נפילה במדרגות בכניסה לבית בדרך לעבודה התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בתאונה שאירעה לו לטענתו ביום 3.5.12 כבתאונת עבודה כמשמעות המונח בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), ולתשלום דמי פגיעה בגינה. הנתבע דחה את התביעה בנימוק, כי התאונה הנטענת אירעה לתובע בשטח ביתו הפרטי, טרם תחילת דרכו ממעונו לעבודה, ומשכך אין התאונה בגדר תאונת עבודה, העונה להגדרת סעיף 80(1) לחוק. כנגד כך, הוגשה התביעה שלפנינו. בדיון שהתקיים ב-16.1.14 הסכימו הצדדים על העובדות הבאות: א. ביום 5.3.12 בשעת בוקר מוקדמת, כאשר התובע יצא מביתו לעבודה, מעד בסוף גרם המדרגות שמוביל לעוד שתי מדרגות שבסופן החניה של רכבו. בהעדר ידיעה אחרת, מסכים הנתבע לטענת התובע כי נפל כתוצאה מגורם חיצוני. ב. התובע גר בבית פרטי. ג. גרם המדרגות עליו נפל התובע הינו בבעלותו ומוליך אל ביתו בלבד. ד. התובע עומד מאחוריו דבריו לחוקר כדלקמן: "המקום (שבו נפלתי) שייך לי, אני גר בבית דו משפחתי אני בדירה ואחי מחמוד בדירה הסמוכה. כל אחד יש לו הכניסה שלו לבית ואני נפלתי בכניסה של הבית שלי בחניית הרכב שלי שהיא חניה פרטית שלי". לאחר חקירה קצרה של התובע, ביקש התובע לסכם בכתב וכך עשו הצדדים. טענות הצדדים לטענת התובע, בהסתמך על הלכת רונן (להלן) דלת המעון היא המהווה חציצה בין רשות היחיד לרשות הרבים, ורק במקרים יוצאים מן הכלל, בהם יוכח כי לאדם שליטה מלאה על סיכוני הדרך שבחצרו, יש להרחיב את הגדרת "רשות היחיד" אל חצרו של האדם. נטל ההוכחה על יכולת השליטה של האדם על סיכוני הדרך מוטל על המוסד לביטוח לאומי. מטעמי שוויון, אין להבחין בין חצרו של אדם אשר מתגורר בבית פרטי, לבין חצרו של אדם המתגורר בבית משותף, שכן המבחן אינו צריך להיות קנייני, אלא פונקציונלי. לפיכך, מרגע היציאה מן הבית, יש לנהוג אמות מידה שוות כלפי שני המבוטחים האמורים. מכיוון שמחקירת התובע עלה כי בסמוך לקצה גרם המדרגות בו נפל התובע קיים שער ברזל, ונפילת התובע אירעה בשתי המדרגות האחרונות, שהן לאחר אותו שער ברזל, הרי שיש לראות את התובע כמי שיצא משטח היחיד, עליו יש לו שליטה מלאה. התובע נפל כתוצאה מהחלקה על מי גשמים שהצטברו על המדרגות, דבר המלמד על היותו של המקום פרוץ לפגעי הטבע, ועל העדר שליטה של התובע על סיכוני המקום בו נפל. התובע הוסיף והפנה לפסיקה התומכת לטענתו בקבלת התביעה, ועליה נעמוד בהמשך דברינו. לטענת הנתבע, סע' 80 לחוק הינו חריג המרחיב את ביטוח נפגעי העבודה, מעבר לתאונות שאירעו במקום העבודה, ולפיכך יש לפרשו בצמצום. ביטוח זה נועד ליתן מענה לסיכוני הדרך אל העבודה וממנה, אשר מצויים ברשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. אין לקבל את טענת התובע כי לא היתה לו שליטה על קצה גרם המדרגות בו נפל, ואשר אין חולק כי הינו בחזקת שטחו הפרטי. מדובר בגרם מדרגות שכולו משמש את משפחתו של התובע ואורחיה בלבד. יש לקבוע כי התובע נפל בשטחו הפרטי ועל כן לא חל על עניינו סע' 80 לחוק. נציין, כי התובע השיב לסיכומי הנתבע ובתשובתו, חזר והדגיש את נוכחות שער הברזל בסמוך לפני קצה גרם המדרגות הנדון והעובדה שהתובע נפל לאחריו, בשטח שאינו מגודר. עוד הוסיף, כי גרם המדרגות האמור אינו מוביל אל חניית ביתו של התובע, אלא אל הרחוב. דיון והכרעה השאלה העומדת להכרעתנו הינה אפוא, האם במועד קרות התאונה, היה התובע מצוי עדיין בתחום מעונו, או שמא כבר בדרכו ממעונו למקום עבודתו, כך שיש להכיר בתאונה כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק. צודק הנתבע כי הוראת סעיף 80(1) לחוק הינה בגדר חריג, המרחיב את היקף תחולת ביטוח נפגעי העבודה גם על עובד שנפגע בדרכו ממעונו למקום העבודה, וכך לשונה: "80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" נקבע כי אותו ביטוח מורחב יוגבל רק לתאונות בדרך לעבודה וממנה, הקשורות בקשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שאירעה בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך (דב"ע ל/0-10 יוסף דוידאן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 3). לפיכך נפסק, כי תאונה שאירעה שלא ברשות הרבים, אלא ברשות הפרט של המבוטח, במתחם בו החובה לדאגה לנטרול הסיכונים מוטלת על המבוטח עצמו, אין לראותה כתאונת עבודה כמשמעה בהוראת סעיף 80(1) לחוק (עב"ל 1515/04 המוסד לביטוח לאומי - אורה עטיה, מיום 6.6.07). תחומיו של "המעון" והגבול בין רשות היחיד לרשות הרבים הוגדרו בפסק-דינו המנחה של בית הדין הארצי בעניין רונן (עבל 19/99 המוסד לביטוח לאומי - רונן, פד"ע לז 721, להלן - עניין רונן), בזו הלשון: "ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח." בהמשך לדברים אלה, נקבע בעניין רונן כי ייתכן ותאונה שקרתה למבוטח בחצרים הסמוכים לביתו תוכר אף היא כתאונת עבודה, אולם זאת בכפוף למבחן "השליטה המלאה" בשטח בו אירעה התאונה, כאשר הטעם לכך הינו - כי ברשות היחיד המבוטח חולש על מצב הדברים ולו השליטה המלאה באמצעים הדרושים לסילוק המכשולים. להלן הדברים כלשונם: "את המושג 'מעונו' נפרש כתחום שהוא רשות היחיד של המבוטח. החציצה שבין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, החציצה שבין 'מעונו' לבין 'ממעונו' לצורך הוראתו של סעיף 80(1) לחוק, תהא דלת המעון - הבית הפרטי או הדירה. במקרים היוצאים מן הכלל נשיג את דלת המעון אל החצרים הסמוכים לו. זאת, בכפוף לכך שיוכח בראיות שלמבוטח הייתה שליטה מלאה על סיכוני הדרך העשויים להיווצר באותם חצרים, כמוה כשליטה שיש לו על סיכונים ממין אלה בביתו פנימה. ודוק. מדברים אנו בחוק הביטוח הלאומי שהוא מדיני הביטחון הסוציאלי ובהוראתו של סעיף 80(1) לחוק אשר נועדה להרחיב את המטרייה של 'תאונת עבודה' על המבוטח גם בדרכו לעבודה. על-כן, בבואנו לצמצם את התחום בו צומחת למבוטח זכות לגימלה, נטל ההוכחה הוא על המוסד לביטוח לאומי הטוען זאת, והספק יעמוד לזכותו של המבוטח. רק אם ניתן יהיה לקבוע, על-פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור." במקרה הנדון, אין חולק כי המדרגות בהן טיפס התובע, הינן מחוץ ל"דלת מעונו", אך נחשבות שטחו הפרטי ואינן משמשות דיירים אחרים, פרט לבני ביתו של התובע. התובע העיד כי את המדרגות יצק מכספיו הוא (עמ' 2 ש' 7), וכי רק לאחר סיום גרם המדרגות יוצאי לשטח המשותף לו ולאחיו המתגורר בצמוד אליו (ש' 16). התובע ו/או אשתו הם אלו שדואגים לניקיון ולתחזוקת גרם המדרגות האמור. בנסיבות אלו, לא מצאנו כל רבותא בשאלה האם הנפילה אירעה לפני או אחרי השער המותקן בסמוך לפני קצה גרם המדרגות. גרם המדרגות כולו, כך לפי עדות התובע, צמוד לבית התובע והינו בבעלותו ובשליטתו המלאה של התובע. השער הנדון ממילא אינו שער אשר התובע מקפיד לסגור אותו (עמ' 3, ש' 1) והתצלומים שצורפו לעיוננו (ת/1) מראים כי ממילא אין מדובר בשער הסוגר באופן מוחלט את גרם המדרגות מתחתיתו, כך שבכל מקרה אין לתת נפקות רבה מדי לאותו שער. מכל מקום, גם ההחלטה היכן להתקין את השער הינה בשליטתו המלאה של התובע. באותה מידה יכול היה התובע להחליט שלא להתקין שער כלל, או להתקין אותו בתחתית גרם המדרגות ואין בידינו לקבל בנסיבות אלו את הטענה לפיה מיקומו של השער הוא שיקבע היכן מסתיימת רשות היחיד. מהותם של הגדר או השער, כתוחמים את שטח היחיד, הינו בהבהרה לעוברים והשבים כי מעבר להם השטח הינו מחוץ לתחום הציבור. במקרה הנדון, אין רלוונטיות לגדר או שער, שכן מדובר בגרם מדרגות הצמוד לביתו הפרטי של התובע, אשר עולה ממנו כלפי מעלה אל מפלס הרחוב, כך שברי שעוברים ושבים אינם נדרשים אליו כלל, אלא אם מדובר במבקרים של משפחתו של התובע. התובע אף לא טען אחרת. ועוד - בהתאם ל"מבחן השליטה", הרי שלתובע היתה השליטה על ניקיון המדרגות בהן נפל, על תחזוקתן ועל הסיכונים העשויים להיות טמונים בהן. גם אם מדובר במי גשמים עליהם טוען התובע שהחליק, אין בכך כדי לשנות מתוצאת הדברים, שכן דומה הדבר לאשר נפסק בהלכת רונן, שם החליק התובע על שלג: "הסיכון שבהחלקה על השלג היה, במידה סבירה, בשליטתו המלאה, אשר ביטוי לה הוא בכך שפינוי השלג ומניעת סיכון הדרך היו בשליטתו המלאה בלבד" (שם, בעמ' 739). לפיכך, יש לראות את התאונה ככזאת שאירעה בשטח מעונו, בטרם יצא אל מקום העבודה ונחשף לסיכוני הדרך, שאינם בשליטתו. באשר לפסיקת בית הדין הארצי אליה הפנה התובע, הרי שבאותו עניין (עב"ל 1018/04 מרים ברוורמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.4.05), נקבע כעניין שבעובדה שהתובעת נפלה אמנם בשטח פרטי, אך מדובר היה בשביל הגישה לביתה, שגם עוברים ושבים עוברים בו, בין אם בכדי לצפות בילדיהם משחקים בגן המשחקים הסמוך ובין אם בדרכם לבריכה הציבורית, ועל כן קבע בית הדין, כי מדובר בשטח שלתובעת לא היתה השליטה הבלעדית בו וכך קבע: "יש לבחון האם אכן הלכה למעשה הוא היה בדרך לעבודה, היינו, היה מצוי במקום שלא הוא השולט היחיד בו.". באשר לטענת התובע כי אין להכריע הסוגיה על יסוד המבחן הקנייני לבדו, נבהיר כי לא שאלת הקניין לבדה היא זו שעמדה לנגד עינינו בפסיקתנו זו, כי אם גם העובדה שמדובר במקום המשמש את התובע ובני ביתו בלבד וכי לתובע השליטה המלאה על תחזוקת המקום והסיכונים הנובעים הימנו. כך גם ביחס לשאלת השוויוניות שהעלה התובע בין חצר פרטית לחצר ציבורית - השוויון בין השתיים יבוא לידי ביטוי בכך ששאלה דומה תשאל ביחס אל שתי החצרות - האם לתובע היתה השליטה המלאה על הסיכונים הטמונים באותה חצר. במקרה הנדון הגענו כאמור למסקנה כי התשובה הינה בחיוב ועל כן מצאנו כי דין התביעה להידחות. סוף דבר כאמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות וכך אנו מחליטים. התביעה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות, כמקובל. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותנפילה