מענק עבודה מועדפת: האם ימי מילואים במהלך העבודה נספרים ? 1. לפנינו תביעתו של התובע במסגרתה מערער הוא על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות את תביעתו לקבלת תשלום מענק עבודה מועדפת. 2. הנתבע, בהחלטתו מיום 21.5.12, דחה את תביעתו של התובע בנימוק, כי לא התקיימו בעניינו של התובע תנאי הזכאות הקבועים בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") ובעיקר מאחר והתובע לא עבד בעבודה מועדפת/נדרשת תקופה של 6 חודשים מלאים. 3. במסגרת דיון שנערך לפנינו ביום 24.3.14, הסכימו הצדדים על העובדות הבאות: "התובע יליד 14.5.89. התובע שירת בשירות סדיר מיום 7.2.08 ועד ליום 6.2.11 ובהמשך בשירות קבע עד ליום 19.6.11. לאחר שחרורו משירות הקבע עבד במפעל ישקר בתפן בתקופה שמיום 22.8.11 עד ליום 23.2.12. מוסכם שהתובע עבד בעבודה שמוגדרת כעבודה מועדפת. במהלך תקופת העבודה במפעל ישקר התובע צבר 110 ימי עבודה בפועל, אבל הנתבע חישב את זה כ- 132 ימים בפועל מאחר והוספו ימי ו' בכל שבוע. בנוסף לימים אלה, התובע שהה יומיים במחלה ושירת במילואים בתקופות הבאות: 11.9.11 עד 15.9.11 סה"כ 5 ימים, 24.10.11 עד 3.11.11 סה"כ 10 ימים, 11.12.11 עד 15.12.11 סה"כ 5 ימים, סה"כ 20 ימי מילואים." 4. בשים לב לכך שבין הצדדים לא נותרו מחלוקות עובדתיות, סיכמו הצדדים טענותיהן במועד הדיון שנערך ביום 24.3.14 מבלי שהיה צורך בשמיעת עדויות בתיק. 5. המחלוקת בתיק הינה אחת והיא האם התקופות בהן שירת התובע שירות מילואים במהלך עבודתו במפעל ישקר הן תקופות שיש להביאן במניין 6 חודשי העבודה הקבועים בסעיף 174 לחוק, אם לאו. 6. התובע טען בתביעתו, כי יש לצרף את התקופות בהן שירת שירות מילואים במהלך עבודתו בעבודה מועדפת (20 ימי מילואים) במניין 6 חודשי העבודה הקבועים בסעיף 174 לחוק. מנגד הפנה הנתבע ל- "אישור המעביד על עבודה ושכר עבודה" ממנו עולה, כי התובע עבד 110 ימי עבודה, וטען כי בפועל ביצע התובע כ- 132 ימי עבודה וזאת בהתאם להוראת תקנה 5(ג) לתקנות, שעל פיה רואים בתובע כמי שעבד במתכונת של 6 ימים בשבוע וטען כי גם לאחר החישוב המיטיב עם התובע לא השלים 150 ימי עבודה בפועל. הנתבע טען, כי תביעת התובע לחשב את ימי המילואים והכללתן בתקופה מנוגדת להוראת החוק המפורשת ואינה מקיימת את תכליתו. דיון והכרעה 7. סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי "מענק למי שעבד בעבודה מועדפת" קובע את התנאים לזכאות כדלקמן: "(ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג); (1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008." 8. יצוין, כי הסיפא של סעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי "במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים..." הוספה במסגרת תיקון מס' 136 לחוק, אשר תוקן ביום 27.2.2012, כאשר הסעיף בחוק ערב התיקון לא כלל את הסיפא המפורטת לעיל. בדברי ההסבר להצעת החוק פורטה התכלית לתיקון כדלקמן: "סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי חייל משוחרר שעבד במשך שישה חודשים לפחות, בשנתיים שחלפו מיום שחרורו משירות סדיר, במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח' לחוק האמור, יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת או נדרשת. לא אחת, חיילים משוחררים שעובדים בעבודה מועדפת נקראים לשירות מילואים. כדי להקל על אלה התורמים מזמנם וממרצם לביטחון המדינה גם לאחר שירותם הסדיר, מוצע לקבוע כי בתקופה של שנתיים מיום סיום השירות הסדיר, שבה על חייל משוחרר להשלים שישה חודשים בעבודה מועדפת או נדרשת, לא יימנו ימי השירות בשירות מילואים." 9. הנה כי כן, התיקון לחוק נועד כדי להסדיר את סוגיית ההפסקות בעבודה מועדפת על רקע קריאה לשירות מילואים ולהקל על העובדים בעבודה מועדפת בכך שקבע שתקופת השנתיים בה רשאי החייל המשוחרר להשלים עבודה של 6 חודשים בעבודה מועדפת, תוארך במניין הימים בהם שירת המבוטח בשירות מילואים קרי, ימי המילואים לא יילקחו בחשבון במניין השנתיים האמורות. כל זאת, על מנת שלא תיפגע זכאות העובד בעבודה מועדפת להשלים את התקופה הנדרשת בחוק ולקבל את המענק. 10. הוראת החוק והרציונל העומד מאחוריו קיבל ביטוי אף בהוראת תקנה מס' 5 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג - 1983 (להלן: "התקנות") אשר קבעה לעניין חישוב תקופת העבודה כי: "(א) הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובלבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת תוך 7 ימים מיום שחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי העניין." 11. כאמור הזכות למענק "עבודה מועדפת" מותנה בשני תנאים מצטברים: עבודה ב"עבודה מועדפת" 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום השחרור וזכאות לדמי אבטלה; הזכאות לדמי אבטלה מותנית בתקופת אכשרה, אלא שלגבי מבוטח שהוא "חייל", לא נדרשת תקופת אכשרה למשך שנה מיום שחרורו משירות סדיר (עב"ל 20375/97 הילה זך נ' המל"ל, פד"ע לד 500). 12. עיננו הרואות, כי גם בתיקון 136 לחוק וגם בתקנות הביטוח הלאומי (מענק מובטל שעובד בעבודה מועדפת), קבע המחוקק שאין להכליל את ימי המילואים בחישוב תקופת העבודה בעבודה מועדפת. במסגרת התקנות נקבעו התנאים על מנת שעבודה מועדפת עובר ליציאה משירות מילואים תצורף לתקופת העבודה לאחר שירות המילואים. בדרך זו קבע מתקין התקנות במפורש, שתקופת שירות המילואים לא באה במניין הימים לחישוב תקופת העבודה בעבודה מועדפת. גם מהוראות החוק ודברי חברי הכנסת להצעת החוק המפורטים לעיל, ניתן ללמוד על כוונתו של המחוקק שלא להביא במניין תקופת העבודה בעבודה מועדפת את ימי המילואים בהם שירת העובד. במסגרת תיקון 136 לחוק האריך המחוקק את מניין השנתיים בהם רשאי חייל משוחרר להשלים 6 חודשי עבודה מועדפת וזאת באותם מספר ימי מילואים בהם שירת המבוטח. בכך בעצם שוב אמר המחוקק במפורש שימי המילואים אינם באים בחשבון חישוב 6 החודשים שכן לו היו אותם ימים נספרים כימי עבודה, לא היה צורך להאריך את מניין השנתיים. בשים לב לכל האמור לעיל, המסקנה היא, שהתקופה בה שירת התובע בשירות מילואים במהלך עבודתו במפעל ישקר לא תבוא במניין הימים לצורך חישוב תקופת עבודתו בעבודה נדרשת. בהתאם לפרשנות התכליתית הראויה לדעתנו בהתאם לחוק ולתקנות ומשאין חולק, כי התובע הפסיק את העבודה המועדפת עקב שירות מילואים ואף אין חולק, כי מקום בו לא נלקחים ימי מילואים בחשבון, לא השלים התובע את התקופה הנדרשת בת 6 חודשים לקבלת מענק עבודה מועדפת, דין התביעה להידחות. סוף דבר 13. התביעה נדחית. 14. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. צבאעבודה מועדפת / מענק שחרורמילואיםמענקשאלות משפטיות