קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה

קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה



לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע תאונתי מיום 5.7.2007 כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

לגרסת התובע, מחלת הקברנומה אשר קיננה בגופו התפרצה בשל אירוע חריג אשר קרה בעבודה כתוצאה מלחץ נפשי חריג ולחץ פיזי חריג.


המוסד לביטוח לאומי (להלן- "המל"ל") דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 26.5.2013.

מכאן, התביעה שלפנינו.


התובע בתיק הגיש תצהירים ואף התקיים דיון הוכחות. בסיומו הגישו הצדדים סיכומים לעניין התשתית העובדתית.


העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:
טענות התובע בתביעתו למל"ל:


התובע הגיש תביעתו למל"ל ביום 25.10.2012, כ- 5 שנים לאחר קרות האירוע.
במסמך התביעה עצמו התובע אינו מתאר את האירוע התאונתי, אלא, לתביעה צורף מסמך של בא כוחו של התובע במסגרתו נרשם כי התובע עבד כנהג עצמאי-נהג חלוקה במשך כ-3 חודשים, כאשר עבודה זו רוויה במתחים ומאמצים פיזיים ונפשיים כאחד.
התובע נדרש לחלק לרשתות הסופר השונות מוצרי ניקיון של חברת סוד ו/או מוצרים של חברות אחרות, כאשר במסגרת זו הוא נדרש להרים, להזיז ולמשוך קרטונים כבדים וכן לעמוד בלוחות זמנים בלתי אפשריים.
שלושה ימים לפני קרות האירוע היה לתובע יום עבודה קשה הן מבחינה פיזית, שכן הוא נאלץ באותו יום להרים הרבה ארגזים כבדים במיוחד, וכן מבחינה נפשית שכן הוא נאלץ לעמוד בדרישות לוחות זמניים שהיו בלתי אפשריים.


עדותו של התובע בפני חוקר המל"ל:


ביום 4.3.2013 נחקר התובע על ידי חוקר המל"ל ושם העיד:




טענות התובע בכתב התביעה שהוגש לבית הדין:


כתב התביעה הוגש לבית הדין ב-10.6.2013 כ-6 שנים לאחר האירוע.
בפירוט בכתב התביעה דומה מאוד לפירוט בתביעה למל"ל, כאשר התובע מפרט שהוא עבד כנהג שכיר במשך כ-6 שנים עד אפריל 2007 ומאז הוא החל לשמש כנהג חלוקה עצמאי.

התובע עבד כנהג חלוקה במשך שלושה חודשים, עד אשר ארע האירוע, כאשר במשך תקופה זו, הוא חווה מתח פיזי ונפשי חריג, מתחים אליהם הוא לא היה מורגל בתור עובד שכיר.
שלושה ימים לפני האירוע הרפואי (שאירע ביום 5.7.2007), חווה התובע יום עבודה קשה בצורה מיוחדת, הן מבחינה פיזית שכן הוא נאלץ להרים ארגזים כבדים במיוחד שמשקל שהוא לא היה מורגל בו, והן נפשית שכן לוח הזמנים שהוא נדרש לעמוד בו היה בלתי אפשרי.
לגרסת התובע – המתח שהוא חש באותו יום היה השיא של המתחים שהוא חש ב-3 חודשי עבודתו כעצמאי.


יום למחרת, החל התובע לחוש תחושת רדימות ברגלו והרגשת תשישות ועייפות.
בבוקר של יום האירוע הרפואי, 5.7.2007, התעורר התובע בבוקר בסביבות 04.30 בבוקר והתכונן לצאת לעבודה, אך מאחר והוא סבל מראייה כפולה, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי.


טענות התובע בתצהיר שהגיש לבית הדין:


התובע אף הגיש תצהיר מטעם אשתו ואחיו.
התובע צירף לתצהיריו מסמכים רפואיים, כאשר במכתב מיום האירוע הרפואי (יום 5.7.2007) מהמחלקה לרפואה דחופה של בית החולים כרמל נרשם "לאחר יום עבודה קשה לפני 3 ימים, הרגשת נמלים בכף...". במכתב השחרור מבית חולים כרמל, נרשם: "בן 32, בריא בדרך כלל. לפני כ-3 שנים סבל מרדימות ברגל שמאל שחלפה, לפני מספר ימים הופיעה רדימות בפלג גוף ימין, מהיום בבוקר סובל מכפילות ראייה אופקית וכאבי ראש".


עדות התובע בבית הדין:


ביום 20.11.2013 נחקר התובע.
בעדותו נשאל התובע האם עבד בעומס מטורף מאז שהחל עבודתו כעצמאי והוא ענה "בעומס, אך לא עומס מטורף" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.13, ש' 11-12). כאשר נשאל התובע האם היה בלחץ פיזי ונפשי קשה הוא ענה: "לא קשה, הייתי בלחץ רגיל של בעל עסק שעובד" (שם, ש' 13-14) .
כאשר נשאל התובע מדוע לקח לו 5 שנים להגיש תביעתו למל"ל, הוא ענה שהוא ניסה להתפרנס לבד במשך אותה תקופה (שם, ש' 15-20).

כאשר נשאל התובע מה היה השונה ביום 3.7.2007, לעומת מועדים אחרים, הוא הסביר:
"באותו יום של ה-3.7 הייתי אמור לעשות משלוח אחד מ-4 נקודות שונות, הגעתי לנקודה השלישית ממקום כלשהו בנצרת עילית, גיליתי שיש בין 6-8 תיבות עץ וגיליתי כשעטפו אותם – לא השאירו מקום להיכנס עם עגלת משטחים.

התיבות היו מאוד מאוד כבדות. היה שם המלגזן של המקום שדחף את זה עם השיניים של המלגזה.
מה שהיה שונה – שבניגוד לימים אחרים שבהם אני משתמש בעזרים מכניים, באותו יום נאלצתי לסחוב את התיבות באופן ידני.
ש. כמה שוקלת תיבה?
ת. בסביבות 150 ק"ג".
...
ש. איך אתה פורק סחורה בדרך כלל?
ת. מתחבר לרמפה ומוריד עם עגלת משטחים. באותו יום המלגזן אמר לי שאין טעם להתחבר לרמפה כי אי אפשר להוריד עם עגלת משטחים. עמדנו בצד והוא בא עם מלגזה לדלת של הארגז ואני הייתי אמור לדחוף את התיבה עד אליו ואז הוא מוציא את זה.
זו הפעם היחידה שלא ניתן היה להשתמש בעגלת המשטחים בכל תקופת עבודתי".(שם, ש' 28-31; בעמ' 4, ש' 1-7; עמ' 5, ש', 7-11).



התובע נשאל שאלות שונות לגבי יום האירוע, למשל – איפה היה ועם מי דיבר, אולם הוא לא זכר, לגרסתו עקב הדימום במוח (שם, בעמ' 4, ש' 9-18).
כאשר נשאל התובע מדוע לא הזמין עדים שיכולים להעיד על עבודתו המאומצת בזמן אמת, הוא ענה, כי הוא לא עובד איתם והוא לא מצליח לתפוס את האנשים עקב הזמן הרב שעבר, או שהם לא זוכרים מה קרה (שם,עמ' 4, ש' 28-32; עמ' 5, ש' 2).
אשתו של התובע שהעידה אמרה שעבודת התובע בעסק העצמאי לא הייתה קשה יותר ממה שהייתה לפני זה (שם, עמ' 9, ש' 20-21).
בסיום דיון ההוכחות הוסכם כי ב"כ התובע יפנה לד"ר גיא רפאלי, המומחה אשר נתן חוות דעתו לתובע, כדי לקבל ממנו השלמת חוות דעת לגבי השוני בין עניינו של התובע והמחלה ממנה הוא סובל לבין פסק דין לב (עב"ל 208/09 יהושוע לב – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.2.11) וזאת לאור פרק הזמן הארוך יחסית שחלף בין מועד האירוע התאונתי למועד האירוע הרפואי (שם, עמ' 13, ש' 6-9).
ביום 22.12.2013 נשלחה חוות דעת משלימה של ד"ר גיא רפאלי, מומחה בנוירולוגיה בו נרשם, כי "ניתן לטעון שהמחלה שהתובע חולה בה, שונה מהאירוע המוחי של פסק דין לב מתייחס אליו... כך שקברנומה שונה מאירוע מוחי רגיל ומשכך גם אם חלפו מעל ל-24 שעות, עדיין אין זה אומר שיש לשלול את הקשר הסיבתי בין העקה הנפשית והדימום המוחי שמקורו בקברנומה.

לטענת מרשכם באותו יום עבודה קשה במיוחד – ב-03.07.2007 הוא חש "תזוזה במוחו" תוך שהוא דחף קופסאות עץ כבדות".


לאחר שבית הדין נתן צו לסיכומים, הגיש ב"כ התובע בקשה בכתב ליתן צו עשה ולחייב את חברת פדקס ו/או פליינג קרגו (חברות שהתובע עשה את המשלוחים עבורם ביום 3.7.2007) למסור תעודות משלוח מהתאריך הרלוונטי.
ביום 30.4.2014 שלח ב"כ התובע תעודת משלוח אשר התקבל במשרדו מחברת פליינג קרגו. נציין, כי תעודת המשלוח התייחסה לתאריך 2.7.2007.

בהתאם לתעודת המשלוח היו 10 חבילות במשקל 1,000 ק"ג, כאשר השולח היא חברת LR GROUP LTD. כן נרשם שהיה צריך לאסוף את החבילות מ-4 נקודות שונות והנמען הוא פליינג קרגו וכתובת הפריקה זה נתב"ג.
לא נרשם בתעודת המשלוח מה כללו החבילות.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו:


מן המסמכים הרפואיים עולה, כי התובע סובל מקברנומה.
ביום 5.7.2007 בעת שהתובע נבדק במחלקה לרפואה דחופה הוא מסר שהתסמינים מהם הוא סובל הם לאחר יום עבודה קשה מלפני 3 ימים.
העובדה שהתובע בחר לדווח לצוות הרפואי בחדר המיון על כך שתסמיניו הופיעו לאחר יום עבודה קשה מלמדת כי אכן מדובר ביום עבודה חריג וקשה במיוחד. כמו כן, התובע, אשתו ושני אחיו העידו לגבי כך שמדובר באירוע החריג.
מחוות דעתו של ד"ר רפאלי עולה, כי מחלת התובע שונה מהאירוע המוחי אליו מתייחס פסק דין לב.
מן המסמך המקורי שהתקבל מחברת פדקס ניתן ללמוד, כי ביום 2.7.2008 הוזמן משלוח שמשקלו הכולל היה טון.
התובע היה עקבי במהלך חקירתו בביטוח הלאומי, בתצהירים מטעמו ובחקירתו הנגדית.
מדובר באירוע חריג שכן התובע נדרש למאמץ פיזי יוצא דופן שאליו לא היה מורגל, שכן מעולם לא נדרש לדחוף ולהזיז משקל כה כבד בכוחות עצמו.
כאשר קיים ספק לגבי היות האירוע - אירוע חריג, הספק פועל לטובת המבוטח.


עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו:


עדות התובע הייתה מלאת סתירות ולא אמינה, כך למשל התובע טען שמעולם לא סבל מבעיה כלשהי, כאשר מהתיק הרפואי עולה, ששנתיים-שלוש לפני האירוע הוא הרגיש רדימות בפלג גוף ימין ברגל, ואף נפגע בתאונת דרכים בשנת 1999.
העובדה שהתובע הגיש את התביעה באיחור של למעלה מ-5 שנים אומר דרשני, מה גם שהוא היה מיוצג בעת הגשת התביעה.

הסברי התובע להגשה המאוחרת היו מופרכים.


על פי המסמכים הרפואיים, התובע השתמש בעבר בסמים קשים וממשיך להשתמש בחשיש, אך הוא לא ציין זאת באף אחד מכתבי בית הדין.
הן בכתב התביעה והן בתצהירו, התובע טען כי מאז עבודתו כעצמאי, עבודתו הייתה במתחים ובמאמצים פיזיים ונפשיים חריגים כאחד. בבית הדין לעומת זאת ניסה התובע למזער את אותו לחץ וטען שמדובר בלחץ רגיל של בעל עסק שעובד.
מדובר לכל היותר במתח מתמשך ולא באירוע חריג.
על פי המסמכים הרפואיים לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו וגם אין בדו"ח חדר המיון כדי לסייע בידו, שכן מדובר שם על נימולים בכף רגל שמאל ולא בכף רגל ימין כפי שהיה בפועל, מה גם, שזה המסמך הרפואי היחיד אשר התייחס לעבודה קשה.
העובדה שהתובע אמר לאשתו אשר לחצה עליו לפנות לבית חולים, כי "זה כלום" מלמד שלא היה אירוע חריג או מאמץ חריג.
תעודת המשלוח אף היא מכחישה את טענות התובע, שכן התובע טען שהוא היה אמור להיות בשעה 06.00 בבוקר באזור המפרץ, בעוד שבתעודת המשלוח נרשם כי מועד האיסוף הוא בשעה 10.00. יתרה מכך, לגרסת התובע הוא היה צריך לנסוע לנשר ולנצרת כדי לאסוף אתה חלק השני של המשלוח, בעוד שלפי תעודת המשלוח נקודות האיסוף היו בחיפה.
התובע לא הביא שמץ ראיה באיזה אופן הוא היה צריך לאסוף את המשלוח ואף לא הביא עדים אובייקטיבים אלא רק את אחיו ואשתו.
התובע אף לא זכר את שמות האנשים שעבד איתם או את המקום שהיה בו.
התובע לא ציין שמות ולא העיד עדים מטעמו, למעט משפחתו, ועניין זה פועל לחובתו.
גם עדות בני משפחתו של התובע אינה מסייעת לו שכן מדובר בעדות שמיעה לכל היותר.
התובע אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסק דין לב, שכן חלפו 3 ימים בין האירוע לבין מועד האשפוז.
התובע היה מעשן כבד.


דיון והכרעה


השאלה העומדת בפנינו הינה, האם התובע הוכיח במידה מספקת שאירע לו אירוע חריג פיזי ונפשי בסמוך למועד אשפוזו ביום 5.7.2007.
נציין כי לאחר שעיינו בכל החומר בתיק, אנו סבורים שעל אף הקשיים בתיק, ובמיוחד העובדה שחלף פרק זמן של 5 שנים בין מועד האירוע לבין מועד הגשת התביעה והעובדה שהתובע לא הביא עדים אובייקטיבים לעניין האירוע הספציפי – בכל זאת הראיות שהביא התובע להוכיח את תביעתו מספקות על מנת למנות מומחה רפואי, וזאת מאחר שהתובע הביא ראשית ראיה להוכיח את טענותיו העובדתיות ומאחר ומדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי.
אנו ערים לסתירות שהיו בעדותו של התובע, הן לעניין השאלה האם הלך לעבודה ביום 5.7.07 אם לאו והן לעניין שאלת המתח הפיזי והנפשי הכללי בו היה התובע שרוי מאז שהחל לעבוד כעצמאי, ואולם אנו סבורים כי על אף סתירות אלו, הראיות האובייקטיביות שהמציא התובע מלמדים על כך שעבודתו ביום 2.7.2007 הייתה קשה וחריגה, גם יחסית לתקופה הקשה שקדמה לה מאז החל התובע לעבוד כעצמאי.
אנו אף ערים לכך כי התובע התייחס במהלך עדותו לתאריך 3.7.2007 כאשר האירוע התאונתי ארע בפועל ביום 2.7.2007, אולם בהקשר זה חשוב לציין כי התובע חזר וטען כל הזמן שהאירוע ארע 3 ימים לפני שאושפז ביום 5.7.2007, ועל כן, דווקא עדותו בעניין זה מחזקת את אמינותו.
מכל מקום - מאחר שחלפו 5 שנים ממועד האירוע למועד הגשת התביעה, ברור מאליו, שהתובע אינו יכול לזכור כל פרט ופרט לעניין אירועי 2.7.2007 ויש בכך כדי להסביר את הסתירות וחוסר הוודאות בעדותו של התובע.
התובע הביא שתי ראיות אובייקטיביות מזמן אמת המחזקות את טענתו לעניין המאמץ החריג שהוא חווה ביום 2.7.2007. ראיה אובייקטיבית אחת היא מסמך חדר מיון מיום 5.7.2007 שבה אמר התובע שהיה לו יום עבודה קשה במיוחד לפני 3 ימים. העובדה שהתובע מצא לנכון לציין עניין זה בעת שהגיע לבית החולים מחזקת את גרסתו, כי על אף שעבד קשה בשלושת החודשים שקדמו לאשפוז – המאמץ ביום 2.7.2007 היה חריג במיוחד.
כמו כן, אנו סבורים שתעודת המשלוח מחזקת אף היא את גרסתו של התובע –שכן ניתן ללמוד ממנה שמדובר במשלוח כבד במיוחד שהיה מיועד לנתב"ג וכי התובע היה צריך לאסוף את המשלוח מ-4 נקודות שונות. עניין זה מלמד שהתובע לא בדה מלבו את הסיפור לעניין אותו יום עבודה חריג.

בהתייחס להבדלים בין גרסתו של התובע לבין הפרטים המופיעים בתעודת המשלוח אליהם התייחס ב"כ הנתבע בסיכומיו – אנו סבורים שמדובר בהבדלים שאינם אקוטיים ואשר נובעים מפרק הזמן הארוך שחלף בין מועד האירוע למועד העדות, ובכל מקרה – לא מדובר בסתירות מהותיות.


נציין, כי העובדה שהתובע הגיש תביעתו 5 שנים לאחר מועד האירוע אמנם מעלה תמיהות ואף מקשה על התובע ראייתית להוכיח את תביעתו (ולכן התובע לא העיד עדים שיחזקו את תביעתו) ואולם, הגשת התביעה לאחר מספר שנים אין משמעותה שמדובר בתביעה שקרית או מופרכת.
איננו מוצאים כל רלוונטיות להיסטורית שימוש בסמים של התובע, וכלל לא ברור מדוע הנתבע מעלה נקודה זו.
באשר לפסק דין לב ופרק הזמן הארוך שחלף בין מועד האירוע התאונתי למועד אשפוזו של התובע – אנו סבורים שלאור ההסבר של ד"ר רפאלי – נותן חוות הדעת מטעם התובע – אין מקום לדחות תביעתו של התובע רק בשל עניין זה, אלא יש מקום להפנות למומחה שיתמנה על ידי בית הדין שאלה מיוחדת בעניין.
מכל המפורט לעיל – אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה בתחום הנוירולוגיה על מנת שיחווה דעתו האם יש קשר בין מועד התפרצות מחלת התובע ובין מחלת התובע לבין תנאי העבודה ביום 2.7.2007.


העובדות אשר יופנו למומחה הן כדלקמן:


התובע שימש כנהג חלוקה והובלת סחורות החל מאפריל 2007.
ביום 2.7.2007 נאלץ התובע לאסוף משלוח כבד במיוחד מ-4 מקומות שונים. מדובר במשלוח ששקל כטון והיה מורכב מ-10 חבילות.
התובע נסע לנתב"ג על מנת לפרוק את הסחורה. היות ועובדי הרמפה בנתב"ג סירבו לסייע לו הוא נאלץ לדחוף את החבילות לבד, כאשר מדובר בכ- 5 חבילות ששקלו להערכתו 150 ק"ג כל חבילה. בעת דחיפת החבילה החמישית, התובע הרגיש כאילו זעזוע מוח וכאילו משהו זז בראשו והחל להרגיש רדימות בכף רגל ימין.
התובע נסע לביתו, כאשר לגרסתו הוא חש עייפות ובלבול בדרך.
התובע המשיך לעבוד בימים לאחר מכן כאשר הוא חש לגרסתו עייפות וכן סבל מרגל ימין רדומה ולחץ בראש.
ביום 5.7.2007 התובע התעורר ב- 04.30 בבוקר, יצא מביתו ובעת שנהג הרגיש ב"פלאש" והחל לסבול מראייה כפולה. התובע המשיך לעבוד מספר שעות עד שפנה לטיפול רפואי.
התובע הינו מעשן כבד.
הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 ימים ממועד קבלת החלטה זו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שחרור על רקע נפשי

  2. הפרעות נפשיות בצבא

  3. נזקים נפשיים למורה

  4. פיצויים בגין נזקים נפשיים

  5. התמוטטות נפשית בצבא

  6. טרשת נפוצה עקב מתח נפשי

  7. כשירות נפשית לעמוד לדין

  8. נזקים נפשיים בגלל מוות בתאונת דרכים

  9. קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה

  10. גובה הפיצוי על טיפולים נפשיים

  11. בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה

  12. נזק נפשי עקב פציעה של קרוב משפחה

  13. נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הנפשי

  14. בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

  15. תביעת שוטר נגד המדינה בגין נזק נפשי

  16. נכות נפשית 10% בגין תגובה פוסט טראומטית

  17. נזק נפשי לקרוב משפחה של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  18. עבירה על חוק המים תשי"ט-1959 - היסוד הנפשי

  19. האם פגיעה נפשית נחשבת "נזק גוף" לצרכי תביעה ?

  20. פיצוי בגין נזק נפשי למשפחתו של נפגע רשלנות רפואית

  21. בקשה לצרף תובע שנגרמו לו נזקים נפשיים מהתאונה של אשתו

  22. נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון