסכם החדש- הסכם ביטול ההתקשרות לא קוים והוא ודאי, אף אליבא דתובע,אינו הסכם היוצר יחסי עובד ומעביד. לא למותר לציין שענין פרויקט ביתו של מר כהן לא מצא ביטוי בכתב כלשהו (ונוכח כך מתחזקת מסקנתנו כי לא היווה חלק מההבטחות שניתנו במסגרת "הסכם ביטול ההתקשרות") ואילו במה שעלה על הכתב- פרוייקט אור יהודה, לא היה יותר מאשר הבטחה כללית. התובע לא נימק מדוע הגיש את תביעתו בחלוף כחמישה חודשים לאחר שנוכח לדעת כי הנתבעת מתעלמת מפניותיו ולא נענית לבקשותיו. לטעמנו, הדבר ארע לאחר שהתובע נוכח לדעת כי מזלו לא שפר עליו כעצמאי ואזי ניסה להתכחש להסכם סיום ההתקשרות באופן רטרואקטיבי ולקבל פיצוי-מה בדרך זו. בנסיבות אלו, אין התובע זכאי לתשלום שכר, זכויות סוציאליות ו/או פיצוי יתר על השכר ששולם לו עבור עבודתו בפועל. התביעה נדחית. בשים לב לנסיבות העניין אין צו להוצאות. חוזה עבודהחוזהמסמכים