תביעה בגין קבלת תלושי משכורת "פיקטיביים"

תביעה בגין קבלת תלושי משכורת "פיקטיביים"

דיון והכרעה


אין חולק, כי התובע הינו טייח במקצועו, והתחיל לעבוד עבור X בשנת 2004, באמצעות חברת כח אדם בשם א. שחם תעשיות ופיתוח בע"מ.




טענתו המרכזית של התובע היא, כי X הפיקה עבורו תלושי שכר פיקטיביים, על מנת לצאת ידי חובה כלפי שלטונות המס והמל"ל, משיקולים השמורים עימה, ושכרו האמיתי, כמו שכר יתר הטייחים מכפרו, שעבדו עימו, לא השתקף בתלושי השכר [ת/4, ס' 13-12]. התובע טוען, שעבד בשכר יומי של 300₪, נטו, בתוספת פרמיות, כאשר הוא היה ראש צוות. לטענתו, לאחר הפסקה של מספר חודשים חזר לעבוד ישירות אצל X, ביום 1.8.05, באותו תפקיד ועל פי אותה תמורה עד ליום 30.9.06, ולאחר מכן המשיך לעבוד בנתבעת על בסיס קבלנות, לדבריו (בלשונו: "קבלן שכיר") - עד מועד התאונה [ת/4, ס' 5].




לטענת התובע, בחודש 9/06 שכרו, נטו "הגיע לפחות לסך של -.7,500 ₪, שהם 10,568 ₪ ברוטו, ללא שעות נוספות או פרמיות" [ת/4, ס' 6]. התובע היפנה, בהקשר זה, ל"תלוש לדוגמה" [תצהירו - ת/1, נספח 1], אשר יאמר כבר עתה, כי מאחר שלא הוצג על ידי הנתבעת חישוב חלופי - יהווה את היסוד להכרעתנו, כפי שיובהר בהמשך.




מוסיף התובע וטוען, כי החל מיום 1.10.06 הועסק על בסיס של "קבלן שכיר" לפי מחיר של 16.5 ₪ למ"ר עבור טיח גבס ו-20.3 ₪ למ"ר עבור טיח טרמי, אשר כולל שכר יתר הטייחים ו-50% מעלויות צריכת דלק לרכב, אותו סיפקה לו X, כדי להסיע את הטייחים לעבודה וחזרה הביתה, ואשר תודלק בחב' פז, על חשבון X, בהסכמה שמשכורתו החודשית לא תפחת מ-8,000 ₪, נטו [ת/4, ס' 7; לעומת בתביעה הראשונה, נ/1, ס' 4 - שם טען 6,000 ₪].




להוכחת גרסתו הביא התובע כעדים מטעמו בני משפחה נוספים - אביו, מר חאלד חטיב, מי שעבד עם התובע אצל הנתבעת והמשיך גם לאחר התאונה [תצהירו - ת/1]; מר עורסאן חטיב, מי שעבד כטייח עבור X ולימים אף כראש צוות [תצהירו - ת/2]; מר סעיד חטיב, מי שהיה ראש צוות ואחראי על כל קבוצות הטיח בX [תצהירו - ת/3]. כאמור, כל העדים הינם מכפרו של התובע וקרובי משפחתו, אך, הגם שעבדו עימו אחרים שאינם מבני המשפחה, לא מצאנו פסול בהבאתם לעדות, הואיל ואלה עבדו עימו בצמוד ועקב כך, מובן, שידעו להעיד על הדברים מכלי ראשון.




בנוסף, ביקש התובע להסתמך על מסמכים שונים - צילומי המחאות או העתק ספחי לוואי של המחאות, מאת X, או תדפיסי חשבונות בנק. לא מצאנו שמסמכים אלה מעידים, בהכרח, על גרסתו של התובע, באשר להיקף התשלומים שקיבל כשכר עבודה. מעצם העובדה, שתשלום מסוים נכנס לחשבון הבנק בתאריך כלשהו אין להסיק שהיה זה בגדר שכר עבודה, דווקא, וכבר שמענו, שבין הצדדים היו התחשבנויות נוספות, כגון: שהנתבעת נתנה לאביו של התובע הלוואה בסך 30,000 ₪ והגיעה עימו להסדר, בדבר ההחזר שלה, מעורב עם ההתחשבנות ביניהם עבור עבודתו אצלה [עדות האב - עמ' 8, ש' 33-25; עדות מר עדי סלמה, מטעם הנתבעת - עמ' 21, ש' 32, עמ' 22 ש' 31].




המסמך היחיד בו נראה לנו שניתן להאחז, על מנת להסיק מסקנה כלשהי ביחס לתמורה החודשית עבור עבודת הטייחים אצל הנתבעת, ובהם התובע, הוא צילום המחאה, מיום 11.10.06, על סך 44,931 ₪, המשוכה על שם עורסאן חטיב [ת/2, נספח 6 (להלן: ההמחאה המשותפת)].




בהמחאה המשותפת, מדובר בסכום כולל, אשר אין חולק, כי ניתן על ידי X לעורסאן חטיב, כמי שהיה ראש הצוות אותה עת, עבור עבודת הטייחים בצוות שלו, כאשר שכרו האישי שולם גם בהמחאה מיום 9.10.06, ע"ס 6,300 ₪ [שם]. עורסאן העיד, כי הוא קיבל את שכרו בשיק נפרד, יחד עם שיק נוסף עבור הצוות עמו עבד - סה"כ 5 אנשים - הוא ההמחאה המשותפת. עורסאן פדה את ההמחאה המשותפת בבנק וחילק את התשלום לשאר הפועלים, כפי שהיה נהוג בנתבעת ביחס לתשלום עבור עבודת הטייחים, כאשר כל אחד מהם קיבל שיק לפי תלוש השכר שלו, ובנוסף, היה עורסאן מחלק להם את התמורה משיק כללי, דוגמת ההמחאה המשותפת [ע' 9, ש' 33-16]. בסיכום חקירתו החוזרת העיד עורסאן, כי המשכורת המלאה לכל פועל היתה 8,000 ₪ או 9,000 ₪, לאחר שהוסיף לכל פועל סכום מתוך ההמחאה המשותפת, ודומותיה, מעבר לסכום שקיבלו מהשיק הפרטי שהונפק עבור כל אחד מהם, וזאת לפי: "נייר קטן, מX, עליו כתוב שם של כל פועל וכמה נשאר לשלם לו" [עמ' 10, ש' 10-8].




על שיטת העבודה - לפיה, הנתבעת נתנה לראש הצוות תמורה עבור כל הטייחים בהמחאה אחת - העיד גם המצהיר מטעמה, המסכים גם הוא שבכל צוות היו 5 טייחים [עמ' 24, ש' 24]. ההסבר המעשי לשיטת תשלום זו הוא, כי לחלק מהעובדים לא היו חשבונות בנק ומסיבות שונות לא יכלו לגבות את ההמחאות ולפיכך ביקשו לקבל את הכסף דרך אחד מראשי הצוותים, היכול להפוך המחאה למזומן ולחלק לעובדים את המשכורות שלהם. המחלוקת היא, כמובן, האם חלוקה זו היתה לפי תלושי השכר, שקיבל כל פועל, או בנוסף להם.




לאור עדותו המפורשת של עורסאן חטיב, כי משכורתו הורכבה משני השיקים שקיבל בתחילת חודש 10/06, שיק אישי על סך 6,300 ₪ וההמחאה המשותפת, לחלוקה לצוות - אשר, מן הסתם, משקפים את המשכורות עבור חודש 9/06 - דומה, שהשכר החודשי מתקרב יותר לסכומים בהם נקב התובע, מאשר לסכומים המשתקפים מתלושי המשכורת שלו; שכן, התשלומים שקיבל התובע, נטו, לפי התלושים, עומדים על סך 4,220 ₪, בחודש 8/06; 3,591 ₪ בחודש 10/06; ו-4,027 ₪ בחודש 11/06 [ת/4 נספחים 8-6].

ויוער - התובע טוען, כי עד היום לא קיבל את תלוש השכר לחודש 9/06.
אם נחלק את הסכום המופיע בהמחאה המשותפת - 44,931 ₪ - ל-5 עובדים, אשר שני הצדדים מסכימים שהיו אמורים להנות מהסכום הנ"ל, נקבל סכום של 8,986 ₪, נטו, שאמור להשתלם לכל אחד מהעובדים. סכום זה, כשלעצמו, גבוה יותר מהשכר החודשי המשתקף בתלושי השכר של התובע.



בתצהיר הנתבעת נטען, כי שכרו של התובע היה כאמור בתלושי השכר, לפי "שכר בסיס של 3,585 ₪, אשר מידי פעם התווספו עליו פרמיות שונות." [נ/1, ס' 4], מבלי שניתן הסבר לחישוב הפרמיה. אנו מאמינים לתובע ועדיו, כי בנוסף לסכומים המופיעים בתלוש השכר של כל אחד מהטייחים, היו מקבלים גם תשלומים במזומן, מדי חודש. הואיל ולא קיבלנו הסבר מהנתבעת על דרך חישוב השכר, באופן שוטף, ואף תלושי השכר אינם מפורטים דיים, כבר מעצם העובדה שלא נקבו בהם בימי העבודה או שעות עבודה, שנעבדו מדי חודש - הגענו למסקנה, שיש לראות את כל הסכום שקיבל העובד, כמשכורת חודשית שלו.




לפיכך - בכל הנוגע לשכר בחודש 9/06, אנו מקבלים את גרסת התובע, כי יש להעמידו על שכר של 300 ₪, נטו, ליום. מכאן, שעבור חודש עבודה מלא (25 ימים) עומדת המשכורת על סכום של 7,500 ₪, נטו. התובע הצהיר, שסכום זה הוא 10,568 ₪, ברוטו, לאותו חודש, ללא שעות נוספות ופרמיות [ת/4, ס' 6], אותן לא פרט, וכפי שכבר הזכרנו - הנתבעת לא חלקה על אופן חישוב זה; לכן - יש להעמיד את שכרו של התובע, בגין חודש 9/06, על סך 10,568 ₪, ברוטו.




הנתבעת טענה, כאמור, שלא ניתן לסמוך על דברי התובע, הואיל וטען לסכומים שונים, של השתכרות חודשית, בהזדמנויות שונות בהן עלה נושא זה בערכאות. אנו סבורים, כי יש דברים בגו, ברם, הדבר קשור לפיתוח טענותיו, ביחס לחודשים אוקטובר ונובמבר 2006, ולא ביחס לחודש 9/06. ביחס לחודש זה יש לנו את התבטאותו של התובע כבר בתביעה הראשונה, בה כתב שעובר לתאונה היה בריא בנפשו ובגופו, עבד אצל הנתבעת "והשתכר כ-10,000 ₪ לחודש" [סעיף 27 בתביעה הראשונה - נ/2, נספח א']; הצהרה זו תואמת את מסקנתנו, באשר לשכר חודש 9/06, כפי שקבענו לעיל.




כזכור, טוען התובע לפנינו, כי מחודש 10/06 הוצע לו לעבוד כשכיר על בסיס "קבלנות", לפי מחיר של מ"ר לעבודות טיח. לענין גובה התמורה המוסכמת, ביקש התובע להיבנות מדף חשבון שהציג ובו התחשבנות של הנתבעת, בגין עבודות טיח גבס וטיח טרמי, תחת הכותרת: "גילץ נתניה חשבון 1 - נובמבר + דצמבר 2006" [ת/1, ס' 11 בנספח 2; ת/4, ס' 9, נספח 2, (להלן: דף החשבון)].




בנקודה זו, איננו מקבלים את גרסתו של התובע - על שכר של כ-20,000 ₪ - ואנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, מפי מר סלמה, שהעיד, כי דף החשבון הינו מסמך פנימי של X, אשר עבדה כקבלנית משנה עבור חברת "גילץ", לה הגישה חשבון, על פי תחשיב אחר, ודף החשבון האמור הינו לצורך חשבונות פנימיים של הנתבעת [עמ' 21, ש' 31-13]. המסמך צורף גם לתצהירו של אביו של התובע, אשר טען, כי אחרי שהתובע נפגע בתאונה, הוא המשיך לעבוד אצל X יחד עם בניו האחרים "לפי אותו הסכם שהיה בין פאדי [התובע] לעדי [הנתבעת] ..." [ת/1, ס' 10]. האבא הוא אשר צירף את דף החשבון בטענה שהוא מתייחס להתחשבנות בחודש 1/07, ואין לקבל את ניסיונו של התובע להסיק ממסמך זה דבר וחצי דבר ביחס לחודשים 11/06-10/06, בהם עבד הוא בנתבעת.




התובע ביקש בסיכומיו להיבנות מפסיקת בית-המשפט העליון, אשר פסק, כי גם אם יש דיווח כוזב לרשויות המס, על הכנסה של שכיר, יש הביא בחשבון את ההכנסה האמיתית שלו [ע"א (עליון) 9813/07, טובה נעים ואח' - סהר חברה לביטוח בע"מ ואח', 16.8.2009 (במאגר ממוחשב)]. ברם, נפסק שם עוד, כי ניזוק הטוען להכנסה גבוהה יותר מההכנסה המדווחת נדרש להציג ראיות מהיימנות ומשכנעות, ויש להקפיד עימו [ס' 3 לפסה"ד].




לאור תמונת המצב שנפרשה לפנינו, אנו סבורים, כי לא הוכחה מתכונת שונה בחודשים 11/06-10/06, ויש להעמיד את שכרו של התובע, בחודשיים אלה, על אותו שכר שקבענו לחודש 9/06.



סיכום


התובע הועסק על ידי הנתבעת כטייח, עד שנפגע בתאונה, ביום 11.12.06, וקיבל את משכורתו בהמחאות או במזומן, לפי תמורה בסך 300 ₪, נטו, ליום. שוכנענו, כי התובע קיבל עבור עבודתו בנתבעת תמורה העולה על הרישום בתלושי השכר שלו, בתקופה שבמחלוקת; אולם, הוא לא הצליח להוכיח את הסיכום בדבר שינוי שיטת התגמול, החל מיום 1.10.06, כך שיקבל תמורה לפי הספק ביצוע עבודות טיח, עם הצוות עליו היה מופקד, ואת השכר המתאים לשינוי הנטען.




אשר על כן - הננו קובעים, כי בחודש 9/06 היה שכרו של התובע בסך 7,500 ₪, נטו (או 10,568 ₪, ברוטו), ובהתאם נקבע גם שכרו בחודשים 10/06 ו-11/06.




למרות שהתביעה התקבלה רק בחלקה, הואיל ותלושי השכר שסיפקה הנתבעת לא שיקפו נכונה את שכר העבודה ששולם לתובע - כל צד ישא בהוצאותיו.




בהחלטתנו זו אנו מביאים בחשבון גם את העובדה, שדיון ההוכחות הופסק על מנת לאפשר השלמת עדויות בתצהירים, לפי בקשה של התובע, ולאחר שהוגשו תצהירים ומסמכים נוספים מטעם התובע, מחד, והנתבעת, מאידך, הודיעו הצדדים, כי מדובר בהוספת דוגמאות לטענותיהם הידועות, והם מוותרים על חקירות ומסתפקים בסיכומים [הודעה משותפת, מיום 15.10.13].




זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון