כניסת מפקחים לבית ללא צו בית משפט / העסקת עובד זר ללא היתר

כניסת מפקחים לבית ללא צו בית משפט / העסקת עובד זר ללא היתר 1. בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים כי אין להשיב לאשמה שעה שאין בראיות המאשימה להוכיח ולו לכאורה את האשמה המיוחסת לנאשמים. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירת העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית וניקיון ללא היתר כדין , בניגוד להוראות סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991. תמצית טענות הנאשמים: 2. בניגוד להוראות הדין נכנסו מפקחי המאשימה לבית הנאשמים , ללא צו בית משפט וללא הסכמתם ונוכחותם . המפקחים צילמו מתוך הבית, ממפתן הבית ובחצר הפרטית המקיפה את הבית, "ראיות" לכאורה אשר על בסיסם נטען כי העובדת הזרה עסקה בעבודות ניקיון בבית הנאשמים. 3. למעט "ראיות" אלה מפקחי המאשימה לא זכרו דבר בקשר למקרה נשוא כתב האישום , לא ביצעו תשאול עם העובדת לגבי מעסיקיה והגישו כתב אישום על זיכרון ארעי המורכב מאדני שווא . 4. משלא נגבתה עדות העובדת הזרה בין באמצעות עדות מוקדמת ובין בכל דרך אחרת ,ולא נגבתה עדות בעניין הקשר בין הנאשם 2 לבין העובדת הזרה, עובדה זו אינה מאפשרת הרשעת הנאשמים בכלל ונאשם 2 בפרט. 5. הראיות נלקחו בניגוד לדין על כן עליהן להיפסל .בנוסף, המפקחים מטעם המאשימה לא זוכרים דבר אודות המקרה בעוד המאשימה לא הציגה מערכת ראיות ראשונית ובסיסית להוכחת אשמת הנאשמים. לפיכך , ברור ונהיר כי אין בידי המאשימה ראיות שהושגו כדין ולאחר שעדיה נחקרו והדברים הובררו ,עולה כי אין על הנאשמים להשיב לאשמה. 6. במעשיהם הפרו המפקחים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , זכויות הפרט וגם את הוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב- 1951. מכאן שיש לפסול את הראיות ולזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 7. בנסיבות בהם הכניסה לבית והצילומים בבית ובחצר הם אלה אשר למעשה היוו את הראיות היחידות המוצגות והינן בבחינת החוט המקשר של עבודת העובדת הזרה בבית ברח' אופיר 20, אין בפני בית הדין כל ראיה על מנת להוכיח את כתב האישום. 8. הפגיעה בפרטיות הנאשמים ובקניינם הינה בלתי נסבלת ונעשתה תוך הפרה בוטה של סמכויות המפקחים אשר פעלו בשררה והפגינו התנהגות בלתי מרוסנת. פעולות אלה הובילו להשגת ראיות הנוגדות הוראת חוק מפורשת וזכויות יסוד מוגנות. 9. המפקחים אשר פעלו על פי עדותם במסגרת ביצוע הליכי אכיפה החליטו מטעמיהם שלהם ,לדלג על מכשול זכויות הפרט ולהיכנס לבית המגורים ללא סמכות וללא רשות, תוך הפרת זכויות בסיסיות הנתונות לכל אדם מאז פסק הדין בעניין יששכרוב (ע"פ 5121/98). 10. המפקחים לא יידעו את העובדת כי עומדת לה הזכות שלא להסכים לכניסתם או שיש לה זכות לא לפתוח את הדלת או שער הבית. 11. בפרשת יששכרוב קבע בית המשפט דוקטרינת פסילה יחסית המותנית במעבר על שתי משוכות במצטבר. הראשונה האם הראיה הושגה כדין והשנייה האם קבלת הראיה תפגע פגיעה בלתי מדתית בזכות הנאשם להליך הוגן. 12. דוקטרינת הפסילה הפסיקתית חלה בענייננו משאין ספק כי במקרה זה קיימת זיקה ברורה בין התנהלות הפסולה של המפקחים לבין הראיות ששימשו בסיס להגשת כתב אישום. 13. קבלת הראיות במסגרת הליך זה לאור האמור בעניין השגת הראיות, תפגע פגיעה בלתי מידתית בזכות הנאשמים להליך הוגן. על כן, יש לפסול את כלל הראיות שהושגו בעקבות כניסת המפחים אל בית הנאשמים , פרטי העובדות שנמסרו למפקחים, התמונות שצולמו, תצלום דרכונה של העובדת וכו'. 14. לאור כל האמור לעיל, המאשימה לא הציגה מערכת ראיות ראשונית ובסיסית להוכחת אשמת הנאשמים ואין בידיה די ראיות כדי לבסס הרשעה .לפיכך, אין לדרוש מהנאשמים להתגונן. 15. המפקחים לא ביצעו כל פעולה לצורך גביית עדות מהעובדת הזרה. כמו כן, מחדלי החקירה בכל הקשור לנאשם 2 מחייבים זיכויו משלא קיים בראיות שהוגשו בדל קשר אליו והוא אינו מאוזכר בראיות. בנסיבות אלה, בהעדר ראיה כלפי הנאשם 2 ולו הוכחה לכאורה, אין הצדקה לדרוש כי יתגונן. תמצית טענות המאשימה: 16. בנימוקים ובטעמים שנטענו ע"י הנאשמים לא נטען כי לא הוכחה לכאורה האשמה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. 17. טענות המבקשים באשר לפסלות הראיות שהציגה המאשימה , טיב הראיות והמשקל שיש לייחס להן מקומן בסיכומי טענות הצדדים בתום פרשת ההגנה. 18. המאשימה עמדה בשלב זה בנטל המוטל עליה והוכיחה לכאורה את אשמת הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום - העסקת עובדת זרה שלא כדין. 19. האשמה הוכחה באמצעות מסמכים שערכו המפקחים עדי התביעה, בזמן אמת , לגביהם חל הכלל הראייתי בדבר הקפאת הזיכרון, וכן בגיליונות החקירה של הנאשמים בהם אמרות חוץ קבילות כראיה וכן הודאת הנאשמת 1 בביצוע העבירה ואמרות הנאשם 2 הקושרות אותו לביצוע העבירה ולידיעה באשר לביצועה באופן מספיק . המסגרת המשפטית - 24. סבורני כי טענות הנאשמים בדבר פסלות הראיות, ככל שהושגו בניגוד להוראות הדין, הינן טענות מוקדמות לשלב בו אנו מצויים. ודוק; טענות בדבר טיב הראיות והמשקל שיש לייחס להן מקומן אכן בסיכומי הצדדים עם תום פרשת ההגנה. כפי שהובא לעיל, בשלב זה בית הדין אינו נדרש לשקול שיקולי מהימנות עדים או טיב הראיות שהובאו בפניו. נקודת המוצא היא בהנחה שמלוא החומר שהוצג יזכה במלוא האמון והמשקל, האם די בחומר שהוצג כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת. 25. לא שוכנעתי בשלב זה כי מדובר במצב בו על פני הדברים נראה כי ראיות התביעה הינן בלתי אמינות בצורה קיצונית. 26. במועד הדיון העידו בפנינו עדי התביעה, מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה ובאמצעותם צורפו המוצגים לתיק בית הדין. 27. מוצג מ/1 - הינו דוח פעולה שנערך באמצעות מר אסף עמר, סמוך למועד ביצוע הביקורת בנכס מושא כתב האישום בו נכתב כי בבית הנאשמים נעצרה העובדת הזרה שפרטיה מצוינים בכתב האישום . כן צוין כי העובדת קיבלה כסף מהנאשמת 1, ולטענתה משכורתה הינה בסך של 1,600 ₪ לחודש. 28. מוצג מ/2- רשימת עובדים שערך מר איפרגן במעמד הביקורת , בו צוינו פרטיה העובדת כמי שנכחה בבית הנאשמים במועד הביקורת. 29. מוצג מ/3- תמונות שצילם מר איפרגן במעמד הביקורת. 30. מוצג מ/4- גיליון חקירת הנאשמת 1 תחת אזהרה יום לאחר הביקורת. בחקירתה הודתה הנאשמת 1 בהעסקת העובדת משך 5 שנים , שלוש פעמים בשבוע , משך חמש שעות תמורת 40 ₪ לשעת עבודה. כמו כן הנאשמת 1 מסרה בחקירתה כי היא לא בדקה את מסמכי העובדת, את אשרתה או האם מותר להעסיקה, היות והסתמכה על דבריה. בנוסף, בחקירתה קשרה הנאשמת 1 את הנאשם 2 לביצוע העבירה המיוחסת בכתב האישום וטענה כי הנאשם 2 הכיר את העובדת עם זאת, סמך על שיקול דעתה כי בדקה את חוקיות העסקתה. 31. מוצג מ/5- דו"ח פעולה שערך מפקח המאשימה אילן לביא, בו נכתב כי בבית הנאשמים נשוא כתב האישום נמצאה העובדת בזמן שביצעה עבודות ניקיון, ומסרה כי היא עובדת במקום כשנה, פעמים בשבוע כ- 5 שעות בכל פעם, תמורת 200 ₪ ליום עבודה. עוד נכתב כי הנאשמת 1 מסרה שאת עניין התשלום הנוסף שהעובדת טוענת שמגיע לה, תפתור מול בעלה- הנאשם 2. 32. מוצג מ/6- גיליון חקירה תחת אזהרה של הנאשמת 1 ממועד הביקורת , בו מסרה כי ברצונה להיוועץ עם עו"ד טרם חקירתה. 33. מוצג מ/7 - גיליון חקירת הנאשם 2 תחת אזהרה מיום 28.3.12 במסגרתה מסר כי העובדת הייתה בביתם תקופה שבין מס' חודשים לבין מספר שנים, ומעולם לא שוחח עמה. בהמשך מסר כי הוא ראה אותה בבית וידע על קיומה. 34. מוצג מ/8 - תעודת עובד ציבור שעניינה באשרת השהייה האחרונה שהוצאה לעובדת לפיה תוקף האשרה היה עד ליום 17.8.10. 35. ממכלול המוצגים עולה במצטבר כי המאשימה הוכיחה לכאורה כי הבית בכתובת המצוינת בכתב האישום הינו בית הנאשמים . במהלך הביקורת שהתה העובדת אשר פרטיה מצוינים בכתב האישום בבית ועסקה בעבודות ניקיון. עוד עולה כי במועד זה לא הייתה לעובדת אשרה שהיה או עבודה בישראל והנאשמת 1 הודתה בהעסקת העובדת בעבודות משק בית וניקיון תקופה של 5 שנים. בנוסף עולה כי הנאשם 2 הודה כי ידע שהעובדת עובדת בעבודות משק בית וניקיון בביתו משך תקופה מסוימת. 36. לאור הראיות אשר הוצגו על ידי המאשימה, סבורני כי קיים בסיס לכאורי לאשמת הנאשמים. אציין כי באמירה זו אין כדי להשליך על מהימנות ומשקל הראיות, אשר יבחנו במסגרת הכרעת הדין. 37. על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי אין מקום להיעתר לבקשה ויש לדחותה. הצדדים יתייצבו לחקירת עדי הנאשמים במועד שנקבע. העסקת עובדים זריםצוויםעובדים זרים