האם נפילה בזמן קשירת משטחי עץ למשאית היא תאונת דרכים ? עניינו של פסק דין זה בתביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותו של מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי"). רקע עובדתי 1. התובע יליד 1954, הועסק כעובד כללי בחברת א.ל.ח.נ.י בע"מ המצויה בשליטת בנו. בין היתר עוסקת החברה בשיווק משטחי עץ באמצעות משאיות. 2. לטענת התובע, ביום 14.2.12 בשעות הצהריים הועמסה משאית במשטחי עץ והתובע עסק בקשירתם למשאית לבל ייפלו. לדבריו, תוך כדי מתיחת חבל הקשירה, נקרע החבל והתובע נפל לאחור על גבו (להלן - "האירוע"). 3. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 16.2.12 ובהמשך נדרש לעבור ניתוח בגב. 4. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בפגיעתו כ"פגיעה בעבודה" ואולם תביעתו נדחתה על ידי פקיד התביעות בנימוק ש: "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך". על החלטה זו משיג התובע בתביעה שלפנינו. 5. מטעם התובע העידו הוא ובנו, מר חיים חנופה (להלן - "חיים"), ואילו מטעם הנתבע לא התייצבו עדים. טענות הצדדים 6. לטענת התובע, נפגע בעבודתו. לדבריו, הנתבע כלל לא בדק, לא חקר, לא אותו, לא את בנו ולא בדק את מקום העבודה ולמעשה אין בידיו דבר השולל את טענות התובע באשר לקיומו של האירוע התאונתי. לדברי התובע, משלא היה מודע לחומרת הפגיעה, לא פנה לרופא מיד עם פגיעתו ולא ביקש "לארגן" תיעוד לאירוע. התובע טוען כי הרישום שנערך ביום 22.3.12 שבו נרשם כי הוא סובל מכאבי גב תחתון כחודש וחצי והוא שולל חבלה, נובע מהעובדה כי לא קישר בין האירוע לבין הקביעה היות וסבל מכאבי גב גם לפני האירוע ולא ייחס חשיבות רבה למקרה. 7. לטענת הנתבע, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה רק כחמישה חודשים לאחר האירוע הנטען; התובע ביקר אצל הרופא רק יומיים לאחר האירוע הנטען ולא ציין כי נפגע בעבודה ולא מן הנמנע כי מצבו של התובע נובע מההיסטוריה הרפואית שלפיה הוא סובל מבעיות בגב. לדברי הנתבע, על התובע מוטל נטל הוכחה מוגבר היות והוא עצמאי העובד בחברה משפחתית, אין כל פגיעה חיצונית ותיעוד לפגיעה כלשהי ועל כן לא ניתן להחיל את חזקת הסיבתיות. הכרעה 8. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובעות: "'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241). מכאן, שעל התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג, היינו "תאונה". 9. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם התרחש האירוע הנטען על ידי התובע, אם לאו. משעולה מהעדויות שהתובע הוא הבעלים של מקום העסק, לא חלה בעניינו חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, ונטל ההוכחה המוטל עליו הוא נטל הוכחה מוגבר. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו בפנינו, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נפל בעבודתו. 10. התובע העיד בפנינו, כי ביום 14.2.12 בעת שעסק בקשירת משטחי העץ למשאית מתח את החבל, החבל נקרע והוא נפל על גבו. לדבריו, הלך למשרד של בנו, נח שם מעט והמשיך לעבוד. איש לא היה עד לאירוע הנפילה והאדם היחיד שראה את התובע לאחר הנפילה הנטענת היה בנו של התובע. בנו של התובע, העיד בפנינו, כי לאחר הנפילה בא אביו למשרדו וישב במשך כשלוש שעות. לטענת ב"כ התובע לא היתה כל סתירה בין גרסאות התובע ובנו, אלא שהדבר אינו מדויק. התובע העיד כי לאחר הנפילה בא לספר לבנו כי נפל, נח מעט במשרד של הבן ואז חזר לעבודה (עמ' 3 שורות 19-20 לפרוטוקול). אלא שבנו של התובע העיד כי אביו ישב לנוח במשך כשלוש שעות ואין הוא זוכר שאביו שב לעבודה (עמ' 8 שורות 24-27 לפרוטוקול). 11. בפנינו הוצג התיק הרפואי של התובע והתיעוד הראשון לביקור אצל רופא לאחר האירוע מעיד על ביקור ביום 16.2.12 שבו נרשם כתלונות התובע - "כאבי גב תחתון ללא הקרנה לגפיים תחתונות". ביום 9.3.12 נרשם - "שבועיים אחרונים סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל". הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל לרישום כפי שנערך על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בעניין הירשהורן, שם קבע כי: "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון". וכן: "ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מ"ב/160-0 פד"ע ט"ו, 281 וכן דב"ע מ"ט/23-0 המל"ל - הירשהורן פד"ע כ 349). 12. בעדותו סיפר התובע כי בעת שפנה לרופא, סיפר לו כי נפל בעבודה, וכך אמר: "ש. שהלכת לרופא יומיים לאחר האירוע, סיפרת לו שנפלת על הגב. ת. כן. אמרתי שנפלתי על הגב. ש. אמרת שנפלת על הגב שעבדת? ת. כן. הוא שאל אם אני רוצה תאונת עבודה אמרתי לא, כי לא ייחסתי לזה תאונת עבודה אך זה החמיר והיו כאבים". (עמ' 5 שורות 8-12 לפרוטוקול). קשה לקבל את הטענה כי התובע סיפר לרופא על אירוע הנפילה, והרופא בחר שלא לציין אותו ברישומיו. כעולה מעדות התובע, הרופא היה מודע להבדל ברישום הפגיעה כתוצאה מאירוע בעבודה או כמחלה רגילה ואף שאל את התובע מפורשות על כך. לו יצוייר כי התובע סיפר לרופא על אירוע הנפילה בעבודה, אף אם לא היה מגדיר את האירוע כפגיעה בעבודה לבקשת התובע, היה לכל הפחות מציין כי מדובר בנפילה. אלא שרישום שכזה לא נעשה. 13. יתרה מזו, ביום 22.3.12 פנה התובע לבית החולים שם צוין ברישום הרפואי במפורש כי "סובל מכאב גב תחתון המקרין לרגל שמאל כחודש וחצי. שולל חבלה" (הדגשה שלי - י.א.ש.). משנשאל התובע, לעניין הרישום הרפואי בבית החולים, האם נשאל על ידי הרופא אם קיבל מכה, השיב: "ת. אמרתי לו לא חבלה. לא ייחסתי לזה ... ש. אתה אמרת לד"ר אפשטיין חודש וחצי לאחר הנפילה שלא קיבלת מכה? ת. כן. לא התייחסתי למכה. לא חשבתי על התביעה, לא חשבתי שזה יוביל אותי למצב הזה ... לא רציתי לומר שזה מתאונה. לא רציתי לומר כי לא ייחסתי לתאונה, למצב שאני נמצא בו". מדברי התובע עולה כי הוא עצמו לא קשר את כאבי הגב שמהם הוא סובל לאירוע הנפילה הנטען על ידו. אכן, איננו סבורים כי הרישום הרפואי הוא חזות הכל וישנם מקרים שהעדר רישום אינו פוגע במהימנות הגרסה. אך בענייננו, משטוען התובע כי הרופא עצמו שאל אותו האם מדובר בתאונת עבודה והדברים לא נרשמו, פועל הדבר לחובת התובע. בהצטרף האמור לעובדה כי נטל הראיה המוטל על כתפי התובע הוא נטל מוגבר, כי לא היו כל עדים לנפילה וכי קיימת סתירה בין גרסת התובע לגרסת בנו באשר להתרחשות בסמוך לאחר הנפילה, הרי שלא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו ודינה להידחות. 14. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין , אין צו להוצאות.נפילה מרכב עומדתאונות נפילהתאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאיתהכרה בתאונת דרכיםנפילה