1. בפנינו תביעה שהוגשה למל"ל ב- 19.4.2012 להכיר במחלת סרטן מסוג לימפומה בה לקה התובע כ"מחלת מקצוע" כאמור בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (ה"חוק") ולחילופין, כפ"ע עפ"י תורת הפגיעות הזעירות. התובע, יליד 1962, עבד כפועל פשוט וכמלגזן במפעל קרגל מ- 1 נובמבר 1994 - דצמבר 2010, מ- 06:30 - 18:30, מחצית באולם הייצור (חדר סגור) ומחצית במחסן (מחסן מקורה). לטענתו נדרש להעביר דבקים ממיכל גדול למיכלים קטנים, לסדר צבעים, לאסוף שאריות צבע ממיכלים למיכל אחד (מיכלי צבע שנשארו באולמות העבודה). כן נדרש לנקות 150 - 200 גלופות מדי יום, "בחומרים כימיים קשים" ולנקות את מכונת השטיפה של הגלופות. כן עסק בסידור הסחורות (צבעים, דבקים, מדללי חומרים). כן נדרש להביא לעובדים באולמות היצור צבעים, דבקים, מדללים ולאסוף החומרים האלה לאחר שנסתיימה העבודה בהם ולסדרם במחסן. כך עבד בחשיפה לאבק ואדי החומרים ואדים שנפלטו מהמכונות התעשייתיות תוך כדי עבודתן. לטענתו נחשף לצבעי שמן, לקה, טרפנטין, אציטון, בנזן, פלקסוקלין,25% לניקוי גלופות וחומרים אורגניים מסיסים - חומרים שנספגו בגופו דרך עורו, דרכי הנשימה, כשהיה חשוף למגע החומרים בידיו, צווארו, פניו, כתפיו, חזהו העליון. התובע השתמש רק בכפפות גומי כאמצעי מיגון "אשר מן המפורסמות הוא שאין הן אטומות והחומרים הכימיים זלגו אל תוך כפות ידיו". בדצמבר 2009 החל לסבול מחולשה כללית, סימפוטומים נוספים שלאחריהם אובחן כחולה מלאוקמיה. בתצהירו הוסיף כי את מכונת הגלופות ניקה פעם בשבוע עם מדללי צבע, כי בעבודת המחסן עיקר הסחורות בהן טיפל זה צבעים. בעבודתו קיבל 4 מערכות ביגוד, בשונה ממרבית עובדי המפעל שקיבלו 2 מערכות בשנה, השתמש בכפפות בד, כשטיפל בדבקים וצבעים ובכפפות גומי כאשר ניקה הגלופות/מכונת הגלופות. המחסן היה פתוח ואולם הייצור סגור. לפני כ- 7 שנים קיבל אגזמה בעור. כן הביע תמיהה לדברי מנהלו מר שקד ישראל ("שקד") וטען כי נתגלעו בדבריו סתירות. 2. הנתבע בהגנתו המתוקנת הכחיש הנטען, טען כי התובע לא נחשף לצבעים או למדללים - המצויים בפחים סגורים; התובע לא נחשף לחומרים כלשהם ואף עבד בכפפות אטומות (המונעות חדירת החומרים מפני מגע). התובע לא עבד באולם הייצור ולא נחשף לחומרים שטען להם. הוכחש קשר סיבתי בין מחלות התובע לליקויו הרפואי. 3. ביום 24.11.2013 נשמעה בפנינו עדות התובע, כן נשמעה עדות שקד מטעם הנתבע. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (20.1.2014 ו- 10.4.2014) 4. ולהכרעתנו - א. לא נוכל שלא לתמוה על התנהלות התובע בהליך - מי שהשפה אינה שגורה בפיו - חייב לציין ובמפורש כי עדותו תורגמה לו בטרם חתם על תצהירו. כך, ראוי להביא לידיעת ביה"ד, מבעוד מועד - ע"מ שביה"ד ידע על קושי בשפה (ואגב כך, יש לקחת בחשבון כי תרגום אף דורש זמן) וממילא, על התובע היה לדאוג מבעוד מועד למתורגמן. בלית ברירה הסתייע התובע בבנו, בחקירתו הנגדית - אך מוצאים אנו לציין כי הדבר אינו ראוי. כך גם, אין טעם להתנגדות בענייני עובדה בהם הנטל על התובע עצמו - כך, תקופת העבודה המדוייקת (כעולה מתלוש השכר שהוגש וכך יש משמעות למועד המדוייק בו הפסיק לעבוד) נדרשת להוכחה על ידי התובע, כך לא נדע מה טעם להתנגד לשאלה בהקשר זה - מחד ומאידך - נכונים אנו "להניח" כהנחת התובע (עמ' 5 שורות 14-15), אלא, שביה"ד אינו עוסק ב"הנחות" (וכך אף ראוי כי יוצהר) כי התביעה למל"ל (נ/1) נכתבה על ידי ב"כ (ובכך, לחסוך זמן/שאלות מיותרות/צורך להניח הנחות). כך ראוי להזכיר - לא הנתבע נדרש להוכחת התשתית העובדתית להכרה בתביעה אלא הנטל על התובע. ממילא, נכון נהג הנתבע בהגישו את דפי המידע של 3 חומרים (נ/2- 4; נ/2 - חומר לניקוי גלופות). ב. בניגוד לטענת התובע בתצהירו (ובחווה"ד של פרופ' ברנר מטעמו) - העיד התובע כי נחשף לצבעי מים וצבעי לקה - אך לא לצבעי שמן. כשעומת עם טענתו לשימוש בבנזן - "יכול להיות שהיה חומר מתי שניקיתי מכונת שטיפה". אינו יודע לציין באיזה חומר השתמש. לניקוי ציין שהשתמש ב- 100TM ובפרטרו פליקס. כך טען כי השתמש בסוג אחד של דבק - אך לא ידע לציין איזה סוג של דבק (בטעות נרשם "דלק"). יכול להיות שהשתמש מהסוג שהוצג (נ/3) - היו של כמה חברות, כמעט לא השתמשו בחברה הזו. לא הרבה, אבל גם. עבד גם של חב' ורוליט (נ/4). מדללי צבע זה "מדלל 33", לא יודע של איזו חברה גם לא יודע ההרכב "אציטון משהו, זה כמו אציטון דומה משהו", לניקוי צבע. עוד מוסיף הוא ש- 7-8 שנים כל הגלופות ניקה בידיים, השתמש בכפפות גומי, מברשת, אך זה לא עזר כי כל הזמן המים והחומר נכנסו לידיים כל הגלופות היו עם צבע מים. כשהביאו מכונה לשטיפת גלופות - היה צריך להכניס הגלופות למסילה של המכונה, לא תמיד יצא נקי (ואז לקח כפפות וסמרטוט וניקה לבד עם מים וחומר (100TM). רק בניקוי עבד מ- 06:30 עד 11:00 (הגם שלבש בזמן זה בגדי עבודה ובעזרת מלגזה לקח הגלופות מהמכונות ושם הנקיות במחסן / לקח מהמחסן). לפעמים היו יותר גלופות, אז עבד בזה עד 11:30. חייב לשים צבע במכונה, הולך למכונות, מסתכל איזה צבעים וכמה צריך, בא עם מלגזה למחסן ולוקח מהצבעים (הסגורים); וכשיש שאריות מצבע הוא אוסף למיכל אחד, כך כל בוקר וכל ערב - זה בערך שעה, שעה וחצי ביום. יכול שבבוקר קצת ובערב יותר. סה"כ בערך 10-11 מכונות. כך עד 16:00 חייב גם לשים דבק, שבא במיכל גדול (של טונה) וממנו במשפך למיכל קטן ואז פותח וסוגר המיכל. יש 6 מיכלים בערך שצריך למלא. הדבק זה שעה וחצי (עד 17:30) ואז עושה סיבוב לראות אם חסר צבע או משהו עד שש ורבע ואז הולך הביתה. כמעט כל יום מגיעה סחורה (מיכלים סגורים של צבע) והוא מסדר במחסן, זה לוקח כשעה. כפפות גומי השתמש למכונה אבל גם זה לא סגור הרמטי ולא עוזר. את המלגזה מתדלק עם סולר. פלקסולין % 25 זה חומר דומה ל- 100TM. לא זוכר מה זה "חומרים אורגניים מסיסים" שכתב בתצהירו, יכול להיות מה שניקה במכונת השטיפה. כששמים צבע מדלי לדלי, כמעט תמיד יש נזילה, טיפה משפריץ. בניגוד לנטען בתצהירו - לא היה חשוף בכתפיים, יכול להיות שלקח גלופה רטובה מהמכונה, אז החומר נפל על הפנים (פלקסולין % 25) פלקסולין יותר ישן; זה כמו 100TM. המחסן פתוח. דלק ממלא באולם היצור. צבעים שם במקום רק בחוץ. אולם היצור אולי 500 X 500, גובה אולי 8 מטר, חם מאוד 30-40 מעלות. מאוּורר כשפותחים למעלה את הגג (אין ונטות/מזגן/מאוורר). שמים ונטילטור גדול על עמוד רק ליד המכונות שלא יהיה חם. הוא כל הזמן על יד מכונות, כששם צבע, כך עובר ממכונה למכונה, אוסף צבע במיכלים, לוקח שעה ומשהו, הולך בבוקר והולך בערב , שעה-שעה וחצי. שקד בהודעתו מציין כי הוא עובד 22 שנה אצל המעסיק, כמנהל מחלקת גלופות וכי התובע עבד במחלקתו, כמחלק צבעים ושוטף גלופות, התובע נחשף רק לחומר ניקוי (כשהיה שופך למכונת שטיפה ומערבב עם מים) שכן צבע חילק בפחים סגורים. אין מגע פיזי עם חומר ניקוי או צבע. ניקה 200-150 גלופות בערך ביום. חומר ניקוי ומים - ולא יודע אם נחשף להם, משזה לאחר השטיפה במכונה. לא יודע על חשיפה לחומרים כלשהם נוספים. התובע השתמש בכפפות גומי ובד. היה חשוף לדבקים שהיה ממלא בדודים (כשעה-שעתיים בערך) צבע היה שופך למיכלים (ממיכלים)וסוגר המיכלים (כשעה ביום). חומרי השטיפה של הגלופות לא נחשף להם ואינם מסוכנים. לא הביא מדללים לעובדים. הביא צבעים במיכלים סגורים. לא עבד ליד מכונות ייצור הקרטונים, אלא היה מניח צבע על מדף ליד המכונה. לא עסק במכונות עצמן (נמצא ליד המכונות כ- 3-4 שעות במשמרת). הכפפות אטומות, אין סיבה שיחדור חומר דרכן. עבודתו נעשתה בשטח פתוח באולם ייצור. נחשף בעבודתו לאבק, כל המפעל אבק. בעדותו אישר כי התובע שפך צבע כל יום, כי היה ממונה על התובע כשנה, כי עיקר עבודת התובע לחלק צבעים ודבקים (כמתואר לעיל). הגלופות מונחות במכונה, יש למכונה מיכל של חומר ניקוי שיש לשפוך אליו מים, כשהגלופות יוצאות מהמכונה, אם אינן נקיות, צריך לנגב אותן בסמרטוטים - כך בתדירות גבוהה, כי המכונה מאוד ישנה. לא ידוע לו על עבודה בצבעי שמן. איסוף צבע (=עבודת התובע בצבע "פתוח", בשונה מחלוקה לעובדים של פחי צבע סגורים) שנשאר למיכל אחד, זה 1/2 שעה או 3 שעות. התובע שם צבע במכונה, עבד 8 שעות ונשאר שעות נוספות. לא השתמש בצבעי לכה במפעל, לא בטרפנטין (אלא בחומרים אחרים). לא יודע מה זה בנזן. יש מדללי צבע, יש פלקסו קלין % 25 (חומר ניקוי). הגלופות מתלכלכות מהצבע ולכן מנקים אותן, פעם בשבוע. תהליך ריכוז הצבע - יכול להיות אפילו פעמיים ביום. חוץ מפלקסו קלין % 25, לא שפך חומרים למכונות. חשוף לאבק ואדים במפעל, לא יודע על מערכות בגדים (וכמה קיבל), התובע אמור היה לעבוד עם כפפות גומי אטומות - אך יש אפשרות שהתלכלך מהצבע והחומרים. אין אדים - יש רעש ויש אבק. המיכל של חומר הניקוי של המכונה - היה על התובע לנקז את הנוזל שנשאר לדליים או לבקבוקים חתוכים, לשפוך לפסולת, לנקות עם סמרטוט יבש - עבודה של 3 שעות (פעם בשבוע). ג. פרטנו לעיל את כל הפעולות והחשיפות של התובע, בעבודתו מדי יום. ראוי לציין כי לכ"א מהעובדות הנטענות (שעות עבודה/ מספר חליפות ביגוד שקיבל/מידת הלכלוך לבגדיו/כפפות) - ניתן היה להציג ראיות להוכחתן. כך גם, התרשמנו כי התובע לא ממש היה "ער" לנטען מפיו עובדתית. אין חולק כי אין בפנינו מחלת מקצוע ספציפית, עפ"י רשימת המחלות שבחוק. [ואגב כך - אין חולק כי הנטען בסעיף 24 - 23 לסיכומי התובע לא מדוייק - מששקד השיב "לא. היו אטומות והיתה אפשרות" - הגם שלא כך הוקלד, שהרי אחרת אין משמעות לתשובתו מול השאלה. ודאי כך, ביחס לסעיף 24 - שקד לא השיב בחיוב לשאלה אם התובע התלכלך מאוד מהצבעים /החומרים, אלא - שהדבר אפשרי!] לא נתייחס לשאלת ידיעתו של התובע את השפה העברית - ודי במענה שנתן הנתבע לכך בסיכומיו (סעיף 22, ודאי בסיפא לסעיף). עוד ראוי להעיר בהקשר זה כי נדמה לכאורה ש"התבלבלו" מעט היוצרות - הנטל להוכחת העובדות, מידת החשיפה, החומרים להם נחשף, תדירות החשיפה ומִשכה, אופי החשיפה וכיוצ"ב - על התובע הוא ולא על הנתבע. בהתאם - אין די באמירה "נחשפתי" לאדים/במגע למדללים/צבע/חומרי ניקוי - ודאי לא ל"חומרים כימיים/מסוכנים" - כשאין בפנינו פירוט מחוייב לכל אלה. עוד נבהיר - לא בכדי מפנה הנתבע לפסה"ד בענין דרעי (עב"ל 1206/06) המבהיר הנטל הנדרש - ואין ספק, כי התובע לא הוכיח את שטען לו בתצהירו. אין בפנינו ראיה כי פנה למעסיק לקבלת דפי מידע/שמות החומרים בהם השתמש במהלך השנים והתובע אישר כי למומחה מטעמו לא סיפק כלל כאלה. ודאי לא נדע עד כמה "נואש" היה נסיונו ומכח מה כך נטען בסיכומיו ובניגוד לגרסת התובע עצמו (עמוד 5) שכאמור היה כבר מיוצג בשלב הגשת התביעה למל"ל! כך, מעבר לאמור לעיל באשר לנטלי הראיה, לא נהירה הטענה - שהרי בעדותו טען לראשונה כי החומר העיקרי בו השתמש לניקוי גלופות הוא TM100 (נ/2) - וכזכור, גם דף חומר זה הוגש על ידי הנתבע... (לא מצאנו כראוי, להתייחס לטענת התובע בסיכומיו - ס' 35). נציין רק כי כמדומה, סבור היה התובע כי הסיכומים הם שלב הראיות בתיק (או תיקונם; ראה לדוגמא הנטען בסעיף 34 ונספחי סיכומיו); הוא הדין ל"טרוניות" שמעלה התובע בסיכומיו לעיתוי מודעותו לגליונות החומרים - ונשיב לתובע כי אין לו אלא להלין על עצמו, אם כך, שהרי כזכור, היה מיוצג מראשית ההליך, והוא זה שנמנע כחובתו מהצגת ראיות מהותיות. ד. כל שהוכח בפנינו הוא כדלקמן: התובע הועסק במפעל מ- 1.11.1994 עד דצמבר 2010 (אוקטובר?). התובע העביר פחי צבע סגורים למדף שליד המכונות - לשימוש עובד הייצור שעובד על המכונה. התובע אוסף /מרכז שאריות צבע לפח אחד. כך עושה הוא מדי יום כשעה- שעה וחצי, תוך שימוש בכפפות גומי, לעיתים חומר "משפריץ". התובע מכניס חומר ניקוי/מים למיכל הניקוי של מכונת השטיפה. התובע מרוקן את נוזל הניקוי (נוזל+מים) של מכונת השטיפה. כך עושה הוא פעם בשבוע, כ- 3 שעות (באיזה חומר ומה הרכבו?). התובע העביר דבקים ממיכל גדול באמצעות משפך ל- 4 מיכלים קטנים, כשעה-שעתיים בערך ביום (נ/4-3). ב- 8 שנים ראשונות ניקה הגלופות בעצמו תוך שימוש בחומר ניקוי ומים, מברשת (וכפפות), גלופות שהיו מכוסות בצבעי מים. אח"כ, הנקיון נעשה במכונה , התובע מניח הגלופות במכונה וניקה בסמרטוט הגלופות שנותרו לא נקיות, לאחר שיצאו ממכונת השטיפה (מכונה ישנה). כחצי שעה מדי יום ניקה 200 - 150 גלופות(לאחר המכונה?). התובע עבד 8 שעות ביום וכן שעות נוספות. השתמש בכפפות גומי וכפפות בד, לבוש בבגדי עבודה. פלקסו קלין % 25 זה כמו 100TM. אולם היצור 500 X 500 X 8 מ' גובה אין ונטות/מזגן מאוורר, אולם פתוח (שקד); בקיץ הגג פתוח (אין נתונים נוספים על מבנה האולם). ליד מכונות הייצור יש מאוורר גדול על עמוד. התובע נחשף לאבק במפעל. התובע ממלא סולר במלגזה במשאבת סולר (תדירות/חשיפה?) אין חולק כי אין לראות בדוח המשרד לאיכות הסביבה מ- 2006 ראיות רלוונטיות, משהתובע אינו פועל ייצור העובד על מכונה (מסויימת) וממילא, אין בפנינו ולו טענת עובדה כלשהי - המבססת קשר בין האמור בדוחות אלה לעבודת התובע! ודאי לא נדרש להפניות למחקרים - משלא הוכח הקשר בין הנטען בהם, לעבודת התובע (ואמירתנו מתייחסת אך להבט העובדתי שהוא בלבד נדון עתה). ה. לאור כל האמור - אין בפנינו איך כמה מתי ולְמה נחשף התובע לחומרים מסוכנים (שנטען כי נחשף להם ומהו אופן החשיפה) שהביא, כטענתו למחלה בה לקה. אין בפנינו ולא שוכנענו בחשיפה לחומרים מזיקים, ומשלא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית ברורה ומכומתת לחשיפה מזיקה באופן שיש בו כדי מינוי מומחה רפואי (עם כל הצער למחלתו) - אין מנוס מדחיית התביעה. בהתאם - נדחית התביעה בשלב העובדתי. אין צו להוצאות. רפואהחשיפה לחומרים מסוכניםסרטן