השוואת כתב יד בטופס בל 250 - תאונת עבודה

השוואת כתב יד בטופס בל 250: 1. תביעת התובע להכרה בבעיות מהן סבל ברכבו השמאלית כ"תאונת עבודה" אשר נגרמה לו, לטענתו, בתאריך 20.9.11, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 26.1.12 כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 2. בכתב התביעה טוען התובע, שעבד כעובד שכיר בתחום האיטום והבידוד, וכי בתאריך 20.9.11, בעת שעבד על גג בית באתר בקיסריה, ביחד עם שני אחיו, וביצע את העבודה במצב של כריעה על ברך שמאל, כאשר ברך ימין במצב מכופף וכף רגל ימין מונחת על הגג, הוא החליק ונחבל בברך שמאל מהזווית של דפנות הגג. התובע אף טען בכתב התביעה, כי בסיום יום העבודה, הוא יצר קשר עם מנהל העבודה, והודיע לו על הפגיעה, ובערב, כאשר ברכו החלה להתנפח, הוא יצר קשר טלפוני עם רופא המשפחה, והרופא הפנה אותו לביה"ח לבצע בדיקות, והוא פנה לבית החולים הילל יפה בחדרה. לטענת התובע, הוא אובחן כסובל מקרע במניסקוס, ובגינו עבר ניתוח. 3. הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי בתאריך 20.9.11, לא אירע לתובע אירוע תאונתי, או תאונת עבודה, כמשמעותה בחוק. לחילופין, טען הנתבע, כי אין קשר סיבתי, בין האירוע הנטען לבין מצב ברכו של התובע, וכן נטען, כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הרקע העובדתי: 4. התובע עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה באיטום גגות. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שהגיש התובע לנתבע בתאריך 8.11.11, צוין אופן אירוע הפגיעה כך: "בזמן העבודה התכופפתי לביצוע העבודה הרגשתי כאבים בברך שמאל". באותו טופס (נ/2), צוין כי האירוע אירע ב-20.9.11, בשעה 12:00 בצהריים. התובע אף ציין, שטיפול רפואי ראשון קיבל בחדר המיון בבית החולים הילל יפה, בחדרה. אותה גרסה גם מופיעה בטופס בל 250, שם צוין: "בזמן העבודה שהתכופף לביצוע העבודה ברך שמאל כאבה". נציין, כי הגרסה המפורטת בטופס התביעה נכתבה ע"י מאן דהוא אחר, ולא ע"י מי שמילא את טופס בל 250, וניתן לראות בבירור, כי אין המדובר באותו כתב יד. התובע בחקירתו הנגדית העיד, כי כתב היד על טופס התביעה שהוגש לנתבע, הינו של דודו, בעוד שטופס בל 250, ניתן לו ע"י המנהל, איציק סבן (עמ' עמ' 5 ש' 1-8 לפרוטוקול). לפחות לכאורה, עולה, כי לאותם אנשים מסר התובע, שהכאבים בברך שמאל הופיעו תוך כדי התכופפות. 5. בתצהיר העדות הראשית היתה גרסת התובע, באשר לאופן האירוע, שונה, ותואמת את האמור בכתב התביעה שהוגש לבית הדין - החלקה וחבלה בברך מדפנות הגג. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי מסר למנהל - איציק, שנפל על הברך, אלא שלא זו הגרסה שמופיעה בטופס בל 250. התובע, אשר מודע לכך שהגרסה בטופס בל 250 אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתביעתו ובתצהירו, טען, כי דודו מילא את הטופס, בהתאם לכתוב בטופס בל 250, אלא שאין לפנינו תאריך בו מולא טופס בל 250, והתובע לא הביא למתן עדות, לא את דודו ולא את איציק סבן - מנהל העבודה. יתר על כן, בניגוד לגרסה בחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 7, ש' 24-32 ועמ' 5, ש' 8 לפרוטוקול), שם טען שדודו מילא את הטופס, הרי בתצהיר העדות הראשית של התובע (ס' 25 לתצהיר ת/2), מופיעה הצהרת התובע, כי טופס התביעה נרשם ע"י פקידה של קופת חולים שרצתה לעזור לו. משעומת התובע עם הסתירה בגרסאותיו, טען, שאולי טעה והדוד מילא בשבילו את השאלון, ולא את טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה. 6. בנוסף לאמור לעיל, בשאלון למבוטח שנשלח לתובע, ואשר אותו מילא התובע ב-27.11.11, נרשם, כי בזמן העבודה כאשר התובע כופף את ברכיו כדי לעבור מקטע אחד לשני, הוא החליק ונפל על ברכו השמאלית. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע מופיעות מספר גרסאות ברישומים השונים, ומדוע לא מסר למנהל העבודה שמילא את טופס בל 250, וכן לגורם שמילא בשבילו את התביעה לדמי פגיעה, שהמדובר בהחלקה וקבלת חבלת בברך, אלא מסר על כאבים שהופיעו תוך כדי התכופפות. לפחות לכאורה, עולה, כי הגרסה הראשונה שמופיעה בטופס בל 250, שניתן לתובע, לדבריו, מספר ימים או שבוע לאחר 20.9.11, וכן הגרסה בטופס התביעה לדמי פגיעה שנחתם ע"י מנהל העבודה ב-1.10.11, היו גרסאות על הופעת כאבים בעת התכופפות, ורק בשלב מאוחר יותר, משהתברר לתובע מצב הברך, השתנתה הגרסה להחלקה/ נפילה על הברך. גרסה מתוקנת זו, מופיעה גם במסמכים מסוף חודש 11/11, ואילך (השאלון וטופס ההודעה על תאונה, שנשלח לחברת מנורה בע"מ). ריבוי הגרסאות הנ"ל, אינו תורם למהימנות התובע. 7. מעיון בחומר הרפואי עולים הנתונים הבאים: א. בתאריך 20.9.11, נרשם ברישומי המחלקה לרפואה דחופה, כי התובע התקבל בשעה 22:20, וכי: "לדבריו פעם שניה סובל מכאבים ותפליט בברך משמאל. בבדיקתו רגישות, נפיחות, הגבלה בתנועות ..." בהמלצות צוין, כי התובע ייקח נוגדי כאבים לפי הצורך, כי ימשיך (ודוק- לא יתחיל, אלא ימשיך), טיפול בארקוקסיה, וכי יגיע לביקורת ב-22.9.11, וקיבל חופשת מחלה לשבועיים, דרך רופא משפחה. מעיון בכרטיס הרפואי עולה, כי בתאריך 5.8.11, בשעה 17:52, היה התובע בקופת חולים אצל פרופ' עסלי, התלונן על כאבים בברך, וקיימת אבחנה של בעיות בברך ובורסיטיס, והתובע קיבל ארקוקסיה. עינינו הרואות, כי גם מהרישומים הרפואיים, עולה בבירור, שהתובע סבל מבעיות בברך, למעלה מחודש לפני מועד האירוע הנטען, וקיבל ארקוקסיה, כך שהרישום בכרטיס הרפואי תומך ברישום מחדר המיון על פיו, המדובר בכאבים מתמשכים בברך וכי התובע ממשיך לקבל ארקוקסיה. ברישום של פרופ' עסלי מ-20.9.11, בשעות הערב, על כך שניתנה הפניה טלפוניות למיון, אין איזכור כלשהו לאירוע תאונתי בעבודה, ומופיע אותו רישום על תלונות בכאבים בברך, כפי שהופיע ברישום מ-5.8.11. ב. בתאריך 21.9.11, קיימים רישומים רפואיים בכרטיס קופת חולים של התובע, מביקור אצל ד"ר מסארווה עאבד אל לטיף, על כאבים של התובע בברך שמאל, כאשר האבחנה הינה, אריתריטיס כרונית, והתובע קיבל מרשמים לארקוקסיה. אין איזכור, ולו במילה אחת, לאירוע חבלתי שגרם להופעת הכאבים. ג. במסמך מתאריך 25.9.11, ממרפאה אורטופדית א', נרשם: "עבר בדיקה אורטופדית במיון ב-20.9.11, עקב כאבים בברך שמאל, בלי חבלה. נפיחות בברך עם סימני תפליט בתוך הברך. ברך יציבה... בוצע ניקור ברך, צילום ברך ימין ושמאל, שינויים אוסטוארטרזיס בברך שמאל." התובע קיבל אטופן, והוזמן לביקורת במרפאה האורטופדית ל-9.10.11. ד. בתאריך 9.10.11, היה התובע פעם נוספת בבית החולים הילל יפה בחדרה, במחלקה האורטופדית אצל ד"ר לואי מדלג', וצוין, כי הוא סובל מכאבים בברך שמאל, וכי מוזמן לארטרוסקופיה. אין איזכור לחבלה בברך. ה. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובע בתאריך 13.10.11, ע"י פרופ' עסלי עאבד, שהינו דוד של התובע (עמ' 1, ש' 20 לפרוטוקול), ובה צוין כי התובע נחבל בברכו. התעודה הוצאה רטרואקטיבית לתקופה מ-20.9.11. לאחר מכן, קיבל התובע תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה, לתקופות נוספות, תוך שצוין בהן, כי התובע ממתין לארטרוסקופיה, ולאחר מכן צוין, כי עבר ארטרוסקופיה וניתנת לו תעודה עד לביקורת לאחר הניתוח, ותקופה נוספת בעקבות המלצה אורטופד, לאחר הניתוח. ו. ברישומיו הרפואיים של התובע, מופיעים רישומים על בעיות גב ועל בלטי דיסקים, לרבות כאבים המקרינים לרגליים, וזאת בשנת 2005. כמו כן, קיימים רישומים משנים קודמות, מחדר המיון