החליק על כתם שמן ברחוב האם בדין נדחתה תביעתו של התובע להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 8/10/10 כתאונת עבודה? בשאלה זו עלינו להכריע בהליך דנן. עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: התובע יליד 1935 בעל עסק ליצור סכינים (טיפול תרמי). ביום שישי 8/10/10 בשעות הצהרים המאוחרות התובע החליק על כתם שמן ברחוב אלנבי בתל אביב ונגרמו לו חבלות שונות לרבות שבר בירך. מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה כי בשנה שלאחר התאונה התובע נזקק לטיפול רפואי ולשיקום פיזי ונפשי, על רקע השילוב שבין הבעיות האורטופדיות (שבר בירך) והדיכאון ממנו סבל עוד לפני התאונה, וכן נפילות נוספות שאירעו במהלך האישפוז. כשנה לאחר התאונה, ביום 11/9/11 ניתנה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. ביום 20/8/11 התובע חתם על טופס בל/ 283 בו ציין כי ביום 8/10/10 בשעה 12:00 אירעה לו תאונת עבודה ברחוב אלנבי פינת רחוב רמב"ם עת החליק על כתם שמן בשעה שירד גשם. התובע ציין כי בעת האירוע הוא היה "בעניין קניות לעסק". ביום 24/10/11 התובע הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בטופס התביעה טען כי התאונה אירעה ביום שישי בשעה 12:00 וכי נגרם לו שבר בירך שמאל. ביום 18/3/12 הגיע חוקר המל"ל לביתו של התובע. לנוכח תלונות התובע כי הוא סובל מכאבים ומהזיות, הוסכם כי התובע ימציא אישור רפואי ביחס לכשירותו להחקר, וביום 22/4/12 ניתן אישור של רופאת המל"ל לחקירתו של התובע. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 8/7/12. בחקירתו התובע התבקש לתאר את נסיבות התאונה, והתקשה מאוד, וזאת בלשון המעטה, למסור גירסה קוהרנטית ביחס להשתלשלות האירועים שהובילה אותו ביום שישי 8/10/10 לרחוב אלנבי פינת רמב"ם. הגרסה שמסר התובע היתה מלאת סתירות ובלתי הגיונית. על רקע האמור, ביום 19/08/12 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכח כי אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. טענות התובע בתביעה שהוגשה לבית הדין טען התובע כי התאונה אירעה ביום שישי 8/10/10, לאחר שיצא ממקום העבודה על מנת לרכוש סכין לצרכי עבודה, ועמד לשוב למקום העבודה באוטובוס. לטענתו, התאונה אירעה עת היה בדרכו לתחנת האוטובוס ברחוב אלנבי. התובע מודע לכך שהגרסה שנמסרה על ידו ביום 8/10/10 היתה בעייתית ביותר מלאת סתירות ותמיהות, ואולם לטענתו, הוא נחקר בעת שהיה תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות, אשר השפיעו על יכולתו להשיב כנדרש. הכרעה לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל דעה כי לא נפל פגם בהחלטת המל"ל לדחות את התביעה. טענתו של התובע כי מדובר בתאונה שארעה בעת שהיה בדרכו חזרה למקום העבודה, לאחר שהחליט שלא להכנס לחנות הסכינים שאותה חיפש, איננה מתיישבת עם מכלול הראיות שבפנינו. עיינו במחלוקת שבין הצדדים ביחס למשקל שיש לתת לסתירות הרבות שבחקירתו של התובע בפני חוקר המל"ל מיום 8/7/12 לאור הספק ביחס לצלילותו של התובע באותו מועד ולכשירותו למסור עדות. בסופו של יום, לאחר שהתרשמנו מההודעה ומהמסמכים הרפואיים שבפנינו החלטנו שאין בידינו חוות דעת רפואית מוסמכת שתאפשר להכריע ביחס למצבו הקוגניטיבי של התובע בעת מסירת ההודעה לחוקר המל"ל. ואולם, אנו סבורים כי אין צורך להכריע בעניין, שכן גם אם נתעלם לחלוטין מהסתירות שבהודעת התובע מיום 8/7/12, הרי שבשקלול ממכלול הראיות שבפנינו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה מיום 8/10/10 אירעה תוך ועקב עיסוקו במשלח ידו. ראשית יש לציין, כי חוסר הקוהרנטיות בגרסתו של התובע איננו מתמצה רק בחקירה מיום 8/7/12. נזכיר כי ביום 6/10/11 שלח מר מאיר יעקובי (יועץ מס) מכתב למל"ל מטעם התובע ובו פירוט של נסיבות הפגיעה. במכתב פורטה גרסה עובדתית הראשונה של התובע כדלקמן: "בתאריך 8/10/10, יום שישי, יצא מביתו מר X ונסע לת"א על מנת לקנות מספריים לצורכי עבודתו כעצמאי. מר X יצא מביתו נסע באוטובוס עד לתחנה ברחוב אלנבי במטרה להגיע לרחוב מונטיפיטרי שם נמצאת החנות שמוכרת סכינים ומספריים. בעת שעבר את הכביש לצידו השני, ברחוב אלנבי פינת רמב"ם, היה כתם שמן על הכביש, מר X החליק על כתם השמן ונפל לרצפה. מאחר ומר X לא יכל לזוז כתוצאה מהנפילה, זומן על ידי עוברים ושבים אמבולנס שפינה אותו לבית החולים וולפסון שם אושפז ונותח. מאז התאונה לא חזר מר X לעבודתו וכיון מתהלך עם הליכון. מר X לא הגיע בסוף לחנות אליה היה אמור להגיע." (ההדגשות אינן במקור א.ד.) גרסה זו שונה מהגרסה של התובע דהיום בנקודות רבות. בניגוד לגרסה הראשונה, שבה טען התובע כי יצא מביתו על מנת לרכוש את הסכין, בעדותו בבית הדין טען התובע כי יצא ממקום העבודה. בגרסה הראשונה טען כי ירד מהאוטובוס בתחנה שברחוב אלנבי והיה בדרכו לחנות סכינים ברחוב מונטיפיורי, ואילו בעדותו בבית הדין טען התובע כי ירד מהאוטובוס ברחוב קינג ג'ורג', והיה בדרכו לחנות הסכינים שסמוכה לתחנה ברחוב קינג ג'ורג'. סתירה מהותית שלישית, היא בכך שבגרסתו הראשונה טען התובע כי היה לבדו בעת התאונה, ועוברי אורח הזמינו לו אמבולנס, ואילו בגרסתו דהיום הוא טוען כי היה עם הגב' שרה אברהמי בעת התאונה. ראשית נבהיר, כי אין בידינו לקבל את התנערותו של התובע מהגרסה הראשונה, כפי שפורטה מטעמו במכתבו של יועץ המס מר מאיר יעקובי. התובע מאשר כי היה מיוצג על ידי "זכותי", וכי לפי כתובתו של מאיר יעקובי הוא כנראה קשור ל"זכותי". הכלל הוא כי שלוחו של אדם כמותו, וחזקה היא כי מר יעקובי לא המציא גרסה מהרהורי ליבו אלא שפירט במכתבו מיום 6/10/11 דברים ששמע מהתובע. חזקה זו לא נסתרה, משום שהתובע לא זימן לעדות את מר יעקובי או כל גורם אחר עימו