טען שנפל מהאופניים לאחר שהאופניים נתקלו בבור בכביש

טען שנפל מהאופניים לאחר שהאופניים נתקלו בבור בכביש 1. בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע, באמצעות ב"כ, כנגד החלטת הנתבע מ-30.8.12, הדוחה תביעתו להכיר בפגיעה מ-10.3.11 כפ"ע, משלא היה בדרכו ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו. טוען התובע בתביעתו כי מקום עבודתו הקבוע הוא במתקן גלילות, ב-3.11 נתבקש לעבוד תקופה קצרה במתקן מורשה, ימים בהם הגיע מביתו בפ"ת באופניים, שאז היה חוזר דרך כביש גהה, אלא, שבוצעו בו עבודות בקטע הכביש המערבי (מצפון לדרום) בין צומת מורשה לצומת גהה והוצבו מחסומים ("ג'רסי") כך שהכביש נותר ללא שוליים, ובשל הסכנה - ביום השלישי חזר לביתו בנסיעה מזרחה ולנוכח עליה תלולה סמוך לרמזור הכניסה לבית עלמין ירקון - דרך שקשתה עליו (לא כך נסע למחרת); לפיכך, ביום הרביעי לעבודתו במתקן במורשה, ב-10.3.11, נסע ממורשה, דרך כביש חוצה שומרון (כביש 5), המשיך בנסיעה קצרה מזרחה לצומת ירקון (ובמקום לפנות בצומת התקווה לכוון דרום), המשיך בנסיעה קצרה מזרחה לצומת ירקון ובמפגש עם כביש 40 פנה ימינה (דרומה) לכיוון פ"ת. "בהמשך הדרך, נפל מאופניו, באזור התעשייה סגולה, לאחר שהאופניים נתקלו בבור בכביש" ונפגע בכתפו. בימים שאחרי התאונה, כשעבד במתקן מורשה, המשיך בדרך זו (שביום התאונה), וזו דרכו הרגילה בחזרה מהעבודה, לאחר שפסל הדרך והאפשרות בהן נסע בימים הקודמים - ומשכך, אין זו "סטייה מהדרך המקובלת". 2. המסמכים * בהודעתו לחוקר הנתבע (מ-11.7.12) טען כי עבד במתקן במורשה כמחליף, במשך כשבועיים. התחיל לעבוד ביום ראשון שקדם לתאונה, שהיתה ביום חמישי (בניגוד לתביעה בה טען ביום הרביעי). ביום הארוע סיים לעבוד ב-15:30, רכב על אופניו לביתו, ישר, דרך כביש 5 בצומת ירקונים פנה ימינה הגיע לצומת סגולה ושם לקראת הצומת היתה שלולית, נכנס לשלולית ונפל. הרגיש בסדר, כאבה לו יד שמאל. חורף, לבש דובון, המשיך בקושי כי האופניים נפגעו. הגיע לביתו סיפר לאשתו שנפל ולא מרגיש טוב, לקח כדור והלך לישון. המקרה קרה ביום חמישי. ביום ראשון הלך לעבודה, עבד עד יום רביעי ואז הלך לאורטופד. ביום ראשון סיפר בעבודה לאחד החבר'ה, לא זוכר למי. לממונים כמה ימים לפני שהגיש התביעה אולי ב-8.3.12. הגיש התביעה (למל"ל) כשנה מאוחר יותר, כי לא ידע שזו תאונת עבודה ושאל בעבודה. פנה לראשונה לד"ר אשכנזי, האורטופד (עובד רק בימי ג', ד', א'). הוא ימני עושה הכל בימין. * בתביעה למל"ל (מ-7.3.12) נפגע ב-10.3.11 בשעה 16:30 ביום ה', בדרך לביתו בצומת סגולה, תוך כדי רכיבה נפל לבור, נפל על כתף שמאל, הרגיש כאב חד מאוד בכתף. מסר לממונה ב -6.3.12, פנה לד"ר אשכנזי ב-15.3.11 בערב. לא סבל בעבר מכתף שמאל. * בתצהיר התובע מ-30.4.13 - טען כי התביעה נדחתה בטענה שסטה ממש מהדרך המקובלת, כשבדיון (21.4.13) חזר בו הנתבע מטענת סטייה מהדרך והעלה טענה חדשה של טעות בתאריך התאונה. לאור כך, לפי יעוץ משפטי, היה על הנתבע לקבל התביעה, מה גם שלא טען כך בהגנתו וזו הרחבת חזית אסורה. כשפנה לרופא אמר שנפל לפני מספר ימים, אולי טעה ואמר שזה ב-11.3 במקום 10.3, אך זו טעות, מה גם שכלל לא התייחס לכך כשהיה אצל הרופא, איכשהו טעה ונרשם תאריך שגוי, משלא חשב להגיש תביעה לא שם לב שאמר לרופא והוא כתב תאריך שגוי. אין לו כל סיבה להיות בא.ת. בפ"ת ביום ו', אינו עובד ביום ו' והעסקים שם סגורים. * בתצהיר אשת התובע (מ-9.10.13) ציינה כי בעלה חזר מהעבודה, סיפר שנפל מהאופניים, הוריד החולצה והיה סימן של מכה ואחרי כמה ימים כשהכאב גבר והסימן הפך לבולט, הלך לרופא; נפגע ביום חמישי אחה"צ, לא יכול להיות שזה היה ביום שישי. * טופס בל/250 מ-6.3.12 - "נכנס באופניו, נכנס לבור ומעד", נפגע בכתף שמאל. * רישום אצל ד"ר אשכנזי מ-15.3.11 שעה 20:08:51 (צורף לתצהיר התובע), "נפל ב-11.3.11 לאחר נסיעה על אופניים כתף שמאל" 2 שורות קודם לכן נרשם "טבח במשרד ראש הממשלה... זקוק לניעור הידיים חולשת ידיים" (ותאור כאב גב/רגליים/כתף ימין/שורש יד ימין). * בכרטיס הרפואי 17.6.07 - "...גב תחתון...CTS ימין... רגישות מתנית... שינויים צווארי מתני וכתפיים "בלט ל 4,5;" (וכך גם רישומים קודמים זהים). 3. ולהכרעתנו - א. בעדותו בפנינו טען התובע כי שעת הפגיעה היא 16:30, כפי שנרשם בתביעה למל"ל ובט' בל/250, כי סה"כ הדרך עד לבית היא שעה, ועד לנפילה בערך 45 דקות - שמא, זו הסיבה שטען בפנינו (לראשונה) כי סיים עבודתו בערך ברבע לארבע (ולא ב -15:30 כטענתו בהודעתו)... ב. כך, כשהופנה לכך כי פנה למעסיק (בל/ 250) רק ב-6.3.12 - שנה לאחר הארוע - הוא משיב ש"חשב שזה כלום", גם כשהופנה לכך שבדצמבר כבר עבר ניתוח - הוא משיב שלא חשב לתבוע, אלא, שקשה להבין איך "חשב שזה כלום" - כשרעייתו בתצהירה מציינת, שהיה מייד סימן של מכה, כי הכאב גבר, והמכה הפכה כמעט לצבע שחור - ואז הלך לרופא. משמע, בתוך שבוע - ברור היה שזה לא "כלום"! ג. לא בכדי הופנה גם לרישום אצל ד"ר פלאי, רופא המשפחה ב-14.3.11 (יום ב' בשבוע!) - בו אין, ולו רמז, לארוע נפילה, לארוע שקרה בדרכו מהעבודה, אלא צויין: ביקור רגיל, ניתן אישור מחלה ליום אחד (אותו יום 14.3.11), ובביקור שנרשם בשעה 11:54 - יום בו טען בפנינו כי עבד כרגיל... (עמ' 5 שורות 18-19), ואף שלא הזכיר כלל בהודעתו לחוקר (ובתביעה למל"ל) כי ביקר אצל הרופא ב-14.3 - ואף לא עבד ביום זה ובנגוד לטענתו (גם בהודעה, עמ' 1 שורות 11-12). ד. כך, רק בעדותו, לראשונה - ובניגוד לעולה מתביעתו [כשביקש להבהיר את "הדרך המקובלת" וטען כי גם לאחר הנפילה מיום חמישי, המשיך לחזור מהעבודה על אופניו - ראה סעיף 5 י"ג לתביעתו! (ובהמשך, סע' 10,9,8)] טען בפנינו כי ביום א' (שלאחר הנפילה) נסע לעבודתו במתקן גלילות, ברכבו - ולא באופניו. ברי איפוא כי אין הלימה בין גרסאותיו, השונות בתכלית זו מזו! בל נשכח כי בסעיף 5 י"ג לתביעתו טען גם כי בימים שלאחר התאונה, המשיך בעבודתו במתקן מורשה - כאמור בנגוד לעדותו בפנינו! (למעלה מן הצורך, לא נוכל שלא להזכיר כי גם טענת ה"סיכון" שבנסיעתו מגלילות לביתו באופניים - תמוהה, בהנתן כי מרבית הדרך, האורכת שעה, ממורשה לביתו - מסוכנת, כדקות הנדרשות לרכיבתו מגלילות למורשה...) לא בכדי הופנה בח.נ. לסתירה מהותית זו (עמ' 8) - והוא משיב כי יום ה' היה האחרון לעבודתו במורשה - ובטעות נרשם בכתב התביעה כאמור לעיל. ועוד - בתביעה טען (סעיף 5 ה,ח,י) כי נפגע ביום הרביעי לעבודתו במתקן מורשה, משמע יום ד', Xחל באותו שבוע ביום א'. בהודעתו טען כי החל בעבודתו ביום א' באותו שבוע ונפגע ביום ה' וכי עבד שם כשבועיים (משמע ביום א' - שאחריו, עדיין עבד במתקן במורשה!). ה. ואם שמענו - בוודאות - בהודעתו כי "יום רביעי" הלך לאורטופד, ששלח אותו באותו יום לצלום (אותו אכן ביצע באותו יום) - "תיקן" טענתו בתצהירו וטען כי פנה לד"ר אשכנזי "ביום ג' בשבוע". ברי כי 15.3.11 הוא יום ג' בשבוע - משמע, כל תאורו כי עבד בימים א'-ד' בשבוע שלאחר התאונה (עמ' 5 שורות 18-19) - אף הוא אינו "מתאים"... וכך - גם כשהופנה לסתירה זו, הוא משיב כי הלך לד"ר אשכנזי ביום רביעי (עמ' 8 ש' 28) וכששוב הופנה לכך, ש-15.3 זה יום ג' הוא משיב: שאם זה כך, אז קיבל יומיים מחלה (בהודעתו טען ל-3 ימי מחלה!). ו. צודק הנתבע בטענתו בהתייחס לרישום אצל האורטופד ב-15.3.11 - כל הרישום הרפואי הקודם לפרטי הארוע, הם חזרה (העתקה) של כל שנרשם בכרטיס האורטופד עוד באוקטובר 2010. התוספת היחידה היא תאור הארוע הנטען. דא עקא, ביום ג' בשבוע, ב-15.3 - כל שטען התובע הוא שנפגע ב-11.3 (ולא ב-10.3) ואין כל אזכור כי כך ארע בחזרתו מהעבודה! כך גם, האורטופד נתן לו 3 ימי מחלה (ולא 2), מ-16.3.11 ועד 18.3.11. עוד מעניין לציין כי חרף ביקורים תדירים אצל הרופא עד 4.3.12 - שנה לאחר הארוע הנטען - לא טען כלל כי הארוע היה ב-10.3.12 (ולא בכדי ציין האורטופד: "מדווח היום שנפל ונחבל בכתף שמאל ב-10.3.11"). אלא שגם אז, אין ולו ברמז טענה, כביכול, עסקינן בפגיעה בדרכו מהעבודה...! - כך ארע רק ב-6.3.12, באותו מועד בו נרשם ט' בל/250. ז. כך, אין שחר ל"הסבר" התובע, הכיצד בביקורו הראשון אצל רופא, (ודאי, משעסקינן ברופא משפחה!), ב-14.3.11, אינו מספר כלל על נפילה, בה נחבל בכתף שמאל (בטענה כי זה לא מעניינו, כי אינו אורטופד) - והנה, הגם שמטופל הוא תדירות ע"י האורטופד, "אעפ"כ", בבקרו ביום 27.6.11 אצל אותו רופא משפחה - מספר הוא על "כאבי גב תחתון מאתמול" וכיוצ"ב... ח. עוד נוסיף - בח.נ. היה מוכן "לקבל" כי הוא שאמר לאורטופד את התאריך 11.3, כי אמר לרופא "בהסח הדעת", לא התייחס, "רק אח"כ הבנתי שזה היה יום חמישי"? !!! - הכיצד? ואם טעה בתאריך (ושוב גרסה חדשה אותה שומעים אנו לראשונה:) "יש פעמים שאני טועה בתאריכים". ודאי כך, כשעוד בדצמבר נותח וממילא, נעדר מעבודתו 3 חודשים - ואז לא "מצא" לתקן "הטעות", לא סיפר בעבודתו על כך?! כך, שוב לראשונה, עובדים בבטל"א אמרו לו שזו תאונת עבודה? ט. כך, לראשונה בעדותו, שומעים אנו כי הגיע הביתה ב-17:00, 17:15, כי חלק הלך ברגל. כך, אשתו לא היתה בבית, כשנכנס הביתה; היא באה בסביבות 19:30. לא זוכר אם מי מילדיו היה בבית. הלך ושכב. כשאשתו חזרה, שכב במיטה, לא האריכו בדיבור, אמר לה שנפל מהאופניים, שכואב לו, לא זוכר אם הראה לה, כן הראה לה. לא היו שפשופים "לא היו סימני חבלה". רק המעיל נרטב, הבגדים נרטבו, כן, שם אותם בצד בכביסה. המעיל תלה על קולב שיתייבש. "המכנסיים יכול להיות שהוריד" (ונתמה: האמנם נכנס למיטתו לשעתיים ויותר, עם מכנסיים רטובים?..) לא זוכר אם הפנה את אשתו. המעיל ובגדיו לא התלכלכו מבוץ. תלה את הבגדים והמעיל בחדר שינה על קולבים אחרי הדלת, הדלת מסתירה. לא בכדי עומתה רעייתו עם הנתונים - ובפועל, עולה כי לא ממש יודעת היא, אלא שמתצהירה עולה כי כשהגיע התובע הביתה היתה בבית (סעיף 6,3) - שאם, כעדותה (וכעדותו) לא היתה בבית כשחזר, הרי תצהירה שגוי ומטעה הוא! ואם טען שלא היה סימן לחבלה - טענה הרעיה בתצהירה ובעדותה - הפוך מכך. י. ממש ממש לא התרשמנו (ודי בדברינו לעיל) כי "התובע דיבר אמת" ואף לא כי "אשתו חיזקה" גרסתו. גם לא הוכח כי "נפל קורבן" "לבירוקרטיה" בטפסים - עסקינן בעובד שכיר, שטוען לפגיעה בדרך מעבודתו לביתו, שאין ולו תימוכין אחד, אובייקטיבי, לנפילה, לרכיבה על אופניים, בדרכו מהעבודה לביתו, ביום 10.3.11! ודאי וודאי אין עסקינן בבירוקרטיה - שהרי לדבריו, ביום ראשון כבר סיפר לחברה בעבודה - אך לא נדע למי ומה סיפר... ומנגד, לממונים, סיפר רק שנה אח"כ - מה שגם לא מסתבר, לא לעובד בעבודת כפיים, שמיום ליום החמיר מצבו, מחד ומאידך, נעדר 3 חודשים מעבודתו, נותח בכתף - ולא סיפר כלל שכך קרה בעבודתו?! נכון מפנה הנתבע גם לכך כי חשיבות רבה יש ליתן בענייננו (פגיעה בדרך, ללא עדות לתמוכין) - לרישום הרפואי בפנייה ראשונה לטפול רפואי (בין לרופא משפחה ב-14.3 ובין לאורטופד ב-15.3) - אין ולו רמז לפגיעה בדרך לביתו, ביום הנטען! יא. סיכום לאור כל האמור - משלא שוכנענו כלל ועיקר בגרסת התובע, משלא הוכחה בפנינו תאונה בדרכו של התובע מעבודתו לביתו, ב-10.3.11 - אין לנו אלא לדחות התביעה. אין צו להוצאות. אופנייםכביש