בדיקת CT: סטנוזיס ספינלית עם שינויים קשים בין החוליות ואוסטאופיטים לכל אורך עמוד השדרה המותני

בדיקת CT: סטנוזיס ספינלית עם שינויים קשים בין החוליות ואוסטאופיטים לכל אורך עמוד השדרה המתני רקע: 1. בתביעתו של התובע שבפנינו, תובע הוא להכיר באירוע שאירע לטענתו ביום 04.07.11 ("יום האירוע") כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"), במכתב מיום 13.06.12 ומכאן תביעתו זו. דיון: 3. בדיון מיום 09.09.13, הסכימו הצדדים על העובדות הבאות: "א. התובע יליד 1956, עובד כחשמלאי במשך כ-40 שנים. ב. ביום 04.07.11 ("יום האירוע"), עסק התובע בעבודתו כחשמלאי בניין, בבניין בזיכרון יעקב. היה על התובע להכין מערכת חשמל בגג בניין לפני יציקת בטון. לצורך העבודה היה על התובע לעשות שימוש בסולם ולעלות לגובה הגג עם ציוד שהוא בעיקר צנרת חשמל כבדה וכלי עבודה. ג. בזמן ירידה מהסולם, כשהוא נושא על גבו חבילת צינורות במשקל משמעותי, מעד התובע עת ירד מהסולם. באופן הבא : ד. כאשר ירד רגל אחרי רגל וכאשר שיחרר את רגל ימין ורצה להניחה על שלב הסולם הראשון, למיטב זכרונו, חש במהלך התנועה החדה כי רגל שמאל "נעלמת". התובע שחרר את רגל ימין תוך נשיאת משקל כבד על כתף ימין. התנועה החדה הדרושה לצורך איזון הגוף והעברת המשקל לרגל שמאל, הסתיימו במעידה לאחר שרגל שמאל למעשה לא תפקדה. ה. כיוון שרגל שמאל לא יכלה "להחזיק" את כובד משקלו, התנועה שעשה בגב הפכה לחדה ופתאומית. התובע חש כאב חזק וחד בגב התחתון, רגל שמאל הפסיקה לתפקד פתאום והתובע נפל על הרצפה. ו. התובע לא המשיך לעבוד באותו יום, ולאחר שלושה ימים כאשר הכאב לא עבר ואף גבר, פנה לרופא בקופת חולים". 4. על יסוד העובדות הנ"ל, והחומר הרפואי שהומצא לבית הדין, מונתה ד"ר סוזנה הורוביץ, כמומחה יועצת-רפואית לבית הדין ("המומחית"): המומחית נתבקשה להשיב לשאלות הבאות (החלטה מיום 07.01.14): "א. מה היא המחלה שאובחנה בגבו של התובע סמוך לאחר יום האירוע. ב. האם יש קשר סיבתי כלשהוא בין האירועים שביום האירוע לבין הופעתה של המחלה או המחלות דלעיל, במועד שהופיע (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב אירועי יום האירוע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור). ג. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית - האם לאירועים בעבודה הייתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע (גורמי סיכון שקיננו בו, לפני או אחרי במנותק מאירועים בעבודה) - על הופעת או החמרת המחלה במועד שהופיעה". 5. בחוות דעתה מיום 25.01.14 ("חוות הדעת") השיבה המומחית לשאלות בית הדין, כך: "במענה לשאלת כב' ביתה דין מיום 7.1.14: א. התובע סבל מכאבי גב תחתון קורנים מהעכוז לשוק השמאלית. בדיקת CT עמוד שדרה מתני הדגימה סטנוזיס ספינלית בגובה החוליות 5L-4L ו-1S-5L, עם שינויים קשים בין החוליות ואוסטאופיטים לכל אורך עמוד השדרה המתני. כמו כן הודגם בלט דיסק בגובה החוליות L4-5 עם לחץ על השורש L4 משמאל. בדיקת MRI מיום 22.8.11 הדגימה היצרות פורמינלית שמאלית ניכרת מלווה בבלטי דיסק בגובה החוליות L4-5 ו-1S-5L, וכן שינויים ניוונים היפראוסטוטים והיפרתרופיה של המפרקים הפצטליים במספר גבהים בעמוד השדרה. בשל התמשכות הכאבים לרגל שמאל עבר ביום 25.09.11 ניתוח לשחרור השורש L5 משמאל מאוסטאופיטים רבים, וכן פורמינוטומיה לשחרור השורש. למרות הניתוח המשיך לסבול מכאבי גב ומפרסטזיות בגפיים בדיקת EMG משנת 2012 הדגימה פולינוירופטיה פריפרית מפושטת, מוטורית ותחושתית, בדרגת חומרה בינונית עד קשה, של כל 4 הגפיים. לסיכום, מדובר במחלת גב תחתון על רקע שינויים ניוונים מתקדמים, והיצרות השורשים בעיקר בגובה L4 ו-L5 משמאל. כמו כן סובל התובע ממחלה נוירולוגית פריפרית מפושטת. ב. התובע סבל מכאבי גב תחתון שנים לפני האירוע הנדון. ביום 6.12.07 פנה לבדיקת עקב כאבי הגב, ואז דיווח שהכאבים מטרידים הרבה זמן, ושהוא מטפל בהם אלטרנטיבית. ביום 17.7.05 נרשם, שעבר בדיקת מיפוי עצמות, שהדגימה קליטה מוגברת בחוליות T11 ו-L5 בגבו. ביום 17.3.09 נבדק עקב ארוע של כאבי גב תחתון קורנים לעכוז השמאלי, עם הגבלה בתנועות. בבדיקתו נמצאה סקוליוזיס תגובתית. 3 שבועות קודם לכן נבדק עקב קושי וכאבי ברכיים בירידה במדרגות, ונוצר רושם של ירידה בכח של הקוואדריספס ברגליים. בניתוח הנזכר לעיל נצפו שינויים ניוונים ניכרים עם לחץ על השורש L5 משמאל, אך לא נמצא נזק על רקע טראומטי, כגון פריצת דיסק מקומית. להערכתי, מדובר בנזק ניווני מצטבר בגבו של התובע, שגרם למחלת גב תחתון. על רקע מחלה זו, סביר שהאירוע מיום 4.7.11 גרם להחמרה זמנית בכאבים בגב, ולזירוז הגעתו של התובע לניתוח בגב תחתון. אין קשר סיבתי מכל סוג בין האירוע מיום 4.7.11, לבין תחושת החולשה ברגל שמאל בזמן ירידה במדרגות, שגרמה לתנועה החדה בגב התחתון במהלך האירוע. ג. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי לאירוע בעבודה הייתה השפעה פחותה בהרבה, מהשפעת מצבו הבריאותי הקודם של התובע". 6. ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחית (החלטה מיום 27.01.14). התובע הגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה (בקשת התובע מיום 12.02.14). בתשובה לבקשת התובע, הגיש הנתבע ביום 05.03.14 הודעה לפיה מכיר הוא בתביעת התובע כהחמרה זמנית ובמקביל ביקש להפנות אף הוא שאלות הבהרה למומחית. התובע בתגובתו הסכים חלקית להצעת הנתבע אולם ביקש לשנות חלקית את ההצעה. 7. משלא הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם, ניתנה ביום 01.06.14 החלטה על הגשת סיכומים וכך עשו. טענות הצדדים בסיכומיהם: 8. התובע בסיכומיו מפנה לחוות דעת המומחית, וטוען שעל פי מסקנת המומחית לפיה "... להערכתי מדובר בנזק ניווני מצטבר בגבו של התובע..." (סעיף 1 לסיכומים) הסכים הנתבע להכרה באירוע כתאונת עבודה, כהחמרה זמנית ומפנה להסכמת הנתבע מיום 05.03.14 וכי רק המילה "זמנית" נותרה במחלוקת וכי סוגיית הזמניות נתונה לוועדה רפואית בבואה לקבוע דרגת נכות. לכן יש להכיר בתביעת התובע כתאונת עבודה ולהשאיר את סוגיית הזמניות לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. 9. הנתבע אף הוא בסיכומיו מפנה לחוות דעת המומחית וטוען כי הכרה בתאונת עבודה אמורה להיות מבוססת על חוות דעת המומחית. כמו כן, מפנה הנתבע להודעתו מיום 05.03.14 בה הסכים להכיר בפגיעתו של התובע כהחמרה זמנית ואף ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחית. בסיום, מציין הנתבע כי ההחמרה הזמנית נקבעה על ידי המומחית ולכן קביעת בית הדין צריכה להיות בסיס לקביעת בית הדין. 10. כדי להכיר בפגימה באורגניזם כפגיעה בעבודה יש צורך בהוכחת קשר סיבתי בין הפגימה לבין עבודתו של המבוטח. בית הדין הוא המכריע בשאלת הקשר הסיבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו ולצורך כך הוא נעזר במומחה-יועץ רפואי אשר נותן לבית הדין את הייעוץ הדרוש בסוגיה הרפואית. 11. נזכיר, כי הלכה פסוקה היא: "בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/0-64 המוסד לביטוח לאומי-שרף, פד"ע ז 461). 12. עוד נוסיף בהקשר זה, כי על פי ההלכה פסוקה: "... וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין" (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון (טרם פורסם, ניתן ביום 15/5/07)). 13. במקרה דנן, מסקנותיו של המומחה חד משמעיות ומעוגנות ומבוססות כדבעי על החומר והרקע הרפואי של התובע. תשובותיו לשאלות ההבהרה, מפורטות, ברורות, ומובנות גם למי שאינו רופא, ולא מצאנו לנכון לסטות מהן. 14. יתירה מכך, לכאורה אין מחלוקת בין הצדדים, שיש לאמץ את חוות דעת המומחית. 15. לענייננו מחוות דעת המומחית עולות שלוש מסקנות: האחת - שהתובע סובל משינויים ניווניים בגבו, וכי אין קשר סיבתי מכל סוג בין האירוע מיום 04.07.11, לבין תחושת החולשה ברגל שמאל בזמן ירידה במדרגות, שגרמה לתנועה החדה בגב התחתון במהלך האירוע. לאמור אין קשר בין האירועים בעבודה לבין הפגימה שנמצאה בתובע סמוך לאחר יום האירוע. השנייה - שלדעת המומחית לאירוע בעבודה הייתה השפעה פחותה בהרבה, מהשפעת מצבו הבריאותי הקודם של התובע. השלישית - על רקע מחלת התובע בגבו, סביר שהאירוע מיום 04.07.11 גרם להחמרה זמנית בכאבים בגב, ולזירוז הגעתו של התובע לניתוח בגב תחתון. 16. נכונה טענת בא כוח התובע שגם החמרה במצב בריאות של מבוטח יכולה לעלות כדי תאונת עבודה. אולם לא כאשר המומחה נוקט לשון "סביר" ולא לשון וודאית. מכאן שהיה מקום לדחות לחלוטין את תביעת התובע. מבה גם שהמומחה סבור שלכל היותר "סביר" להניח שמדובר בהחמרה זמנית - אשר מעצם זמניותה, מלמד על היותה חולפת. 17. סוף דבר: היה מקום לדחות תביעת התובע בהתבסס על חוות דעת המומחית. אולם כיון שמוכן הנתבע להכיר בהחמרה זמנית וחולפת בלבד - ניתן תוקף להסכמה זו. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות. עמוד השדרהרפואהבדיקת סי.טי (CT)חוליות