תנועות חוזרות ונשנות בעבודה

תנועות חוזרות ונשנות בעבודה: 1. התובע פנה לנתבע, וטען כי ליקויים מהם הוא סובל בראשו ובצווארו נובעים מתנאי עבודתו כמנופאי, על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, וכן מהנימוק שהליקויים מהם סובל התובע נובעים ממצב תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי עבודתו. מכאן התביעה שבפנינו. 2. שמענו את עדות התובע ושל עד מטעמו מי שעל פי הנטען עבד בתנאי עבודה זהים באופיים לתנאי עבודת התובע. לאחר שמיעת העדויות, סיכמו באי כוח הצדדים טענותיהם. על פי טיעוניהם המסכמים של באי כוח הצדדים, הרי שלגישת ב"כ התובע, יש לקבל את גרסת התובע כפי שתוארה, על פיה הוצבה תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות המספיקה לבחינת הליקוי ממנו סובל התובע על דרך המיקרוטראומה. התובע תיאר כיצד הוא חייב לעמוד במשך שעות ארוכות מדי יום, ולהתבונן כלפי מעלה ולסירוגין להתבונן בסביבת במת ההרמה. על לכן, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין אותו ליקוי. לטענת ב"כ הנתבע, התובע לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, הכוללת בחובה ביצוע פעולות חוזרות ונשנות באופן רציף וקבוע. אכן מדי פעם התובע הוריד את ראשו למטה אלא שבוודאי שמרבית השעות של העבודה לאחר ההגעה לאתר היו שעות בהן התובע היה מצוי במנח מסויים עם ראשו כלפי מעלה, יהא הגובה אשר יהא בהתאם לצורכי העבודה. 3. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב סביב השאלה, האם יש באופי העבודה שמתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית להכיר בליקוי ממנו הוא סובל כנובע מתנאי עבודתו, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותו ליקוי לבין תנאי עבודתו. 5. מן הכלל אל הפרט - נוכח ההלכה הפסוקה שהוצגה לעיל, היה על התובע להציג תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בה להצביע על פעילותיה באופן זהה. ויודגש, כי אומנם לעיתים ניתן לבודד פעולה מסוימת מתוך מכלול פעולות שמבצע אדם ולהתייחס רק אליה כמציבה תשתית עובדתית לפגיעה בדרך של מיקר וטראומה, אלא שגם צורת עיסוק זה מצריכה הוכחת קשר סיבתי בין העיסוק בעבודה לבין קרות המחלה. מעדותו של התובע עולה כי הוא עבד כמנופאי בחברת החשמל, וזאת החל משנת 1993. התובע מיחס את עיקר הליקוי אשר על פי הנטען ממנו הוא סובל לתנאי עבודתו הכרוכים בעיקרם בהשגחה רצופה על עובדים המורמים באמצעות המנוף אליו מחוברת במה לגובה הנע בין עשרה עד ששים מטר. לטענתו, הצורך בפיקוח על העובדים מפני סכנות של כבלי חשמל וכד', מחייבים אותו להחזיק את ראשו מורם כלפי מעלה, תוך התבוננות על סביבת העבודה המבוצעת בגבהים, וכן להוריד את הראש מעת לעת כדי להתבונן בגובה פני הקרקע אל סביבת העבודה, וזאת במשך שעות ארוכות מדי יום עבודה. להערכת התובע, הינו עוסק בעבודות ההשגחה על העובדים החשמלאים שעובדים בגבהים במשך 4-6 שעות עבודה מדי יום. יש לומר שאין בלבנו ספק כי עבודת התובע הינה מסוג העבודות הקשות והכרוכה במאמצים פיזיים או לפחות באי נוחות בלתי מבוטלים. יחד עם זאת, ובהינתן המצב העובדתי כפי שתואר על ידיו ושאר הראיות שעמדו לפנינו, הרי שלא ניתן לומר שעבודת התובע נעשתה ברצף של תנועות חוזרות ונשנות, הזהות או דומות זו לרעותה, שפעלו על מקום מוגדר על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר. התובע לא הוכיח בהקשר זה קיומה של התשתית העובדתית הנדרשת באשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול פעלו על אותו חלק גוף - הראש והצוואר, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו לליקוי ממנו סובל התובע, אשר רק בהתקיימה יש מקום למנות מומחה רפואי. ערים אנו לטענת ב"כ התובע, לפיה בחלק נכבד משעות עבודתו היה התובע שרוי בכיפוף של הצוואר כלפי מעלה, אך מדובר במנח ולא בתנועות חוזרות ונשנות. התובע לא הוכיח בפנינו כי עבודתו חייבה אותו להניע את הראש ברציפות באופן חוזר ונשנה, כטענתו - לצורך הפיקוח על עובדים חשמלאים שעובדים בגבהים, ולסירוגין לצורך פיקוח על סביבת העבודה בגובה פני הקרקע. בהקשר זה התובע העיד בפנינו כי רוב העבודה מתבצעת כאשר ראשו מופנה כלפי מעלה (עמ' 2 ש' 13-16 ועמ' ש' 13-14 לפרוטוקול), ואילו הצורך בהורדת הראש עלה מדי פעם בהתאם לאילוצים מסוימים ו/או בהתאם לצורכי העבודה, ולא באופן קבוע. תימוכין לכך שעבודת התובע התאפיינה במנח קבוע של הראש בחלק מזמן עבודתו, ללא צורך בהנעת הצוואר, מצאנו גם בעדותו של העד מר עוז שמואל (עמ' 5 ש' 21-25 לפרוטוקול), כמו גם מגרסת התובע עצמו שניתנה במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל: "בין 4-6 שעות ליום אני בתנוחה כזאת כשראשי מוטה ומורם כלפי מעלה. כשהייתי מפעיל מנוף או במות גדולות הראש היה מורם כלפי מעלה, כשאתה יושב על מנוף...ומתבונן כלפי מעלה אתה חייב קשר עין עם העבודה. רוב העבודה לאורך השנים בגובה עם הטיה של הראש למעלה" (עמ' 2 ש' 13-19 להודעה). הנה כי כן, התובע לא הציג סדרות של תנועות אשר גרמו לנזקים זעירים, אלא הלין על התנוחה הרציפה בה בצע את עבודתו, ובעניין זה מקבלים אנו גישתו של ב"כ הנתבע, לפיה נטען שמנח אינו מהווה תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. בהקשר זה כבר נפסק כי "בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על אבר מסויים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה" (ראה עבל 63/03 יעל עמנואל אדרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.08.05; עבל 9683-12-11 איאד בארוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.09.13). אשר לעניין הרטט המופק ממנועו של המנוף, וככל שפגיעת התובע מיוחסת על ידו לרטט קבוע של המנוע תוך כדי העבודה, הרי שגם בעניין זה עליו הנטל להוכיח כי אמנם המנוף עליו עבד הרטיט "באופן קבוע את כסא המפעיל ואת המפעיל (אותי) היושב עליו", כנטען על ידו (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית). התובע נשאל בפנינו לגבי הרטט המופק מכלי העבודה עליו עבד, והוא השיב כי "בזמן עבודה לא היה רטט, רק בזמן הנסיעה" (עמ' 4 ש' 9-10 לפרוטוקול). אלא שגם באשר לנסיעתו שהיתה כביכול כרוכה ברטט של הכלי עליו עבד, התובע לא הוכיח די הצורך את טענתו, ולא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו כמו למשל אופי הנסיעה המדויק ותנאיה, תנאי הדרך בהם נסע והיקף הנסיעות שנדרש לבצע. 6. מכל מקום ונוכח קביעותינו שלעיל, לפיהן לא הונחה התשתית העובדתית לעניין תורת המיקרוטראומה, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו. בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו יקבל עותק מפסק דין זה.מיקרוטראומה