עמד בקשר במשרדי "זכותי". טענתו של התובע כי איננו מכיר את מר יעקובי אלא היה בקשר עם גורם אחר ב"זכותי" הועלתה בעלמא. הדעת נותנת כי אילו הוזמן לעדות מטעם התובע גורם כלשהו מ"זכותי" ניתן היה לברר לאשורה את טענתו של התובע ובכלל זה לבחון האם ישנה תרשומת של הגרסה שמסר התובע לנציגי "זכותי". לנוכח האמור, הימנעותו של התובע מלזמן נציג כלשהו מ"זכותי" לרבות מר יעקובי, על מנת לברר האם בידיהם תעוד של דברים שמסר התובע בזמן אמת, פועלת לחובתו של התובע ומותירה על כנה את החזקה, לפיה הגרסה המפורטת במכתבו של יעקובי היא הגרסה הראשונה שמסר התובע. שנית, גרסתו של התובע ביחס למטרת הגעתו לאזור התאונה לא נתמכה בעדות כלשהי. בתצהיר שהוגש בפנינו טען התובע כי ביום 8/10/10 בשעה 8:00 בוקר הוא הגיע למקום עבודתו (ברח' רבנו חננאל) וכי נשלח על ידי נכדו לרכוש סכין בחנות של דב לובינסקי ברחוב קינג ג'ורג' 14. התובע מעיד כי בסופו של דבר לא הגיע לחנות. בתצהירו הוא מבהיר כי החל לרדת גשם ולכן ויתר על הביקור בחנות ותחת זאת החליט לחזור לעבודה והחל ללכת ברחוב קינג ג'ורג' לכיוון שוק הכרמל. לדבריו בסמוך לשוק הכרמל הוא פגש במקרה במכרה שלו שליוותה אותו לתחנת האוטובוס שברחוב אלנבי, על מנת שישוב לעבודתו. על אף שלטענת התובע הוא נשלח על ידי נכדו על מנת לרכוש את הסכין (ראה תצהיר התובע בסעיף 5), אותו נכד, שעובד עם התובע כלל לא זומן לעדות בבית הדין. גם האדם שלטענת התובע המליץ לו ללכת לחנות לא התיצב למתן עדות. שלישית, הגב' אברהמי אשר הייתה עדה לתאונת הדרכים (היא שהזמינה אמבולנס והתלוותה לתובע לבית החולים) הייתה בעבר בת זוג של התובע. גם הגב' אברהמי לא התייצבה על מנת למסור עדות בפנינו. התובע טוען כי נפגש עם גב' אברהמי במקרה, בכניסה לשוק הכרמל, בתקופה שבה כבר לא התגוררו יחד, ואולם טענה זו איננה מתיישבת עם העובדה שבדו"ח מד"א מצויין מענה של גב' אברהמי (רח' המחרוזת 37 ביפו) כמענו של התובע. מסירת כתובתה של גב' אברהמי כמענו של התובע מתיישבת יותר עם העובדה שמדובר בבני זוג שטיילו יחד בתל אביב ולא בפגישה מקרית. לעניין הגב' אבהרמי יש לציין כי על אף סירובה למסור הודעה מסודרת בפני חוקר המל"ל, מסיכום החקירה שהוגש לתיק עולה כי חוקר המל"ל שוחח עימה פעמיים, בנסיון לגבות ממנה גרסה ביחס לאירועים. בפעם הראשונה היה זה ביום 18/3/12, בעת שהחוקר התקשר לביתה של גב' אברהמי משום שפרטיה היו רשומים על דו"ח מד"א כפרטי מענו של התובע. מזכרון הדברים של החוקר עולה כי הגב' אברהמי סירבה להשיב לשאלה - האם בעת התאונה התגוררה עם התובע, וביקשה שהחוקר יפנה את שאלותיו ישירות לתובע. בהמשך הדברים, בשיחה שהתקיימה ביום 12/7/12 הגב' אברהמי מסרה לחוקר גרסה התומכת בגרסתו של התובע אולם סירבה להחקר בעניין. לדבריה כמעט כל יום שישי היא הולכת לשמוע את מירי אלוני שרה בפאתי שוק הכרמל, לטענתה