ליקוי שמיעה עצבי ב-2 האוזניים שאינו אופייני לחשיפה לרעש מזיק: גדר המחלוקת: 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא היש לראות בליקוי השמיעה והטנטון, להם טוען התובע, תוצאה של פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"). רקע: 2. במכתבו מיום 06.02.13 הודיע הנתבע לתובע כי דחה את תביעתו מהטעם שהתובע לא עומד בתנאים המפורטים בסעיף 84א (א)2 ו-84א(ב). כנגד החלטה זו הגיש התובע את התביעה שבפנינו. ההליך (עובדות, מינוי מומחים, חוות דעת מומחים, סיכומים): 3. ביום 29.08.13 הגיש הנתבע הצעה לעובדות מוסכמות למינוי מומחה יועץ רפואי לבית הדין והתובע בהודעתו מיום 01.09.13 הסכים להצעת הנתבע. 4. העובדות הבאות הוסכמו על ידי הצדדים: "א. התובע יליד 1956. ב. התובע עובד משנת 1992 ועד היום כמחסנאי ומלגזן במחסני ערובה נעמן בע"מ ג. במסגרת עבודתו נחשף התובע לרעש מזיק. ד. התובע הגיש לנתבע ביום 10.09.12 תביעה להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון הנטענים על ידו כפגיעה עבודה. ה. במכתבו מיום 06.02.13 הודיע הנתבע לתובע על דחית התביעה". 5. בהחלטה מיום 30.10.13 מונה ד"ר א. ברקו כמומחה - יועץ רפואי ("המומחה") לבית הדין והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. האם סובל התובע מליקוי שמיעה, ואם כן - האם זו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק? ב. האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע בתדירויות הדיבור בלבד? ג. מהו המועד בו תועד לראשונה ליקוי שמיעתו של התובע ברשומה רפואית, כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996? ד. במידה ואכן מדובר בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, שנגרמה גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין חשיפה לרעש, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת ליקוי השמיעה ובאיזו מידה? רק במידה וניתן לקבוע, כי התובע סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור האופייני לחשיפה לרעש מזיק, שנגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודה וכושר שמיעתו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים - מתבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות, אשר מתייחסות לתביעת הטנטון: ה. באשר לטנטון - האם התובע עומד בתנאי סעיף 84א' (ב) (1) לחוק, כך שכושר שמיעתו בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ו. האם הטנטון תועד ברשומה רפואית לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק? במידה וכן - נבקשך לנקוב את מועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו, האם מדובר ברופא משפחה או רופא א.א.ג? ז. האם תפקודו של התובע נפגע עקב הטנטון באופן שחייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית? במידה וכן - נבקשך לנקוב במועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו". 6. המומחה, בחוות דעתו מיום 05.11.13 ("חוות הדעת הראשונה"), לאחר שסקר את העובדות העולות מהמסמכים הרפואיים שהיו בפניו, השיב לשאלות בית הדין כך: "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 57 שבמסגרת עבודתו משנת 1992 ועד היום נחשף לרעש מזיק. הגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון, עליהם מלין, כפגיעה בעבודה. עפ"י הרשומות הרפואיות מתלונן על בעיות אוזניים, החל מ-8.4.11 עם הפנייתו לבדיקות שמיעה התגלתה בעיית שמיעה. ב-4.7.12 מתלונן לראשונה על טינטון: "רעש באוזניים, לפעמים יש ולפעמים אין". בבואו למכון גל נרשם: "שולל טינטון", כלומר, הטינטון לא קיים ואם ישנו, אזי אינו תמידי. עיון בבדיקות השמיעה מעלה שסובל מליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים עם עקומות שמיעה יורדות. ממוצע שמיעתו בתדירויות הדיבור, עפ"י בדיקת השמעיה האחרונה, הוא 20 דציבל משמאל ו-18 דציבל מימין. התמונה השמיעתית אינה מתאימה ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט רם כהן הן: א. התובע סובל מליקוי שמיעה עצבי ב-2 האוזניים שאינו אופייני לחשיפה לרעש מזיק. ב. כושר שמיעתו של התובע לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע בתדירויות הדיבור. ובכל מקרה לא מדובר בליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. ג. ליקוי השמיעה בבדיקת שמיעה תועד לראשונה בתאריך 24.6.12. ד. מדובר בליקוי שמיעה תחלואי". 7. חוות הדעת הומצאה לצדדים וניתנה להם האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה (החלטה מיום 27.11.13). משלא הוגשה בקשה להפניית שאלות הבהרה ניתנה ביום 30.12.13 החלטת בית הדין אשר הורתה לצדדים להגיש סיכומיהם, לכל צד 21 ימים. 8. לאחר שהומצאה החלטת בית הדין מיום 30.12.13 לצדדים, הוגשה ביום 01.01.14 בקשה מטעם התובע שכותרתה "בקשה בהולה מטעם התובע להארכת מועד להגשת שאלות הבהרה". בית הדין נעתר לבקשה והאריך את המועד עד ליום 15.01.14 (ראו החלטת בית הדין מיום 05.01.14). 9. בא כוח התובע עתר בבקשה להציג שאלות הבהרה למומחה. לאחר שנתקבלה תגובת הנתבע, הופנתה למומחה שאלת ההבהרה הבאה (ראו החלטה מיום 01.06.14): "האם בדיקת השמיעה שנערכה לתובע בשירותי בריאות כללית ביום 24.06.12 מצביעה במבחן הולכת עצם על ירידה בשמיעה, של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים? ככל שתשובתך לשאלה חיובית, אנא הסבר מדוע העדפת את בדיקת השמיעה שנערכה לתובע במכון גל ביום 23.02.13". 10. המומחה השיב לשאלת ההבהרה, בחוות דעתו מיום 16.06.14 ("חוות הדעת השנייה"), כך: "עיינתי בשאלת ההבהרה שהותרה ע"י כב' השופט ר. כהן והרי תשובותיי: 1. בבדיקת השמיעה מתאריך 24.6.12 היה ליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים עם מרכיב הולכתי קטן, ועפ"י ממוצע השמיעה, לפי מוליכות עצם, בתדירויות הדיבור שמיעתו פחתה ב-20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. אולם בדיקת השמיעה ממכון גל מתאריך 23.2.13 מראה "שיפור" בשמיעתו, המרכיב ההולכתי נעלם וממוצע השמיעה בתדירויות הדיבור ע"פ מוליכות עצם השתפרה. יש להעדיף בדיקה אחרונה זו המבוססת גם על בדיקת OAE, שהיא בדיקה אובייקטיבית. 2. יתר על כן, מתשובותיי לשאלות כב' השופט ר. כהן ברור שהשאלה אם סף השמיעה פחת או לא מעל ל-20 דציבל בתדירויות הדיבור אינה רלבנטית כיון שלשאלותיו עניתי שליקוי השמיעה, ממנו סובל, אינו אופייני לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש וכי מדובר בליקוי שמיעה ממקור תחלואי". 11. חוות הדעת הנוספת יחד עם החלטה מיום 22.06.14, נשלחה לצדדים אשר נתבקשו להגיש סיכומיהם, כל צד 21 ימים. בהחלטה נקבע מפורשות שתקופת הפגרה תבוא במניין הימים. עד היום לא הוגשו סיכומי הצדדים אף לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשתם או כל בקשה אחרת. על אף העובדה שייתכן - לאור חוות דעת המומחה - שהתובע חזר בו מתביעתו, דין התביעה להידחות, מחוסר מעש ומחוסר אפשרות להתקדם בבירורה. הכרעה: 12. מעבר לאמור לעיל, ומאחר שנקבעו העובדות הדרושות, אף מונה מומחה, וניתנה חוות דעת מנומקת ומפורטת, מן הראוי ליתן הכרעה לגופה, על פי החומר שבפני בית הדין. 13. הלכה פסוקה היא: "בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/0-64 המוסד לביטוח לאומי-שרף, פד"ע ז 461). 14. עוד נוסיף בהקשר זה, כי על פי ההלכה פסוקה: "... וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין" (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון (טרם פורסם, ניתן ביום 15/5/07)). 15. במקרה דנן, מסקנותיו של המומחה חד משמעיות, מעוגנות ומבוססות כדבעי על החומר והרקע הרפואי של התובע. מסקנותיו ברורות, ומובנות גם למי שאינו רופא, ולא מצאנו לנכון לסטות מהן. 16. לפיכך, יש מקום לדחות התביעה את התביעה לאור ממצאיו של מומחה בית הדין שלפיהם לא נמצא שכושר השמיעה של התובע, פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים כנדרש בחוק (סעיף 84א(א)(2)) ובתדירויות הדיבור. 17. נדחית התביעה. אין צו להוצאות. אוזנייםחשיפה לרעששמיעהמטרד רעש