פגיעה בגב עקב נסיעות רבות בשטחים חקלאיים: סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגת הציבור גב' תמר ברץ; ב"ל 24937-05-11) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה. התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי המערער עובד משנת 1993 כנהג במשרד החקלאות, ואף עבד 4 שנים קודם לכן כנהג בסוכנות היהודית שעות רבות (פעמים רבות 13-15 שעות ביום) בכלי רכב שונים (מכונית פרטית, טנדר, מיניבוס) לשליחויות והסעת משלחות. חלק מעבודתו כלל נסיעות בכבישים משובשים, שבילי עפר ושטחים חקלאיים, ועבודתו כללה גם מרכיב של הרמת משאות. המערער החל לסבול מכאבי גב בשנת 2008 ורופא תעסוקתי קבע כי עליו לנהוג עם כסא אורטופדי. בתאריך 21/12/2008 המערער נפגע בתאונת דרכים. לאחר מכן החמירה הפגיעה בגבו וארעה לו פריצת דיסק. המערער הגיש תביעה להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, והמשיב (להלן- המוסד) דחה את תביעתו. לפיכך הגיש המערער תביעה כנגד החלטת המוסד לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי, קבע כי המערער לא עמד בנטל להוכחת תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת מהנימוקים הבאים: בעוד שבתביעתו למוסד טען המערער כי נדרשו ממנו מספר פעולות ובכללם: ישיבה ממושכת, ליווי בכירים וסיורים ברחבי הארץ, הרמת-נשיאת משאות כבדים (שקי דואר, חבילות), המעסיק ציין כי המערער כלל לא התבקש להרים משאות כבדים, אלא פעם או פעמיים בשבוע בלבד, וכי היו לו אפשרויות מנוחה רבות בזמן הסיורים. אשר לטענה כי נסע נסיעות רבות בשטחים חקלאיים - בעוד בעדותו מכמת המערער את הנסיעה בשטחים חקלאיים 5-10%, הרי שבהודעתו לחוקר המוסד לא טען כלל כי מדובר בנסיעה בשטחים חקלאיים או בכבישים משובשים וכך גם לא בתביעה שהגיש למוסד, וכי זו גרסה שעלתה רק בתביעה לבית הדין. בית הדין האזורי הוסיף, כי לא שוכנע בכך שנסיעותיו בכבישים משובשים היו 5% או יותר מכלל נסיעותיו. מסקנה זו אף נלמדת מעיון בדו"חות הנסיעה שהגיש המערער ובהם ניתן לראות כי לא מופיעות נסיעות רבות לשטחים חקלאיים. כמו כן, הישובים או האזורים שבהם נסע היו כבר חלק ממערכת הכבישים (ולא שבילי עפר) עוד בשנים 1996-1997, וכיוון שמדובר בדו"חות שרשם המערער בזמן אמת, ואין בהם רישום קונסיסטנטי לדרכי עפר או שטחים חקלאיים, לא השתכנע בית הדין האזורי מגרסתו זו של המערער. עוד קבע בית הדין האזורי, כי המערער נסע נסיעות ארוכות מדי יום כשחלק זניח מאוד מהן היה בדרכי כורכר ואין בכך רצף תנועות חוזרות ונשנות על פני זמן. לעניין נשיאת מזוודות או דואר ותדירותם, קבע בית הדין האזורי, כי אין נתונים עובדתיים רלוונטיים להוכחת רכיב זה של התביעה, ולא מתקיימים התנאים לפי תורת הפגיעות הזעירות. בית הדין האזורי גם קבע, כי לא הוכח שברכבים בהם נהג המערער היו ליקויים שהביאו לטלטלות, וכי לא הוכח שמרבית זמן נסיעתו של המערער היה ברכבים או בכסא נהג אשר חשפו אותו לפגיעה בגב. לאור כל האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה. ועל כך הערעור שבפנינו. לאור הסכמת הצדדים בדיון קדם הערעור שנערך לפניי, הדיון בערעור נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר טענות הצדדים בפרוטוקול הדיון יהוו את סיכום טענותיהם בכתב. עיקר טענות הצדדים בערעור המערער טוען כי טעה בית הדין האזורי בכך שנתן משקל יתר לעובדה כי נסיעותיו בכבישים משובשים ובשטחים חקלאיים לא פורטו בהודעתו לחוקר המוסד. לטענתו, היה מקום לקבוע כי הוא נהג לפחות שעתיים ביום בכבישים משובשים - הוא התגורר בבית שאן ונסע דרך כביש הבקעה אשר לא היה סלול היטב באותה עת. כמו כן הוא נסע גם בכבישים חקלאיים והדבר מחזק את טענתו. עוד טוען המערער כי טעה בית הדין האזורי משנתן משקל לעובדה שדוחות הנסיעה אינם מתייחסים לנסיעות בדרכי עפר, משום שמטרת הדוחות הללו היא תיעוד שעות הנסיעה ויעדי הנסיעה העיקריים. לאור זאת יש לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרה בפגיעה בגבו בדרך של מיקרוטראומה, ולכן יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הפגיעה בגבו. המוסד טוען מנגד, כי מדובר בערעור עובדתי שבית הדין של ערעור איננו מתערב בו; כי בית הדין האזורי הדגיש שהוא איננו מקבל את הסברי המערער לכך שנסיעה בדרך משובשת לא הופיעה הן בתביעתו למוסד והן בחקירתו בפני חוקר המוסד ; בית הדין חילק את עבודת המערער לשלוש תקופות וקבע כי בשנים 93 - 96 הוא לא משוכנע כי מדובר אפילו ב-5% מזמן נסיעת המערער בכבישים משובשים. משנת 2004 ואילך עבודתו הייתה בעיקר משרדית ובוודאי לא בדרכים משובשות, ואף בשנים 96 - 2004 חלק זניח מאוד משעות הנהיגה היה בדרכי כורכר; הטענה לעניין הדרכים המשובשות באזור בית שאן לא הוכחה ונטענת בעלמא. לפיכך סבור המוסד כי דינה של התביעה להידחות. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. בפסיקה נקבע כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533, להלן - עניין יניב). עוד נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.12.2007). כלומר, במקרים בהם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין פגיעות "זעירות, חוזרות ונשנות" בעבודה משך זמן רב, הוכרה האפשרות להוכיח פגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המערער להוכיח תשתית עובדתית הדרושה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה ובין היתר, לא עלה בידו להוכיח "פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות" שנגרמו על ידי נסיעותיו השונות במסגרת עבודתו. במקרה הנוכחי, ישנן קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי המעוגנות בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, כי חלק זניח משעות הנהיגה של המערער היו בדרכים משובשות, דרכי עפר וכדו', ולא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו. הפסיקה אליה הפנה המערער אין בה כדי לסייע לו - כך בפסק הדין בעניין יניב דובר על מי שהוא נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים "שעות מספר מידי יום", וכך גם בפסק הדין בעניין שחף (עב"ל 451/08 אליהו שחף - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31/05/2009) נקבע כי "בעבודת נהג הכוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים, לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום, יש לכאורה משום תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה ממנה הוא סובל בגבו במסגרת תורת המיקרוטראומה" (ההדגשה שלי - וו"ל), עובדות אשר כאמור אינן מתקיימות בענייננו. על כן, ולאור כל האמור לעיל, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לצורך הוכחת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ואין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, לפיו לא הונחה במקרה זה תשתית עובדתית מספקת לצורך ישום תורת המיקרוטראומה. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבחקלאותמיקרוטראומה