חוב מס הכנסה על חודשים שהתובע לא עבד - ביטול תלושי שכר 1. התובע עבד אצל הנתבעת מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש יולי 2007. במהלך שנת 2012 פנה התובע למס הכנסה והתברר לו כי יש לו חוב על סך 15,370 ₪ כתוצאה מדיווחי הנתבעת על הכנסותיו מהעבודה מחודש אוגוסט 2007 עד פברואר 2008, תקופה שבה לא עבד כלל אצל הנתבעת. על כן ביקש התובע מבית הדין לבטל את תלושי השכר בגין החודשים שבהם הוא לא עבד, להנפיק דיווחים מתוקנים לרשויות המס (טפסי 106) ולחילופין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין החוב שנוצר לו למס הכנסה. בהמשך ביקש התובע לתקן את סכום התביעה - בסעד החלופי - לסך של 27,000 ₪ בהתחשב בהפרשי הצמדה וריבית לחובו למס הכנסה ובהוצאות המשפט שנגרמו לו כגון תשלום שכ"ט לרואה החשבון. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן שהתובע התפטר מרצונו, כאשר במהלך עבודתו הוא ביקש וקיבל הלוואות, ובמועד עזיבתו - בחודש יולי 2007 - עמדה לחובתו יתרת הלוואה בסך של כ-16,000 ₪. הנתבעת הוקירה את פועלו של התובע בשירותיה לכן, לנוכח שירותו המסור, החליטה לסייע לו בדרכו החדשה ולשלם לו בונוס. תשלום הבונוס האמור בוצע בתשלומים וזאת בשיקים לפקודת התובע, שמועד פירעונם היה לאחר סיום יחסי עובד-מעביד. לפי מצוות הדין ובעצת רו"ח של הנתבעת, נוכו כלל המיסים המגיעים בגין תשלומי הבונוס. לגרסת הנתבעת, התובע, הגם שידע היטב על הכנסותיו בגין הבונוס האמור, לא פעל כמצוות הדין לבצע תיאום מס ביחס לכלל הכנסותיו ואף לא מיצה את זכויותיו למול רשות המיסים בדרכים המתוות בדין- דהיינו השגה, ערר וכיוצא באלה. נוכח האמור ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע. 3. ההליך התחיל כדיון מהיר ולאחר מכן, בדיון מיום 16.12.2013, הועבר למסגרת של דיון רגיל והתנהל לפניי כדן יחיד. 4. ראיות שנשמעו התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. מטעם הנתבעת העיד מר דורון עציץ, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר עציץ") וכן הוגשו מסמכים ביניהם תלושי השכר, צילומי המחאות וכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת. 5. טענת הנתבעת ביחס לאי מיצוי הליכים בפני רשות המיסים הנתבעת טענה שעל התובע היה למצות את ההליכים בפני מס הכנסה, ולהגיש השגה/ערר. עליי לציין כי רשות המסים אינה צד למשפט שהתנהל בין התובע, כעובד לשעבר של הנתבעת, לבין מעסיקתו. על כן לא קיימת חובת מיצוי ההליכים המנהליים טרם הגשת תביעה לבית הדין. בכל מקרה, יש לציין כי עולה מן המכתב ששוגר על ידי רשות המסים לתובע ביום 18.1.12 כי הוא הגיש בקשה לתיקון השומות לשנת המס 2007-2008 וכתשובה נאמר לו כי השומות נבדקו ונמצאו תקינות וכי "על מנת שנוכל לטפל בבקשתך אבקשך לפנות לחברה ולהמציא מסמך מתקן לטופס 106 לשנת מס 2008 בו הוצהרו תשלומים לחודשים 1-2/08". על כן התובע פעל כפי שצווה עליו על ידי רשות המסים עת פנה אל הנתבעת למען תתקן את דיווחיה על העסקתו. משבקשתו לא נענתה, הוגשה התביעה לבית הדין. 6. עובדות שאינן במחלוקת התובע עבד אצל הנתבעת, כאמור, מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש יולי 2007 וביקש לסיים את העבודה מיוזמתו. התובע היה עובד מוערך על ידי הנתבעת ונחשב לעובד מצטיין. סמוך להתפטרות פנה התובע אל מר עציץ וביקש ממנו לשלם לו פיצויי פיטורים על אף ההתפטרות, תוך ידיעה שאין הוא זכאי לכך. סוכם שהוא יקבל "בונוס". לגבי פרטי התשלום קיימת מחלוקת שתידון בהמשך. אין גם מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה של התובע הוא קיבל הלוואות מהנתבעת, ואף חתם על מסמכים המאשרים זאת (התובע לא הכחיש זאת במהלך העדות), כאשר הסיכום היה שהוא יפרע את ההלוואות דרך ניכוי מהשכר. המחלוקת שקיימת היא האם בעת סיום העבודה נותרה יתרת חוב שלא נפרעה או לא. כמו כן אין חולק כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר לתובע בגין חודשים 8.07 עד 2.08, בהם לא עבד. בתלושים מופיעים רכיבים "שכר יסוד", "בונוס", "הבראה", "תמורת חופשה" (השניים האחרונים מתקזזים אחד כנגד השני בסכומים) וניכויי רשות "מקדמה". התובע קיבל לאחר סיום העבודה סך של 10,675 ₪ בחמש המחאות. 7. סיכום בין הצדדים לצורך ההכרעה במשפט יש חשיבות רבה להכרעה בעניין הסיכום שהיה בין התובע לבין מר עציץ בנוגע ל"בונוס" שהוא יקבל בסיום העבודה. לפי הצהרת התובע "דובר על 10,000 ₪ נטו פיצויים לא עלה שום דבר בקשר להלוואות וחובות כי לא היו כאלה באותה תקופה. דובר על זה שישולם בתשלומים. לא זוכר כמה" (ע' 10, ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון). מאידך גיסא, לפי עדותו של מר עציץ: הוא פנה אליי ואמר שיודע שכיון שהוא מתפטר לא מגיע לו פיצוים על פי חוק ומבקש מאחר והיה עובד מוערך שנעניק בונוס כלשהו כאות הערכה חשבתי עם עצמי בנושא הזה במשך מספר ימים וחזרתי אליו ואמרתי לו שהוחלט להעניק לו סכום של 10,000 ₪ שברוטו יוצא 30,000 ₪. בהתחשב בהלוואה שנותרה לו. עשינו את החשבון ואת הסכום זה הנפקנו תלושים וסיכמנו שזה יתפרס על פני 5 - 6 חודשים. בהנהלת חשבונות עשו את החשבון איזה תלושים צריך להפיק ברוטו כדי שבסופו של דבר התובע יקבל כ - 10,000 ₪. זה לא נעשה באותו רגע. (ראו ע' 14-15 לפרוט' הדיון) בהתאם להתרשמותי מהעדויות שנשמעו אני סבורה כי מה שדובר באותה פגישה היה שהתובע יקבל סך של 10,000 ₪ בגין בונוס או מענק פרישה, כסכום נטו ולאחר פירעון כל ההלוואות. זאת, מאחר שאני סבורה כי מר עציץ לא ידע ולא יכול היה לדעת אז שהסכום של 30,000 ₪ ברוטו הוא זה שמתאים ל-10,000 ₪ נטו, לאחר ניכויי חובה ורשות. כל הנתונים לא היו בפניו באותה עת ואף לפי עדותו החישוב נערך לאחר מכן, כאשר נבדקו הנתונים. 8. דיווחים על התשלומים תלוש השכר אמור לשקף באופן מדויק את התשלומים, חיובים וזכאויות העובד, זאת אף בטרם חלות של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, שנכנס לתוקף בשנת 2009, קרי, אחרי סיום העבודה של התובע ואשר החמיר את דרישות הפירוט בתלושי השכר, תוך קביעת סנקציה עונשית על אי קיום. כפי שנאמר בע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נגד אלי אפרים יוני רובין מפי השופטת גליקסמן: תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לו לעקוב אחר תשלום זכויותיו על פי החוק ולבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויותיו. ... ... מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי הדין. התלושים שהונפקו על ידי הנתבעת אינם משקפים באופן אמין את מה שסוכם בין הצדדים ומה ששולם בפועל לתובע. כך שאין כל הצדקה לציין רכיבים של "שכר יסוד", "הבראה" ו-"פדיון חופשה", כאשר התובע כבר לא עבד בפועל לאחר חודש יולי 2007. גם בנוגע לתשלומים עצמם אין התאמה מלאה מאחר שאין חולק שהתובע קיבל 5 המחאות על סך כולל של 10,675 ₪, עד לחודש ינואר 2008 (תשלום האחרון). למרות זאת הונפקו תלושים בגין חודשים ינואר ופברואר 2008 שלא הניבו שום תשלום. התובע הצהיר, והצהרתו אמינה עלי, שהוא לא קיבל את התלושים יחד עם ההמחאות, אך גם אם קיבל אותם אין לכך נפקות כיון שחובת הדיווח בצורה נכונה מוטלת על המעסיק ולא על העובד. גם לגבי סכום הניכוי בגין ההלוואה (המופיע תחת "ניכוי רשות" כ"מקדמה") אני מוצאת אי בהירות. לפי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת נכון למועד סיום העבודה היה חייב התובע סך של 16,035 ₪, שנוכה באופן מלא בתלושי השכר שהונפקו לאחר מכן. אולם, בהתאם לכרטסת הסכום כבר נפרע באופן מלא בסוף חודש 12.07 ולמרות זאת הונפקו שני תלושים נוספים - 1.08 ו-2.08, שבשניהם מופיע ניכוי בגין "מקדמה". גם הרישומים בכרטסת עצמה מעוררים תהיות, ואינם ברורים דיים. כך, אני מבינה שכאשר התובע מקבל הלוואה חשבונו חויב ומופיע ב"חובה" וכאשר הא מחזיר הלוואה הסכום מופיע ב"זכות". אולם, רואים במספר הזדמנויות כי יש חיוב וזיכוי בגין אותו סכום באותו תאריך (ראו 31.8.06, 31.5.07 ,31.10.07 ואחרים). בכל מקרה, לנוכח מסקנתי לפיה הסיכום שבין הצדדים היה שהתובע יקבל לאחר התחשבנות סופית 10,000 ₪ כבונוס עקב פרישתו, הרי שאין עניין ההלוואה -שאין חולק שהוחזרה ולאחריה שולם המענק לתובע- כל נפקות להכרעה. 9. חוב למס הכנסה והסעד לו זכאי התובע בהתאם לקביעתי לעיל, התובע קיבל סך של 10,675 ₪ בגין מענק/בונוס פרישה, ובהתאם לכך יש צורך לדווח לרשויות המס. לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], בין הסכומים שפטורים מתשלום מס: (7א) (א) (1) מענק הון שנתקבל עקב פרישה - עד סכום השווה למשכורת של חודש לכל שנת עבודה, לפי המשכורת האחרונה; עלה סכום המענק על השיעור האמור, רשאי המנהל לפטור את העודף, כולו או מקצתו, בהתחשב בתקופת השירות, בגובה השכר, בתנאי העבודה ובנסיבות הפרישה; אין קביעותיי נוגעות למיסוי החל על התשלומים שקיבל התובע - תחום שאינו בסמכותי - כאשר בנוסף רשות המסים אינה צד למשפט. אולם, בהתחשב בסעד המבוקש בתביעה (ביטול תלושי השכר והנפקת טפסי 106 מתוקנים), אני מכריזה כי הסכומים ששולמו לתובע לאחר סיום העבודה - סך של 10,675 ₪ בערכי נטו, הם בגדר מענק פרישה, ולא שכר עבודה, כאשר התובע סיים את עבודתו אצל הנתבעת בחודש יולי 2007. בהתאם לצו הצהרתי כאמור יתוקן חובו של התובע לרשויות המס (על הנתבעת יהיה לתקן את דיווחיה בהתאם, במידת הצורך). במידה שלאחר מכן עוד ייוותר חוב בגין מס הכנסה לתובע כתוצאה ממעשיה או מחדליה של הנתבעת כפי שנקבע בפסק הדין יהיה רשאי התובע לבקש לממש את הסעד החילופי - פיצוי בגין הנזק שנגרם לו מול רשויות המס. במקרה כזה יגיש התובע בקשה תוך פירוט הסכומים הנדרשים, לא יאוחר מתום 90 ימים ממתן פסק הדין. 10. נוכח האמור לעיל ניתן צו הצהרתי כמפורט בסעיף 9. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪. 11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. תלוש שכרמיסיםמס הכנסהחוב