היא לא קבעה עם התובע אבל פגשה אותו שם במקרה, והם הלכו יחד לתחנת האוטובוס על מנת לקחת קו 18/25 כאשר התובעת התכוונה להמשיך לביתה ואילו התובע התכוון לחזור לעבודתו. על הרקע השתלשלות גרסתה של גב' אברהמי, שמלכתחילה לא הביעה נכונות להשיב ספונטנית לשאלות, ונמנעה מלהתייצב למסור עדות בבית הדין אין בידינו ליתן משקל לטענתה כי ביום שישי בצהריים התובע התכוון לרדת מהאוטובוס על מנת לחזור לעבודתו, בעוד שהיא התכוונה להמשיך לביתה. בהקשר זה יש להזכיר כי מדו"ח מד"א עולה כי התאונה אירעה בסמוך לשעה 14:00 בצהריים. הקבלה במיון בבי"ח וולפסון היתה בשעה 17:48 כאשר בתאור המחלה נרשם "אחר הצהריים בזמן הליכה ...". מהראיות שבפנינו לא עולה כי לתובע היה עניין דחוף שמחייב התייצבות בעבודה ביום שישי אחר הצהריים. נזכיר כי לפי גרסתו של התובע, משהחליט שלא לרכוש את הסכין, הוא לא חזר מיד לעבודתו אלא הלך לכיוון שוק הכרמל. טיול שאיננו מתיישב עם צורך לחזור לסיים את העבודה ביום שישי. גרסתו של התובע כי הלך לחפש סכין ומצא את הגב' אברהמי איננה מעוררת אמון. אין כל הגיון בטענת התובע כי הגיע לרחוב קינג ג'ורג' כדי לרכוש סכין ומחמת הגשם במקום לגשת לחנות הסכינים, הסמוכה לתחנת האוטובוס, הוא החליט ללכת לכיוון שוק הכרמל (המרוחק יותר). גרסה זו אף גם איננה מתיישבת עם טענת התובע לפיה משהחליט שלא לרכוש סכין הוא התכוון לחזור למקום העבודה. אילו רצה התובע לחזור לעבודתו היה יכול לעלות על קו 18/25 מהתחנה שברחוב קינג ג'ורג' 31, ולא היה כל צורך שילך לכיוון שוק הכרמל / רחוב אלנבי. אילו חזר התובע לעבודתו מהתחנה שברחוב קינג ג'ורג' 31 הסמוכה למקום בו לטענתו ירד כדי לרכוש סכין, הוא כלל לא היה מגיע לרחוב אלנבי, והתאונה הייתה נמנעת. אנו קובעות כי תכלית הגעתו של התובע לרחוב אלנבי, ולאזור הכניסה לשוק הכרמל, הייתה קשורה לגב' אברהמי, ולא היה לה כל קשר לעבודתו (וזאת גם אילו הנחנו לטובת התובע כי מלכתחילה הלך לחפש סכין). משעה שכך, גם אילו היה ממש בטענתו של התובע כי ביקש לשוב לעבודתו ביום שישי בצהריים (ולא כך) הרי שלא מדובר בתאונה שאירעה בדרכו של התובע מביתו לעבודה, אלא בסטיה והפסקה, כמשמעה בסעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן אין מדובר בתאונת עבודה. אנו סבורות כי מחמת ריבוי הסתירות בגרסתו של התובע, העובדה שהגרסה איננה הגיונית על פניה ואיננה נתמכת בראיות אובייקטיביות לא עלה בידי התובע להוכיח כי נפילתו ברח' אלנבי ביום שישי בצהריים היתה תוך ועקב עבודתו. לנוכח האמור לעיל, איננו נדרשות לדון במחלוקת שבין הצדדים האם מדובר בנפילה אדיופטית, על מצבו הקונסטיטוטיבי של התובע או בהחלקה על כתם שמן. לנוכח האמור התביעה נדחית. בשים לב לסוג ההליך אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. תאונות נפילהתאונה בגלל כתם שמןתאונות החלקה