בהילל יפה בחדרה, על חבלה בכף רגל בקרסול, בעת העבודה, לדוגמא - רישום מתאריך 22.10.97, רישום על חבלה בזמן עבודה באצבע אחת, כף יד ימין (רישום מ-2.8.01). בנסיבות אלה, ניתן לראות, כי כאשר התובע מסר בחדר המיון שהוא סובל מכאב באיבר מסוים, עקב חבלה בעבודה, הדברים נרשמו בבירור. בתאריך 20.9.11, לא נרשם דבר על חבלה בכלל, ועל חבלה בעבודה, בפרט, כך שמן הסתם, התובע לא מסר לרופאים המטפלים על אירוע תאונתי כלשהו בעבודה, שהביא להופעת כאבי הברכיים. ברישומים רפואיים משנת 2003, מופיעות בעיות של דקירות ברגליים. ז. יתר על כן, התובע עבר בדיקת מיפוי עצמות בתאריך 5.9.05, במכון איזוטופים בבית חולים הילל יפה, אשר הצביעה על קליטה פתולוגית בעצם פריטלית, וכן על קליטה מוגברת גם בברכיים ובכפות הרגליים, וההפניה לביצוע בדיקה זו היתה, בשל כאבי פרקים. 8. בניגוד ברור לרישומים הרפואיים, כאשר נשאל עד התובע - פרופ' עסלי, האם התובע לא סבל בעבר מבעיה ברגלו השמאלית, השיב פרופ' עסלי, כי למיטב ידיעתו, לא היתה לתובע בעיה כזו, הגם שקיים רישום רפואי ברור מ-5.8.11, על בעיות זהות בברך ימין. אין גם הסבר, מדוע בהפניה למיון לא צוין קיומה של חבלה כלשהי בכלל, וחבלה בעבודה, בפרט. דיון הכרעה: 9. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). עיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. עיין גם בעב"ל 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.08), בו נפסק, כי ממסמכי בית החולים עולה, כי המערער סבל מכאבים קודם לארוע הנטען בעבודה בו הופעת הכאבים מוזכרת, בלא קשר לאזכור של ארוע כלשהו . כן עיין בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם...". 10. מהמסמכים הרפואיים עולה בבירור, שהבעיה בברכו של התובע החלה לפני מועד האירוע הנטען, וקיימים רישומים מ-5.8.11, על בעיה זו. אין תיעוד בזמן אמת בבית החולים, או בכרטיס הרפואי בקופת החולים, על כך שהתובע מסר כי נחבל בברכו, או נפל עליה, ואין זה סביר בעינינו, שאדם שנחבל בברך ובשל כך סובל מכאבים כה עזים, עד שהוא מגיע בגינם למיון, לא יספר לרופאים המטפלים כי נחבל בברכו. יתר על כן, אין המדובר בענייננו באנמנזה שותקת, אלא באנמנזה סותרת. מרישומי חדר המיון עולה, בבירור, כי המדובר בפעם שניה של הופעת כאבים ותפליט בברך. גם מהרישומים מהמרפאה האורטופדית בבית החולים, עולה, בבירור, כי התובע מסר שם, שהכאבים הופיעו ללא חבלה (עיין מסמך ד"ר זסלבסקי מ-25.9.11. 11. מעבר לאמור לעיל, עולה, כי התובע מודע לפרוצדורה בכל הקשור לתאונות עבודה, וכי היו לו כאלה בעבר. הדברים עולים, מהן מעדות התובע (עמ' 5, ש' 4 לפרוטוקול), והן מהרישומים בכרטיסיו הרפואיים של התובע, אשר בהם מתועד בבירור אירועים של חבלה/ מכה, כאשר זו היתה גרסתו בתאונות קודמות. בנסיבות אלה, הוצאת תעודת רפואית לנפגע בעבודה כ-3 שבועות לאחר האירוע, כאשר התובע מעיד שקיבל טופס בל 250, מספר ימים או שבוע לאחר האירוע, הינה תמוהה. 12. על כל האמור לעיל, יש להוסיף את השוני בגרסאות בנוגע לאופן קרות האירוע, דהיינו, האם המדובר בנפילה או מכה בברך, או האם המדובר בכאבים שהופיעו בעת התכופפות, או האם המדובר בהחלקה. מן הסתם, התשתית העובדתית כפי שמולאה בטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה ובטופס התביעה בל 250, נמסרה לאותם גורמים שמילאו את הטפסים (והמדובר בשני גורמים שונים), על-ידי התובע, כך שלפחות, לאותם אלה שמילאו את שני הטפסים האלה, מסר התובע גרסה שונה מזו המפורטת בתצהירו. 13. אשר על כן, דין תביעת התובע להידחות. 14. אין צו להוצאות. 15. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. השוואת כתבי ידמסמכיםטופס בל 250 (הודעה על פגיעה בעבודה)תאונת עבודה